אבא שלי דפוק לגמרי! הוא כל הזמן מקלל, כל הזמן רב עם כולם, תמיד בטוח שכולם רבים איתו ומחפשים אותו, כשהוא צועק ומרימים את הקול כדי להתגבר על הקול שלו הוא צועק עלי "מה את צועקת?!" ומתחיל לקלל. הוא התחרפן לגמרי, נמאס לי ממנו כבר. כאילו יש לו הפרעות נפשיות, הוא כל היום יושב בבית ומרחם על עצמו כאילו הוא איזה מסכן! יש כאן אנשים שמזדהים? איך אני אמורה להתמודד עם המצב?

אני חצי מזדהה, יש לי אמא כמעט כמו אבא שלך.

אני מתמודדת בזה שאני רוצה לברוח מהבית, אבל זה רק אני כי באופן רשמי אני גרה עם אמא שלי את בטח לא גרה עם אבא שלך באופן רשמי.

שואל השאלה:
מה זאת אומרת לא גרה עם אבא שלך באופן רשמי?

יש המון גורמים שיכולים לעזור לך אני הייתי מתקשרת לערן (עזרה ראשונה נפשית)

התגובה הראשונה, הם בטח התגרשו..
תרשיבי, את צריכה לפנות למישהו, או ללכת לפנימייה.
יהיה לך יותר טוב. דברי עם אמא שלך.

זה בדיוק אבל בדיוק הסיפור חיים שךי מרגיש כאילו את מספרת את הסיפור על אבא שלי זה כול כך נכון וואי הוא צועק ופרנואיד ויושב בבית ומרחם על עצמו... שמעי אל תקשיבי פעם הייתי עונה בעצבים עכשיו שאני רואה אותו אני נקרעת מצחוק אני אומרת לעצמי אנה סתכלי על האפס הזה מקלל מדבר אל עצמו איזה בנאדם מסכן ועלוב זה קורע אותי מצחוק... אל תקשיבי אל תעני ותהיי עם אוזניות שמעי משהו חזק ואל תשימי זין והכול יסתדר..

ההורים שלי לא גרושים.
אבא שלי היה חולה במשך הרבה זמן ואז עבר ניתוח, הוא נהיה נכה (לא ברגליים הוא נראה בריא כמו שור) וכתוצאה מכך לא יכל לעבוד.
כל מה שקרה גרם לו לאבד את שפיותו, אני לא מתכננת לדווח עליו (יהרוס לכל המשפחה שלי) או לעבור לפנימיה. (יהרוס לי, אני נמצאת בבית ספר שנחשב לטוב ביותר בעיר שלי)
נשארו לי עוד שנתיים ללמוד ואז אני עפה לצבא.

אז דברי איתו על זה.
הוא מאוד מתוסכל.

אני מזדהה.
אני לא יודעת מה קורה אצלך או אצל ילדים אחרים אבל מניסיון אישי אני יכולה להגיד לך שההורים לא מרפים.
יש לי צו הרחקה ממנו.. פאקינג צו
ולא אכפת לו.
הוא עדיין מציק לי כל הזמן בפלאפון ומנסה לדבר איתי (אני עברתי דירה ממנו)
בכל מקרה. אני לא מכירה דרכים לעשות את המצב טוב יותר..
אני רק יכולה לאחל לנו בהצלחה.

שואל השאלה:
אי אפשר לדבר איתו, כשאני מסבירה לו שהוא מתנהג כמו ילד ואומרת לו בדיוק מה מפריע לי בהתנהגות שלו הוא מתחיל לריב איתי ומזכיר לי את כל הדברים שעשה בשבילי.
הוא לא תמיד כזה, יש פעמים שהוא נורמאלי. כל החברות שלי מקנאות בי שיש לי אבא "מצחיק וכיפי, שטותניק"
נמאס לי כבר לריב איתו, נמאס לי כבר לשנוא אותו.
אני מתגעגעת למה שהוא היה.
פעם הייתי נורא קרובה אליו והייתי מספרת לו הכל.
עכשיו הוא כל הזמן אומר לי מילים קשות כמו "את חולת נפש, דפוקה בראש, תסתכלי על עצמך את נראת כמו אנורקסית." ומכחיש שהוא אמר את כל זה.
עכשיו הכל פשוט נדפק.

אל תוותרי. תגידי לו שאת מבינה גם את הצד שלו, אבל זה פוגע בך. ואת מתגעגעת לאבא הישן שלך.

