מה הסוד הכי גדול שלכם?*זה נועד בשביל לפרוק* (אני רוצה גם לפרוק)

אבל אם אני יאמר הוא לא יהיה סוד:/

אבל.. אם אני אספר לך זה לא יהיה סוד:/

אני גיבור על.

אני אתאיסטית במשפחה דתייה.

אני אוסף קליפרים להנאתי.

בתוך תוכי אני אוהבת אותו. למרות ששיקרתי לו ושרתי לו לו את הלב.
כנראה הוא כבר לעולם לא ידע

אני לא בטוח לגמרי לגבי הזהות המינית שלי (כהטרוסקסואל)

שאני הומו

אה... 0.0
טוב - אני עושה דברים לא חוקיים באינטרנט.
ראיתי מלא דברים שאני לא צריך לראות.
אני הוזה לפעמים.
אני מדבר לעצמי כשאני לבד...
אני לא באמת רואה אנימה.
בסופו של דבר כן אכפת לי מה חושבים עלי.
אני לא מדוכא, אני פשוט עסוק בלחשוב.
לפעמים אני בוכה.. 0.0

יש לי לפעמים קולות קטנים בתוך הראש שמנהלים איתי שיחות כשמעשעמם לי. (כן אני יודע איך זה נשמע)

אני מתגעגעת אליך תומר
כול כך מתגעגעת
אני ממש פוחדת שלא ילך לנו ביחד
אני פוחדת שהעניין הרע שטל עשתה עלינו תפריד בינינו ואני לא מבינה מה כול כך דחוף לה לעשות רע לאחרים מה איכפת לה ביכלל
הלוואי ותבריא כבר
ליפעמים אני מרגישה כאילו אתה ממש פה לידי ואני אפילו יכולה להריח אותך
אני חוזרת ומדמיינת שוב ושוב את הנשיקה הראשונה שלנו
אני כול כך אוהבת אותך

חאלס עם התשובות שאם אני יגיד זה לא יהיה סוד אז אל תכתבו בכלל ימאוסים
ויש לי כתם לידה במקום מוזר

החיים שלי הם סוד אחד גדול.. לספר?

שואל השאלה:
כן

-אני כן רוצה לחדש את הקשר עם אבא שלי למרות שאמרתי לו ולשופטת שלא
-אני זורקת אוכל לעיתים קרובות. ושוקלת אותו כשלא רואים
-אני לא מסוגלת לחוש אהבה אל אמא שלי. כבר 3 שנים
-אני מחללת שבת על בסיס קבוע, והמשפחה שלי דתייה
-אני מאוהבת בגיסי
-אני חושבת שאני סוציופתית

אף פעם לא הציעו לי חברות.
מישהו התחיל איתי פעם, החלפנו מספרים ויום למחרת נלחצתי וחסמתי אותו בוואטסאפ.
אני מפחדת מאמא שלי.
אני רוצה מישהו שאוכל לדבר איתו ולסמוך עליו במקום להיות בין כל הצבועים שמסביבי.

אני אוכלת עכשיו במבה.. עם גזר.
זה דוחה.

רציתי להתאבד שמונה פעמים בחיים שלי.

וואו... 8 פעמים?:o
אני רק 5 ):

עם 4 ניסיונות כושלים, אבל אל תספרו לאף אחד, כי הם לא יודעים o_o

יופי תודה באמת שניזכרת שיש לך אחות קטנה!
אני רואה אותך פעם בחצי שנה
לא שאלת מה שלומי ופיתאום ניזכרת?!
אתה גדול מימני ב18 שנה אז מה?! אז מה אם אתה בן 32 פתאום אכפת לך איך היה לי בבית ספר?
אני מתגעגעת אליך כול כך אבל שונאת אותך

בכיתה ג', הייתי ערומה עם עוד בן וצילמנו את זה (גם אחותי הייתה ערומה שם)

כן.
שמונה פעמים, אבל עצרתי את עצמי.

גם אני o_o
ברוב המקרים, בשאר המקרים פשוט לא חשבתי על זה מספיק כדי שזה יעבוד 0.0

הרבה מה"ידידים" שלי הטרידו אותי מינית במשך שנה ולמרות שזה הפסיק אני עדיין לא אמרתי כלום.

