בעקרון כל אדם אגואיסט?

מההתחלה? כן.
לאחר חינוך ואיך 'השפיעה עליו הסביבה? לא.

טבע האדם הוא להיות סוציופט.. אך עם חינוך נכון האדם לומד גם לעזור לאחרים

כן. לא נתקלתי באנשים שרוצים בטובתך האישית מטוב לב אמיתי וכנה. סתם חרטטנים. מאחורי כל אדם יש מסכה.. אנשים רוצים בטובתך האישית אלה אם כן זה עוזר לטובתם האישית גם כן... אולי זה רק אני אבל קיבלתי מספיק רוע מאנשים כדי להצדיק את הקו מחשבה הזה, הסכינים בגב יוכיחו.
מצד שני (קצת אופטימיות) גם לא הכרתי את כל בני האדם בעולם כדי לבדוק, אולי יש יוצאי מן הכלל. ואולי לא חחnח

חוץ ממני.

בסופו של דבר כל אדם לכל אדם יש קטעים אגואיסטים.

אני חושב שכן- ולא במובן השלילי. אגואיזם נמצא אצל כל אדם, וכל אדם משתמש בו בצורה אחרת.
דוגמה לכך, אם אני עוזר למישהו כרגע אני לא נחשב אגואיסט. אבל אני בעצם תורם להרגשה הטובה שלי. כלומר אני שם אך ורק את עצמי והרגשות שלי בסדר העדיפויות.
שורה תחתונה בכל אדם טמון סוג של אגואיזם.
יש מין הגדרה כזאת שנקראת "אגואיסט מצוי" מה הכוונה? אדם שמרוכז בעצמו באמת ב 100 אחוז, לא יכול להיות מרוכז באחר, הוא לא יכול לנסות לתמרן אנשים אחרים לאהוב אותו. כל התשומת לב שלו היא בעצמו. וכשאנחנו מרוכזים בעצמנו לחלוטין, אנחנו רק אוהבים את עצמנו. וכשאנחנו רק אוהבים את עצמנו באופן מוחלט, אנחנו לא צריכים או דורשים אהבה מאדם אחר, אנחנו לא דורשים אישור או הערכה.
במצב כזה אפשר להרגיש רק אהבה, ונרצה לתת את האהבה שלנו לכל מי שיבוא וייקח אותה. לכל מי שיהיה לידנו. האהבה תשפע מתוכנו, כי אנחנו לגמרי מרוכזים בעצמנו. התרכזות מוחלטת בעצמנו, היא אהבה אין סופית בת'כלס...
אדם שאינו מרוכז בעצמו לחלוטין, אז הוא בעצם נמצא בפחד. הוא נמצא כל הזמן במחשבות על אחרים. מחשבות שאם יעשה ככה או ככה, הוא לא יזכה בהערכתם או אהבתם של אנשים מסויימים. זאת הסיבה שהאגואיסט המצוי, נמצא 50 אחוז בעצמו ו 50 אחוז באחר (סתם השערה מספרית אל תתפסי אותי על מילים p: ). הוא כל הזמן חושב איך בסופו של דבר הוא יקבל אהבה, אישור או קבלה. אז בעצם הוא אגואיסט לא אמיתי. כל האנושות נמצאת במצב של אגואיסטיות מצויה.

מה למה נראלך? מפתאום פשוט היה יותר לחוץ לי שאני יגיב גם יגיב ראשון סעמק איתכם

כמובן. פילוסוף אחד אמר פעם, נדמה לי סוקרטס, שאין בן אדם שלא עושה משהו (בין טוב או לא) אם זה לא עוזר לו

כן אבל יש לזה כל מיני רמות