למה גיל ההתבגרות הופך מתבגרים לפגיעים כל כך?

הורמונים?

כעיקרון זה בגלל שיש עליהם המון לחץ מבחינת בית ספר ומראה חיצוני וחברים ויותר מידי ציפיות והם גם מלאים בהורמונים אז הכל מעצבן ומעליב.

בגלל ההורמונים
והשתנות מצבי הרוח אני מניחה

הורמונים, לחץ, לימודים, תסכול, חברים (או לא חברים)
יש מיליון וחצי סיבות. החיים הופכים אותנו לפגיעים. בגיל ההתבגרות זה מתחיל, ובגלל זה אנחנו עוד לא יודעים איך להתמודד עם זה, וככל שאנחנו מתבגרים וצוברים יותר ניסיון בחיים אנחנו לומדים להתמודד עם הפגיעות הזאת ולשלוט בה במקום שהיא תשלוט בנו.
הרוב זה פשוט חוסר ניסיון והורמונים משתוללים.

כי אנחנו פרפרים שעדיין נמצאים בתוך הגולם, הגולם מקשה עלינו נורא כי הטבע גורם לו לעשות כך, הטבע יודע שאם לא יהיה לנו קשה, ונשאר תמימים ונאיבים לחלוטין כמו בילדות, אז אנחנו לא נשרוד הרבה בעולם האמיתי, ממש כמו שהפרפר לא ישרוד במידה ונעזור לו לצאת מהגולם.
כל הקושי הזה, הכאב, התסכול, הכל שייך לכך שאנחנו רק מתחזקים יותר ויותר בכדי שנוכל להחזיק מעמד כשנהפוך להיות אחראים לחיינו.

הורמונים

הורמונים נראלי

כל הגוף מתפתח.. המסגרת הרגילה שאת רגילה לראות את העולם "כקטנה" תפיסת העולם שלך משתנה.. את רואה את העולם בצורת עולם שונה, את מבינה שלא כל החיים הם מושלמים ויש גם בדברים הטובים יש להם כן השלכות רעות (לדוגמה סקס טוב ויפה אבל שמתבגרים מבינים שלסקס יש השלכות.. מחלות מין אם לא שמין קונדום, שיש אנשים שמנצלים את זה ואונסים וכו') כל המערכת ההורמונלית "משתגעת" ומנסה בכל גיל ההתבגרות להבין מכל הדברים הטובים שאת רוצה והפחות טובים- מי את! ומכך.. בברור שאת תפגעי בקלות רבה יותר אם יגידו עליך משהו כי את לא בטוחה בזהות שלך, ויכול להיות שאחרי שתחווי הרבה אכזבות את תתחשלי מהם ותדעי איך להתמודד עם הבעיות וזה תהליך לא פשוט לרוב בני אדם וכולם עוברים אותו:)

מחקרים הוכיחו שבני נוער פועלים על פי רגש ולא היגיון. וכשמדובר בנשים (שגם ככה פועלות יותר מהרגש מגברים) זה אפילו יותר משמעותי. כשפועלים רק מהרגש עושים טעויות, ונפגעים.