הנה אנונימי קח.
וגם לאלה שעשו לי מינוס קחו..
שהייתי בת 10 מישהו זקן רמז לי שאני אמצוץ לו.
אחרי זה הלכתי לסינימה ומישהו נצמד אליי בתור לגלידה. (בצורה שהאיבר שלו עלי).
משיכה לבנות? תמיד הייתה לי (לגניחות ותחת של בנות להנאה שלהן ואני אפסיק לפרט), תמיד הייתי אומרת לידיד שלי "אולי אני לסבית" ותמיד הייתה לי הרגשה שזה "יגיע" גם אליי.
בכיתה א צחקו עלי ובכל פעם שהייתי באה לאמא שלי היא הייתה אומרת "זה לא נכון", "את סתם מדמיינת", "זה בראש שלך.."
פה הרגשתי שדחו אותי.
אחרי שהגעתי לחטיבה לקחתי את עצמי בידיים ועשיתי שינוי משמעותי אבל עם חוסר בטחון נוראי.
בנים היו אומרים לי "אם לא תעשי ככה וככה תשארי רווקה לתמיד ואף אחד לא יאהב אותך".
בתור ילדה תמימה וקטנה מה עשיתי? ככה וככה כדי שלא ישפילו אותי.
היו מדברים איתי פדופילים שניסו למשוך אותי, וניסו לגרום לי להיפגש איתם.
(נגיד ערבי שאמר שהוא ילדה בת 14 שבא לה להיפגש).
גיל 14 איימו עלי אז שלחתי תמונות.
אחרי זה בטווח 14 ידיד שלי שקרוב אליי אנס אותי ואז אחרי שבוע הטריד אותי מינית, ואז הלך לכל בית הספר שלו והוציא עלי שמועות. פשוט חייתי בפחד, וכל מה שעברתי הדחקתי לתת מודע. (מבחינה שכל מה שעברתי זה בסדר).
לא הייתי יודעת להבדיל בין טוב ורע, עם מי מתנשקים האם סטוצים זה טוב?
לבוש חושפני זה מכבד?
הייתי מקבלת כל יום הודעה ממספר חדש "שרוצה להכיר אותי" "ופתאום הופעת לי בטלפון".
החלפתי איזה מאה מספרים.
עכשיו בזמן שהייתי הכי צריכה תמיכה יחס הזדהות, משהו... היו לי אקסים שניצלו אותי ובכלל לא אהבו אותי, הם ניצלו את המצוקה שלי ובגדו בי שיקרו לי הוציאו עלי שמועות ופשוט דרדרו אותי (ואת הנפש שלי) עוד יותר.
ופה הייתי מתעלמת ומדחיקה את המשיכה לבנות.
בזמן האקסים הייתי עוברת כמעט כול יום הטרדה מינית מאיזה מישהו זר ברחוב
אחרי זה הייתי גורמת לעצמי לחשוב שאני נהנת שמבוגרים איתי והייתי חוזרת בוכה הביתה, נכנסת לדיכאונות ונגעלת מהגוף שלי.
הייתי פשוט נהנת לפגוע בעצמי (חתכים) ואז מתאכזבת מעצמי שאני לא כזאת כי אני יודעת שאפשר להישאר חזקים (אי אפשר...:/)
ניפגשתי גם עם חבר של האקס שלי בביניין אחד ישבנו ודיברנו והוא פשוט עשה עלי יבש וחזרתי בוכה הביתה.
אמרתי לו "די, לא, עזוב אותי" פחדתי להרביץ לו.
עכשיו? עכשיו החיים שלי קשים לי,
הייתה לי חברה הכי טובה שאמרה לי "את טראומתית ודיכאונית מידיי לא אהיה חברה שלך".
אחרי שעברתי איזה מאה הטרדות מיניות השמועות המשיכו להתפשט ועדיין היו מנצלים אותי משפילים אותי וההפך מעוזרים לי.
פשוט נגעלתי מעצמי ומהגוף שלי רציתי לברוח למוסד פסיכיאטרי כדי שיעזבו אותי כולם, פשוט כדי להיעלם.
כמובן שהם לא קיבלו אותי בגלל שאמרו שאני לא משוגעת סהכ מצולקת.
אז התחלתי תהליך עם קאוצר, שהוא גם ידיד שלי, ורק פה התחיל לי בטחון עצמי, והיום? נראת ממש טוב.
אז עם כול המצוקה והצלקות שלי לסבית אחת "משכה" אותי לכיוון שלה (גרמה למשיכה שלי להתפרץ וגם גרמה לי להבין צד אחר שבי) ופשוט הייתי אובססיבית אליה תלותית ומאוהבת בה והיא הייתה בוגדת בי כל יום (נמרחת על החברה הכי טובה שלה, נוגעת באיברים אינטימיים "בצחוק", מנשקת אותה נמרחת עליה מולי ומשקרת לי כל פעם).
עד שהשתחררתי ממנה לקח לי זמן עבדתי מאוד קשה, הייתי בסבל נוראי איתה עד שסיפרתי להורים שאני והיא ביחד.
(אומנם בדרך הכי לא נראת טוב-סיפרתי שהיא פגעה בי בתור זוג) אבל הייתי חייבת פריקה תמיכה ועזרה.
הם אסרו עלי לראות אותה ולדבר איתה, בקיצור ניתוק קשר.
כמובן נפגשנו בסתר ^^
וזה היה לי קשה כי היה לי רגש אליה מאוד חזק (תלות ואובססיה), גם בקטע הזה ההורים הראו התנגדות מוחלטת, שוב אני מרגישה דחויה, שוב הכחישו למצב שקורה במציאות, ושוב הייתה את אותה הרגשה שההורים שלי לא שם בשבילי שאני הכי צריכה.
ברור שזה נראה שבגלל מה שעברתי אני מחשיבה את עצמי כלסבית, אבל משהו בלסביות באמת מטריף אותי, באמת מושך אותי.
אני רואה את עצמי בעתיד מתחת לחופה עם מישהי.
ומאז קשה לי שהם מתנגדים בחריפות למשיכה המינית (אני אולי לסבית, יכול להיות בי עם משיכה ממש ממש משמעותית לבנות). ושהכרתי עוד מישהי שוב אסרו עלי שכבר הרגש שלי אצלה, (ואני הייתי בוכה לילות שלמים שאני מתגעגעת אליה, למה החיים שלי כאלו? למה אותי לא מקבלים?)
לפרוטוקול עברתי הטרדה מינית גם מבנות (חברות וגם אקסיות)
ועכשיו נשארתי בלי חברות חוץ מכמה, נכון לעכשיו? אני נמנעת מלהתחבר לבנות.
יש לי חברות רק אחרי ביהס.
חלק מהחברות שלי הסטרייטיות נוגעות בי לפעמים בלי רצון, כן כן -סטרייטיות- למרות שאני אומרת להן תפסיקו.
היום הלבוש שלי בכלל לא חושפני (עברתי לבגדי גברים וגם נשיים)
הפסקתי לחתוך בגלל סיבות טיפשיות.
ואני עוברת תהליך שרובם מהאנשים עברו (על הזהות המינית).
אבל אני מקבלת את עצמי וגאה בעצמי (:
היום אני עוזרת לאנשים מבעיות פשוטות ועד לבעיות פסיכולוגיות.
ואני מבינה כאב של אנשים ע"י הכאב שאני עברתי, אני יודעת מזה שילד על הרצפה וילד שרוצה עזרה אבל מפחד להודות בה או מפחד לקחת אותה.
ושכחתי לציין שעברתי הטרדות גם מהאקסיות (אי אפשר לקרוא לזה הטרדות אבל כן דברים לא נעימים).
ילדה אחת מהשכבה העבירה את המספר שלי לאקס שלי, הסכמתי להיפגש איתו.
סיפרתי לו את הסיפור הזה.
הבן אדם הראה תמיכה, הזדהות אבל לא...
הוא התחיל לגעת בי אמרתי לו "די לא באלי" הוא הפסיק ואז שוב המשיך ואז שוב "די תעזוב אותי" וככה שעתיים וחצי.
אני מרגישה אשמה, מרגישה שהכל באשמתי.
שלא הייתי אמורה לספר לו מה עברתי, שלא הייתי צריכה לגלות לו את המשיכה המינית שלי.
הראתי לו גם תמונות של לסביות, זה אומר שאם הראתי לו הוא אמור לגעת בי?
התכוונתי לפרוק, רק לפרוק בסוף יצא שהוטרדתי מינית וגם נפשית.
עשיתי טעות שהלכתי להיפגש איתו.
לפעמים יש לי התקף חרדה.. אבל הקאוצר שלי עוזר לי טוב.
עכשיו אני מאושרת כי יש לי בת זוג ללא בגידות ללא עיוורון.
ובעזרת ה אני והיא נתחתן.
בקשר להורים? אבא מדבר איתי על בעל אמא עוד בערך בסדר.

שכל יום אני חושבת על למות ברצינות, ושאני עדיין אוהבת מישהו שהייתי אמורה להתגבר עליו..

זה.. 0.0
זה היה מאוד מפורט... 0.0

לאנונימית, כל הכבוד שהצלחת להתגבר ולהתמודד עם המצב!

שואל השאלה:
כל הכבודד לך זאתמ שרשמה הרבה אז עכשיו אני יספר...

תודה לכם (:
ותספר..

אנונימית, צימררת אותי עם הסיפור שלך..!
אני שמחה שעכשיו את מאושרת עם הבת זוג שלך,
מאחלת לך שתמיד תהיי מאושרת:)

אני בולשת אחרי איזו שהיא ילדה ומקווה שמתישהו אני יהיה כמוהה...

אני מעמיד פנים שאני בנאדם רגיל וחברתי, וסתם אחד חכם. כשאני
בעצם גאון עם iq מטורף ויכולות הבנה וזיכרון פנומנליות (בדוק עם פסיכולוגים
למרות שכולם פשוט יצאו מהחדר ולא חזרו אחרי 15דק' שבהם הייתי בלי מסכות)
אני שונא להיות בחברת אנשים - פשוט כי אני לא סובל את הטמטום. ומעמיד פנים
שאני אדם רגיל. אני לא שוכח שום דבר שאני לומד (אףפעם) ולעומת זאת אני
יכול לשכוח מה אכלתי הבוקר- המוח שלי עובד אחרת משלכם. אני משקיע את
הזמן שאני בבית בפתרון בעיות בפיסיקה ופילוסופיה וכתבתי כבר כמה ספרים שאף
אחד לא יודע עליהם, ויש בהם את כל הפתרונות לפרדוקסים וחידות פיסיקה שהצלחתי
לעלות עליהם. בנוסף יש לי כמה קולות בראש שלי שמדברים תמיד. ואני יכול
להשתמש במוח שלי לדברים שלא חשבתם שאפשריים (לא, לא ג'דיי). אני מצליח
לגרום לכולם לחשוב שאני אדם נורמלי עם כישורים חברתיים ע"י כך שניתחתי את
התנועות והמעשים של הילדים בכיתתי וככה בניתי לעצמי דפוסי התנהגות שמאפשרים
לי לעבוד על כל העולם לחשוב אני "אנושי"

