אתם עצובים? אם כן, למה?

בגלל החיים

נפטרה אחות של חברה טובה שלי..

לא, חבל לבזבז את הזמן על עצב

כן, כי פשוט התרגלתי להיות ככה, אני גם לא מוצאת יותר מדי סיבות לשמוח. אני אוהבת את העצב.

יש לי מצבי רוח משתנים
לרוב כן, בעיקר כשאני לא בחברת אנשים
מכלמיני סיבות, אין טעם שאפרוק פה את ליבי.. בשביל זה יש פסיכולוג וכדורים

כן כי החיים שלי קשים

בדרך כלל. כשאני לבד בעיקר.
הרבה סיבות

לפעמים. אין סיבה אחת.

כן, צומח לי חצ'קון.

כן.

כי יש לי מבחן עוד יומיים ואני לא מוצאת את הכוחות ללמוד.. ואני מפחדת שהוא יבריז לי מהדייט..

תלוי.
עד אתמול הכחשתי את זה, אבל אחרי מה שחוויתי אתמול- יש לי הרגשה נוראית, סוג של מועקה ומצב רוח ירוד.
אבל אני מנסה לשמוח בחלקי.

כן, כי אני מרגישה רע ולא יודעת למה.

כן, יש לי הרבה בעיות בחיים והחיים שלי קשים.

כן, מחר יש לי יום הולדת ולאף אחד לא אכפת, אני רוצה שאמא שלי תחגוג איתי את היום הולדת, אני רוצה שאבא שלי לא ימסור את הכלב שהיה איתי חצי מהחיים שלי.
בקיצור, כי אני שונא את אבא שלי.

כבר התרגלתי והפנמתי.
אני לא עצוב.

כן, כי יש פה נער שהוא התאבד...

חסר לי ריגושים בחיים

כרגע? לא כל כך.
בכללי? כן, אני אדם דיי עצוב ודכאוני..

כן... כי אני דיכאוני... ורע וקשה לי בחיים

כרגע לא ברוך השם

כן כי
life it's a big shit

כן, זו תקופה שבה דברים לא ממש מסתדרים.

החיים שלי קשיים מידי...

כי יש לי כוויה וזה כואב לי, וגם כי אני אוהבת מישהי ועוד הרבה סיבות
אבל אני מתנחמת בעובדה שאני טוחנת פיסטוק עכשיו:)

כן בגלל שאני לא נאהבת על ידי אחרים סיבה מוזרה אבל אמת

כן...
כי אני לא אוהבת את החיים ואני מרגישה שאני נשברת מבפנים אבל אני לא רוצה לפגוע ביקרים לי

אין לי סיבות לשמוח0^0

כן.. אנשים שחשובים לי אני מאבדת לצערי..

לא, אין לי שום סיבה

כן בגלל שאני גרסא טיפה פחות גרועה של ראז' מהמפץ הגדול, לא יכול לדבר עם נשים, רק לענות וללכת במהירות ובמבוכה מהמקום.. ואני לא יודע מה יהיה עם החיים שלי בקצב הזה כשאהיה גדול יותר.. בן 18 אז המצב לא טוב..

כן. כל כך עצוב לי.. לא משנה כמה כביכול היום שלי יהיה בסדר וכמה אני יחייך בסוף תמיד עצוב לי.. בסוף... בסוף תמיד הדיכאון הזה מגיע.
החיים שלי כל כך.. כל כך עצובים.
כול. מי. שנכנס בהם.. בסוף הולך.. לא משנה כמה הבטיח שתמיד יהיה.. בסוף כולם עוזבים.. נוטשים אותי עם כל הפצעים ועם כל הדמעות..
ואני? אני טובעת אבל מנסה לשחות ולהציל את עצמי.. זה קשה לי.. מאוד. אבל מה הם החיים אם לא קושי? אני כל הזמן אומרת לעצמי שיהיה בסדר והאמת היא שזה אף פעם לא נכון.. כי לא יהיה.. לא יהיה בסדר, אף לא היה ואף פעם לא יהיה.

