תשובה אחת
שואל השאלה:
המסע לפולין - כתיבה מספר 3:
המסע לפולין הוא מסע חשוב והכרחי, אך לא כשהוא בא על חשבון תלמידים אחרים.
מידי שנתיים, תלמידי כיתות יא' - יב' טסים לפולין למסע בן שמונה ימים, בו יש להם הזדמנות לחוות בעצמם ולראות במו עיניהם את תלאות השואה. התלמידים מבקרים בגטאות ובמחנות ההשמדה, ויש להם הזדמנות להבין מקרוב יותר את חורבן העם היהודי.
הטענה כי הנסיעה של בני הנוער היא חשובה והכרחית בגיל הזה, לא מקובלת עלי.
ראשית כל, ישנם מקרים בהם תלמידים טסים לפולין בשביל להיות עם חבריהם, ולכן הם מתייחסים למסע כאל טיול ולא כאל מסע מלמד וחשוב. לפי אלנר (שנת 2010), בשנת 2006 דווח כי קבוצה של תלמידים אשר טסו למחנות ההשמדה בפולין, הותירו אחריהם בלי בושה פסולת רבה במקומות שבהם נרצחו יהודים. תלמידים אלו עלולים ליצור רושם של זלזול בעיניי אנשים אחרים שבאו ללמוד על שואת היהודים, ובכך להרוס לשאר חברי המשלחת ולאנשים אחרים את המסע.
שנית כל, מחיר המסע לפולין יקר, ולא כל הורה יכול להרשות זאת לבנו/בתו. בעקבות מצב זה, יכול להיווצר מצב בו הילד ייצא לעבוד בשביל לחסוך כסף למסע, וכך הוא עלול לפגוע בלימודיו. בנוסף, המסע לפולין עלול ליצור פילוג בין התלמידים שיוצאים אליו לבין אלו שלא. עלול להיווצר חוסר שיוויון בין התלמידים, התלמידים עלולים להרגיש דחויים ואף פחותים מחבריהם לכיתה היוצאים למסע זה. התלמידים היוצאים למסע יתגבשו ביניהם במהלך המסע, וכשהם יחזרו, ישנם סיכויים גבוהים שיווצרו מעמדות חברתיים בכיתה, משום שהם ידברו ביניהם על המסע ויספרו חוויות, והתלמידים שלא יצאו ירגישו לא קשורים.
יחד עם זאת, יש הטוענים כי על היהודים לזכור את השואה ולספר עליה לדורות הבאים, ולכן חשוב לצאת למסע. אך לדעתי ולדעת אלנר (שנת 2010), לא מחוייבים לטוס לפולין בשביל להבין את זוועות השואה. ניתן לחוות וללמוד על השואה גם בארץ ישראל, ע"י ביקור ביד ושם, קריאת ספרים, צפייה בסרטים והקשבה לסיפורם של אנשי העדות.
בנוסף לכל, הכנת התלמידים למסע לפולין היא שטחית ולא מעמיקה מספיק, ותלמידים עלולים לחזור עם תחושת פחד וחרדה, משום שזהו מסע קשה, ולא כל נער/ה בן/בת 17-18 יכולים לעבור את המסע הקשה הזה ולקלוט את הגודל העצום של השואה.
לסיכום, אני חושבת שלמסע צריך לצאת בגילאיים יותר גדולים, כשאדם קצת יותר מבין ואחראי למעשיו.
המסע לפולין - כתיבה מספר 3:
המסע לפולין הוא מסע חשוב והכרחי, אך לא כשהוא בא על חשבון תלמידים אחרים.
מידי שנתיים, תלמידי כיתות יא' - יב' טסים לפולין למסע בן שמונה ימים, בו יש להם הזדמנות לחוות בעצמם ולראות במו עיניהם את תלאות השואה. התלמידים מבקרים בגטאות ובמחנות ההשמדה, ויש להם הזדמנות להבין מקרוב יותר את חורבן העם היהודי.
הטענה כי הנסיעה של בני הנוער היא חשובה והכרחית בגיל הזה, לא מקובלת עלי.
ראשית כל, ישנם מקרים בהם תלמידים טסים לפולין בשביל להיות עם חבריהם, ולכן הם מתייחסים למסע כאל טיול ולא כאל מסע מלמד וחשוב. לפי אלנר (שנת 2010), בשנת 2006 דווח כי קבוצה של תלמידים אשר טסו למחנות ההשמדה בפולין, הותירו אחריהם בלי בושה פסולת רבה במקומות שבהם נרצחו יהודים. תלמידים אלו עלולים ליצור רושם של זלזול בעיניי אנשים אחרים שבאו ללמוד על שואת היהודים, ובכך להרוס לשאר חברי המשלחת ולאנשים אחרים את המסע.
שנית כל, מחיר המסע לפולין יקר, ולא כל הורה יכול להרשות זאת לבנו/בתו. בעקבות מצב זה, יכול להיווצר מצב בו הילד ייצא לעבוד בשביל לחסוך כסף למסע, וכך הוא עלול לפגוע בלימודיו. בנוסף, המסע לפולין עלול ליצור פילוג בין התלמידים שיוצאים אליו לבין אלו שלא. עלול להיווצר חוסר שיוויון בין התלמידים, התלמידים עלולים להרגיש דחויים ואף פחותים מחבריהם לכיתה היוצאים למסע זה. התלמידים היוצאים למסע יתגבשו ביניהם במהלך המסע, וכשהם יחזרו, ישנם סיכויים גבוהים שיווצרו מעמדות חברתיים בכיתה, משום שהם ידברו ביניהם על המסע ויספרו חוויות, והתלמידים שלא יצאו ירגישו לא קשורים.
יחד עם זאת, יש הטוענים כי על היהודים לזכור את השואה ולספר עליה לדורות הבאים, ולכן חשוב לצאת למסע. אך לדעתי ולדעת אלנר (שנת 2010), לא מחוייבים לטוס לפולין בשביל להבין את זוועות השואה. ניתן לחוות וללמוד על השואה גם בארץ ישראל, ע"י ביקור ביד ושם, קריאת ספרים, צפייה בסרטים והקשבה לסיפורם של אנשי העדות.
בנוסף לכל, הכנת התלמידים למסע לפולין היא שטחית ולא מעמיקה מספיק, ותלמידים עלולים לחזור עם תחושת פחד וחרדה, משום שזהו מסע קשה, ולא כל נער/ה בן/בת 17-18 יכולים לעבור את המסע הקשה הזה ולקלוט את הגודל העצום של השואה.
לסיכום, אני חושבת שלמסע צריך לצאת בגילאיים יותר גדולים, כשאדם קצת יותר מבין ואחראי למעשיו.
אנונימית