אם זה היה היום האחרון שלכם, על מה הייתם מתחרטים?

שלא התחתנתי עם החבר שלי

הייתי מתחרטת על זה שהיה לי אכפת יותר מדי ממה שאנשים חושבים במקום ללכת עם האמת עד הסוף

על זה שלא מימשתי את החיים שלי עד כה.
על כל הדברים שרציתי להספיק לעשות ולא הצלחתי.
כל מה שהיה לי להגיד ולא הייתי מסוגלת להוציא מהפה מרוב שהשתתקתי מפחד.
על זה לא זכיתי להגיד לאנשים בפנים מי הם באמת.
על זה שוויתרתי על עצמי המון פעמים בשביל לרצות / לא לפגוע באחרים.
והרשימה עוד ארוכה.

על זה שנולדתי וגרמתי כל כך הרבה אנשים רע.

על זה שנולדתי, ואני כבר מתחרטת על זה כל יום

אם היית שואלת את זה לפני שנה הייתי נותנת לך רשימה ענקית, אבל היום, אני ממש שלמה עם ההחלטות שתי. אולי אני מצטערת על זה שלא נפתרתי יותר לאנשים כשהייתה לי ההזדמנות, אבל אני מנסה לכפר עליה עכשיו

שמתתי בתולה

על שדיברתי בשיעור,
שלא הספקתי להגיד לאנשים הרעים מה אני חושבת עליהם,
על שהלכתי בכלל לבית ספר ביום הזה.

שניכנסתי לקשר עם האדם הלא נכון שדי הרס לי את החיים

על זה שאני לא אמרתי למי שאני אוהבת אותו שאני אוהבת אותו
על זה שלא אמרתי לכולם מה אני חושבת עליהם
על זה שלא הגעתי עדיין לצבא
על זה שלא עברתי את כיתה יב בהצלחה
על זה שבכלל לא סיימתי את כיתה ז עדיין ><
והרשימה עוד ארוכה...

שלא הייתי כנה עם אנשים ולא סיפרתי להם מה אני באמת חושבת עליהם.
שלא ניצלתי מספיק את החיים שלי.
שלא עברתי לבית ספר לאומנויות אחרי שהתקבלתי לשם.
שויתרתי על עצמי.
שהתביישתי ברגשות שלי.
שהכרתי מישהי שהרסה לי חלק מהחיים.
שאני לא עושה כלום עם עצמי והמצב שלי מידרדר.
שלא התלוננתי עם החברה טובה שלי למשטרה אחרי שהיא נאנסה.
ועוד המון דברים אישיים, הרשימה מאוד ארוכה.

שפספסתי את כיתה ז' וכל הדברים שקרו לי בכיתה ז'..

על זה שנולדתי.

בסך הכל לא הייתי מתחרטת על משהו שעשיתי אבל הייתי מתחרטת על זה שלא הספקתי לעשות דברים כמו להגשים את החלום שלי, להתקרב לקראש ועוד הרבה הרבה...

על כלום

שבזבזתי את חיי על בצפר

שלא אהבתי את עצמי מספיק ולא הגשמתי את החלומות שלי

שלא נתנתי לאח שלי כלום ליום הולדת

שלא קשרתי את חבל הטבור סביב צווארי כבר ברחם כי אז לאה ייתי צריך לסבול 16 וחצי שנים בחוץ?

שלא אמרתי לו שאני אוהבת אותו דלוקה עליו חולמת עליו בלילה לא ישנה בגללו מציירת אותנו ביחד מדמיינת אותנו ביחד וכל כך כל כך אוהבת אותו.

נקווה שזה לא יהיה היום האחרון של אף אחד.
הייתי מתחרטת על פעמים שפקפקתי באמונה שלי.
על פעמים שהתחצפתי להורים ולמורות.
על זה שפגעתי באנשים..
על זה שהלכתי לא צנוע.
שהקשבתי ליצר הרע לפעמים.
אבל אני מאמינה שלומדים מטעויות ובהמון אחוזים אני השתנתי לטובה.

שלא דיברתי עם אבא שלי מגיל 3...

על זה שלא הייתי עם מי שאני אוהבת באמת,

היחס להורים שלי,
היחס לבני אדם בכלל,
הלחץ המבוזבז,
הפגיעות,
הצביעות,
העדפת הנוחות,
הכפיות טובה,
ההתחברות המהירה לאנשים,
אני מניחה שזה לא יגמר.

על הדאגנות שלי

שאני עדיין בתולה

שלא נהנתי ושאין לי חברה

שלא אמרתי לו שאני אוהבת אותו

על זה שאני לא הספקתי להיות אני באמת...

שלא ניצלתי את היום האחרון שלי כראוי

על דברים שעשיתי או לא עשיתי מכל הבחינות..
על האמת שלא אמרתי לחלק מהאנשעם בפרצוף..
על טעויות..

לכו תעשו את כל זה

שלא אמרתי למישהי מסויימת שאני מחבב אותה