האם להגיד שאני בחור עניו זה גאווה הרי האדם צריך לדעת את מקומו ואם אני אומר שאני עניו אז אני גאוותן?

ממש לא אומר שאתה גאוותן... גאוותן זה אחלה שמשוויץ יותר מידי... להגיד במשפט אחד שאני חושב שאני עניו... אין בזה גאווה, ההיפך כאן אתה יודע את מקומך.

"אין הנחתום מעיד על עיסתו"
מי שעניו לא יגיד שהוא עניו.
זה הענווה עצמה, זו הצניעות. כבוד פנימה.
זה הפירוש מהתורה.

שואל השאלה:
אז לדעתך בחור עניו שמכיר את מקומו הוא גאוותן?

אני לא חושב שאתה גאותן אבל גם לא ענוותן. כמו שהגברת מעלי הסבירה.

הכרה עצמית לא הופך אותך לגאוותן.
ההצהרה לאנשים סותרת את זה. (אבל זה תלוי בסיטואציה ובאיזה צורה זה נאמר).

יש משהו באמירה על עצמך שאתה כזה שסותר את הענווה עצמה.
זה לאו דווקא אומר שאתה לא עניו או שאתה יהיר, אבל זה כן תחום אפור שכזה.

עקרונית זה משהו שאחרים צריכים לקבוע אם אתה כזה או לא.

אין לך מה להגיד שאתה בחור עניו
ממש על אותו משקל שאדם חכם יגיד שהוא חכם, או שבחורה יפה תגיד שהיא יפה
האבסורד הינו שהיא הרי יודעת עמוק בפנים שהיא יפה אז אין לה מה לצעוק את זה החוצה
"יהללך זר ולא פיך"