תשובה אחת
במאה ה-11 החלו הערים באירופה להתפתח ולצמוח: ערים רומיות עתיקות התחדשו וערים אחרות צמחו בקרבת מבצרים או מנזרים וסמוך לדרכים ראשיות. התפתחות זו הושפעה מהתחדשות המסחר. העיר של ימי הביניים הייתה מוקפת חומה. בתחילת התפתחותה לא היה הבדל רב בין העיר לכפר ורבים מתושביה המשיכו לעסוק בחקלאות, אבל תושבי העיר היו חופשיים יותר מן האיכרים-צמיתים. אמנם אדון העיר גבה מהם מסים, אבל במשך הזמן הוא העניק להם חירויות (פריווילגיום) והגדיר את הזכויות והחובות שלהם ולאחר מאבק ממושך הצליחו תושבי העיר להשיג עוד חירויות, וניהול העיר עבר לידי מועצה עירונית.
בין חומות העיר זכו האזרחים החדשים למעמד משפטי. אזרחי העיר היו סוחרים, בעלי מלאכה, אנשי כנסייה, איכרים ויהודים. חיו קבוצות מיוחדות של תושבים, ולכל אחת מהן היו מעמד משפט בעיר התגוררו סוחרים, בעלי מלאכה, אנשי כנסייה, איכרים וצמיתים, ויהודים. אדוני הערים הזמינו יהודים לגור בעריהם מכיוון שהיו בעלי ניסיון במסחר, במלאכה ובמנהל. כך קמו קהילות יהודיות בערים רבות.
במאה ה-13 החלה תקופה חדשה, הרנסנס. הרנסנס וההומניזם מבטאים מהפכת תרבות שהתחוללה באירופה ונבעה בין השאר מתהליך צמיחת הערים באירופה וההתנתקות מהפיאודליזם של תקופת ימי הביניים. המילה "רנסנס" פירושה לידה מחדש, והיא מכוונת לחידוש התרבות הקלסית - התרבות של יוון ורומא בעת העתיקה. ניצני הרנסנס ניכרו בשירה ובספרות האיטלקית. המשורר פטררקה, ארסמוס וסופרים אחרים פיתחו את הספרות הכתובה באיטלקית, ואילו לפני כן כתבו בלטינית בלבד. חוג האנשים שהתעניינו בתרבות הקלסית וחקרו אותה הלך והתרחב, והם נקראים "הומניסטים", מן המילה הרומית "הומו" - אדם. ההומניסטים הציבו במרכז התעניינותם את האדם ואת יכולתו לחשוב, לבחור ולעצב את גורלו. בצד עיסוקם במחקר ובהוראה הם השתתפו בניהול המדינה.
פירנצה הייתה מרכז להומניזם, ושליטה קוזימו דה מדיצ'י הקים בה ספרייה גדולה ואקדמיה. האדריכלים, הציירים והפסלים של תקופת הרנסנס שאבו אף הם השראה מן התרבות הקלסית של העת העתיקה. האדריכלים הוסיפו למבנים שבנו עמודים, קשתות וכיפות בהשראת מבנים עתיקים מהעת העתיקה. הפסלים ניסו לבטא תנועה והבעות פנים ופיסלו גם נושאים חילוניים. אידאל הציור בתקופת הרנסנס היה ליצור העתק מדויק ככל האפשר של המציאות - כללי הפרספקטיבה נוסחו, והאמנים נעזרו במדע הגאומטרייה והאנטומיה לצורך חישוביהם. האמנים חתמו על יצירותיהם בשמותיהם ולכן הם ידועים ומוכרים עד היום.
