מה אתם אוהבים במדינת ישראל?

את האמת, כלום.

את השפה, את הגיוון באנשים, במנהגים, את האוטונמיה לשמור על הדת והמצוות.

כלום.

השם שלה מגניב

שואל השאלה:
כלום? שקר גס.

שום שקר אני עוד שנה עוזבת (:.

שואל השאלה:
אוקיי, בהצלחה בהמשך!
אבל עדיין קשה לי להאמין שאת לא אוהבת כאן כלום, שיהיה

את הישראלים, את האחדות שיש בנינו.. את הצבא

למה מינוס: (
וכן אני פשוט לא מתחברת לפה או לאנשים פה

יש פה סתם חבורה של ילדים שרוצים "לעבור לאמריקה" כי הם ראו סרטים ותמונות מפגרות באינסטגרם.. ולא יודעים להעריך את מה שיש לנו פה

את הבחורות הישראליות

את הרעש.
נשמע מוזר, אבל יש משהו שאני אוהבת בזה - אין את זה בכל מקום.
אני בן אדם שאוהב שקט ולא יכול בלי השקט שלו... אבל הרעש הזה זה רעש אחדותי כזה, מסובך להסביר.

לא אוהבת

דוגרי? כלום
חוץ מהבחורות:)

החמימות של האנשים, אם כי זה לא משקף את כל הארץ. אני ירושלמית והייתי בשוק מגסות הרוח/הקרירות של רוב התל אביבים למשל.
החופים, עצם זה שהכל יחסית קרוב להכל, הצבא - המסורות, הערכים והזיכרונות שזה משאיר אצל אנשים... ומעבר להכל, ירושלים - אנשים כיפיים ופתוחים, בנייה old fashioned, תחבורה ציבורית נגישה בכל מקום, העיר העתיקה... לפעמים לטייל בירושלים מרגיש לי כמו לטייל בארץ דמיונית, אני מתה על זה.

את האנשים, האחדות..

היסטוריה.

את האנשים פה, כמה שהם מאוחדים.
אנשים חמים, מצחיקים, השפה המיוחדת שהוחייתה וההיסטוריה מדהימה. שכל הזמן חיינו בלי מדינה ושרדנו שואה, והקמנו מדינה עם צבא כל כך חזק.. את הגיוון אוכלוסיה פה, כל מקום את תמצאי עדות שונות אבל כולם עדיין ישראלים.
ובנוסף, יש בה יופי מיוחד שבכל המדינות שהייתי בהן לא ראיתי.
בקיצור, אני כל כך אוהבת את המדינה הזאת.

את הגיוון, הבדיחות שיש עלינו (רק בישראל דוחפים בתור! ודברים כאלה) את האחדות, כשקורה משהו למישהו למשל ברחוב, כולם ירוצו לעזור. את הירידות על הדתות אחד של השני.. דברים כאלה

את הצבא.
את הגיוון באנשים, יש כאן הכל-נוצרים, מוסלמים, דרוזים, יהודים.
גם את הרבדים שיש אצל היהודים-חילוניים, דתיים, מסורתיים, אתאסטים, זה יוצר מין תמונה כזאת, שפשוט יש בה מלא צבעים ואז זה מתחבר לתוצר גמור ויפה.. בדרך כלל.