תשובה אחת
מחלות החניכיים נחלקות לשני סוגים עיקריים, דלקת החניכיים (ג'ינג'יביטיס) שהיא דלקת שלא יצרה עדיין נזק בלתי הפיך, ודלקת חניכיים כרונית (פריודונטיטיס), דלקת אשר בה נגרם כבר נזק למערכת התמיכה של השן. הסימן הבולט ביותר לדלקת חניכיים הוא דימום בעת צחצוח שיניים או אפילו דימום ספונטני במקרים חמורים. הבדיקה הקלינית מתבססת על הערכת הדלקת בחניכיים וכן על בדיקת עומק כיסי החניכיים. אמצעי עזר חשוב הינו צילום רנטגן המאפשר להעריך את כמות הנזק שנגרם למערכת התמיכה של השן. לעיתים ניתן לבצע בדיקות מעבדה הבודקות נוכחות חיידקים פתוגניים בחניכיים על מנת להעריך את המצב ההתחלתי ומאוחר יותר את תוצאות הטיפול. היגיינת פה טובה יחד עם ניקוי מקצועי במרפאה הם שילוב אשר מהווה את "הקו הראשון" בהגנה מפני מחלת חניכיים, יכול למנוע התקדמות המחלה, ובשלבים ראשוניים של המחלה כאשר ישנה דלקת ללא פגיעה בתמיכה, יכול אף להחזיר את המצב לקדמותו.
אפידמיולוגיה
שכיחותה של דלקת חניכיים תלויה מאוד ברגישות המדדים שלה, אך נפיצותה באוכלוסיה נחשבת כגבוהה ביותר. דלקת חניכיים כרונית פוגעת בשליש מהאוכלוסייה לערך, כאשר מחלה מתקדמת ניתן לזהות ב 10-15% מהאוכלוסיה.
אטיולוגיה
מחלת חניכיים (פריודונטיטיס) היא מחלה דלקתית כרונית הנגרמת מזיהום חיידקי אופורטוניסטי כרוני, ופוגעת ברקמות אשר סובבות את השן ותומכות בה. הגורמים הראשונים למחלה הם חיידקי הרובד הדנטאלי (פלאק) שהינו שכבה דביקה, עדינה וחסרת צבע, שנוצרת באופן תמידי על השיניים. גירוי חיידקי זה יוצר תגובה מקומית של דלקת, והדלקת הזאת משמשת ככר גידול לקבוצה קטנה של חיידקים המכונים "פתוגנים פריודונטאלים". הצירוף בין הזיהום הפתוגני לדלקת גורם להרס הרקמות הסובבות את השן. בעקבות התהליך הזה נוצרים "כיסים" בין החניכיים לשיניים, שהם בעצם הפרדה של מנגנון התמיכה מהשן. כיסים אלו מהווים מלכודת לרובד וחיידקים, ומעגל ההרס ממשיך. ככל שהמחלה מתקדמת יותר, מופחתת התמיכה של השן, ונוצרים כיסים עמוקים יותר. אם המחלה לא מטופלת בזמן, ההפחתה הקשה במנגנון התמיכה גורמת לכך כי נוצרת פגיעה בתפקוד השן. מאחר ואין אפשרות לטפל בשן והיא מהווה מקור זיהום, יש להוציא אותה. למחלה יש גם גורמים משניים כמו רגישות גנטית, עישון, שחזורים בפה הגורמים לרטנציה של חיידקים, ואבנית הנוצרת מהרובד ומהווה גם היא גורם רטנציה לחיידקים. המחקר בשנים האחרונות אף הצביע על קשר בין זיהום בחניכיים למחלות קשות כמו מחלות לב, מחלות נשימה, פגות ועוד. מחלות סיסטמיות כגון סוכרת נמצאו אף הן קשורות להתקדמות מחלת החניכיים.
קליניקה
הסימן הבולט ביותר לדלקת חניכיים הוא דימום בעת צחצוח שיניים או אפילו דימום ספונטני במקרים חמורים.