הרנסנס צמח דווקא באיטליה בהשראת שרידי התקופה הקלסית שנותרו בה, הודות לעושרם של שליטי הערים ובעזרת כספיהם של סוחרים ואצילים עשירים, שיכלו להשקיע מכספם בבניית בתים מפוארים וארמונות, בציור ובפיסול והיו פטרונים לאמנים. ואולם, תרבות הרנסנס רווחה רק בשכבה דקה של משפחות עירוניות עשירות באיטליה, ואחר כך התפשטה גם לחצרות של נסיכים, מלכים ואצילים - ואילו רוב תושבי איטליה היו עדיין כפריים חסרי השכלה שחיו תחת משטר פיאודלי שיגיע לסופו רק במאה ה-18.
בין חומות העיר זכו האזרחים החדשים למעמד משפטי. אזרחי העיר היו סוחרים, בעלי מלאכה, אנשי כנסייה, איכרים ויהודים. חיו קבוצות מיוחדות של תושבים, ולכל אחת מהן היו מעמד משפט בעיר התגוררו סוחרים, בעלי מלאכה, אנשי כנסייה, איכרים וצמיתים, ויהודים. אדוני הערים הזמינו יהודים לגור בעריהם מכיוון שהיו בעלי ניסיון במסחר, במלאכה ובמנהל. כך קמו קהילות יהודיות בערים רבות.
במאה ה-13 החלה תקופה חדשה, הרנסנס. הרנסנס וההומניזם מבטאים מהפכת תרבות שהתחוללה באירופה ונבעה בין השאר מתהליך צמיחת הערים באירופה וההתנתקות מהפיאודליזם של תקופת ימי הביניים. המילה "רנסנס" פירושה לידה מחדש, והיא מכוונת לחידוש התרבות הקלסית - התרבות של יוון ורומא בעת העתיקה. ניצני הרנסנס ניכרו בשירה ובספרות האיטלקית. המשורר פטררקה, ארסמוס וסופרים אחרים פיתחו את הספרות הכתובה באיטלקית, ואילו לפני כן כתבו בלטינית בלבד. חוג האנשים שהתעניינו בתרבות הקלסית וחקרו אותה הלך והתרחב, והם נקראים "הומניסטים", מן המילה הרומית "הומו" - אדם. ההומניסטים הציבו במרכז התעניינותם את האדם ואת יכולתו לחשוב, לבחור ולעצב את גורלו. בצד עיסוקם במחקר ובהוראה הם השתתפו בניהול המדינה.
פירנצה הייתה מרכז להומניזם, ושליטה קוזימו דה מדיצ'י הקים בה ספרייה גדולה ואקדמיה. האדריכלים, הציירים והפסלים של תקופת הרנסנס שאבו אף הם השראה מן התרבות הקלסית של העת העתיקה. האדריכלים הוסיפו למבנים שבנו עמודים, קשתות וכיפות בהשראת מבנים עתיקים מהעת העתיקה. הפסלים ניסו לבטא תנועה והבעות פנים ופיסלו גם נושאים חילוניים. אידאל הציור בתקופת הרנסנס היה ליצור העתק מדויק ככל האפשר של המציאות - כללי הפרספקטיבה נוסחו, והאמנים נעזרו במדע הגאומטרייה והאנטומיה לצורך חישוביהם. האמנים חתמו על יצירותיהם בשמותיהם ולכן הם ידועים ומוכרים עד היום.
הרנסנס צמח דווקא באיטליה בהשראת שרידי התקופה הקלסית שנותרו בה, הודות לעושרם של שליטי הערים ובעזרת כספיהם של סוחרים ואצילים עשירים, שיכלו להשקיע מכספם בבניית בתים מפוארים וארמונות, בציור ובפיסול והיו פטרונים לאמנים. ואולם, תרבות הרנסנס רווחה רק בשכבה דקה של משפחות עירוניות עשירות באיטליה, ואחר כך התפשטה גם לחצרות של נסיכים, מלכים ואצילים - ואילו רוב תושבי איטליה היו עדיין כפריים חסרי השכלה שחיו תחת משטר פיאודלי שיגיע לסופו רק במאה ה-18.
אנונימית
באותו הנושא: