2 תשובות
תיהיה לא צפוי ולא קטשי
איך לכתוב סיפור?
קודם כל עליך לזהות איזה סוג של כותבת את. האם את הסוג של ה"גננת", שבעצם מטפחת את "הגינה" שלה? משמעות סוג הגננת הוא שאת מתחילה בכתיבת הסיפור כשאת כותבת אותו ביודעין על קווי העלילה הרצויים ועל מה שיקרה בהמשך, מי הן הדמויות לפרטי פרטים (גיל, מין, מוצא, שם, רקע), את מתחילה את הסיפור עם רעיון מעמיק כשאת כבר יודעת מה הסוף ומה שנותר לך זה רק לכתוב.
הסוג השני הוא קצת יותר נפוץ (לפחות בקרב האנשים שאיתם אני מסתובב), הסוג שלא מתכנן כלום וישר קופץ למים העמוקים עם רעיון. את מתחילה עם קו עלילה מטושטש ולא ברור, או סתם רעיון כללי לחלוטין וישר מפתחת את זה לסיפור.
אם בחרת ברעיון הגננות, תתחילי מעכשיו לתקצר לעצמך פרקים: מה את רוצה שיקרה בפרק 1, פרק 2, פרק 3 וכן הלאה... מי הוא פלוני אלמוני מספר 1 ומי הוא פלוני אלמוני מספר 2, כיצד הם מתקשרים? מה מערכת היחסים ביניהם?
אם בחרת ברעיון השני, זה קצת פחות מסובך כי זה יותר חופשי אבל בסוג הזה תצטרכי לשוב לטקסט שלך במהלך כתיבת שאר הפרקים כדי לוודא שאת זוכרת את המידע נכון.
את צריכה לשאול את עצמך את השאלות האלה:
מי היא הדמות שלי? מי הוא הפרוטגוניסט? והאנטגוניסט? מה הן דמויות המשנה?
ברגע שפענחת את הרעיון הזה, עליך לזכור שהדמויות שלך אנושיות! אלא אם תכננת מבעוד מועד שהסיפור יהיה קלישאתי ולא אמין (גם מדע בדיוני ופנטזיה יכולים להיות אמין. הכוונה באמין זה רעיון שטחי כמו שני אנשים שננעלים ביחד והם בעצם מאוהבים... אם כי אפשר לפתח כל מקרה למשהו מדהים!)
אסור לדמות שלך להיות מרי או ג'רי סו! הוא צריך לאכול, לחיות, שתהיה לו משפחה, רגשות, רקע, עבר, דברים שמעיבים עליו. לכל דבר שקורה, צריך שתהיה הצדקה, ואם אין הצדקה - שיהיה הסבר.
נניח בחרתי לי דמות בשם ג'ורג'. אני שואל את עצמי, מי הוא ג'ורג'? ג'ורג' הוא הדמות הראשית, הוא פסיכולוג במשטרת ניו-יורק, מנהטן, הוא עוסק בחקירת החשודים והבאתם לדין בצורה הטובה ביותר ובודק האם הם כשירים למשפט. הוא פעל בעבר ברובע אחר אך הועבר.
ועכשיו סטופ - למה הוא הועבר?
ג'ורג' הועבר מכיוון שהיו לו:
1. בעיות עם הפרטנרים במשטרה.
2. הועבר בעל כורחו.
3. התבקש להימסר לידי רובע מנהטן כי הוא אינו יעיל/לא נזקק יותר ברובע האחר.
כל אחר מהמספרים יוביל להמשך סיפור שונה.
את ממשיכה ומפתחת את ג'ורג', תטפחי אותו גם אם את מהסוג השני שלא יודע מה ג'ורג' טומן בתוכו ומה הוא רוצה ויכול להציע, תני לו לפרוח - ג'ורג' הוא לא פלקאט, הוא דמות אמיתית ועגולה כמונו. תשתדלי לדמיין איך הדמויות שלך נראות, תגיעי למצב שאת יודעת מה הדמות שלך הייתה אומרת בסיטואציה מסוימת שעכשיו את חווה. תני לדמות שלך חיים.
קו עלילה זה קצת יותר מסובך, אבל אם יש לך רעיון, גם בו תפיחי רגש. נניח, רעיון טיפשי לחלוטין - יש לי ג'וק במטבח. אז קו העלילה שלי יהיה: אפוקליפסה, 3,000 שנים אחרי היכחדות האנושות. האנושות צומחת מחדש לתוך עידן בו שולטים המקקים. כשהם רוכשים את ההשכלה הטובה ביותר שהאנושות המחודשת יכולה ליצור, יוצאים הלוחמים של הצבא הבריטי לחסל את המקקים. האיום מתפשט ברחבי העולם (..)
גם קו עלילה כזה דבילי יכול להיות מעניין, אם תגישי אותו בצורה מעניין.
חשוב! אין דבר כזה יותר מדי תיאורים. יש מעט מדי, יש בסדר, יש מצוין אבל אין יותר מדי! תמיד תתארי! הקוראים צריכים לחוש, להרגיש, לנשום ולהתחבר למה שכתבת ובכדי שזה יקרה, את צריכה לתאר להם מה קורה בראש שלך בעת הכתיבה.
