מה הייתם רוצים לשנות בעבר שלכם?

כלום
הכל כפי שהוא צאיך להיות

לא לנתק קשר עם חברה טובה אחת

הצבא... שאצליח או שלא יהיה מלכתחילה...
זה שבר אותי כל כך ואני בשוק... כי נכון שתמיד היה לי קשה נפשית ברמה כזו או אחרת אבל הצלחתי לשנות מלא דברים לטובה, ושמה? נשברתי לחתיכות...

כל הזמן רציתי להתאבד והיו סיבוכים ויצאתי... ויצאתי סך הכל לפני שבוע אבל אני מרגישה הרוסה, פשוט ככה.

מישהו שהכיר אותי מבית הספר ראה אותי באוטובוס והסתכל עלי בשוק. הייתי יחסית מטופחת וניראיתי טוב ובאוטובוס הוא ראה אותי מוזנחת, חסרת חיות...

מי שהכיר אותי לפני הצבא ידע להגיד שמשהו לא טוב בכלל עבר עלי... גם בצבא תמיד שאלו אותי אם הכל בסדר...

לא הצלחתי... היה קשה... הרגשתי שננטשתי שמה בצבא. בדידות, עצב, הפרעות שינה, כל שניה שיכולתי התקשרתי לאמא והיא לא ענתה עד הערב כי היא עובדת...
כל חמישי חייכתי חיוך מטופש לגמרי כי ידעתי שזה יום שבו חוזרים הביתה וסוף סוף אראה את אמא שלי ולא ארגיש שננטשתי...

כל הזמן בכי בשישי - שבת כשאני בבית על זה שבראשון כבר אין שום בית...
והכאב הנפשי, אף אחד לא יבין.

כל הזמן מחשבות התאבדות... כי אין מצב שאני מחזיקה את זה שנתיים...

כל הזמן למות מפחד בבסיס שאעשה משהו שישאיר אותי שבת... או משפט...
כל הזמן לפחד בשמירות...

והיה אמור להיות לי תפקיד נחמד... לא יכולתי להיכנס לקורס בגלל המצב הנפשי שלי... בגלל הפחדים...

ועכשיו אני השתחררתי ויש לי מזל שיש לי משפחה ובית לגור בו. זה המון אבל זה בול מה שיש לי. לא חברים (טוב, סליחה, יש לי ידיד שתמיד כותב לי בוואצאפ, ידיד שאני יכולה להיפגש איתו וידיד מהבסיס)

בינתיים זה ככה... ואני רוצה לפחות לחזור לאיך שהייתי לפני הצבא.

נתנו לי סעיף על חרדות, קשיי הסתגלות והפרעת אישיות גבולית... ומה הלאה?
אבל אני אדם אינטיליגנט. אני רוצה חיים איכותיים כמו שכולם רוצים.
מה אני עושה הלאה?

אפשר לדעת על מה המינוס?
פשוט שאדע.
טעיתי איפשהו?

היה לי מאוד קשה ולא החזקתי את עצמי אחרי לילות לבנים.