אתם מרוצים מהחיים שלכם ומההתנהלות היום יומית שלכם?

החיים שלי בכללי דבש לעומת הרבה אנשים, הבעיה היא שאני לא מעריכה שום דבר.. שילוב בין פינוק וגיל ההתבגרות.

התנהלות יום יומית זוועה, אני לא עושה שום דבר מועיל חוץ מלעבוד מדי פעם.

לא.
לפי דעתי אני מבולגן לחלוטין בהרבה מובנים.
(אסטרונאוט כזה) מעופף, לא יזמתי מספיק.
כל הכבוד על ההשקעה בשאלות.
מה אתך?

לא כל כך

לא

אני מרוצה מהחיים שלי, אני משתדלת להסתכל תמיד על הצד הטוב ולהעריך כל דבר קטן (תרתי משמע) שיש לי בחיים, כי זה פשוט לא מובן מאליו.
התנהלות יומית? לא.. התנהלות נוראית. פשוט נוראית. הלוואי ואצליח לשנות את זה מתישהו.

ממש לא.

^ חח אני לא רואה אף השקעה, אבל תודה לך.
ואני דיי לא מרוצה, אני חושבת שהחיים שלי מסתכמים בסטיפס בית ספר ואוטובוסים, ואולי קצת משפחה לפעמים, לא יותר מזה חוץ משינה ואוכל שאלה צורכי קיום.

בכלל לא.

אני חשוב שאני מנצל את עצמי יותר טוב כשאני עושה את זה בסביבת אנשים.
אולי בגלל זה סטיפס זה מקום ממכר.
חבל שזה לא מרגיש אמיתי מספיק, ושאני לא מנצל את הפוטנציאל של הסביבה שלי לעזורי לי לנצל את עצמי.

לא, אני רוב הזמן לא בבית אלא בעבודה ואני מצפה שכסף זה מה שיביא לי אושר, במקום לשחק עם הכלבה שלי למשל

חצי קלאץ' כזה

לא, הכל נעשה רק יותר ויותר גרוע, לא משנה כמה "דברים טובים" אני כביכול מכניסה לחיים שלי. הכל נשאר הרוס

לא ממש, חיים לא הכי טובים אבל פסדר.
התנהלות שמתבצעת אצלי בחיים לא טובה, מבזבזת את הזמן על שטויות, ועל כמה שאני לא מרוצה וחפירות להורים.

לא, ממש לא. אבל אין דרך לשנות את זה ותמיד החיים יהיו אותו הדבר.

בכללי הייתי רוצה לעשות הרבה יותר דברים ממה שאני ביום יום שלי אבל איך שהוא הדכאון אחרי בית ספר משתלב עם העצלנות בבית וחוץ מלהיות בתנועת נוער שלי אני לא באמת תורמת משהו לעולם הזה אני מקווה שאני יוכל בעתיד שלי לרום קצת יותר לעולם הזה

החיים שלי בכללי מושלמים אני טסה כל חודש עם אבא או אמא ואין סיבה הם סתם רוצים לקחת אותי אבל אני לא מעריכה את זה וזה מעצבן אותי מההתנהלות היום יומית שלי אין לי מילים להסביר כמה אני שונאת אותה. היא מזעזעת אני לא מסוגלת יותר לשבת בכיתה וללמוד מהבוקר עד הצהריים אני מרגישה שאני לא ממשת את החיים שלי בשיט לא נראה לי שכשנולדתי זאת הייתה הכוונה של ה' שאני אשב בבית ואלמד

ל א

אני לא מצליחה לעשות את מה שאני רוצה בשום סיטואציה או אפילו להתקדם בכיוון.. לא להזכיר את זה שאני כישלון גמור בלימודים ולא יודעת מה אני אעשה כשאגדל+מתבטלת כל היום ואז עוד כועסת כשמבקשים ממני לעשות משהו -_- והבעיה היותר גדולה היא שאני מודעת לכל זה ואני אפילו לא מנסה לשנות את זה, סתם יושבת פה ומתמרמרת..

אני די מקרה אבוד..
*אה וסליחה על כל הקטע השלילי שכתבתי פה, פשוט חשבתי שזו תהיה תגובה הולמת*

חח ממש לא, אני לא עושה כלום עם החיים שלי ומרוב ייאוש אני לא מוצאת כוחות ללמוד...
אין לי תחומי עיניין אין לי כלום בחיים האלה, רק את אמא שלי ואת כל השאר אני לא מעניינת
מי מזדהה?

אז ברור שזה לא מושלם, אבל יש לי חברות טובות, יש לי משפחה מדהימה, יש לי את כל מה שאני צריכה (רק שלא תמיד יודעת להעריך את זה..) אני די מרוצה מבית הספר שלי, אני אוהבת את המקצועות שאני לומדת
ומה שהכי הכי חשוב יש לי חבר מדהים שאני אוהבת הכי בעולם ואנחנו כבר כמעט שנה ביחד, (למרות שאני רואה אותה הרבה פחות ממה שהייתי רוצה)
אז בקיצור כן אני די מרוצה מהחיים שלי:-)

לא, תמיד יהיה לי מה לשפר.

