10 תשובות
הי
דבר ראשון לכל אחד יש את הקצב שלו בחיים, את לא בתחרות עם אף אחד, את לא היא והיא לא את.
דבר שני - החיים בישראל שונים, בגיל 18 משרתים בצבא או בשירות לאומי מה שאין בשאר העולם כמעט גיוס חובה. אל תשכחי שזה לוקח חלק מהחיים כשנתיים כמעט
כך שבישראל מתחילים את החיים של בחירת מקצוע לחיים, זוגיות, יותר מאוחר יחסית.
יש נטייה לנו להרגיש רע ולהתייאש נכון יקר, אבל יש פתרונות יש מלגות, יש הלוואות מסתדרים עם מה שיש כי זה מה שיש. זו בעיה שמתמודדים איתה הרבה צעירים
אנחנו מחליטים כיצד להתייחס האם קשה ולוותר או קשה ולשרוד ולעשות מקסימום לקדם את המטרות והשאיפות שלנו לחיים.. לכל אחד יש מטרה ושאיפה לחיים השאיפות שלך לא דומות לזו של בת דודתך, תחילת החיים לא התחילה באותו פרק זמן, לה היה חשוב עשיר ולך אולי חשוב אופי כך שההשוואה הזו היא לא נכונה.
עשי לך רשימה של מטרות ואיך לצעוד
ראי זאת כתכנית מחייבת... את תצליחי אם תתמידי.

בהצלחה
אני כל כך מבינה אותך, אני בת 25 ומרגישה כמוך, המחייה באר נעשתה כ"כ יקרה ולא פרופורציונלית בהשוואה למשכורות, בדור של ההורים שלנו זה היה יקר אבל לא עד כדי כך. ההורים שלי התחתנו ב82' רק אבא שלי עבד הסבים תנו להם דחיפה קטנה והם הצליחו לקנות דירה לשלם משכנתא, לגדל 2 ילדים ולהסתדר. היום לזוג צעיר שאין לו הורים עשירים או לפחות מבוססים כלכלית אין סיכוי לקנות דירה גם לא בפריפריה. אולי בכרמיאל או בקריות או ביישובים נידחים בצפון. היום גברי פשוט מפחדים להתחתן ואני מבינה למה לא מאשימה אותם. גם אם יש דירה לכי תבדקי כמה עולים מוצרי תינוקות עגלה מיטה שידת החתלה מנשא חיתולים ומטרנה. כמה עולה מטפלת ואח"כ גן בצירוף משכנתא זו פשוט התאבדות כלכלית.
היי, אני עליתי לארץ עם 700 דולר בארנק... לפני 15 שנה. עכשיו אני נשואה לישראלי עורך דין, יש לי בת מוצלחת מאוד, אני עובדת בחברה ידוע בשוק בתפקיד טוב וגרה בבית פרטי! והכל בזכות עצמי! אף אחד לא עזר לנו: להורים שלי פשוט אין והורים שלו לא רצו לעזור... הגענו למה שהגענו רק בכוחות עצמו.. וכל אחד יכול! פשוט צריך להאמין שתצליחי ולא לוותר אף פעם! המון בהצלחה!
אנונימית
אני בן 22 ואני גם מרגיש ככה, אם זה היה תלוי בי הייתי עובר לגור בחו"ל.
את צודקת המצב כאן מאוד קשה והרבה חברים שלי רוצים להגר ואני מסכים איתם לגמרי...
החי*ם בישראל באמת קשים. כל דבר כאן יש תחרות גדולה. ברוסיה המדינה נראה לי משלמת על לימודים אקדמים או שזה אפילו בחינם. אם בת דודה שלך הייתה גרה בישראל סביר להניח שגם לה היה הרבה יותר קשה. אבל תזכרי שבאותה מידה יש מישהי כמוך שגרה באפריקה ואין לה בכלל אופציה של לימודים אקדמים. זה באמת לא הוגן.
אם את תתחילי להסתכל על אחרים ולעשות השוואות את כל החיים שלך תהיי רק ממורמרת.