טוב, אני חושב שקצת חפרתי... בהצלחה!
קודם כל עליך לזהות איזה סוג של כותבת את. האם את הסוג של ה"גננת", שבעצם מטפחת את "הגינה" שלה? משמעות סוג הגננת הוא שאת מתחילה בכתיבת הסיפור כשאת כותבת אותו ביודעין על קווי העלילה הרצויים ועל מה שיקרה בהמשך, מי הן הדמויות לפרטי פרטים (גיל, מין, מוצא, שם, רקע), את מתחילה את הסיפור עם רעיון מעמיק כשאת כבר יודעת מה הסוף ומה שנותר לך זה רק לכתוב.
הסוג השני הוא קצת יותר נפוץ (לפחות בקרב האנשים שאיתם אני מסתובב), הסוג שלא מתכנן כלום וישר קופץ למים העמוקים עם רעיון. את מתחילה עם קו עלילה מטושטש ולא ברור, או סתם רעיון כללי לחלוטין וישר מפתחת את זה לסיפור.
אם בחרת ברעיון הגננות, תתחילי מעכשיו לתקצר לעצמך פרקים: מה את רוצה שיקרה בפרק 1, פרק 2, פרק 3 וכן הלאה... מי הוא פלוני אלמוני מספר 1 ומי הוא פלוני אלמוני מספר 2, כיצד הם מתקשרים? מה מערכת היחסים ביניהם?
אם בחרת ברעיון השני, זה קצת פחות מסובך כי זה יותר חופשי אבל בסוג הזה תצטרכי לשוב לטקסט שלך במהלך כתיבת שאר הפרקים כדי לוודא שאת זוכרת את המידע נכון.
את צריכה לשאול את עצמך את השאלות האלה:
מי היא הדמות שלי? מי הוא הפרוטגוניסט? והאנטגוניסט? מה הן דמויות המשנה?
ברגע שפענחת את הרעיון הזה, עליך לזכור שהדמויות שלך אנושיות! אלא אם תכננת מבעוד מועד שהסיפור יהיה קלישאתי ולא אמין (גם מדע בדיוני ופנטזיה יכולים להיות אמין. הכוונה באמין זה רעיון שטחי כמו שני אנשים שננעלים ביחד והם בעצם מאוהבים... אם כי אפשר לפתח כל מקרה למשהו מדהים!)
אסור לדמות שלך להיות מרי או ג'רי סו! הוא צריך לאכול, לחיות, שתהיה לו משפחה, רגשות, רקע, עבר, דברים שמעיבים עליו. לכל דבר שקורה, צריך שתהיה הצדקה, ואם אין הצדקה - שיהיה הסבר.
נניח בחרתי לי דמות בשם ג'ורג'. אני שואל את עצמי, מי הוא ג'ורג'? ג'ורג' הוא הדמות הראשית, הוא פסיכולוג במשטרת ניו-יורק, מנהטן, הוא עוסק בחקירת החשודים והבאתם לדין בצורה הטובה ביותר ובודק האם הם כשירים למשפט. הוא פעל בעבר ברובע אחר אך הועבר.
ועכשיו סטופ - למה הוא הועבר?
ג'ורג' הועבר מכיוון שהיו לו:
1. בעיות עם הפרטנרים במשטרה.
2. הועבר בעל כורחו.
3. התבקש להימסר לידי רובע מנהטן כי הוא אינו יעיל/לא נזקק יותר ברובע האחר.
כל אחר מהמספרים יוביל להמשך סיפור שונה.
את ממשיכה ומפתחת את ג'ורג', תטפחי אותו גם אם את מהסוג השני שלא יודע מה ג'ורג' טומן בתוכו ומה הוא רוצה ויכול להציע, תני לו לפרוח - ג'ורג' הוא לא פלקאט, הוא דמות אמיתית ועגולה כמונו. תשתדלי לדמיין איך הדמויות שלך נראות, תגיעי למצב שאת יודעת מה הדמות שלך הייתה אומרת בסיטואציה מסוימת שעכשיו את חווה. תני לדמות שלך חיים.
קו עלילה זה קצת יותר מסובך, אבל אם יש לך רעיון, גם בו תפיחי רגש. נניח, רעיון טיפשי לחלוטין - יש לי ג'וק במטבח. אז קו העלילה שלי יהיה: אפוקליפסה, 3,000 שנים אחרי היכחדות האנושות. האנושות צומחת מחדש לתוך עידן בו שולטים המקקים. כשהם רוכשים את ההשכלה הטובה ביותר שהאנושות המחודשת יכולה ליצור, יוצאים הלוחמים של הצבא הבריטי לחסל את המקקים. האיום מתפשט ברחבי העולם (..)
גם קו עלילה כזה דבילי יכול להיות מעניין, אם תגישי אותו בצורה מעניין.
חשוב! אין דבר כזה יותר מדי תיאורים. יש מעט מדי, יש בסדר, יש מצוין אבל אין יותר מדי! תמיד תתארי! הקוראים צריכים לחוש, להרגיש, לנשום ולהתחבר למה שכתבת ובכדי שזה יקרה, את צריכה לתאר להם מה קורה בראש שלך בעת הכתיבה.
טוב, אני חושב שקצת חפרתי... בהצלחה!