מה האירוע שהכי זכור לכם שבו עזרתם למישהו אחר?

כשהייתי בחטיבה בחג פורים היה ילד אחד (שהוא היה לא כל כך מקובל) שאכלו לו את כל המשלוח מנות ואז הוא ממש התעצבן ובכה ורק צחקו עליו ואני הרגשתי ממש רע בשבילו כי גם לי עשו את זה באותו היום וזה סתם מעצבן אז במזכירות היה אפשר לקחת חטיפים למי שאין משלוח מנות אז אמרתי לו שיש את זה במזכירות ואז אמרתי לו לבוא איתי והבאתי לו משם משלוח מנות חדש ואז הוא אמר לי תודה ושאני נחמדה
הרגשתי ממש טוב אחרי שעשיתי את זה

פעם אחת ראיתי אישה זקנה שחזרה מהסופר עם עגלה שבורה שבקושי זזה ולא יכלתי לראות אותה מנסה לסחוב אותה בכוח.. החלטתי לעזור לה וליויתי אותה מהסופר עד לבית שלה..

גם היה ילד אחד לא מקובל בכלל, שממש נדלק עלי רק בגלל שיצא לי לדבר איתו כמה משפטים והזמין אותי לבר מצווה שלו.. בסוף הייתי הילדה היחידה שבאה מהשכבה, וזה היה ממש עצוב שככה לא שמים עליו.. לפחות הוא שמח שאני באתי

זה קרה בבר מצווה של החבר שלי, אחד החברים נפל ולא יכל לקום, לקחנו אותו למיון ונשארתי איתו כמעט כל הלילה במיון, והפסדתי את כל הבר מצווה.

עזרתי לשכנה החירשת שלי בדברים שהיא הייתה צריכה בדרך כלל
היא היתה ממש כמו סבתא בשבילי
אבל לצערי היא עברה דירה, ובגלל שעברה דירה ניסיתי לגשר בינה
לבין בנה שהם רבו ולא דיברו משהו כמו 6 שנים
והיום הוא עוזר לה ומדבר איתה
ואני מבקרת אותה כמה שאני יכולה

לא יודע אם זה האירוע הכי גדול, אבל האירוע שהכי שמחתי ממנו הוא כשתרמתי דם. הרבה זמן חיכיתי כדי שאוכל ואחרי שתרמתי הרגשתי גאה בעצמי.

לא יכול לחשוב על משהו 0.0

הכי זכור לי זה אתמול, הייתי בחנות ואישה סחבה הרבה דברים, נפל לה מהידיים אז הרמתי לה הכל...
היא אמרה "תודה חמוד" היה שווה את זה (:

הלכתי עם ידיד שלי וחברה שלי לבית עלמין ואז בכניסה הייתה שם איזה מישהי שישבה שם ולא יודעת מה היא עשתה אבל שיצאנו היא ביקשה ממנו ללכת לקנות לה קולה זירו עכשיו לא הבנו לאיזה חנות היא מתכוונת אז בפעם הראשונה הלכנו עשר דקות ולא היה את הזירו אז חזרנו ואז היא אמרה שהתבלבלנו בחנות והלכנו וכבר נהיה 8 בערב ונשארנו עד שמצאנו.. שמחתי שעשיתי את זה אני בדרכ ילדה ללא עצבים..

הצלחתי מישהו שרצה להתאבד.

לא הייתי אומרת הכי גדול, אבל היה פעם אחת שהלכתי ברחוב ועברה אישה זקנה עם מטפלת, והצעתי לה עזרה כי ראו שהיא מתקשה ללכת עם הזקנה, עזרתי לה להגיע לצד השני של הכביש.

בלימודים, עזרתי הרבה לידידה שלי ללמוד לבגרות במתמטיקה

עזרתי לקשישה לרדת במדרגות ^~^
עזרתי פה למישהו ספציפי שהיה צריך אותי במצב נפשי לא טוב ולעוד מישהי, במצב הזה:/ ואלו שיחות שבחיים לא אשכח.

הייתי במשמרת במדא וקיבלנו נסיעה על תאונה וזה היה זוג ממש צעיר בן ובת הבת הייתה לא כזה במצב טוב והבן זוג שלה התחיל ליבכות לי ולמתנדב שהיה איתי שהוא היה אמור לקחת אותה עכשיו לצימר להציע לה נישואים וזה בקיצור אם היינו מגיעים שתי דקות אחרי לא הייתה לא הצעת נישואים ולא חתונה
אז גם הצלתי מישהי וגם היא התחתנה אני לא יודעת אם זה ביזכותי אבל אני מרגישה שעשיתי טוב

אממ... לא יודעת אם הכי גדול, אבל...
פעם ריפאתי אלרגיה של ילד מהיסודי שלי...
אל תשאלו אותי איך, גם אני לא הבנתי...xd

יצאתי מבית ספר וראיתי אישה קשישה על הרצפה בוכה ובאתי אליה והרמתי אותה והזמנתי אמבולנס ננתח לה לשתות מהמים שלי (בזמן שילדים אחרים נגעלו לתת לה את הבקבוק שלהם) והושבתי אותה על ספסל והיא כל הזמן כמעט נרדמה, וידעתי שאסור לה להירדם אחרת היא בעצם תמות, וכל כמה שניות הזזתי אותה קצת עד שהאמבולנס הגיע ונסעתי אותה לבית חולים וסיפרתי מה קרה ואחרי כמה ימים ראיתי אותה ברחוב והיא פשוט רצה וחיבקה אותי ואמרה שאם לא הייתי עוזרת לה היא הייתה עלולה למות.
מאז כל פעם שאני רואה אותה אני נזכרת בזה וכולי כזה וואלה הצלתי חיים חח
הייתי בת 11 אגב

לתגובה מעליי זה ממש מרגש

ואני זוכרת כמה מקרים:
אחותי חיילת ואצלם מן הסתם לא מקבלים משלוח מנות, אבל איכשהו כל מי שאיתה בבסיס קיבל מהמשפחה או לא יודעת ממי - משלוח מנות, אז היא נורא התבאסה אז קניתי מלא ממתקים והכנתי לה משלוח מנות עצום וכשהיא חזרה הביתה מסתבר שהיא כן קיבלה משלוח מנות...

