"הרגלתי" את עצמי (בלי כוונה אובייסלי).. ללכת כמו מסכנה וחסרת בטחון ולהסתכל על הרצפה. אני מנסה ללכת זקוף ולהסתכל ישר ואני בערך מצליחה אבל כשעוברים ילדים בגילי בערך אני לא מצליחה ללכת זקוף ואוטומטית אני מסתכלת לריצפה. איך להתגבר על זה וללכת זקוף כל הזמן?

הי
תיהיה גאה במי שאת לא צריך להיות חסרת בטחון אין סיבה:)

אני גם הייתי כזאת פעם.
תחשבי על זה ככה- כשאנשים עוברים לידך את לא הופכת למרכז תשומת הלב, זה לא שאת הולכת עירומה או עם תחפושת שמושכת את העין, את בסה"כ עוד בן אדם רנדומלי ברחוב.
כשאת נתקלת באנשים ברחוב את נועצת בהם מבטים ובוחנת אותם? כל אחד מהם? אכפת לך מהם בכלל? אני מניחה שלא ממש, אז ככה זה גם לגבי אחרים.
אם את לא מכירה את הילדים האלו ואין לך עבר כלשהו איתם, אין סיבה שתרגישי צורך להוריד את הראש.
והאמת, גם אם היית מכירה אותם, אין שום סיבה שתשפילי מבט ותורידי ראש בגלל אנשים.

אל תתייחסי אליהם, תחשבי שהם לא קיימים ותלכי זקוף, תסתכלי על נקודה מסויימת ותסתכלי רק עליה עד שתעברי את האנשים האחרים.
מקווה שעזרתי:)

שואל השאלה:
לשלוח הודעה..?

יש רק שני יתרונות בלהתסכל למטה כל הזמן

1. לא דורכים על חרא
2. יש סיכוי למצוא כסף

אבל זה כל כך לא שווה את זה, זה מוריד את הביטחון העצמי ואת הערך העצמי. אבל את לא כזאת, את צריכה להסתכל ישר ולא להרגיש למטה. תהיי גאה במי שאת כי את הבנאדם הכי מושלם שאת מכירה