תוותרי! כל תדווחי בשום מקום יקחו אותך לבית אוצנה וישימו לו צו הרחקה ממף מנסיון כול המשפחה תשנא אותך ותאשים אותך 'הוא בנאדם חולה יזונה ימפרקת משפחןת'
גם אבא שלי חךה במשהו והוא לא עובד מרחם עך עתמו ויש לו מחלה נפשית.. הוא היה נוהג להכות אותי גם אז היה סיפור עם הרווחה והיה בלאגן שלם כול המשפחה שנאה אותי לחצי שנה ועדיין אחי הגדול לא מוכן אפילו לדבר איתי...

חשבתי שרק אבא שלי כזה, מבינה לגמרי
אני פשוט כבר לא מתייחסת

תתעלמי פשוט תתעלמי לכל מה שהוא אומר לך
תחכי אני בטוחה שיום יבוא והמצב יחזור להיות כמו פעם. אל תתחצפי תכבדי אותו על מה שהוא היה בשבילך פעם ועדיין...

אל תוותרי עליו כל כך מהר, הוא בכל זאת אבא שלך. כדאי לך לדבר איתו, אבל לא בקטע של האשמה, בקטע של האזנה לבעיות, תנסי לגרום לו לשתף אותך כדי שתוכלי לעזור לו!

תראי, אי אפשר להאשים אותו כי הוא באמת סוג של חולה בהפרעה נפשית.
ממש קשה כל היום רק לשבת בבית בלי לעשות כלום.
את צריכה להבין שאם הוא היה בסדר, והיה מוצא תעסוקה הוא בחיים לא היה חושב להתנהג ככה.
שלא תביני אותי לא נכון, אני ממש לא מצדיק אותו.
ויש לי שאלה, בן כמה אבא שלך?

אני כול כך מבינה אותך אבא שלי נפל מסולם והוא עבר ניתוח ברגל והוא כבר חצי שנה בבית למרות שהרגל שלו בסדר ואני רואה אותו רץ אחרי הנכדים והוא סתם משחק אותה מסכן הולך עם קביים והוא נהיה בלתי ניסבל שהוא בבית אני רגילה שהוא לוקח אותי לבית ספר וחוזר מאוחר מהעבודה ועכשיו זה כול כך מעצבן והוא כול הזמן מדבר בטלפון שאני רוצה לישון והוא גם ממש עצבני אני מקווה שהוא יחזור לעבודה כמה שיותר מהר כי אני לא יכולה ליסבול אותו כבר! בחיים לא חשבתי שאני יגיד אתזה אבל אני מתחילה לישנוא אותו הוא נהיה כזה מציק וצומי והוא מדבר עם אנשים בטלפון ואומר להם שכואבת לו הרגל כדי שיגידו לו כמה הוא מסכן וזה מטריף אותיי! זה יעבור

אני מזדהה... לאבא שלי יש את אותם הדברים כמו של אבא שלי. הוא תמיד מקלל הוא רוצה שהכל יהיה מושלם ואם לא יהיה מושלם אז אני מטומטמת וילדה חרא. והוא גם מרביץ לי וזרק אותי מהבית פעמיים וישנתי ברחוב בגללו אני מבינה אותך

אני חושבת שהוא אבא שלך ושתאהבי אותו כמו שהו

האנונימית שקרה לאבא שלה משהו עם הרגל, בול אבא שלי, אחד לאחד (חוץ מהקטע של הנכדים, אבא שלי הולך מכות בצחוק עם אחי ומשחק איתו כדורסל)
אבל אני לא חושבת שיש מישהו בעולם הזה שלא יודע שאבא שלי עבר "שלושה ניתוחים" את השניים הראשונים אני מבינה, אבל השלישי הוא ניתוח להסרת שומה!
ברצינותת אבאא! פתחו לך את כל הבטן והוציאו לך איבר אבל אתה בוכה על כמה תפרים מסכנים שהוציאו לך שומה?

שלא תבינו לא נכון, אבא שלי אוהב אותי, מאוד. והוא מפנק אותי ברמות מטורפות.
פשוט לפעמים הוא לא שולט על עצמו וההתנהגות שלו בלתי נסבלת.

לולי נים-כשאת תגורי איתו נראה כמה תאהבי אותו כמו שהוא. אהבתי את האדם שהוא היה.
אני כבר לא מזהה את אבא שלי.

גם לי יש משברים ומצוקות, עברתי דברים בחיים שלי שלא הייתי מאחלת לאויבים שלי. מה שהוא עושה פשוט לא מוצדק ואין לו שום זכות להתנהג אלינו ככה.

אבל את אומרת את האמא אבא שלי כאילו אם היית חולת נפש את חושבת שהוא היה שונא אותך?

