3 תשובות
חח אהבתי שולמקה
אבל חברים לחיים זה לא סתם, וקשה לומר על 'מקום' או איך. אני שומעת הרבה אומרים שבצבא הם פגשו חברים לחיים. בדרך כלל זה מתגבש כשעוברים חוויה משמעותית ביחד. אני לדוגמא הכרתי חברה בסמינר שאני בטוחה שהיא לחיים.
אבל תסביר לי למה התכוונת שאין לך את היכולת החברתית לפנות לאנשים?
אבל חברים לחיים זה לא סתם, וקשה לומר על 'מקום' או איך. אני שומעת הרבה אומרים שבצבא הם פגשו חברים לחיים. בדרך כלל זה מתגבש כשעוברים חוויה משמעותית ביחד. אני לדוגמא הכרתי חברה בסמינר שאני בטוחה שהיא לחיים.
אבל תסביר לי למה התכוונת שאין לך את היכולת החברתית לפנות לאנשים?
להכיר אפשר בכל מקום.
גם כאן, גם בפייסבוק, גם באתרים אחרים ואפליקציות אחרות, גם ברחוב, גם במסעדה, בעבודה, באירועים, בטיולים, באוטובוס \ רכבת, באמת שבכל מקום.
את לא חייבת שתהיה לך את היכולת החברתית לפנות לאנשים כדי להכיר אנשים, יקרו לך כל מיני סיטואציות שבהן את תצטרכי לדבר עם אנשים גם בלי שתכווני לזה, או שאנשים פשוט יפנו אלייך, אם תהיי פתוחה לתקשורת עם אנשים, תהיה לך תקשורת עם אנשים, זה פשוט יקרה מעצמו.
לגבי חברים לחיים זה כבר סיפור אחר.
לאורך החיים אתה מכיר אלפים של אנשים, רק חלק מאוד קטן מאותם אנשים הופכים להיות ידידים שלך ורק חלק מאוד קטן מהידידים שלך הופכים להיות באמת חברים שלך.
בניגוד למציאת מכרים ומציאת ידידים, למציאת חברים אין נוסחה, צריך פשוט להכיר אנשים לעומק ולראות למי אכפת ממך באמת ולמי לא, מי יהיה שם בשבילך כשתצטרך אותו ומי לא, מי מקשיב לך ותומך בך ומי מרוכז רק בעצמו ומנמיך אותך, מי מאמין בך ומי מזלזל בך, מי דואג לך ומי לא, וכו' וכו' וכו'.
לאורך הדרך אני הבנתי שהמון אנשים שחשבתי שהיו חברים שלי לא באמת היו חברים שלי.
היו את אלה שהיו ידידים או מכרים שהיחסים שלהם איתי התבססו על זה שמילאתי אצלם איזשהו צורך (אינטרס) וזה הסתכם אך ורק בזה.
היו את אלה שהיו דו פרצופיים והציגו לי משהו אחד ומאחורי הגב היו משהו אחר.
היו את אלה שניצלו אותי, את אלה שחיפשו לפגוע בי, את אלה שלא היו מסוגלים להסתכל מעבר לכתף של עצמם.
היו כל מיני אנשים.
אבל חברים, באמת חברים, אפשר לספור ביד אחת כמה כאלה היו לי במהלך החיים וגם אם אני אספור עדיין יישארו לי אצבעות ספייר.
לכן אני מציע שפשוט תצאי יותר החוצה למקומות שיש בהם אנשים (פאבים, מסעדות, קניונים, ים, טיולים, וכו' וכו') ותהיי בראש פתוח להכיר אנשים, ואת תכירי, זה פשוט יקרה מעצמו.
אחרי שתכירי, אם תרצי לסנן את החברים מתוך הידידים והמכרים, תעשי את הבדיקות שלך ותגלי בעצמך מי עומד בקריטריונים ומי לא.
בהצלחה.
גם כאן, גם בפייסבוק, גם באתרים אחרים ואפליקציות אחרות, גם ברחוב, גם במסעדה, בעבודה, באירועים, בטיולים, באוטובוס \ רכבת, באמת שבכל מקום.
את לא חייבת שתהיה לך את היכולת החברתית לפנות לאנשים כדי להכיר אנשים, יקרו לך כל מיני סיטואציות שבהן את תצטרכי לדבר עם אנשים גם בלי שתכווני לזה, או שאנשים פשוט יפנו אלייך, אם תהיי פתוחה לתקשורת עם אנשים, תהיה לך תקשורת עם אנשים, זה פשוט יקרה מעצמו.
לגבי חברים לחיים זה כבר סיפור אחר.
לאורך החיים אתה מכיר אלפים של אנשים, רק חלק מאוד קטן מאותם אנשים הופכים להיות ידידים שלך ורק חלק מאוד קטן מהידידים שלך הופכים להיות באמת חברים שלך.
בניגוד למציאת מכרים ומציאת ידידים, למציאת חברים אין נוסחה, צריך פשוט להכיר אנשים לעומק ולראות למי אכפת ממך באמת ולמי לא, מי יהיה שם בשבילך כשתצטרך אותו ומי לא, מי מקשיב לך ותומך בך ומי מרוכז רק בעצמו ומנמיך אותך, מי מאמין בך ומי מזלזל בך, מי דואג לך ומי לא, וכו' וכו' וכו'.
לאורך הדרך אני הבנתי שהמון אנשים שחשבתי שהיו חברים שלי לא באמת היו חברים שלי.
היו את אלה שהיו ידידים או מכרים שהיחסים שלהם איתי התבססו על זה שמילאתי אצלם איזשהו צורך (אינטרס) וזה הסתכם אך ורק בזה.
היו את אלה שהיו דו פרצופיים והציגו לי משהו אחד ומאחורי הגב היו משהו אחר.
היו את אלה שניצלו אותי, את אלה שחיפשו לפגוע בי, את אלה שלא היו מסוגלים להסתכל מעבר לכתף של עצמם.
היו כל מיני אנשים.
אבל חברים, באמת חברים, אפשר לספור ביד אחת כמה כאלה היו לי במהלך החיים וגם אם אני אספור עדיין יישארו לי אצבעות ספייר.
לכן אני מציע שפשוט תצאי יותר החוצה למקומות שיש בהם אנשים (פאבים, מסעדות, קניונים, ים, טיולים, וכו' וכו') ותהיי בראש פתוח להכיר אנשים, ואת תכירי, זה פשוט יקרה מעצמו.
אחרי שתכירי, אם תרצי לסנן את החברים מתוך הידידים והמכרים, תעשי את הבדיקות שלך ותגלי בעצמך מי עומד בקריטריונים ומי לא.
בהצלחה.
בחוגים, בסדנאות, בקורסים, בטיולים מאורגנים ועוד.
בכל מקרה, חשוב שתהיה פתוח לכך, שתיזום, ולא תחכה שמישהו אחר יזום.
בכל מקרה, חשוב שתהיה פתוח לכך, שתיזום, ולא תחכה שמישהו אחר יזום.
באותו הנושא: