מה הסוד הכי גדול שלכם? והדבר שאתם הכי מתחרטים עליו?

שאני לא בתולה ושניסיתי להתאבד..
ואני הכי מתחרטת שהכרתי אותו ושנתתי לו להיכנס לחיים שלי

הסוד הכי גדול שלי זה איך שההורים שלי מתנהגים אליי ובעיקר איך התנהגו בעבר, וזה שאני בת 20 ובתולה

הסוד הכי גדול שלי זה שאני אוהבת אותו והדבר שאני הכי מתחרטת עליו זה שאף פעם לא העזתי לומר לו את זה

שואל השאלה:
שלי זה ששלחתי ואני עוד שולחת לידיד שלי תמונות עירום. תכננתי להתאבד
החרטה זה התמונות

למה את שולחת לו תמונות עירום שלך?!?
אני ממליצה לך להפסיק כי הוא יכול לשלוח את זה למישהו..

הסוד הכי גדול שלי הוא שגנבתי חמצוצים מהחנות

שואל השאלה:
שלחתי לו בסנאפ
לא מבינה איך הגעתי לזה ):

עכשיו את עדיין שולחת לו? ובסנפצאט הוא יכול לעשות על זה צילום מסך...

תבקשי ממנו שיחק. טעויות קורות

שלא ראיתי את "האביר האפל" ו"ההתחלה" בקולנוע.

שאני מוותרת לעצמי יותר מידי בתקופה האחרונה.

סוד גדול - הסתכלתי בפלאפון של ידידה כשהיא לא הייתה.. (זה רציני לא סתם כמו שזה נשמע)

משהו שאני מוחרת עליו - שהייתי טיפש ויכולתי לגרום לכך שהמצב (החברתי) שלי היום יהיה הרבה יותר טוב

נ. ב
אם יש אנשים רוצים עזרה שיגידו ואני אנסה לעזור להם:)

שאני פוחד לגלות לאהבה שלי שאני מאוהב בה: (

אני בת 17 ובחיים לא היה לי חבר וכולם שנאו אותי ביסודי

עברתי על עבירה חמורה לצערי.
הוצאת זרע לבטלה.
ה' ישמור כמה חוטאים בזה היום

אנונימית ^^
גם אני ככה במצב שלך.. תאמיני לי החיים דבש אם זה מה שהיה לך ואם בא לך לדבר את מוזמנת:)
וגם כל אחד אחר

שנאנסתי, המצב בבית, חרדה חברתית, שניסיתי להתאבד פעם, שאני חותכת, שאני בדיכאון...

מתחרטת על היום שנולדתי בו... לא מבינה מה לעזאזל הפואנטה בקיום שלי -_-

אין לי סוד או משהו שאני מתחרטת עליו.
אולי שאמרתי לזה שאהבתי מוקדם מדי. אבל מצד שני הייתי חייבת לאמר לו.
לא יודעת, כנראה שהחיים שלי תותים xd

סוד- אני ביסקסואלית, רק חברה שלי יודעת את זה, ובערך חצי סטיפס.
מתחרטת שהתנשקתי בגיל מוקדם, עם הילד הלא נכון.

אנונימית ^^
הייתי רוצה לשמוע יותר על הסיפור שלך ולעזור לך אם אוכל לשפר את מצב:)

שהייתי שותף בהתעוללות כתוצאה מלחץ חברתי
עכשיו הוא החבר הכי טוב שלי ואני ממש מצטער על
כל הסבל שגרמתי לו

סוד- שיש לי חרדה חברתית ושאני בדיכאון
מתחרטת- על כל מה שאני לא אומרת בתכלס..

שאני לא באמת בסדר כמו שאני אומרת לכולם ושאני מתעללת בעצמי פיזית כמו שריטות וכאלה אבל אני מנסה לעשות את זה במקום שלא יראו...

שהזדיי#נתי אם בן דוד שלי זה נשמע מצחיק אבל זה קרה היינו בני 9 והו 7בערך

שאני לא באמת שמח, שאני לא מרוצה מעצמי בכלל, שאני מרעיב את עצמי. אני מראה את עצמי כאילו אני לא, ומדבר כאילו אני לא, אבל זאת האמת.
אני מתחרט על זה ששברתי למישהו את היד. זה לא היה צריך להיעשות.