זה לא סוד כזה מדהים אני פשוט מאוהבת בידיד הכי טוב שלי ואני לא בטוחה אם הוא הומו או לא אבל אני מאוהבת בו פשוט ולא מצליחה להשתחרר מזה כבר שלוש שנים בערך

תסלח לי, drlavioo, אבל אני בספק:\

חסומה תודה לך (:

שואל השאלה:
טוב אממ איך להתחיל?..
אח שלי הטריד אותי מינית ונגע בי במשך חצי שנה. יום אחד הוא בא לחדר שלי באמצע הלילה (זה היה אצל סבתא שלי ( הוא התחיל להוריד לי תבגדים. קמתי בבהלה ובכיתי ואמרתי שאני יגיד לאמא (הייתי בת9) אח שלי איים אלי שאם אני מספרת הוא התאבד והוא לקח את הסכין פחדתי ושמרתי אתזה בסוד פחדי מאח שלי ממש ולא דיברנו בכלל ובכיתי מלא אחרי שנתיים. סיפרתי לאבא שלי בבכי הכל כי לא יכלתי יותר, אח שלי היה במשטרה וגירשו אותו לפנמייה

ההורים שלי גרושים מאז שאני בת 5 ואני סובלת מי זה עד היום. לא בקטע שהם אמרו לי את זה שהם נפרדים כאילו ההורים שךי עדין רבים ואני סובלץ מי זה אחר כך הם רבים מי ישלם לי על בית הספר או כל דבר אחר ואז אני נדפקת וסובלת בגללהם אמא שלי יש לה בעיה היא צריגה טיפול, היא לא מצליחה לגדל אותי, יש לי אמא רק בשביל אוכל וכביסה כמו בית אומנה שדואגים לך רק לזה. בדברים אחרים היא כבר לא אמא שלי. מגיל קטן הלכתי בגלל ההורים שלי למשטרה, פסיכולוגים, רווחה והיה לי הרבה שיחות כאלה יום אחד בא מישהו לבית ספר שהרווחה שלך בדביל לדבר איתי יום אחד משטרה.

כיתה ו: מכיתה א עד ו היה לי רק 2 חברות. כל השאר קראו לי מוזרה עד היום, כולם התבגרו וגם שני החבאות האלה וכמו כולם הבנו שאם הם ידברו איתי הם לא יהיו מה"מקובלות" אז הם לא דיברו איתי הם דיברו איתי רק בקללות אחר כך אמרו לי שאני צריכה כיתת חינוך מיוחד ואין אתזה בחטיבה שכולם הולכים אז שמחתי שאני יכיר אנשים חדשים
כיתה ז: היה לי שתי חברות והם היו בכיתה שלי גם בכיתה החדשה קיללו אותי אבל זה לא היה לי אכפת באותו זמן ואז רבתי עם החברה מהכיתה ורבתי איתה ממד עד שהגענו לטיפול אישי ומשטרה אבא שלי הפסיק לדבר איתי במשך חצי שנה
כיתה ח: וואו ח היתה לי הכי קשה שני הבנות שהיו בכיתה שלי עזבו לגור אחוק נישאאתי לבד כיתה דל בנים ביום הראשון הביאו 2 בנות חדשות שמשם הכל התחיל משם עברתי בריונות ממש קשה היו לוקחים לי תדברים, סורקים לי תפלאפון ושוברים, מקללים, משפילים, מרביצים.. הייתי חוזרת בוכה כל יום ולא הייתי יוצאת מהבית בכלל בכיתי לפחות 5 פעמים ביום הייתי יושבת בפינה בלדר ןבוכה חתחתי את עצמי לא מעט פעמים יום אחד אמרו לכולם שאני זונה. ואז התלתי להיות באינטרנט דיברתי עם יךדים שךחתי תמונות שאני חצי ערומה. התחרמנתי עם כל הווצאפ ואם כל האינסטה וכל אומגל והשטיות האלה. ועוד סוד אני מאוננת מסוף כיתה ו חשבתי לעצמי שהם צןדקיפ ושאני באמת זונה אז שנאתי אתעצמי עיד יותר וחתחתי הרגשתי ממש רע ואז איזה ילד ששלחתי תמונות שלי בחוטיני וחזייה הכיר את גל השכבה שלי נכנסתי לדיכאון ממש שהוא יספר להם הדרדרתי בלימודים ממש. כל הציונים היו מתחת ךעשרים מצאו לי עןד כל מיני בעיות כמו קשב וריכןז קשיי הבנה ןעןד..
היו אומרים לי שמנה למרות שהייתי במשקל המתאיפ הרעבתי את עצמי לעט לעט הפסיקו ךרדת עלי והייתי בךי חברים בחופש הגדוך לח לט אמרו לי שאני עוברת כיתה צרחתי תחיים שלי
עכדיו? וואו התגברתי על הכל התלזקתי יש לי יותר בטחון ואני ממש גאה בעצמי:) מצאתי חברות חדשות אבל לפעמים אני ממש מרגישה שמנה ליידם כי הם רזות אז אני גוחפת אצבעות לגרון בשביל להקיא: ( ומאותו רגע שהתחלתי להתחרמן עם ילדים בווצאפ עכשיו נהייתי יותר ביגית כזאת וזה עצוב מאןד אני לובשת חשוף היה לי סטוץ עם יךד בן 18עשיתי לו ביד והוא עשה לי וסקס יבש, נגעתי פעם ראשןנה בז*** בגיל 13 וגם סקס יבש בגיל הזה חש ךי מחשבות להיות זונה כי אני צריכה כסף ואין לי בכלל וההורים שךי ךא נותנים. טני מצלמת את עצמי מאוננת. קיצר נהייתי ממש ביצית אני לובשת חוטיני ןהכל
אבל אני ממש חזקה ומרגישה נפשית ממש טוב
אני לומדת עכשיו לפנמייה צבאית ממש ברמה ןאני מאןד מקוןה להצליח
נכון ילדי מבחנה מעבדה? אז נחשו מה? אני כזאתת
אני לוקחת מכשרי רטט מאמא שךי ומאוננת עצוב!
וזהו סורי שזה היה ארוך הייתי חייבת לפרוק ואל תשפטו אותי.. זה די סיפור חיים אבל לא נורא:)

drlavioo: חח
העלת בי גיכוח קל ^_^

למרות הכל - אני כן יודע כמה דברים @_@
אני יודע לדוגמה שלא כתבת אף לא ספר אחד.
אני יודע שאתה כן אינטלקטואלי, אבל לא במידה שאתה רוצה להיות.
ואני יודע שתתכחש למה שאני כותב כאן, תתעלם ממנו (לא סביר, אם כי עכשיו שאני אומר שזה לא סביר אתה כנראה כן תתעלם ממנו), וכמובן שאחרי שכתבתי את זה אתה תנסה להסיט אותי מהנושא ^_^

(כמובן שאחרי שאמרתי את כל זה, לא באמת תעשה אף אחד מהדברים האלה, או שתעשה בדיוק מה שאני מצפה שתעשה וזה בעצם יהיה לעשות את כל מה שאמרתי שתעשה בסופו של דבר. בכל מקרה אתה עושה את מה שאני אמרתי שתעשה, כי אני חישבתי את כל האופציות הסבירות ביותר, כולל את אלו אשר כרגע אתה חושב עליהם במטרה להימנע מהמצב המתואר במשפט הזה)

אני רואה ערוץ הופ ומכחישה את זה.

someonekaka

חח אהבתי את המשפט האחרון:))

drlavioo עשיתי לך פלוס כי בזכותך צחקתי:) טנקס יו!


