מה הייתה התקופה הכי קשה שלכם?

גיל 11-12.
אה, ועכשיו, גם תקופה קשה יחסית.

התקופה האחרונה

גיל 14, וגם התקופה הנוכחית.

כיתה י רבתי עם כל החברות ולפני 4 חודשים שהספסקתי לדבר עם חבר ממש טוב

גיל 12-13

גיל 6-7 (ההורים שלי התגרשו)

לפני שבוע שרבתי עם אמא שלי והיא הרביצה לי וקללה אותי אבל כולם חושבים שאני סתומה שאוהבת את עצמי

גיל 13, הפרעות האכילה היו בשיא וכמעט מתתי, במלוא מובן המילה.

גיל 12 עד 13
התקופה השפלה ביותר בחיי והלוואי שיכולתי למחוק אותה, משפיע עלי עד היום..

עכשיו, נפרדתי מחבר שלי אחרי תקופה ארוכה ביחד (שנה פלוס)

לפני 5 שנים אמא שלי נפטרה,
והיום פשוט בכיתי שעתיים ברצף כי גיליתי שאני לא הולכת לראות בזמן הקרוב את האדם הכי קרוב אלי, אם בכלל אני אראה אותה..

כשהרגשתי בודד, היה לי ריב גדול עם כל המשפחה וכל החברים. הייתי לבד לגמרי אפילו הכלב לא רצה להיות איתי באותו חדר, זאת הרגשה זוועתית שאני לא מאחל לאף אחד לחוות, בדידות באמת שוברת מבפנים, תהבו את כולם על תריבו עם אף אחד תתנו הזדמנות שנייה, כי יום אחד אתם תאבדו משהו ורק אחרי שתאבדו אותו תבינו כמה בעל ערך הוא היה עבורכם.:\

שכל החברות הטובות שהיו לי וויתרו עלי בקלות אבל זה היה מזמן אני חיה עכשיו את ההווה ;)

גיל 15-16 שאמא שלי חלתה..

לכל תקופה בחיים סיפור שונה על פי מידתו.
אם אסתכל אחורה, אראה את גיל 15 בתור תקופה קשה מאד, אך לא ניתן להשוות אותה לגיל 16-17, מכיוון שאני אדם שונה.
כך שהכל זה עניין של תקופות בחיים, ותמיד אמרו לי את זה בעבר ואני התעלמתי, מתוך בורות כמובן; לא ידעתי את משמעות עוצמת העמיקות שתלויות בתכונות האדם ובתקופותיו ומסקנותיו.

הזמן מסמן לנו שהכל זה שאריות של החיים בסופו של דבר, הזמן עף ובקושי יש לנו מקום בעולם הזה בתור 70 שנים של חיים לממוצע לעומת אלפי שנים של קיום האנושות. אנחנו כלום.
הגענו לכאן בכדי לסיים תפקיד שישפיע איכשהו על העתיד במקצה כל כך נמוכה, אבל ללא ההשפעה שלו העתיד הזה לא יתקיים.

חופש גדול עד לפני חודש (עד שהקרתי מישהו שמאוד מאוד חשוב לי כרגע)