*נעדרתי המון מבית הספר (עוד בתקופת בית הספר) כי היו לי בעיות במשפחה, שכולם היו בעבודה או בבית הספר ניסיתי לשתות אקנומיקה (כרגע חס וחלילה אני לא אנסה שוב, לפעמים החיים קשיים אבל לא צריך לוותר צריך רק להסתכל קדימה ולחשוב על העתיד), הייתי מאושפזת, ואני שיקרתי לחברות שאני עושה יום כיף עם ההורים ונהנת.
*לא חזרתי צולעת כי נפלתי בחזרה הביתה, ילדה מבית הספר הרביצה לי.
*אני לסבית (די בטוחה בזה), אני מנסה לדבר עם אבא שלי על זה אבל הוא לא מוכן, לשמוע אותו אומר שהוא לא מקבל את זה, זה משגע, כשאמרתי לו "הם כמו כולם!" והתחלתי לבכות לו הוא התעצבן נורא-ועוד אני אמרתי לחברות שלי שאבא שלי מקבל אותי. שקר אחד גדול.
*ההורים שלי שונאים אותי.
*יש לי סימנים בידיים, וששאלו אותי מזה אמרתי שנפלתי וזה מה שקרה. אני לא יכולה לשלוט בעצמי, אם אראה משהו חד על השולחן, הוא כבר לא יהיה שם, הוא יהיה עם דם. אבל אני די גאה בעצמי, שהיום ניסיתי לשים לידי סכין ולא נגעתי בו.
*יש לי יומן, יומן פריקה, כניסיתי להתאבד כתבתי מכתב אחרון, ושאני קוראת אותו היום אני בהלם מעצמי וכולי רועדת. כתבתי שם דרכים על איך להתאבד.
*התאהבתי בחברה שלי.
*אני נמנעת מלהיפגש עם אנשים מהאינטרנט בגלל הגמגום שלי.
*אני מרעיבה את עצמי.
*אין לילה שאני לא בוכה, אני אומרת להורים שהכל טוב, ושאני בסדר. אבל זה שקר. אני מחכה שכוןם ילכו לישון ואז אני מוציאה את הדמעות.
*עברתי הטרדה מינית.

אני מיתחרט על פעם אחת שהקראש שלי עשה לי שלום כזה מרחוק ואני הראתי לו אצבע שלישית... איזה סתומה אני

אמאלה אנונימית מהתשובה הראשונה, הוצאת לי את המילים מהפה בקטע מפחיד!

שאני בי אני לא יודעת אם אוכל אי פעם לספר למישהו

סוד: ניסיתי להתאבד היום בבוקר חרטה: נתתי לחברה שלי לעשן איתי ובגללי היא התמכרה

שאני בת 14 ולא בתולה, זאת הייתה טעות הפעם הראשונה שלי.

לכל האנונימיות שניסו להתאבד- אל תעשו את זה יותר: (

אפחד לא יודע בבית ספר שאני סובלת מאבא שלי... אני רואה במחנך שלי כאבא מאשר מאבא שלי: (

אני מתחרטת על דברים אינטימיים מאוד שעשיתי איתו
אני מתחרטת על זה שנתתי לו לדרוך עלי..

הסוד הכי גדול זה שבגדתי בחברה שלי והדבר שאני הכי מצטער עליו זה גם זה

אין לי ממש סודות, אבל יש לי סוד שאני מסתירה מההורים שלי:
שלחתי תמונה לחבר הכי טוב שלי שניצל אותי
זה לא משהו שאני מתחרטת עליו כי הייתי אובססיבית לבן אדם הזה, ניתקתי איתו קשר ולמזלי הצלחתי להפסיק להיות אובססיבית
עוד משהו שאני מתחרטת עליו זה שאני לא התחלתי להתאמן עוד ממזמן

הסוד הכי גדול שלי?
לא משהו שאני יכול להודות בו מבלי ללכת לכלא:\

ששלחתי תמונות עירום שלי.
סוד וחרטה.

עבדתי בחנות אחת בקניון בעיר שלי למשך חודש. יום אחד השאירו אותי לבד ל10 דק' בחנות, אותו יום הייתי כל כך בדיכאון כי האקס עזב אותי אחרי 5 שנים ביחד. מבלי לחשוב ולהבין מה אני עושה גנבתי פריט אחד שלא היה עליו ברקוד, ושמתי עמוק בתיק שלי. רק כשהגעתי בערב לבית הבנתי מה עשיתי והתחרטתי על זה. יום אחרי זה התפטרתי הרגשתי שלא מגיע לי לעבוד שם.
כשהייתי בכיתה י' חתכתי את עצמי כי רציתי להתאבד, הרעבתי את עצמי ואף אחד לא ידע. עד שתפסתי את עצמי בידיים ויצאתי מזה לבד בלי עזרה של אף אחד.