מישהו קקה- תקשיב אחי תמצא לך חיים.. כמה שיותר מהר כי נראה שאין לך. ותפסיק לדחוף את אפך לכל חור.^^

טנק יו לא טנקס יו.
thanks you - wrong
thank you - right
טנקס זה בקיצור - thanks.
(וכן הייתי חייב).

תודה על התיקון אנונימי.

בכיף:)

את האמת שהיא הייתה כותבת את זה נכון אם היא הייתה מוסיפה to באמצע.
אבל טנקס טו יו זה בזכותך, וטנק יו זה תודה.

אין לי סוד, אני פשוט אוהבת לתקן אנשים.

שוב, תודה על התיקון.

קצר ולעניין?
כן אני מוקפת במלא חברים אני אוזן קשבת לכול אחד אני תמיד מייעצת ועוזרת ואני שרופה על החברים שלי אבל משום מה את כול הסודות שלי ויש סודות, כול התקופות הקשות שאני עוברת יודע רק בן אדם אחד - ובחיים שלי לא פגשתי אותו

אנונימית גם סיפור מצמרר.
הלוואי הייתי יכולה לשלוח לך הודעה והיינו מזדהות ביחד..
אבל שנינו אנונימיות.
אני לא יכולה לעודד ולרשום לך מגילת תקווה כי אזל לי הכוח בזמן האחרון..
אני שולחת לך חיבוק ענק: (

אני מאוננת בכך שאני משפשפת את איבר המין שלי על המיטה

-בעיות במשפחה (מעדיפה לא לפרט)
-הייתה לי הפרעת גוף דיסמורפית
-מפתחת אורתודקסיה (הפרעת אכילה לא נפוצה במיוחד)
-כמעט כל מי שאני מכירה חושב שאני מטומטמת, או שאני סתם ילדה בלי רגשות שאומרת לכולם כל מה שהיא חושבת. זה מציק לי ש90% מהאנשים לא חושבים שאני יותר מזה.
-אני כן בוכה לפעמים, גם אם זה לא נראה ככה.

אני בדיכאון, מרגישה בודדה ורע לי בחיים.
אני משחקת את עצמי שיש לי הרבה חברים ואני מאושרת כשבעצם יש לי שתי " חברות".
מאוד קשה לי להתחבר לילדים ולהפתח וזה עושה לי בעיות במציאת חברים.
כל לילה בוכה לפני השינה ושומעת שירים דכאוניים על בסיס קבוע.
אני מזלזלת בעצמי ומחשיבה את עצמי חסרת אופי בגלל שקשה לי לפתח שיחות עם אנשים ואני מרגישה משעממת.
מילדה שמחה מאושרת ומצחיקה עם המון חברים אמיתיים שהייתי ביסודי
התרחקתי מכל החברים שלי בגלל המעבר לחטיבה.
והפכתי לילדה דכאונית עם המון מחשבות שמרתיעות אותי מלהיות בחברה.
אני לא הטרוסקסואלית. לא סגורה עדיין מה, אבל יש משיכה לבנות לגבי בנים זאת השאלה.

וואי אני בוכה כבר חשבתי הודת ברצח תאיר ראדה

אוקי אז מאז שהאקס שלי בגד בי (לפני חצי שנה בערך) אני מניחה שאני לא מצליחה להתאהב באף אחד
אני תמיד שמה מסכות, מראה לכולם שאני מאושרת ואדם בלי דאגות, בלי סיפור, מהאנשים שסתם בשביל להעביר את הזמן...
אני לא מסוגלת לסמוך על אנשים
בעיקר אחרי שהוא בגד בי וחברה הכי טובה שלי פשוט השפילה אותי מול כולם והיא עדיין עושה את זה
כל פאקינג פעם היא מוציאה אותי זונה ליד אנשים
למשל עוברת קבוצה של בנות ואני והיא סתם מדברות אז פתאום היא חייבת להכניס את הקטע עם האקס "נו בסדר אבל לפחות אני לא הולכת לבנים ומתנשקת איתם" "וואי נשבעת את מכירה בנים רק בשביל להתנשק איתם" "עשית את זה על ספסל!" (וכשהיא אומרת 'עשית את זה על ספסל כמובן שכולם מבינים משהו אחר ואני פשוט קופאת במקום כשכל במבטים מופנים אלי)
וזה ככ מטומטם כי היא בכלל הכירה לי אותו-.-
למשל היום בשיעור ספורט
סתם דיברנו והכל רגיל
ואז דיברנו על זה שיש כמה בנים שהיא הכירה מהווצאפ.. ואז הם סיננו אותה (למי אכפת זונה-.-) ואחד מהם יתקשר אליה לפחות 30 פעם ואז שוב 30 פעם מחסום (זה באת היה 30..)
ואמרתי לה שזה כבר הטרדות ושתחסום אותו "מה הטרדות אז למי את רוצה שאני אתלונן לאמא?"
(חח סליחה שזה לא קשור פשוט אני חייבת להוציא את זה) -למשטרה מטומטמת זה כבר הטרדות.. שמעי בנאדם מתקשר אלייך 60 פעם ביום ואומר לך אהובתי אני אוהב אותך בואי ניפגש אז תחשבי קצת! פשוט תחסמי אותו!
"לא נו הנה שיחה קודמת אמרתי לו ביי וסיננתי..."
-תחסמי-.-
"אני לא אחסום, אם הוא ישלח הודעה נראה מה נעשה.."
-את מבינה שהקשר הזה סתם יזיק לך נכון?
"וכשאני אמרתי לך להתרחק ממנו את הקשבת לי? את הלכת להתנשק איתו חח זונה"
-נו בסדר אבל מה זה קשור (ופה כבר כולם מסתכלים וצוחקים קצת)
"מתנשקת עם כל אחד את"

ואני רק רוצה לציין שהתנשקתי איתו רק פעם אחת כי לא היינו הרבה זמן ביחד וחוץ מזה התנשקנו כשהיינו ביחד-.-
על פאקינג ספסל.
וכל החברות שלי (מהבצפר) פשוט ממש משפילות אותי כל פאקינג שניה שיש להן ומעבירות עלי סטיגמות
ליד פאקינג כולם!._.
ואני פשוט לא יודעת איך לצאת מזה..:/
טוב כן זה בנוגע לחוסר אמון באנשים><
ומאז אני פשוט לא מסוגלת להתאהב באף אחד ואני פשוט מכחישה את זה
או 'אוהבת' אותם בכוח למרות שאני ממש לא רוצה את זה ואני אומרת לעצמי שאני כן
מחדירה לעצמי שאני מאושרת ושטוב לי
אבל בתכלס אני לא מרגישה כלום לגבי שום דבר (לא רק לגבי בנים.. אני גם לא מתרגשת או שמחה או כל משהו בסגנון)
אני יודעת שזה די מטומטם אבל אני פשוט לא מפסחקה לבכות.-.

