מה הדבר הכי פוגע שאי פעם עשו לכם?

נכי פוגע? אני לא מספרת..
אבל יש משהו שפגע בי זה שמישהו בגד בי.. בכיתה ז' אז זה לא כל כך משמעותי...

חרם

יותר מדי דברים /:

שהייתי בכיתה ז הייתי תמימה ולא הבנתי כלום והיה איזה ילד
שכולם אמרו שהוא מאוהב בי וכמו שאמרתי הייתי תמימה אז האמנתי לזה ורציתי להיות חברה שלו אבל הוא היה סוג של ערס וכך גם כל החברים שלו, בסוף יום לימודים אחד אחרי שיצאתי מהבית ספר נזכרתי ששכחתי משהו בכיתה וחזרתי לקחת את זה והילד וכל החברים שלו היו שמה והם התחילו להגיד "תראו את המכוערת הזאת (וכולם צחקו) תראו איך היא מתלבשת איך היא נראית מוזנחת מי ירצה אותה בכלל" והילד הזה אמר משפט שממש פגע בי "מסכנה אמא שלך צריכה לסבול כיעור כמוך מהיום שנולדת" וכולם צחקו וזרקו לעברי עוד הערות ממש פוגעות, ברחתי משמה וזאת הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי שאני לא שווה כלום ורציתי להתאבד.
מה שמצחיק שבכיתה ט אחרי שכבר עברתי סוג של שינוי רציני הילד הזה באמת רצה להיות חבר שלי.
זה למעשה הדבר הכי פוגע שעשו לי וזה משפיע עלי עד היום ואני לא סומכת על אנשים בקלות.

הרביצו לי קיללו אותי

ילדה שגרמה שלא ידברו איתי 3 חודשים

ירו בי.

אנונימית קראתי את התגובה שלך וירדו לי דמעות
גם כי הצטערתי בשבילך וגם כי הזדהיתי עם המקרה הזה.
ילדים הם רעים

בכיתה ז הייתי ילדה רזה קטנה וביישנית
עשו עלי חרם 4 שנים
בגלל משהו אישי..
ואז בא ילד אחד שדווקא היה חמוד
ואמר לי שהוא אוהב אותי
היינו יחד
יום אחד
שהשלמתי עם הבנות שעשו עלי חרם גיליתי שהן אמרו לו להיות אייתי
כדי שכל מה שאני אספר לו הוא יגיד להן
זה היה משפיל ופןגע

היום זה קרה.. אחרי שנים של התעללות פיזית ונפשית מצד ילדות שהיו איתי בכיתה ובקיצור אני יספר את הכל: בבי"ס הקודם שלי הייתה לי רק חברה אחת. החברה הזו הייתה החברה היחידה שהייתה לי, וכשעברנו לחטיבה היא הכירה חברות ונהייתה מקובלת.. היא התחילה להיות ממש סנובית והיא וחברות שלה התעללו בי נפשית עד היום בבוקר שזה גם היה פיזית. היה לנו טקס כזה באודיטוריום וישבתי לבד. הן באו וישבו מאחורי.. אחרי זה אני קלטתי שהן צוחקות עלי שאין לי חברות ושאני מוזרה מפגרת והם קראו לי זונה, שזה לגמרי רחוק מכל המציאות. ואז הם קראו לי: זונה, מה קורה עם הבנים ששכבת איתם?
התחלתי לבכות.. ואז הן צחקו עלי, בעטו לי בכיסא ומשכו לי בשיער.. אני רציתי למות עד לפני שעה כשהתקשרתי למורות לספר על הכל.. ואני לא יעשה מאנונימי כי אני לא מתביישת במי שאני, אני מוזרה וקצת משוגעת ומי שיצחק עלי, הנה הוא יכול אבל המסקנה היא שאני לא עשיתי לאף אחד שום דבר רק ניסיתי להתעלם ואני עוזרת לכל האנשים.. אז בבקשה תשקלו מילים כי זה מסוכן..