אז לשאלתך.. כן. אני עצובה.
סליחה אם חפרתי...
לילה טוב..

לא ממש

באלי להיתנשק

הייתי עכשיו לא אני שמח רצח חח

כן. חבר הכי טוב שלי החליט לנתק את הקשר איתי סופית.. הוא עדיין מול הפרצוף שלי כל היום אבל לא מדברים. בכיתי היום בגלל זה לראשונה. פעם ראשונה שנשברתי ככה בגללו, אולי היה לי משברים קטנים של עצב אבל פעם ראשונה שזה התבטא בדמעות... אני בדרך כלל החזקה שדואגת לכולם שהם בסדר אבל הפעם הייתי זו שהיו צריכים לדאוג לה.. ואני ממש מאוכזבת מעצמי אבל מודה ל ה' שיש לי חברים כאלה. נימאס לי לבכות עליו ומחר זה היום בו אנחנו מכירים שנה. אני לא יודעת מה אני יעשה עם עצמי מחר בבית ספר אבל יהיה טוב איכשהו..

אנונימית תגובה שנייה-את מראשון?

חיים.
פשוט בגללו.
מילים.
חתכים.
פחד.
חוסר שליטה.

כן כי אין לי חיי חברה, אני לי חבר ולא היה ואני עוד מעט פאקינג בת 18, אין לנו כסף במשפחה, אין לי אבא ועוד שבוע יש לו אזכרה, ויש עוד כמה סיבות אבל זה כבר שטותי לומר

לאנונימית שענתה לפני שעה וחצי "כן. כל כך עצוב לי.. לא משנה כמה כביכול היום שלי יהיה בסדר וכמה אני יחייך בסוף תמיד עצוב לי.. בסוף... בסוף תמיד הדיכאון הזה מגיע.
החיים שלי כל כך.. כל כך עצובים.
כול. מי. שנכנס בהם.. בסוף הולך.. לא משנה כמה הבטיח שתמיד יהיה.. בסוף כולם עוזבים.. נוטשים אותי עם כל הפצעים ועם כל הדמעות..
ואני? אני טובעת אבל מנסה לשחות ולהציל את עצמי.. זה קשה לי.. מאוד. אבל מה הם החיים אם לא קושי? אני כל הזמן אומרת לעצמי שיהיה בסדר והאמת היא שזה אף פעם לא נכון.. כי לא יהיה.. לא יהיה בסדר, אף לא היה ואף פעם לא יהיה.

אז לשאלתך.. כן. אני עצובה.
סליחה אם חפרתי...
לילה טוב.."
את רוצה לדבר..? את נשמעת כאילו את ממש צריכה מישהו שיהיה שם בשבילך... משהו שבא והולך... אני רוצה לעזור לך, אם את רוצה... כי... אני יודע שלמרות כמה שאנשים יבטיחו הם ייעלמו בסוף, חוויתי את זה על הבשר שלי, אבל אם את צריכה מישהו לדבר איתו על הכל, אני פה בשבילך, ובשביל כל מי שצריך
ולשאלה, לי היה עצוב עד לא מזמן, הייתי במצב דומה לאנונימית... וזה תמיד יחזור, אני יודע, אבל אני משתדל להנות עכשיו ולא לחשוב על העצב שיבוא אחרי

הידיד הכי טוב שלי נפטר ביום שבת

כן, ייאוש

החיים שלי פשוט מתפוררים בכל יום שעובר.

כן,
אני ילדה דכאונית ועצובה כל הזמן..
וגם כי החיים קשים,
כולם שונאים אותי ואין אף אחד שיהיה לצידי ויתמוך בי,
וזה מגיע לרמות שאני פשוט שוכבת לי במיטה ובוכה ופשוט חושבת כמה חיבוק יעזור לי באותו המצב, אבל אין מי שייתן לי את החיבוק הזה שאני כ"כ רוצה.