טוב זה היה חלק פחות מעניין
אז יש מישהו בבית ספר שמסתבר שיש לו קראש עלי כבר שנתיים._.
ובמקום בנאדם נורמאלי
הוא פשוט עוקב אחרי
הוא עוקב אחרי הביתה למרות שהוא גר מול בית הספר ואני חצי שעה הליכה משם..
הוא פשוט עוקב אחרי הביתה:/
וכל פעם בהספקות
לפעמים אני רואה רק חלק קטן ממנו מסתתר מאחורי משהו ופשוט משקיף עלי עד שההפסקה נגמרת._.
פעם אחת הייתה לו יומולדת אז עשינו (אני וחברים שלו) לו מסיבת הפתעה בבית שלו..
אז היה שם פוף כזה ושכבתי עליו
ואז הוא בא ושכב עלי.-. וממש התקרב אלי עם הפרצוף והתחיל לגעת בי
וניסיתי להעיף אותו, הרגשתי ככ חסרת אונים.-.
במיוחד שאף אחד לא עזר לי.-.
למזלי הוא עצר כי אמא שלו באה0-0 *תודה לך אישה*
הוא כל הזמן רוצה שאני אבוא אליו
ומחכה לי מחוץ לכיתה בסוף יום
למשל הוא סיים שעתיים לפני אז הוא פשוט מחכה שעתיים עד שאני אסיים ואז עוקב אחרי הביתה.-.
זה כבר מטריד ברמות
טוב זה לא הכל פשוט ממש אין לי כוח להמשיך כי גם יש לי מבחן ללמוד אליו0-0 וזה גם לא ככ מעניין
אז תהנו מהבולשיט המקסים שלי.
^
חח. חח אל תקראו את זה אפילו זה ככ משפיל0.0

אני לא בטוחה לגבי הזהות המינית שלי

-אני שונאת אנשים, כן באמת.
-אני בקושי מרגישה אמפתיה לאנשים, בואו נגיד שאם הייתה לי בחירה, להציל גור חתולים או תינוק הייתי בוחרת בחתול. וזה רק נהיה גרוע יותר וגרוע יותר מיום ליום (לא שאכפת לי).
-אני דו מינית (ביסקסואלית).
-אני שונאת את המשפחה שלי.
-יש לי מחשבות שאף אחד לא רוצה לדעת.
-אני מנסה להתנהג כמו בן אדם נורמלי אבל בעצם אני שונאת להיות בחברת אנשים ולהתנהג כמוהם.
-אני שונאת את הדור הזה ואת האנשים שחיים בעולם הזה ואיך הם התדרדרו.
-יש לי מוח קרימינלי.
-יש לי הפרעת אכילה סלקטיבית (ברמה דיי קשה).
-יש לי סוג של קראש (אבל לא ממש (חרוז)) על המורה שלי למרות שאני במערכת יחסים.
-אני משקרת המון וטובה בזה.
-אני דיי בטוחה שאני קלפטומנית.
-יש לי בעיות אמון.
-אני הבן אדם שתמיד צוחק ושמח עם כולם ובפנים (או כשאני לבד) אני פשוט או עצובה או רגועה ורצינית זה כמו מסכה כזאת שאני שמה.
-יש לי ocd. והייתי חייבת שיהיה מספר עם חמש בסוף פה אז בגלל זה הוספתי גם את זה תתמודדו:)
ונראה לי שזה כול מה שאני אגיד לכם:)
מקווה שנהנתם.

שאני לא מהכוכב הזה...

נולדתי מתרומת זרע והאחים שלי במשפחה אומנת וגיליתי את זה רק לקראת כיתה ו שאני מתרומת זרע..

אף אחד לא יודע חוץ ממני ומההורים שלי ואבא שלי לא יודע שאני יודעת

עברתי המון דברים בחיים

הורים גרושים
משפחה אומנת
לגלות שאני וכל אחיי חורגים

נכנס גבר חדש חבר של אמא שלי
ותינוקת חדשה..



כל יום אני והחברה שלי רבות במשך 6 שעות.

אני לא מקבלת כל שבוע 100 שקל כמו כולם

אני לא כמו כולם

כל הבנים בכיתה ו שלי אומרים לי מכוערת ושבחיים לא יצאו איתי סלאש יתחתנו איתי.

אני מאוד פגועה עצם זה שאומרים לי מכוערת.
וכן אני מאמינה שבטוח לא ירצו אותי. מי ירצה מתולתלת עם שיער חום כהה עיניים חומות כהות..
ולא הכי רזה בעולם אבל בכלל לא שמנה.. רגיל כמו שאני צריכה להיות.

וזהו.

אני לא בטוחה לגבי הזהות המינית שלי: (

רציתי להתאבד.
הייתי על סף לחתוך.

ולגבי זה שאמר שיש לו קולות בראש שמדברים איתו וכוכו
איזה קטעע גם לי זה ככה0-0
הם פשוט נמצאים שם ומעבירים לי את הזמן כשאני לבד
טוב האמת זה בערך כל הזמן
הם פשוט נמצאים שם ומדברים איתך ותומכים ובך טעוד הרבה בולשיט 'תודה לכם קולות יפים שילי<3'
חח אני משועממת תחת
זה מה שקורה כשיש לי מבחן ואין לי כוח ללמוד אליו._.

ולגבי זאת שכתבה ממש הרבה *התחיל מגיל 10*
רק רציתי לומר לך שצמררת אותי
אני קראתי הכל והתחלתי לבכות.
לא מתוך רחמים
מתוך הידיעה שצריך עוד אנשים כמוך
את ככ חזקה
אנשים אחרים במצב שלך כבר היו מתאבדים בלי לחשוב יותר מדי
אין לך מושג בכלל כמה אני מעריכה אותך ומאושרת על קיומך.
גם כשאני לא מכירה אותך
רק רציתי שתדעי את זה:)
ילדונת את מיוחדת!
לא הרבה שורדים משהו כזה
תהי גאה במי שאת
ונכון שלפעמים להורים יש דעות שונות וקיצוניות מדי..
^ ממש מבינה אותך בקטע הזה כי המשפחה שלי דתייה ואני ממש לא מתחברת לזה ואני רוצה להפסיק עם הכל אבל הם לא מוכנים
או הקטע שאני רוצה לצאת עם מישהו אבל הם רוצים שזה יהיה מישהו חרדי.. ועוד הרבה שטויות מהסוג
אז תדעי שאת לא לבד
ומקווה שתעברי את התקופה הקשה הזאת *למרות שזהרעותליכים* כי בסך הכל תמיד יש תקופות טובות יותר ויש תקופות קשות מאוד.-.
מאוד מקווה שתמצאי את עצמך ותהי מאושרת כמו שאת
בלי דעות של אחרים שרוצים לרעתך מהצד..
<3

אני הומו

במשפט אחד, אני לא מי שאני מייצג כלפי חוץ, בהמון מובנים.

שי אני מאוהב בך!

: ם

אז כנראה לכולם יש קולות בראש שמארחים חברה... 0.0
טוב לא בדיוק מארחים חברה, יותר בכיוון של מציקים קצת, או מדברים איתי. 0.0
או מעליבים לפעמים ):
גם אומרים לי מה לעשות לפעמים @_@

ממ.. בואו נראה..

-עברתי בריונות מכיתה א עד ה בערך ילד אחד ערס והחבורה שלו הרביצו לי גל יום, שבו לי פכם תיד, כמעט הכניסו אותע לפח זבל, קראו לי זונה ומשוגעת והתחלתי להאמין לו (בכיתה ג.), הוא הטריד אותי לפעמים ולא הבנתי מה הוא רוצה ממני (כי בכיתה ב לא ידעתי עדיין איך מביאים ילדים) וכל יום באתי הביתה עם סימן כחול חדש ואמא שלי לא רצתה להתקשר למשטרה ולעשות לו תיק על כל עוגמת הנפש שעשה לי.
הרס לי את הילדות.

-רציתי להתאבד בכיתה ו, חתכתי... רק בגלל הילד הזה.

- חיבבתי ילד עוד מכיתה ב, אני תמיד הצקתי לו xd הבנתי את זה בכיתה ד lol. הפסקתי בכיתה ו

- עכשיו אני מחבבת ילד אחר xd
הוא בתמונת רקע שלי בטלפון o.o

-ידעתי מה זה סקס בגיל מוקדם מדי.

-בכיתה ג זה היה סוד, שהערצתי את מיילי סיירוס
זה כבר לא סוד
היא נתנה לי את כל הבטחון העצמי, בגללה גם לא התאבדתי. הפסקתי לחתוך בגללה. היא עשתה אותי מאושרת ונהייתי בן אדם עוד יותר מאושר כשעליתי לכיתה ז

-ההורים שלי הם ההורים הכי גרועים בעולם. לא אפרט.