עשו לי הרבה דברים קשה לי להיזכר בהם כי ניסיתי להדחיק אותם מזכרוני, אבל יש שתי מקרים שהכי בולטים כי הם קרו השנה..
1. היה ילד שהחשבתי אותו כהחבר הכי טוב שלי (חשוב לציין שאין לי חברים.. ולא ממש היו לי)
ואז יום אחד בצ'אט היה קטע שהרגשתי כאילו הוא חבר שלי ואז הוא קטע אותי."אנחנו לא חברים, כולם שונאים אותך". ואז הבנתי שאין לי צורך ב"חברים"

2. היה אחרי המקרה הראשון כשהייתי ממש מדוכא ומיואש, ומישהי "שמעה" על סיפור חיי (כל מיני דברים עלי) והיא הציעה שנהיה ידידים בתוך חבורה כזאת שלה.
בהתחלה לא רציתי אבל החלטתי שאתן לזה צ'אנס.
נסעתי עד אשקלון בשבילה ועוד אחרי עבודה של 8 שעות. תכננו את זה שבוע מראש, הגעתי עד לשם (פעם ראשונה שלי שאני נוסע כזה מרחק, ופעם ראשונה ברכבת לבד) שעתיים שלוש נסיעה (בחזור היה מסובך יותר.. לקחתי 3 אוטובוסים ורכבת. בזבזתי הרבה כסף והמון זמן לחינם) ועוד הייתי צריך לקחת אוטובוס משם בנוסף. קיצר כשהגעתי היא הייתה יבשה. היה איתה ידיד ונתנה את כל היחס אליו. אני הייתי סתם בצד, מנסה להשתלב בשיחה (ועוד כשאין לי ביטחון וחסר תקשורת חברתית) המשפט הראשון שידיד שלה אמר לי הוא; "מתי אתה מתכוון ללכת", הייתי שם במשך 20 דק וכל דקה הרגשתי שהלב שלי מחסיר מעצמו חלקים. רציתי מאוד לבכות עצרתי את עצמי, משום מה אחרי המקרה הזה אני כבר לא מצליח ממש לבכות.

טוב נו קצת חפרתי והבנתי דבר אחד. אין משמעות למילה 'חברים'. הגורל והמצב הטבעי שלי הוא לביות לבד ^_^

שהבנאדם שאני הכי אוהב וויתר עלי, ירה לי שוב ושוב בלב.

הייתי בדיכאון, כל העולם נראה לי רע.
זה היה ברא שהשנה, לא זוכרת באיזה שנה בדיוק...
ואני ישבתי בחדר, שמעתי קולות מהקומה למטה, הבנתי שאלו היו אורחים. לא היה אכפת לי..
ופתאום אני שומעת כזה: תודה, תודה... (הבנתי שההורים שלי נתנו להם מתנות ) גם את הקול של אח שלי שמעתי.



הם הביאו מתנות לכולם, ואז כשהאורחים הלכו, אני ירדתי למטה ואמרתי (להורים שלי ):" אני מאחלת לכם שתיהיה לכם שנה טובה ומוצלחת ".


למרות שבלב הרגשתי ורציתי לומר ככה:" הלוואי שכל השנה הזו, תרגישו כמוני עכשיו. "!: (


נכון זה נשמע לא כזה מעליב, אבל תחשבו מה זה: נתנו מתנה לאח שלי, לאשתו, לסבא וסבתא שלי, למשפחה של אשתו של אח שלי, לדודה, לבן דוד. קיצר לכל העולם! ולי לא..

בגידה

אונס

לא עשו לי כל כך הרבה דברים פוגעים.
כי יודעים שמי שמתעסק איתי הולך קפוט.
אה נזכרתי, הייתה ילדה אחת בכיתה שלי ביסודי.
כל הזמן הייתה מקללת אותי ומקנאה בי בקטע שאם אני קניתי משהו יום למחרת היה לה את זה.
היא הייתה צבועה איתי והיא שרטה אותי פעם אחת ומשכה לי בשיער.
ולקחה לי כמה חברות טובות.
כמובן לא שתקתי (הייתי ממש מקובלת שם) עשיתי עליה חרם כמה חודשים. (אף אחד לא דיבר איתה) כל יום היא בכתה לבד בצד. הגיע לה. לא מתעסקים איתי.

צחקו עלי כי הייתי צריכה לשים מחוך כזה מהאגן עד הצלעות מפלסטיק שקיבע לי את כל הצורה..

חרם... שברו לי תלב... מחקו לי שאלות/תשובות בסטיפס... >:d

וגם המינוסים די פגעו...