שחתכתי.. שאני חותכת.. ובעבר כמעט התאבדתי.
כרגע אני עולה על עצמי ומצליחה קצת להפתר מכל החתכים וכל הפגיעה העצמית.
ועוד משהו? אני מתחרטת על הרגע שנולדתי. באמת.

הסוד הכי גדול - התנשקתי עם מישהו יומיים אחריי נפגשנו והוא ניסה לקיים איתי יחסיי מין כמובן שלא הסכמתי
וגם שכמעט נאנסתי פעמיים
החרטה הכי גדולה שלי - שהלכתי אליו למרות שהייתה לי הרגשה שזה יקרה
ושגם הלכתי לאחד מאלה שכמעט אנסו אותי למרות שהייתה לי הרגשה גם שזה יקרה
בקיצור הם קשורים כזה אחד לשני

מאיפה להתחיל..
-אמא שלי נכנסה למעצר והייתי בדיכאון
-גנבתי מלא פעמים ולא תפסו אותי
-הברזתי המון ולא סיפרתי שום דבר להורים שלי
- גם שיקרתי המון לגבי איפה שאני והם לא ידעו שאני שם..
-עישנתי

המון..

כשהייתי בכיתה ו', הצצנו לילדה אחת בשירותים וצחקנו עליה. ואני מתחרטת על זה כל כך. טמטום:-/

אני אוהב בנים ואוהב לחתוך.
הדבר שאני הכי מתחרט עליו הוא שפרשתי ממקום מסוים לפני 5 שנים.

אני מאוהבת בילד שכל החברות שלי שונאות ממש.

שהכרתי אותו וריחמתי עליו אחרי מה שהוא עשה לי.

הסוד הכי גדול שלי זה שאני רוצה להתאבד, שהמשפחה (אם אפשר לקרוא להם ככה.) מתייחסים אליי כמו זבל, שאין לי חברים ובחיים לא היו לי, שאף אחד לא אוהב אותי, שאני ילדה מוכה, שאני עוברת התעללות פיזית ונפשית במשך שנים, שעשו לי בריונות ברשת אלפי פעמים ושתקתי, שאח שלי הרביץ לי עד מוות 4 פעמים, שאני רוצה לנסות סמים וסיגריות כדי למות ולחלות, ושאני מאוהבת במישהו והוא שונא אותי ושם עלי זין.
ומכל זה.. לא אכפת לי מכלום, שירביצו לי שיקללו אותי.. רק שהוא יגיד שהוא אוהב. זה הדבר היחיד שאני מבקשת. אבל זה בחיים לא יקרה.. אמרתי לו והוא פשוט התעלם ממני. ועכשיו הוא עוד עוזב את בית-הספר... אני לא מבינה איך אני בכלל אמשיך לחיות בלעדיו, זה בלתי אפשרי, אני מרגישה שהוא החצי השני שלי: (

מתחרטת על זה שנולדתי: (

הסוד הכי גדול שלי שעברתי הטרדה מינית בעבר
והדבר שאני הכי מתחרטת עליו זה שנכנסתי לדיכאון ופיתחתי הפרעת אכילה ומשם כבר החיים שלי היו זוועה אבל עכשיו אני בטיפול ובנסיון לקבל את עצמי כמו שאני.

למה שאני יגיד מה הסוד הכי גדול שלי עם בקושי לחברים טובים אני מספר
ושתים שאתחלתי לישתות שאתחלתי לעשן שלא למדתי וביגלל זה אין לי בגרות מלאה סוף יב

שהשתכרתי ועשיתי שטויות שהתחרטתי עליהם אחר כך.
שלא הייתי בעלת בטחון עצמי פעם וככה יכולתי גם להימנע מאנשים ששונאים אותי מהיסודי.
שסיום שנה ואני אהבתי אותו כל כך הרבה זמן והיה לנו קשר טוב פעם שנדפק בדרך ורק בסוף שנה דיברנו שוב ולא הייתי מסוגלת להגיד לו איך אני מרגישה

שנפגשתי עם מישהו מהאתר ועברתי סוג של הטרדה מינית.. אני אפילן לא יודעת להגיד כי הייתי רק בת 14 ולא ממש הבנתי מה קורה

שאני לא יכולה ללדת ושאני בדיכאון כבר איזה שנה
מתחרטת שנולדתי
אי איזה שאלה כואבת

הי..

אני עובר על השרשור הזה של התגובות, וזה כל כך עצוב לראות כמה כאב נמצא מתחת לפני השטח - כמו להרים אבן תמימה ולגלות איך מתחתיה רוחשים חיים אפלים.. וככה שאלה תמימה כמו "מה הסוד שלכם" היתה פתח לכל כך הרבה גולשים וגולשות לספר, אולי לראשונה, על ההתמודדות האישית שלהם - על אלימות, בושה, אשמה, אונס, פציעה עצמית, אובדנות והמון המון בדידות..

והרגשתי שלא סתם זה קורה, כי לפעמים ברגע שיש אפשרות לשתף באנונימיות - אנשים נאחזים בה, באפשרות לפתוח את הלב ולהוציא החוצה את הסודות, את האשמה, את המצוקה.. כי הרבה פעמים האנונימיות של האינטרנט, ואולי גם התקווה שפה יתייחסו ברצינות לכאב, מאפשרת את השיתוף הזה. ורציתי להגיד לכל מי שכתבו פה, שאתם מאד מוזמנים אלינו לאתר סה"ר, לצ'ט שלנו. הוא אנונימי, פתוח כל ערב בין תשע לחצות, ואולי גם אצלנו תוכלו למצוא אוזן קשבת, תמיכה, הקשבה ללא שיפוט, מקום להשמיע את הכאב העמוק והשורף שמתחת לפני השטח ושאף אחד לא יודע עליו.. אולי נוכל קצת להקל, ואולי לחשוב איתכם יחד איפה עוד תוכלו לבקש עזרה..

אתם מוזמנים מכל הלב..


מתנדב סה"ר

הסוד הכי גדול שלי? שכולם בטוחים שאני אמיצה וסבבה לי וטוב לי בהכל ויש לי חיים מושלמים. אז זהו שלא, וקשה לי וגם אני בנאדם ואולי אני אמיצה לפי הסטנדרטים של הסביבה שלי אבל לא תמיד קל להיות זו שמוותרת ולהיות זו שמובילה אבל מתחת לפני השטח.. סופגים מזה הרבה

דברים שאני מתחרטת עליהם? אין לי. ככה למדתי דברים, ככה התחזקתי וככה למדתי למנף את עצמי :)

שאני לא אני אפילו עם ההורים שלי

הסיפור על מישהו שאני אוהבת בשם נועם:
רשמתי הודעה בוואטסאפ שבאותו יום (ביום הירוק) היה לי כיף איתו, הוא חסם אותי, אחר כך לא דיברנו הרבה זמן. ואז רשמתי לו מכתב וחברות זלי התנדבו להביא לו. ואז באותו יום אני וחברה שלי למדנו יחד למבחן במתמתיקה ורשמתי לו הודעה, לא בוואטסאפ, שהבנתי שהוא קרא את המכתב ומה הוא חושב עליו.
ואז אבא שלו התקשר ואמר: "את ממישור הנוף?" חברה שלי סימנה לי עם הראש לענות "לא" ואז אמרתי את זה ואז הוא אמר "אם את הילדה ש" *מציקה* " לבן שלי אני מבקש ממך להפסיק זה לא נעים לו. " ואז מרוב מבוכה ושוק פשוט נתקתי את השיחה. יום לאחר מכן בבוקר שבבית ספר הייתי עם גאיה שירה.מ ומעיין באזור של הבתים ושחכתי שאחותו הקטנה בכיתה ב' ואבא שלו ונועם כל הזמן מלווים אותה לכיתה ואז הם באו לאזור שלנו ונכנסתי לאחת הכיתות ולפי מה ששמעתי מגאיה ושירה.מ אבא שלו ונועם נגשו אליהם ואבא שלו אמר: " בנו חמודות אני רוצה שתגידו לחברה שלכן להפסיק להציק לנועם." ומאז אני מנסה להתרחק ממנו כמה שיותר. בגלל שד'2 וה'2 היו פנויות חלק מהקבוצות של המצגות בשיעור זה"ב היו בכיתות. אני ועוד כמה בנות היינו בד'2 ולא הייתי מסוגלת להיות שם באותה כיתה הכיתה שלו ורק לחשוב מה יקרה אם הוא פתאום יכנס לכיתה. הלכתי לבנות בכיתה השנייה וביקשתי מהן להחליף כיתות אבל הן לא הסכימו. פשוט חזרתי לד'2 והתחלתי לבכות ולא יכלתי לעצור את עצמי.