שכנה קשישה שלי הייתה עם שקיות כבדות מתחת לבניין אז עזרתי לה וסחבתי הכל ביחד איתה כי היא גרה בקומה שלי

הייתי בסופר ואיש קשיש אחד הפיל מלא קופסאות של מקלות אוזניים וכולם מסתכלים על זה שהכל נופל וראיתי אותו מתכופף וזה הרגיש לי עצוב כי היה לו קשה אז ההורים שלי התקדמו ולא ידעתי אם ללכת איתם לפני שהם יעלמו לי או לעזור לו, ובסוף הלכתי לעזור לו והוא אמר שזה בסדר, אבל עזרתי לו בכל זאת להרים את הכל.

יש ילד בכיתה שלי שיורד קבוע על ילד אחר שהיה חבר שלו אז אני תמיד מגנה על הילד הזה שהוא יורד עליו, ולא בירידה על הילד השני.

בטיול השנתי שלי שנה שעברה שני ילדים החליטו לגנוב לילד אחד את הכובע ואמרו לו שהוא עף מהצוק, ואני לא סובלת את הילד הזה כי הוא צבוע אבל כל צעד שראיתי שהם עשו אמרתי לו שהכובע שלו לא נפל אז הם שמעו אותי וצעקו עלי וגם הוא כבר לא זוכר את זה היום אבל אני כן...


בטוח יש לי עוד...;)

אני לא יודעת אם זה המעשה הכי טוב שעשיתי, פשוט הוא הכי זכור לי. כשסבתא שלי הייתה בבית-חולים באתי לבקר אותה. במיטה ליד הייתה אישה שצעקה דברים לא ברורים בלי הפסקה. אז הלכתי לדבר איתה והכנת לה תה עם עוגיות. אחר-כך אמרו לי שהתחילו להזריק לה זריקות הרגעה. הייתה גם עוד אישה שממש כאב לה ואף אחד לא התייחס, אז עזרתי לה במה שיכולתי וקראתי לאחות. זה מה שאני זוכרת.

אישה עם עגלה ביקשה שאעזור לך להוריד את העגלה למדרכה מהאוטובוס, אמרתי "בשמחה" ועזרתי לה.

אני לא מנסה להשוויץ אבל אני מנסה לעשות כמה שיותר מעשים טובים, אז היו די הרבה ואני לא זוכרת מבניהם..
נזכרתי באחד: כל יום במשך שנה אחרי בית ספר, עזרתי לחברה שלי שנה מתחתי בשיעורי בית. הסברתי לה הכול עד שהיא סיימה את בשיעורי בית.

עליתי על הרכבת וראיתי אישה עיוורת, עזרתי לה לעלות ישבתי לידה פספסתי את התחנה שלי בשביל לעזור לה לרדת בתחנה שלה וחיכיתי איתה לאוטובוס אחר כך

יש הרבה לא זוכרת
לא יודעת אם זה נקרא לעזור
השכנה שלי ביקשה ממני
לעלות כמה דברים עד לבית עליתי ו
ראיתי זקן עולה במדרגות ביקשתי לעזור לו
אותה לא יודעת אם זה נקרא לעזור
אממ..
אהה
מצאתי ילדה אחת שהיינו בבריכה נעלם לה הכפכפים נזכרתי שבאותו היום קניתי חדש ואת הישן שמתי בתיק כדי שחדש לא יתלכלככך גם אז היא התכוונה ללכת בלי נעלייםמאז נתתי לה את שלי..
לא זוכרת עוד

הייתה לי חברה אנורקסית ביסודי, היא החברה הכי טובה שהייתה לי.. היא באה אליי כמעט כל יום הביתה והיא תמיד הרעיבה את עצמה ולא אכלה כלום אז תמיד שמתי לה כל יום מלא אוכל והכרחתי אותה לאכול אז אני חושבת שעזרתי לה קצת לעלות במשקל.. וחוץ מזה שלא אני עשיתי אבל עדיין, אמא שלי הולכת כל שבועיים/חודש לבית תמחוי בעיר שלנו ומביאה בגדים ונעליים לנזקקים וגם קונה להם דברים ואוכל (:

הכנתי לילדה שדי בודדה בלי חברות מהכיתה שלי לכבוד היומולדת שלט עם מלא מלא שוקולד וחטיפים מכל הסוגים והצבעים ובאמת שהשמחה שלה הייתה שווה כל שקל:)

הייתי באילת בטיילת והייתי צמאה מתה, והמלון היה די רחוק ממני אז קניתי לי לשתות
ואז ראיתי הומלס נכה בטיילת, אז הבאתי לי את הבקבוק מים שלי והוא ממש הודה לי..:)