אבל בסה"כ החרם שהיה עלי מכיתה א' עד ו' היה הכי גרוע...

ואמרו לי גב עקום שהייתה לי עקמת

בתחילת כיתה ז' התחברתי לילדה אחת (נקרא לה נ'), למרות שהיא הייתה איתי מהגן ביחד זאת הייתה הפעם הראשונה שבאמת התחברנו.
תוך זמן ממש קצר הפכנו לחברות הכי טובות.
הכרנו עוד שתי בנות (ר' וא') והיינו חבורה כולנו (למרות שאני ונ' היינו יותר קרובות).
בכיתה י' החבורה התפצלה בכיתות שונות. נ' ור' לכיתה אחת, א' בכיתה אחרת ואני בכיתה אחרת משלושתן.
א' כבר התחילה להתרחק מאיתנו בכיתה ט' ובכיתה י' היא כבר ניתקה את הקשר.
ואז קרה הדבר הכי פוגע שעשו לי.
יום אחד קמתי בבוקר ונ' לא דיברה איתי יותר.
שלוש וחצי שנים שהיא הייתה איתי. כולם היו קוראים לנו בעל ואישה כי ככה היינו מתנהגות. היא הייתה הבן אדם הכי הכי הכי יקר לי בעולם.
בחיים שלי לא בכיתי כמו שבכיתי עליה. היא פשוט מתה לי. ככה אני החשבתי את זה וככה אני אחשיב את זה כל החיים שלי.
נשארתי עם ר' שעודדה אותי חודשים שלמים. שהייתי ישנה אצלה ימים רצופים בוכה ועדיין הייתה לה סבלנות לשמוע אותי ולהצחיק אותי. המשפחה שלה היו המשפחה השנייה שלי. הם תמיד דאגו לי, ותמיד הדלת של הבית שלהם הייתה פתוחה בשבילי, ואפילו אם לא הייתי אצלה יום אחד הם היו מתקשרים אלי לקרוא לי.
עברו בערך שלושה חודשים מהמקרה עם נ', והמשפחה של ר' הזמינו אותי לנסוע איתם לאילת. ההורים שלי הסכימו לי כי הם רצו שאני אצא לחופשה ושאני אתעודד, ואפילו המורים בבית ספר אישרו לי את זה כי הם ידעו מה קרה עם נ'.
יצאנו לחופשה והיה ממש ממש כיף. חזרנו אחרי חמישה ימים ויום אחרי זה ר' לא מדברת איתי.
ואז בכיתי שוב פעם את החיים שלי.

אז בקיצור, שתי החברות הכי טובות שלי, האחיות שלי, פשוט ניתקו איתי קשר.
בלי לקחת אותי לשיחה בלי להסביר לי למה בלי כלום.
נשארתי לבד.

היום אני בכיתה יא' והמצב הנפשי שלי סבבה ואני כבר לא עצובה רק לא נשארו לי כוחות נפשיים כל כך. אני מקווה שזה יסתדר בקרוב (:

לא קרו לי כל כך דברים פוגעים, קרו לי מקרים שפגעו בי אבל עברו לי תוך יום- יומיים. הנה מקרה אחד:
שנה שעברה בכיתה ז' נסעתי עם חברה (נקרא לה ס') ועם עוד ילד באוטובוס חזרה מבצפר. אני והילד ירדנו בתחנה, וחברה שלי ירדה בתחנה אחרת. אז איפה שאנחנו יורדים אנו הולכים ברגל לעוד תחנה, ששם אנחנו לוקחים עוד אוטובוס. בקיצר, אני והילד הזה הלכנו ברגל כזה ודיברנו על כל מיני דברים. איכשהו הגענו לנושא הזה והוא אמר לי: "וואי אבל את, ממש שטוחה, אבל ס', וואי יש לה גדולים". זה ממש פגע בי כי אני באמת שטוחה, וזה גם עצבן אותי כי הילד הזה קטן כזה ולא מפותח, הוא נראה בכיתה ד אז אין לו מה לדבר עלי.. וגם הילד הזה ממש סוטה, כל הזמן מדבר על מין ועושה דברים מגעילים.

בקיצור, זה פגע בי אבל עבר מהר, כי הרבה חברות שלי גם שטוחות ולא יורדים עליהם. פשוט הילד הזה סתם טיפש ושטחי אז זה לא מזיז לי.