כפרה, זה שאני חיה בסרט
ומשוגעת
זה לא סוד:p


מינוסים? חופשי.
no limit

ירדתי לילד ונתתי לו לגעת בי שלחתי לו תמונות ואני כבר כמה חודשים ארוכים מתמודדת עם זה שהוא מספר לכולם והוא גר רחוק ואני מכחישה אבל זה מייאש רק חלק יודעים על זה ואני שונאת את עצמי על זה אני מרגישה זולה כי אני מאוד מינית ומדברת על דברים די חופשי ואחרי זה אני יוצאת זולה וזה מתסכל אותי אני יושבת כאן בוכה כי שמעתי שהוא שהתאהבתי בו וירדתי לו אומר לכולם 'שאני זולה ונותנת פשוט אני לא יודעת יותר מה לעשות עם עצמי

אני מאוהבת בידיד הכי טוב שלי אפילו שדחיתי אותו
ניסיתי להתאבד פעמיים, אני לפעמים רוצה להיות מישהי אחרת, אני כל כך מתחרטת על זה שדחיתי את ידיד שלי ועכשיו הוא מאוהב במישהי אחרת, ידיד אחר שלי הטריד אותי מינית (כמובן שאנחנו ממש לא ידידים עכשיו)
אחרי שהאקס שלי נפרד מימני הייתי עצובה כל כך וסתם העמדתי פנים שהכל בסדר, אני לפעמים מרגישה אני נדחפת לכל דבר ושאף אחד לא רוצה אותי..

טוב נו.. לא דיברתי על זה מלא זמן.
אימצו אותי ולא, זה בכלל לא נורא, יש לי הורים שאוהבים אותי ושני אחים שאני אוהב.
בכל זאת, אני עדיין מרגיש יחס שונה, לא קשור למשפחה, מרוחק, לפעמים בודד.. דיברתי על זה עם אחותי, היא אמרה לי לספר את זה להורים שאולי הם יוכלו למצוא פיתרון. בכל מקרה, הייתי בדיכאון, חשבתי שאני נטל למשפחה, חשבתי שהם רוצים לוותר עלי, שאני מאכזב אותם וחשבתי על הרבה אפשרויות של מה לעשות, לוותר ולסיים הכל וכאלו. חשבתי גם על ההורים הביולוגיים שלי, שאותם בכלל לא פגשתי, חשבתי לעצמי למה הם וויתרו עלי? היה בי משהו רע? היה בי משהו שהם שנאו בי? למה הם בכלל "יצרו" אותי אם הם מוותרים עלי.
היו לי חברים שהיו לצידי, אבל עדיין הרגשתי בודד, הרגשתי לא נחוץ, לא קשור.
ההורים שלי רצו לעזור לי, רצו לנסות לומר לי שאני לא נטל ושהם אוהבים אותי, הם ניסו הכל.. זה לא עזר כמובן. התחלתי לצייר מה שאני מרגיש, התחלתי יותר לגלוש (להוציא את העצבים שלי), ההורים שלי תמכו בי והרגשתי הרבה יותר טוב. אחרי חצי שנה החלטתי להפוך לבן אדם טוב יותר, עוזר, דואג, אכפתי, מתחשב והצלחתי, הצלחתי לעזור לילדים והרגשתי טוב עם עצמי.
שנה אחרי זה ההורים שלי אמרו לי שיש לי אפשרות לפגוש את האמא הביולוגית, שאלתי אם יש לי אבא.. הם ענו שלא, אפילו שלא הכרתי אותו, לא דיברתי איתו בכל זאת הרגשתי דקירה קטנה בלב. לא שאלתי יותר מזה ולא נפגשתי איתה.
כעסתי עליה, על ההחלטה שלה להשאיר אותי לבד.. היו לי שאלות, מה הייתה הסיבה שהיא וויתרה עלי? אם היה לה קשה? עדיין החלטתי שלא.
חזרתי לדיכאון, חזרתי לעצבים, חזרתי להכל, אבל הפעם הזאת לא היה אף אחד, לא שיתפתי אף אחד.. הייתי מתבודד, הייתי עם עצמי, תמיד חשבתי על זה.
גלשתי יותר, ההורים שלי כעסו עלי, איכזבתי אותם ושקעתי עוד יותר בדיכאון.
התחלתי לגלוש בלילה, בגשם, בשלב כלשהו לא היה לי אכפת מכלום, רק להתרחק מכולם, להיות לבד.
הכרתי מישהי, היא עזרה לי, היא שיקמה אותי, היא אמרה שהיא מוכנה להיות איתי אם ארצה לפגוש את אמא שלי, היא לא וויתרה עלי.
היא עזרה לי והתאהבתי בה, עד היום לא היה לי את האומץ להגיד לה, מתוך פחד.. הידידות שלנו תיהרס? אני אשקע שוב בדיכאון?
בכל מקרה, יש עוד... אני לא יכול עוד לספר. תודה על הפריקה

במבחן הזה יצאה תוצאה גבולית

אני די בטוחה שאני נמשכת גם לבנות, ואוו אמרתי את זה למישהו אחת שאני אפילו לא בטוחה שאני יכולה לבטוח בה בכלל.
אני וחבר שלי עשינו פעמיים על יבש, ואני מרגישה ככ נותנת, אני כולה בת 14.
אני שונאת את עצמי ברמות כי אני לא מצליחה בבית ספר, ולא אוהבת את הגוף שלי ואת האופי שלי.
כל ערב אני שמה מוזיקה על ממש חזק כדאי שההורים שלי לא ישמעו אותי בוכה את החיים שלי.
אני נושכת את האגודל שלי ממש חזק, כדי לפגוע בעצמי, פעם הייתי חותכת וזה היה מספק אותי ברמות, עכשיו אני רק חולמת על זה בכדאי לא להשאיר אותי מצולקת לגמרי.
אני בדיכאון כבר שלוש שנים.
החלום שלי זה לפתח הפרעות אכילה ולעצור כדי לרדת במשקל מהר ולהיראות טוב.
אני שונאת את אבא שלי.
אני אוהבת את אח שלי הגדול ברמות אבל לא אכפת לו.
אני חושבת על למות כמעט כל יום.
אמא שלי בדיכאון בגלל אבא שלי.
למשפחה שלי אין כסף, ואני גרה במקום שכסף זה רוב העניין, כי כולם לובשים מותגים ונראים מדהים ורק אני לא.
אני רוצה לעבור לפנימייה עם חברה כי נמאס לי לחיות בבית הזה, ואני מחכה לרגע שאני אוכל כבר לעוף מהארץ הזאת, רחוק מכולם.
אני אוהבת מאוד את חבר שלי אבל הוא בן אדם ככ מגעיל, לא לגמרי אבל יש לו אופי מגעיל.
אני רוצה לחזור לחתוך את עצמי, אני אוהבת את הכאב.
יש לי צלקת גדולה על הרגל בגלל שחתכתי את עצמי.

-אני חושבת שאני ביסקסואלית אבל לא בטוחה
-אני מאוהבת בידידה שלי שניראלי שגם היא כמוני אבל לא יודעת מה לעשות
-כל הזמן כולם אומרים לי שאני כוסית ואני שונאת את זהה זה כבר מציק

^האנונימית תגובה מעל התגובה מעליי

רוצה לדבר?

ניסיתי להתאבד כמה פעמיים, אבל הבנתי שזה לא הפיתרון לברוח מבעיות/או לפתור אותן.

ממתי שנולדתי עד גיל 3-4 הייתי בבית חולים

ניסיתי לחתוך

אני חורטת על הגוף שלי

אני לובשת תמיד ארוך, מכנסיים ארוכים, וחולצות ארוכות כדי להסתיר את המכות שקיבלתי.

