איך זה הגיוני שיש את שני המשפטים האלו "כל המרבה הרי זה משובח", "כל המוסיף גורע". לפי מי מהם צריך לפעול אם הם סותרים אחד את השני?

זה דבר סובייקטיבי, זה תלוי מאוד באדם ובמצב.
לדוגמה המצב עכשיו הוא הוספת סוכר לעוגה.
אחד יגיד: כמה שיותר יותר טוב (כל המרבה הרי הוא משובח) - כי הוא אוהב סוכר
והאחר יגיד: כל המוסיף גורע - כי הוא פחות אוהב סוכר

כל מקרה לגופו.
צריך לעשות שיקול חכם וככה לדעת באילו סיטואציות צריך להשתמש במשפט מסויים.

לא חייב לפעול לפני שתיהם.. את בוחרת לעצמך את המשפטים המתאימים לך (:

הם מדברים על מצבים שונים. תלוי אם ההוספה מזיקה.

שאלה יפה
כל אדם בוחר לעצמו את המשפטים שמלווים אותו ומכתיבים את חייו. לדוגמא, יש את המשפט "צרת רבים חצי נחמה" וגם יש משפט שאומר "צרת רבים- נחמת טיפשים". את בוחרת

חח ראית מריו? הם דיברו בדיוק על הקטע הזה שם

שואל השאלה:
חח לא לא ראיתי פשוט חשבתי על זה וזה היה נראה לי לא מובן כל כך

אני בחיים לא יפעל לפי משפטים...
חוץ מזה שזה לא סותר אחד תשני כל המרבה זה כמה משהו שפותר מלא תרגילים במתמטיקה אז זה טוב זה נותן לו נסיון וכו'..
אבל אם נגיד משהו באיזה תרגיל מסביר איזה הסבר שלא צריך משהו שלא קשור.. זה גורע..

להרבות ולהוסיף זה לא אותו דבר.
למשל בואי ניקח דוגמה של עוגה:
"כל המרבה הרי זה משובח" - לעשות הרבה עוגות זה טוב.
"כל המוסיף גורע" - את יכולה להוסיף לעוגה יותר מידי סוכר והיא תהיה מגעילה.

יש סתירה בין גמרא בתענית לגמרא בברכות: הגמרא בתענית: מי שלומד לא לשמא סופו מוות.
המשפט בברכות:
מתוך שלא לשמא בא לשמא.
אז מפרשים את הסתירה ככה, הגמרא בתענית מדברת על אדם שלא לומד אלא בשביל לקנטר רבו ( להכשיל את רבו)
ובברכות, מדובר על אדם שלומד בשביל פרס, ומתוך הלימוד הוא "יתאהב " בלימוד, וילמד לשמא.
אותו דבר פה, כל המוסיף ( בדברי רעים, בחטאים) גורע.
כל המרבה (במעשים טובים) הרי זה משובח.
כלומר, כל משפט נוצר על מצב אחר.

יש סיטואציות שכל המרבה הרי זה משובח. ויש סיטואציות שכל המוסיף גורע.
צריך לדעת מתי כל אחד תקף.

לפי שניהם.
מדובר במצבים שונים. צר לי שהטמטום חוגג פה.
כמו שהסבירו למעלה, 'כל המרבה...' זה על סיפור יציאת מצרים.
'כל המוסיף..' זה על התורה.

ואני אתן אחד בשבילך- שתיקה יפה לחכמים, קל וחומר לטיפשים.

מאותה הסיבה ש אומרים "הפכים נמשכים" יצליחו בקשר
ו "אנשים דומים" יש להם הרבה במשותף. והקשר יצליח.

בעיקר בולשיט. ושקרים שאנשים אומרים לעצמם. כדי לתת לעצמם תקווה.

כפי שציינו בבקיאות רבה בתשובות מעלי, צריך לבחון כל מצב כשלעצמו. אין מדד או קנה מידה מושלם לחיים. לכל אדם יש צורך לבחור בהתאם למי הוא, מה היא סיטואציה ואיך הדבר משפיע עליו. דבר שעשוי להיות נכון לגבי אדם אחד יכול באותה מידה להיות שגוי לגבי אחר, בין אם הסיטואציה זהה או שונה.
נוסף על כך, זוהי דוגמה טובה לכך שלעתים רבות בחיים צריך לבחור בדרך האמצע. לא מעט מידי ולא יותר מידי. לדעת לאזן בין הצדדים על מנת להגיע למצב אופטימלי. הטבע האנושי דוחף אותנו פעמים רבות לעבר בחירה בקיצון - דבר הפוגם ביכולתנו לשפוט ביעילות את המצבים השונים אליהם אנו נקלעים וביכולתנו להביע שיקול דעת ולקבל החלטה מושכלת.
לפעמים קיצוניות מסוימת היא אכן הכרחית, אך גם קיצוניות זו צריכה איזון כדי שלא נאבד את יכולתנו לשקול מחדש את המצב בהיגיון כאשר הדבר יידרש.
כל המרבה, הרי זה משובח - עד לנקודה בה מוסיפים יותר מידי וגורעים מהתוצאה הרצויה.

(כמובן, במקור זה נאמר בנוגע למצווה - אבל הדבר נכון גם במובנים שונים רבים בחיים)

כל המרבה בדברים הרי זה משובח- נאמר לגבי הגדה בליל-הסדר
כל המוסיף גורע- יש איסור של "בל תוסיף". אסור להוסיף על מצוות התורה, כמו לעשות תפילין עם חמישה בתים במקום ארבעה, ואם נעשו חמישה; לא יוצאים יד"ח כלל כאילו עשו שלושה.

אנונימי אין דבר כזה כל התשובות פה לא נכונות.
זה עיניין של אמונה

עדיף מאוחר מאשר אף פעם
עדיף מוקדם מאשר לעולם לא

הכל תלוי במצב.