אני שונאת את החיים שלי. כל כך.
המצב הנפשי שלי נוראי ואני לא יודעת אם אני אחזיק ככה עוד הרבה זמן כי לפעמים נראה יותר קל להישבר.
אלוקים.. אם הייתי יודעת שאני אגיע למצב הזה מלפני חודשיים הייתי צוחקת על עצמי ואומרת שזה בחיים לא יקרה כי אני "בן אדם שדברים כאלה בחיים לא יקרו לו" והנה. בבקשה.

אני כל הזמן בביקורת עצמית.. איך להיות אדם טוב יותר ולהתנהל טוב יותר כלפי עצמי ואחרים
קשה לי לענות לגבי ההתנהלות אבל מהחיים שלי אני מרוצה בסכ"ה.:)

לא אני אמורה להיות בכלל מלכת אנגליה מה אני עושה פה?

לא, משעמם נורא אני כמעט לא בבית ספר ולא מרוצה מהמצב שלי

לא, לא.

יחסית מרוצה..
בכללי כמעט ואין לי בעיות, יש לי חברים ואני אוהב את עצמי. אבל. משעמם לי רצח. אני פשוט מגיע הביתה אחרי בית ספר ומעביר את הזמן עד הלילה.
אז, אין לי ממש מה להתלונן ואני מאושר, אבל נורא משועמם.

כרגע לא אבל מקווה שכן בעתיד
עובד על זה

הייתי רוצה להיות יותר פרודקטיבית ושתהיה לי יותר מוטיבציה, הייתי רוצה להיות נחמדה יותר להורים שלי ושיהיה לי יותר ביטחון בבית הספר ובכללי, הייתי רוצה לאכול בצורה יותר מסודרת. וזהו.. אבל אני עובדת על הדברים האלו אני משתדלת.

מהחיים שלי אני מנסה להעריך את כל מה שיש לי ולא להסתכל על מה שאין, שום דבר לא מובן מאליו.
מההתנהלות היומית לא

בעיקרון, אין לי בעיות רציניות בחיים, הם די טובים יחסית לחיים של אנשים שאני שומעת עליהם.
בנוגע להתנהלות היומיומית שלי-זה תלוי. יש ימים שאני מגיעה לבית בערב ומרגישה שממש מיציתי את עצמי (בדרך כלל אחרי ימים של התנדבות ועשייה),
ויש ימים שאני מושכת את הזמן עד הערב, לימודים, מבחנים, שיעורי בית, פלאפון וזהו,
ואני מנסה למצוא דרכים לייעל את עצמי יותר.

איזו שאלה יפה ועמוקה...

נופ יש לי הרבה מה לעבוד ולשפר בעצמי

מהחיים?, ככה ככה
אני לא מרגישה שייכת בכלל לקבוצת האנשים שאני נמצאת בה והחברות שלי, ובעצם מחכה לסיים את בית הספר ולעוף מכולם, יש לי בעיות לעמוד על שלי, אני לא מחוברת לאף אחד כולל משפחה. השעמום דיי מדכא
ההתנהלות היומית שלי, ממש גרועה אני בתקופת הבגרויות ואני עדין לא מוצאת את עצמי יושבת כמו שצריך אני לא מנצלת כלל את הזמן, גם אם אתכנן לעשות דברים אמצא את עצמי יושבת בוהה בקיר ומתעצלת לעשות משהו. הוטיבציה שלי ממש נמוכה, ואני נותנת לחברה שלי להשפיע עלי עם חוסר החשק שלה ללימודים
ובכללי להחליט עלי.
טוב בעיקר הדברים השליליים שיש לי, כמובן שיש לי כמה דברים חיוביים
למרות שאני מתקשה להעריך את זה, לדעתי אני בעצמי דיי מנותקת מהרגשות של עצמי, אז גם אם משהו טוב או רע קורה לא יהיה לי ממש תגובה.

לא! הלוואי והייתי חוזרת אחורה בזמן..

ממש לא. ההיתנהלות היומית שלי הכי נוראית אני ישנה כל היום ויוצאת בשמונה בערב וחוזרת לישון אצל חברות בתשע בבוקר, התפרצויות זעם והתקפי לחץ, אדישות לאנשים ולרגשות, לא איכפת לי יותר מכלום, אני משחקת עם אש שזה לשחק עם החיים שלי, סיבוכים עם המאנייקים, הסתכסכויות רציניות ומסוכנות, אלימות, לא למדתי כל כיתות ז' ח' ו ט' לעכשיו אני אמורה לסיים את ט' ולא הופעתי בבית כבר כמעט שלוש שניים ובשנתיים האחרונות בכלל לא באתי כאילו בכלל, בנים, סמים ואלכוהול, בריחות ממקומות, כל היום אני מסתובבת, וכל יום אני צריכה להילחם על הצרכים הבסיסיים שלי ורק בקיץ אני יהיה בת 15 והיום יש לי מישפט בבית משפט לנוער ואז יכניסו אותי להוסטל וזה רק חלק ממה שאני וממהיוםיום שלי זה הכי ברגיל שלי אבל מה שטוב הוא שלפחות אני רגילה לזה כבר אים כול הקושי