ממי אתם מרגישים שאתה חייבים לבקש סליחה? ולמה?

מההורים..

כשאני דורכת למישהו על הרגל xd

כשאני עשיתי משהו נורא ואני לא יכולה לחיות עם זה מוסרית ומצפונית

אני צריכה לבקש סליחה על זה שאני מבקשת כל כך הרבה פעמים סליחה בלי סיבה |:
אז מכולם בערך

מילד במשחקייה שנעלב ממני כי גנבתי לו את התור והשתמשתי לו באסימונים שהוא שם

מהיקום. כי נולדתי.

מסבתא, אני מרגישה שהייתי צריכה לבקר אותה יותר, היא הייתה במצב קשה וממש לא הבנתי את זה, ומתי שתכננתי לבוא היא כבר נפטרה: (
:\

מהלב שלי, כי נתתי לו להיפגע בגלל אנשים ששווים לתחת

מאבא כי רק אחרי שהרווחה הפרידו בנינו הבנתי כמה שאמי צריך להעריך אותו על הכל

ממנו.
אני פגעתי בו ושברתי לו את הלב בצורה אכזרית.

מקרוב משפחה שלי. הוא נהרג בתאונת דרכים... לפי שבוע וקצת. ): אני מתגעגעת אליו, ואניחושבת שאני צריכה לבקש ממנו סליחה על זה שלא תמיד הצחקתי אותו, והייתי שמחה איתו. כשהוא היה בא לביקור, בימי הולדת...
שלא הערכתי אותו מספיק.

מסבא שלי.
על זה שבזמן האחרון שלו, לפני 9 שנים... לא תמיד הגעתי כשהייתי קטנה לבית החולים, כי פחדתי לראות את הסבא האהוב שלי ככה... והפעם האחרונה שראיתי אותו היה בפורים, כמה ימים לפניי היום הולדת שלי. שהגענו לבית החולים התביישתי ולא רציתי שהוא יראה אותי עם תחפושת. ו... כן...

אני ככ מתגעגעת אליהם...
אני מצטערת: (

מסבתא.. לא תמיד התייחסתי אליה יפה ואני עכשיו כל כך מצטער על זה, היא כבר כמעט חודשיים לא איתי וכל כך קשה לי, הדכאון שלי התגבר, קשה לי לחיות בלעדיה.

מאמא שלי... יותר מדי סיבות

מהאקס.. בגדתי בו לפני שנתיים וזה הדבר שאני הכי מצטערת עליו.

סיפרתי את זה בשאלה אחרת פעם, אבל ממנה:

סיפור ארוך.
לפני כמה שנים פגעתי במישהי תקופה ארוכה, כי התחברה לחברה הכי טובה שלי. ואני חתיכת קנאית מסריחה.
כל יום אכלתי את עצמי שאני חרא ולא ידעתי איך לצאת מזה.
מי שפגעתי בה הייתה בשכבה מתחתי, הבחורה הכי מגניבה שיש, שכלום לא חסר לה. כל בית הספר רצה להתחבר אליה, כולל חברות שלי - ונשארתי בודדה. לא שנאתי אותה, פשוט רציתי שהיא תתרחק מהם.
הקטע שיש לי חתיכת פה ולא חסכתי ממנה כלום. הכי נהניתי לעבור ליד חברות שלי ולומר להם "יאלה, גם כן מתחברות לבנות מהרחוב". זרקתי לה הערות עוקצניות ומיררתי לה את החיים.
אני לא אדם כזה אבל זה היה גדול וחזק ממני והייתי קטנה ומפגרת.
יום אחד לקחתי את חברה שלי לשיחה ואמרתי לה שזה או אני או החברה החדשה הדפקט שלה.
שתי שיעורים ישבנו בחוץ והיא סיפרה לי את הסיפור חיים הכי מזעזע ששמעתי אי פעם על מישהי.
איך הילדה שפגעתי בה ישנה כל לילה ברחוב, ונוסעת בערב לעיר אחרת כדי שלא יכירו אותה. איך היא באה מטופחת לבית ספר אחרי שהיא לילה שלם בחורף (!) הייתה בגג של בניין. נטושה. ילדה בת 14.
שההורים שלה ישנים בשלווה אחרי שהם סילקו את הילדה שלהם לרחוב (כמובן אחרי שהיא ניקתה, סידרה והכינה לכולם אוכל).
חברה שלי סיפרה לי שהמנהלת ביקשה ממנה להתחבר אליה ולעזור לה, לכן היא ישנה אצלה הרבה. היא סיפרה לי שחברה שלה הילדה הכי גאה שיש בעולם, ולכן היא לא מוכנה שיעזרו לה.
בחיים לא כאב לי ככה.
אני. אני. אני. זאת שמתיימרת לעזור לכולם ולאהוב, זאת שכולם חושבים שהיא הכי נדיבה בעולם, הכי עוזרת ותומכת ועם לב רחב. כן. אני הייתי עסוקה בלהרוס למישהי את המקום היחידי בעולם שבו אהבו אותה. לעשות לה פרצופים. להסביר לה איך גם פה שונאים אותה. לאגד נגדה בנות.
עליתי למדרגות של בית הספר ובכיתי את חיי. בכיתי כמו שלא בכיתי אף פעם. הלב שלי נשבר ושנאתי את עצמי.
לקח לי חצי שנה לצאת מזה.
התפללתי עליה כל יום שהיא תהיה מאושרת, שהחיים שלה יהיו יפים, ושאנשים יאהבו אותה תמיד.
למדתי לא לשפוט אף אחד, ולא להציק לאף אחד בגלל שלא בא לי עליו.
גדלתי, התחשלתי.

אני רוצה שתלמדו מהסיפור שלי. מאחורי כל אדם יש סיפור. בואו נפסיק לפגוע באנשים גם אם נראים לנו חסינים.

לא ביקשתי ממנה סליחה עדיין, כי אני מאמינה שלא יהיה לה נעים אם אני אדע מהסיפור. (כאילו ביקשתי בקטנה, אבל בקטע של בואי נפסיק לריב ולא בקטע של סליחה עמוקה)
עברו כמה שנים מאז.
היא כבר בשלב אחר בחיים, וגם אני.
מידי פעם אני רואה אותה ברחוב ולא אומרת כלום. גם היא לא מזהה אותי.
אבל אני חולמת שיום אחד אני אאזור אומץ ואעשה משהו.

מאחותי

נראה לי שמעצמי:/ ויתרתי

מההורים.

מאלוקים

מאף אחד.

מאמא שלי.
מהמשפחה שלי.
מהקדוש ברוך הוא.
מידיד שלי (לשעבר.).
מחברה שלי.
מילדה שפגעתי בה ברשת (הכוונה באינטרנט).

מעצמי. לבקש סליחה על מה שאני עודה לעצמי וגורמת לו לעבור צער

כן, מהרבה אנשים

מהילדה שאני הכי אוהב בעולם..
היא הייתה איתי, הבנאדם הכי קרוב אלי, לא רציתי לעזוב אותה לרגע,
ואני כמו מטומטם בסוף פגעתי בה ושברתי לה את הלב. היא הייתה מרוסקת ושבאתי להיתחרט זה היה מאוחר מידי..