החיים קשים לכולם ובכל מקום בעולם, אין ברירה חוץ מלהתמודד עם זה עד כמה שאפשר, אני מכיר מלא חברים שחשבו שהם ימצאו את האושר והעושר מעבר לים וזה פשוט לא קרה.
שלא יעניין אותך מה יש לאדם אחר כי אין לזה סוף
תמיד יהיו יותר: חכמים, מוצלחים, עשירים יותר מאשר כל אחד מאיתנו ולכן אין לזה סוף וזה רק "יוציא לך את האויר מהמפרשים"
את כן יכולה לזכור את ההצלחות שלך עד היום בכל מקרה שאת חווה קושי
את ממש צעירה והכל יכול עוד להתהפך לטובה
כל אדם בעולם הזה בא לעבור תיקון ומכאן שיש לאדם x פחות קשיים מאדם y
את צריכה מבחינתך כל הזמן להיות פרואקטיבית על-מנת להשיג את החלומות שלך
גם אירגון יום נכון תורם רבות
תכיני לעצמך משפטים שנכונים עבורך ושאת מאמינה בהם לגמרי ותקראי אותם כל יום מול המראה
תעצמי עיניים ותדמייני עצמך מצליחה בכל רגע נתון -- כאשר את הבמאית כביכול של הסרט של עצמך
תקחי אדם אותו את מעריצה ותחקי את ההתנהלות שלו
nlp שיטה מדהימה לתכנות תת-מודע שתמיד עוזר
ספורט כל יום גם יתן לך להרגיש יותר מסופקת
יש עולם שלם של צמחי מרפא שתומכים ברגיעה ובתחושה יותר טובה
גם לך יהיה חבר תרצי או לא תרצי כי זו המערכת הגורלית
זה שהיא התחתנה עם עשיר לא גורם לה להיות מעושרת, זו רק אשלייה
בדקו את זה כבר מכל כיוון אפשרי שכסף הוא חשוב אבל הוא לא זה שמביא אושר אפרופו התחתנה עם עשיר
היא יכולה להתחתן עם עשיר ולחוש ריקנות ואומללות, ואת יכולה להתחתן עם "בחור מהעם" ולהיות המאושרת באדם--בדוק!

בהצלחה נשמה
אכן החיים בארץ אינם קלים ומאידך יש בארצנו דברים נפלאים. בנוסף, את צעירה ולא אמורה להיות בתחרות עם אחרים. לכן, במקום להיות ממורמרת ולעסוק בהשוואות שאינן מקדמות אותך - העסיקי עצמך בלקדם את הנושאים החשובים לך ואם זקוקה לעזרה העזרי בחברים.
בהצלחה.
היי אני מאוד מבינה אותך אני גם בת 21 עושה עדיין שירות לאומי ולא פעם שאלתי את עצמי למה אני עושה את זה למה אני עושה שירות לאומי זה סתם אכל לי שנתיים מי החיים שלי ואני לא עושה כלום לא הולכת ללימודים כי השעות לא מתאימות לי וגם המנהלת בשירות שלי לא נותנת לי כי זה לא מתאים לה ואני כבר מחכה לסיים עוד 5 חודשים וזה נגמר אבל מה הלא אני לא יודעת אני רוצה כן לעבוד בעבודה טובה ולחייות טוב אבל זה נראה לי כל כך רחוק ולא מציעותי שאני כבר לא יודעת מה אני יעשה שאני יסיים את השירות שלי אין לי כיון אני רק רוצה כול היום להנות לבלות וזהו וזה לא טוב אבל חשבתי פעם יאאלה אני יעשה שירות לאומי ואז נראה מה הלא והינה עוד כמה חודשים אני מסיימת ואין לי כיון לאן ללכת מה לעשות אם עצמי וגם אני לא רוצה כול היום לשבת בבית אני חושבת ללכת לקורסים אבל אני ממש לא בטוחה ולא יודעת לאן וזה הכול כי במדינה שלנו צריך לתת מי השנתיים של החיים שלך לתרום לקהילה וזה לא שזה נוראה פשוט אחרי זה אין לך כיון אין לך מטרה אני ממש לא יודעת מה אני הולכת לעשות אם עצמי אחרי השירות.
צודקת