התאהבתי פעם אחת בחברה שלי, אבל הבנתי שזה היה סתם, ולא אמיתי.

אני חולמת כמעט כל יום שרוצחים אותי ואני קמה בלילה ומתחילה לבכות ולהילחץ

אני מפחדת להתחבר ולהיות הרבה זמן בסביבה של בנים

אני אוהבת להיות לבד, גם שאני אומרת שלא.

רצו להרוג אותי אבל לא סיפרתי לאף אחד

הייתה תקופה שהייתי מתפללת שאמות

ניסיתי כמה פעמיים להרוג את עצמי

יש לי אמא חורגת (אף אחד לא יודע את זה)

אני מדמיינת או חושבת על ההלוויה שלי

שלא הייתה לי חברה

כשהגעתי לחיבה שנה שלמה הייתי לבד כל פעם כשהייתי חוזרת הביתה הייתה בוכה..
ואז התחלתי לחתוך את עצמי אבל בעצם חשבתי למה זה מגיע לי? למה אני עושה את זה בכלל?
ביקשתי מההורים ללכת לפסיכולוגית כי לא הייתי שלמה עם עצמי... הייתי ממש חסרת ביטחון
בכיתה ט הכרתי מישהו התאהבתי בו אבל הוא.. רק ניצל אותי ושיחק בי כל פעם מחדש
הייתי תמימה האמנתי לו ושכבתי איתו זאת הייתה טעות עם הבנאדם הלא נכון..
ואז הוא סיפר לחברים שלו שאני "נותנת" חבר שלו התחיל איתי וניסה לזיין אותי..
אחכ הוא אמר לעוד אחד וגם הוא ניסה וראה שלא הולך אז פשוט נעלם ודווקא אהבתי אותו..
והשנה אמרו לי שכמה ילדים יודעים שאני שכבתי איתו כי הם הסתכלו לו בשיחות..
וגם כשאמרתי לו שאני לא רוצה שיגע בי ושיפסיק הוא אמר לי אני יודע שאת רוצה..
כמו ילדה תמימה המשכתי להיפגש איתו ניסתי לשכוח ולהעלים כאילו כלום לא קרה..
וכל פעם הייתי נפגעת מחדש..

פשוט הרגשתי איתו יותר משוחררת עם יותר ביטחון..
ועכשיו זה נגמר אני נזהרת מאהבה.. לא סומכת מהר לא רוצה שינצלו אותי..

אני אהבתי ילד שגדול ממני בשנתיים
המצב הכלכלי בבית שלי לא טוב כמו שחושבים והחברות שלי כל הזמן רוצות לצאת למקומות עם כסף ואני ממציאה תירוצים שאני לא יכולה ללכת
אבא שלי לא קונה לי כלום (ההורים שלי גרושים)

סוד

אני לא הולכת לבית ספר כי
יש לי חרדה חברתית

זה לא סוד זה פריקה
.
.
.
אני ממש ממש רוצה משהו שילדה אחרת מקבלת עם פרוטקציות וזהה לאא ההווגגן

אני סובלת מתסמונת אספרגר יש לי 1% של אוטיזם ואני ממש מוזרה

שונא את המשפחה שלי, מת לזרוק את אמא שלי מעזריאלי
מחכה לגיוס כבר ומקווה לא לחזור הביתה יותר

בעבר בילדותי חשבתי שאני לסבית, עכשיו אני ביסקסואלית.
הכלב שלי ירד לי, מרצוני.
בעקבות הדיכאון החמור, אני מרגישה יותר טוב כשאני לבד מאשר שאנשים מסביבי.
כשאני בסביבה עם אנשים יש לי חשק עז לדקור את כולם.
אני מוכנה למות עבור הכלב שלי.

כן אכפת לי מה שאנשים חושבים עלי
אני לא סוואגרית ולא טאמבלר גירל למרות שאני תמיד מנסה להשיג את זה
אני שונאת להיות בסביבת אנשים
אני תמיד מסננת תמיד!

אני מדברת לעצמי כל הזמן
יענו חברות דימיוניות
חזרתי לחתוך ולהקיא אחרי כל פעם שאני אוכלת
ואני מתנהגת לפעמים בצורה זנותית...
כל מי שמכיר אותי לא יודע
ויש לי לב טוב באמת.
אני לא מסוגלת לשפוט בני אדם סתם ואני מקבלת את השונה
אבל אף אחד לא מקבל אותי: (

-הייתי בדיכאון שלוש שנים עם חרדה חברתית מאוד קשה ( יצאתי מזה)
אני לא מחבבת את המשפחה שלי במיוחד, תמיד שמתי לב שיש עדיפות בבית מצד אחותי שגדולה ממני בשנה וחצי, רק מחכה לרגע שאהיה עצמאית אתנתק קצת מהבית, אוכל לעזוב ולעבור לעיר אחרת.
-אני אוהבת את החברות שלי אבל באותו הזמן גם לא סובלת אותן, לפעמיים אפילו קצת שונאת, הן מתייחסות אלי כמו אל ילדה קטנה כי אני לא יוצאת למסיבות, לא מפתחת קשרים עם בנים וכו' ובקיצור לא מכבדות אותי בשיט וקוראות לי תמיד 'ילדה קטנה', אני מחכה לרגע שאסיים כבר תבית ספר ופשוט אפתח דף חדש במקום הרבה יותר טוב.
-אף פעם לא הרגשתי שיש מישהו אמיתי שנמצא פה בשבילי ובאמת מקשיב לי (עם כמה שזה נשמע נדוש אז היחיד זה הקב"ה), תמיד הרגשתי מוזרה ובאותו הזמן מיוחדת כזאתי, כי יש לי דעות שונות משל אנשים אחרים, צורת חשיבה שונה, הסתכלות שונה על החיים, אני עקשנית ולא מוותרת ויותר אוהבת להיות עם עצמי- לבד, מאשר להיות בחברת אנשים, בגלל זה אני תמיד ממציאה תרוצים למה אני לא יכולה לבוא למפגשים משפחתיים, ימי הולדת וכו', וכמובן שגם אם אני לא אגיע לאף אחד לא יהיה אכפת- תמיד יש עדיפות לאחותי על פני.

לפעמים אני מפחדת מהמחשבות של עצמי.
אני תמיד צוחקת על זה שאני פרנואידית עם עוד אנשים, אבל אף אחד לא באמת יודע איך זה מרגיש.
אני מנסה להגיד ש-היי, זה בעיה שלהם אם הם לא רוצים, אבל זה כל כך פוגע.
אני יודעת לשחק רגשות ממש טוב.

אני מעמידה פנים שאני מטומטמת כדי להשתלב בחברה. אני מתה על מתמטיקה וקשה לי להסתיר את זה שאני כל הזמן מחשבת דברים

איזה סיפורים עצובים יש פה

אני חושב ש
אנונימית זו שסיפרה על

שהרבה מה"ידידים" שלי הטרידו אותי מינית במשך שנה ולמרות שזה הפסיק אני עדיין לא אמרתי כלום.

צריכה לדבר על זה עם מישהו... גם אם היא מכירה אותו וגם אם לא.

אני שונא את עצמי.

אני כל הזמן חושבת על המוות ועל ההלוויה שלי בגלל טראומה שעברתי לא מזמן, אותה אני לא מוכנה לשתף: (

הסוד שלי מרגיש פחות חשוב אחרי שקראתי חלק מהתגובת...

( רציתי לקרוא הכל... אבל העצלנות)

אני לא באמת דוב.

אני בכלל תנשמת:o

אני חושב שזה יהיה גאוני אם יעשו אתר כזה של סודות.