אבחנה
הבדיקה הקלינית מתבססת על הערכת הדלקת בחניכיים וכן על בדיקת עומק כיסי החניכיים. אמצעי עזר חשוב הינו צילום רנטגן המאפשר להעריך את כמות הנזק שנגרם למערכת התמיכה של השן. לעיתים ניתן לבצע בדיקות מעבדה הבודקות נוכחות חיידקים פתוגניים בחניכיים על מנת להעריך את המצב ההתחלתי ומאוחר יותר את תוצאות הטיפול. במסגרת האנמנזה הרפואית יש להדגיש את נושא הטיפול הביתי, תכיפות הביקורים במרפאת השיניים, נוכחות מחלות מערכתיות ועישון. כל האמצעים הללו מהווים גם דרך לתפירת תוכנית טיפול מתאימה.
אפידמיולוגיה
שכיחותה של דלקת חניכיים תלויה מאוד ברגישות המדדים שלה, אך נפיצותה באוכלוסיה נחשבת כגבוהה ביותר. דלקת חניכיים כרונית פוגעת בשליש מהאוכלוסייה לערך, כאשר מחלה מתקדמת ניתן לזהות ב 10-15% מהאוכלוסיה.
אטיולוגיה
מחלת חניכיים (פריודונטיטיס) היא מחלה דלקתית כרונית הנגרמת מזיהום חיידקי אופורטוניסטי כרוני, ופוגעת ברקמות אשר סובבות את השן ותומכות בה. הגורמים הראשונים למחלה הם חיידקי הרובד הדנטאלי (פלאק) שהינו שכבה דביקה, עדינה וחסרת צבע, שנוצרת באופן תמידי על השיניים. גירוי חיידקי זה יוצר תגובה מקומית של דלקת, והדלקת הזאת משמשת ככר גידול לקבוצה קטנה של חיידקים המכונים "פתוגנים פריודונטאלים". הצירוף בין הזיהום הפתוגני לדלקת גורם להרס הרקמות הסובבות את השן. בעקבות התהליך הזה נוצרים "כיסים" בין החניכיים לשיניים, שהם בעצם הפרדה של מנגנון התמיכה מהשן. כיסים אלו מהווים מלכודת לרובד וחיידקים, ומעגל ההרס ממשיך. ככל שהמחלה מתקדמת יותר, מופחתת התמיכה של השן, ונוצרים כיסים עמוקים יותר. אם המחלה לא מטופלת בזמן, ההפחתה הקשה במנגנון התמיכה גורמת לכך כי נוצרת פגיעה בתפקוד השן. מאחר ואין אפשרות לטפל בשן והיא מהווה מקור זיהום, יש להוציא אותה. למחלה יש גם גורמים משניים כמו רגישות גנטית, עישון, שחזורים בפה הגורמים לרטנציה של חיידקים, ואבנית הנוצרת מהרובד ומהווה גם היא גורם רטנציה לחיידקים. המחקר בשנים האחרונות אף הצביע על קשר בין זיהום בחניכיים למחלות קשות כמו מחלות לב, מחלות נשימה, פגות ועוד. מחלות סיסטמיות כגון סוכרת נמצאו אף הן קשורות להתקדמות מחלת החניכיים.
קליניקה
הסימן הבולט ביותר לדלקת חניכיים הוא דימום בעת צחצוח שיניים או אפילו דימום ספונטני במקרים חמורים.
אבחנה
הבדיקה הקלינית מתבססת על הערכת הדלקת בחניכיים וכן על בדיקת עומק כיסי החניכיים. אמצעי עזר חשוב הינו צילום רנטגן המאפשר להעריך את כמות הנזק שנגרם למערכת התמיכה של השן. לעיתים ניתן לבצע בדיקות מעבדה הבודקות נוכחות חיידקים פתוגניים בחניכיים על מנת להעריך את המצב ההתחלתי ומאוחר יותר את תוצאות הטיפול. במסגרת האנמנזה הרפואית יש להדגיש את נושא הטיפול הביתי, תכיפות הביקורים במרפאת השיניים, נוכחות מחלות מערכתיות ועישון. כל האמצעים הללו מהווים גם דרך לתפירת תוכנית טיפול מתאימה.
קישורים מצורפים:
באותו הנושא: