מה אומר המשפט "האמונה מתחילה היכן שנגמר השכל" לא הבנתי. כאילו מי שמאמין הוא טיפש?

זה משפט מתנשא שמציג את האמונה כדבר לאנשים בלי שכל

ההסבר הפשוט הוא שמה שאפשר להבין בשכל, ז'א שהוא עובד לפי ההגיון שלנו. ולכן אנחנו מבינים את זה. אבל ברגע שמשהו הוא כבר מופלא, מעל לשכל ואי אפשר לגמרי להבין אותו, שם מתחילה האמונה.
אמונה זה לקבל את הדבר אפילו שלפי ההגיון שלנו הוא לא ברור.
ויש את אלו כמובן שמפספסים לגמרי את הפירוש האמיתי של המשפט ויגידו לך שהכוונה שמי שמאמין (והכוונה לאמונה דתית) הוא טיפש. כי שם נגמר השכל

אכן הוא מתנשא וכחרדי לשעבר לפי דעתי הוא נכון מאוד.

שגם אם זה לא הגיוני מבחינה שכלית, האמונה גורמת לנו להבין ולקבל את זה.
תגובה ראשונה - זה ממש לא נכון.

בדיוק

זה אומר כביכול שאמונה מתחילה כשההיגיון שלך לא ממצה את הראיות שלפניך...


באופן אישי אני רואה זאת כבורות. זה שידע מסויים נבצר ממני לא מחייב שאלוהים אחראי עליו. אבל ניחא.

המשפט הזה לא נכון,
המשפט המקורי הוא "החיים מתחילים איפה שההיגיון מסתיים"
..