זה ממש כייף להרגיש שאפשר לדבר על הכל.

בואו נקרא לאתר "סודות"

זה יהיה מוזר ומיוחד כל כך אם זה יתפוס

אני לוקחת הכל ללב. אפשר לרסק אותי בשנייה.
אין לי אופי.
אני מזניחה את עצמי.
אני מסתובבת עם אלה שנחשבים "חננות" כי הם היחידים שמצליחים לסבול אותי אבל גם הם צוחקים עלי.
אני בתנועת נוער והחניכות שאיתי בגדוד פתחו קבוצה בלעדיי. הן תמיד צוחקות עלי. תמיד נפגשות בלעדיי. כשאני באה לתנועת נוער אני באה רק בגלל המדריך כי אני ממש אוהבת אותו.
לא נפגשתי אחרי הלימודים עם אף אחד כבר יותר מחצי שנה.
דימוי הגוף שלי נמוך.
אני מדברת לעצמי.
האנשים היחידים שמשמחים אותי הם אחותי ו pewdiepie
ואני לא בטוחה בזהות המינית שלי.

כל זה ואני פאקינג בת 13

איזה סיפורים ואני חשבתי שהחיים שלי קשים.
אצלי הכל דבש לעומתכם

שאני מפחדת להישאר לבד. שיבוא יום ולא תשאר לי אפילו חברה אחת. שיעזבו אותי. שיזרקו אותי. שאני אהפוך למנודה.
ואני מרגישה שהיום הזה -קרוב.

אני שוכבת עם גבר בן 34 ואני בת 16, אפילו לחברה הכי טובה לא סיפרתי

בכיתה ז' הייתי מתנהג כמו הומו ממש. הייתי מסתובב רק עם בנות. הייתי מעריץ זמרות מפורסמות, שר את השירים שלהם, תולה פוסטרים שלהם בלוקר ומנשק אותם לפני השיעור. ממש ככה.
שמתי לב שאנשים חושבים שאני הומו. כל כמה שיעורים כשהייתי משחק לידידות בשיער היו צוחקים עלי מהצד ואני הייתי מתעלם ועושה אצבע משולשת...
ואז יום אחד לפני השיעור הוצאתי מחברת מהלוקר ושמתי לב שמתאספת חבורה של 6 ילדים ובהנהגתם 2 ילדים, והם צפו בי וחיכו עד שאני אנשק את הפוסטר. נישקתי אותו ורק אז שמתי לב שחבורה של ילדים מצביעה עלי וצוחקת. למזלי היו במסדרון רק עוד קצת אנשים שראו.
מהרגע הזה השתנו לי החיים עד עכשיו. אני לא יודע למה זה כל כך טראומתי בשבילי. עדיין לא יכול לעשות כלום בלי לחשוב על "אני נראה הומו ככה?"...
לאט לאט התנתקתי מההתנהגות הזאת שלי והתחלתי להיות יותר "גברי", התחברתי עם חברים חדשים (תמיד היו לי הרבה חברים אבל בעיקר בנות) וגם השתנה לי הקול וגבהתי די הרבה אז בכלל השתניתי למזלי.
ובאותו יום קרעתי את הפוסטר מהלוקר וקרעתי אותו לחתיכות קטנות וצעקתי עליו ועל עצמי ובכיתי קצת ומאז נשבעתי שלא אבכה יותר לעולם (עומד בהבטחה).
עכשיו עברתי לבית ספר תיכון ואת שני הילדים שעמדו בראש החבורה שצחקה עלי... תקעו איתי בכיתה. הם לא כאלה נוראיים, אחד מהם בין החברים הכי טובים שלי ומאחד יש לי טראומה מטורפת ולא דיברתי איתו מילה מאז. אבל עדיין אני מרגיש שהאחד שלא חבר שלי צוחק עלי ואומר לכולם שאני הומו, אבל למי כבר אכפת.
האמת שכל זה לא ממש סוד, סתם הייתי חייב לפרוק ולסדר לי את זה בראש.
היום אני בכיתה ט' ואני בחבורה של בנות כבר מאז כיתה ז' (אותה חבורה), אני ועוד 6 בנות. אני חושב שזה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לי, להתחבר איתן, כי הן מכירות לי מלא בנות חמודות ויפות, וגם מלא חברים. יש לי גם הרבה חברים בנים והכל טוב לי.

תודה שנתת לי לפרוק קצת שואלת השאלה:)

יש פה סיפורים כל כך עצובים אני פשוט רוצה לבכות: (
כל הבנות שסיפרו שאנסו אותם.. אתם לא מבינות מה זה עשה לי לקרוא את זה
איך אפשר? אין בן אדם יכול?
אם מישהי רוצה לדבר איתי על זה אז בכיף

אני בתהליכים עם עצמי אבל לדעתי אני טרנסגנדר (ftm) והומו ואני חי בסביבה הומופובית יחסית.
אני לא מסוגל ליצור קשרי חברות ארוכים מדי
אני היפראקטיבי לא מאובחן ומחונן
אני מדבר עם עצמי
אני נהנה לפתור בעיות במתמטיקה וחידות
אני שחקן, אני מחקה התנהגויות של אנשים בכדי להתאים את עצמי לחברה, כי אני לא יודע איך להתנהג בה

ההורים שלי הכו והתעללו בי בערך מגיל 3 במשך כ 17 שנה.
בערך מכיתה ג' אמא שלי הפסיקה לחבק אותי או להראות גילויי חיבה, לא חיבקו/הראו לי גילוי חיבה שוב מאז בערך עד גיל 17.
יש לי אח משוגע שגם הוא התעלל בי ואף ניסה פעם לרצוח אותי.
בבית הספר הילדים נהגו להתעלל בי ולהכות אותי- כאילו לא קיבלתי מספיק בבית..
ניסיתי להתאבד 3 פעמים, פיתחתי בנוסף בעיות נפשיות מהסיבות הברורות..
כיום - לאחר ככ הרבה שנים- סיפרתי את זה רק ממש השנה לעו"ס שמצאה לי טיפולים פסיכולוגיים בחינם, בנוסף לכדורים שאני נוטלת.
הטיפולים לא עוזרים בשיט וכל יום שעובר הריקנות מתגברת.
בנוסף לכך אני נרתעת מאד ממגע, ו לא יודעת מה לעשות עם עצמי כשמישהו בא לחבק אותי, וזה מביך מאד.
האדם שאני הכי הכי שונאת בעולם הוא את עצמי, לא מסוגלת להביט במראה בלי הדחף המטורף לשבור אותה ולנעוץ לעצמי את השברים.
כאילו המצב כבר לא מספיק מסובך - אני לסבית. וחייתי בהכחשה גמורה לכך כבר יותר מידי שנים.

מקווה לשקם את עצמי מחדש.

תודה על הפריקה חברים.

את יודעת שזה יקרה
אבל שמחה שזה לא קרה
את יודעת שיהיה קשה
אבל את לא תרגישי רע
אני זה שיסבול
יודעת מהכול
יודעת שקשה לך
עוד בדיקות כאבים וכדורים
עד מתי יפסיקו כאבים?
כבר כתבתי מיכתביו לאלוהים
אבל הוא לא עזר
הכול זה גורל אכזר

אני כול כך אוהבת אותך
בא לי להיות איתך כול היום
ולא להפסיק להתנשק איתך
בוא נעבור כבר את הקטע הזה של הביישנות
וואי הלוואי וההיתה מבין כמה אני אוהבת אותך
פשוט לא מפסיקה לחשוב עליך

אני רוצה להתאבד אבל אני לא רוצה שאמא שלי תיהיה עצובה:(

אנונימית שרשמה שהיא רוצה להתאבד - תפתחי שאלה בסטיפס.