אני לבד בכיתה בהפסקות ובעצם כל הזמן. יש פה עוד כמוני?

כן, רוב הזמן

אני גם בת יחידה בכיתה

כן: (

כן ברור

גם אני.
יש לי חברים אבל אני אוהבת להיות לבד, אני אוהבת את השקט שלי.

כן ברור
אבל אצלי רק אחרי בית ספר רוב הזמן י לבד

גם אני אוהבת את השקט שלי, אוזניות ובפלאפון בעיקר, או קוראת.

אני לגמרי כזה, בכיתה אני רק קורא ובקושי מתקשר עם הסביבה ובכלל, אין לי אפילו חבר אחד אבל זה לא מפריע לי האמת וגם אם זה היה מפריע לי, יש לי חרדה חברתית כך שלא אוכל ליצור חברים

אני לבד.. אבל אוהבת את הלבד הזה..

אני כולכך

כן גם אני ככה ככשה לי ליצור קשרים אני מפחדת שישפטו אותי אז הרחקתי ממני אנשים עד שלאף אחד כבר לא היה אכפת

יש לי חברים אבל אני אוהבת להיות לבד

חח שמעי. גם אני הייתי לבד פעם. היה לי איזה שלוש חברות שהם היו כמוני לא מקובולות.
וגם הם היו מחוברות אחת לשנייה כולכך שנשארתי לבד והייתי עושה שיעורי בית בהפסקות.

ואז עסרתי לפנימיה.
היה לי דף חדש שאף אחדד לא מכיר אותי
ולא יסע שלא היה לי חברים. ניסיתי להשתלב.
ובאמת שהצלחתי. אפילו הייתי חברה של "מלל הכיתה" כזה.

זה רק עניין שאת צריכה להתנהג קצת כמו שמצפים מימך
ולא להתבייש. לדבק על נושאים שאת טובה בהם ובתחומי עניין משותפים. לא להחשיב את עצמך כאחת שלא קשורה. להתנהג כאילו את אחת מהם.

אני

כן.. את לא לבד..

כן, כבר 9 שנים:)
אומרים לי לגשת לילדים אחרים וככה להכיר אותם אבל אף אחד לא מבין עד כמה זה קשה.
אני מקבלת התקפי חרדה רק על לחשוב שכל יום אני צריכה ללכת לבית הספר. כל יום אותו הדבר, ההרגשות הנוראיות אלו. c:<

יש כאן חרמן/חרמנית
>_>

כן. ואת האמת שזה מבחירה. אני לא אוהבת את כל הרעש הזה וכל החפירות על הדברים חסרי עיניין אז אני בורחת לספרייה לקרוא.

deepestcut אני בדיוק כמוך: (

כשהייתי תלמיד תיכון גם אני הייתי לבד. אמנם זה מבחירה או מהשלמה עצמית שאף אחד לא מסתדר איתי כי אני אדם קשה! אישית לא מצטער על זה. היום אני כבן 20 ולא בקשר עם אף אחד מהתיכון שלי סלאש חטיבה או יסודי

אני ככה,
וגם שהיו מנסים להתחבר אליי הייתי מרחיקה את כולם ממני עד שלאף אחד כבר לא אכפת.
אני פשוט כזאת, מרחיקה אנשים ממני גם בלי כוונה.
אבל אני כבר רגילה לזה ובכל מקרה הילדים בכיתה לא מעניינים אותי כל כך ואני יודעת שאין לנו שום תחומי עניין משותפים כך שלא ממש אכפת לי.

אני ככה רוב הזמן

גם אני. בעיקר שנה שעברה, תמיד הייתי לבד. עכשיו פחות

גם אני.

כן לצערי.
לא נשארת בכיתה כי יתחילו להציק לי "למה את לא באה" "מה את מתרחקת ממנו"
אז אני פשוט בורחת למקום שאין בו אף אחד, שומעת שירים וזהו...
אני כבר 10 שנים מתבודדת, עוד שנתיים קטן עלי.

כשחברות שלי לא מגיעות אני פשוט לבד כל היום.
:- (

חה כן

תהיו חברות שלי ): ( מבנים אני מתבישת אז לא תודה לבנים שפה) יש לי 2 חברות הכי טובות אבל הן לפעמים עוזבות אותי בלי לשים לב ואז, אני מתחילה לעשות דברים מטומטמים כי אני לא מסןגלת להיות לבד (פותחת מחברת מסתכלת בה סוגרת/משחקת עם עיפרון)

גם לי יש בעיה כזאת ואני דווקא כן אוהבת להיות בחברה של אנשים.. לבד אני אוהבת רק בבית להיות.. מפחיד אותי התחושה של להיות לבד..

אוף באמת הייתי רוצה להכיר את הבנות פה.. אני מתחברת לאנשעם שדומים לי.. /:

אני לצערי

לגמרי תמיד לבד וגם שיש עוד בנות עדיין מרגישה לבד

אנונימית גם אני כמוך: ( בואי נכיר

גם אני זה קצת נורא נכון אבל מתמודדים זה מבחירה כמובן אבל זה בא מאבא שלי שהשפיע לי על הנפש והרס לי מלא הזדמנויות להכיר חברים להכיר חברה לחיות את החיים

אני כבר מזמן לא בבית ספר,,, אבל כשהייתי-כן, הייתי מתפללת שההפסקות ייגמרו...

בואנה אנשים אני אוהבת אתכם לא ידעתי שיש כל כך הרבה שמרגישים כמוני..

הייתי כזאת ביסודי

ביסודי בכלל לא הייתי כזות אפשר לומר ההפך.
והייתה לי תקופה לא קלה בכיתה ט ומאז שנתיים כמעט שאני דיי לבד. (גם עברתי בית ספר השנה) יש לי חברות מעטות והשלמתי עם זה.
בערך

.

גם אני, ברור לא רק את d: כולם אומרים "בוא תצטרף יהיה לי כיף, קלי קלות תהנג חופשי והכל יזרום" והם לא מבינים שזה פאקינג חרדה! זה משהו אוטומטי אני רואה אנשין חרד אמרתי להורים שלי שהיא רוצה תרופות נגד חרדה מקווה שזה יעזור ^_^

כן לגמרי..

הילדים שלא הולכים בגלל החרדה לבית הספר, מה אתם עושים במקום? ואיך ההורים הגיבו לדבר הזה?