וואי אני לא יודעת מה להגיד לך...
לנסות לדבר איתו ביום שהוא רגוע יותר אולי?
(בחיים לא נקלעתי לסיטואציה כזו אבא ואמא שלי בחיים לא התנהגו כך אז ניסיתי לחשוב על פיתרונות אבל זה נראה לי הכי פחות בעייתי)

כן אבל לא להגיד לו אתה ככה רתה ככה פשוט תגידי שניפגעת ממנו ותסבירי לו ומי שעשה לי מינוס בטח אתם סתם מטומטמים

מזדדה איתך.. אבא שלי גם כזה... רק שהוא לא יושב בבית ומתבטל...
אבל זה לא סיבה לקרוא לאבא שלך דפוק..

אולי יש לו בעיה של כעסים? אולי נסי לדבר איתו שהוא רגוע יותר?

הזכרת לי קצת את אבא שלי... הוא לא יושב או מקלל אבל הוא גם כל הזמן בבית הוא לא עובד בגלל סיבה בריאותית. וזה מתסכל אותו ומדכא אותו.
בגלל שאין לו מה לעשות אז הוא מתערב לכל אחד בחיים וחופר.. אני במקומך מנסה לדבר איתו פשוט לארח לו קצת חברה
זה מה שאני עושה עם אבא שלי. וככה הוא יוצא מהתסכול. אני פשוט לא גורמת לו לחשוב על דברים שמכעיסים אותו אני מנסה להוציא אותו מזה על ידי נושאים אחרים. נגיד אני אוהבת לנגן בגיטרה וגם לו יש קטע מוזיקלי אז אני תמיד משמיעה לו והוא לפעמים לוקח לי את הגיטרה ומנסה לאלתר..

זה אבא שלך! קרה לו משהו רע! את צריכה לתמוך בו במקום לומר שהוא דפוק...
אולי ישלו בעיות נפשיות..
אמא שלי למשל יכולה להתחיל לצרוח סתם ככה משום דבר, הכל בגלל קריסת עצבים אבל אני לא אומרת
שהיא דפוקה למרות שהיא יכולה לצרוח אלי גם.
היא אוהבת אותי ואני יודעת את זה... בושה שבת יכולה לקרוא לאבא שלה "דפוק".. תתבגרי קצת!

תדברי עם אמא שלך, אני הייתי ממליצה על פסיכולוג בשבילו. לפסיכולוג לא הולכים רק אנשים מטורפים ואנשים עם בעיות נפשיות, כל אחד יכול ללכת לאחד. המטרה של פסיכולוג היא להקל על חיי היום יום. אני חושבת שפסיכולוג מאוד יעזור לו, בבקשה על תפסלי את האפשרות.

תעדכני ^ ^

חח מזדהה.
אבא שלי חושב על כל דבר שהוא אשם.
וכשלא רבים או מדברים איתו ישר הוא מתערב ומתחיל לקלל.
אבל אני בכל זאת אוהבת אותו. כי הוא אבא שלי.

אמא שלי ככה. היא גם סוטה לגמרי ומרביצה לפעמים. אח שלי עזב את הבית בגללה.
ונוסף לזה היא יורדת עלי כל הזמן.
הצעתי פנימייה אבל אז הם יצאו עלי ועשו לי בעיות.
ולא מספיק שהמצב החברתי שלי גרוע.
שונאת את המשפחה שלי וכל בן אדם שאני מכירה.

שואל השאלה:
אני קוראת לו דפוק כי הוא נדפק, משהו בו התקלקל.
אני לא קוראת לו דפוק כי הוא מטומטם או מפגר.
אל תגידי לי להתבגר ואל תשפטו אותי, אני התבגרתי מזמן ומסוגלת לשפוט את עצמי.
עד שלא תהיו בנעליים שלי אין לכם זכות לבוא אליי ולהטיף לי מוסר.
כרגע אני לא מדברת איתו, עד שהוא ירגע וינסה להשלים איתי. (כמו שהוא עושה תמיד, כשהוא רואה שגם כשהוא צוחק איתי אני לא משלימה איתו כי הוא הגזים, הוא פשוט קונה לי דברים).

היי, הייתי מעוניינת לדעת אם את שוקלת את מה שהצעתי לך, את יכולה לענות אם את לפחות חושבת על זה?

שואל השאלה:
הציעו לאבא שלי ללכת לפסיכולוג (בגלל הניתוח)
והוא פשוט לא רצה, הוא דיבר איתי על זה ואמר שהפסיכולוג נראה יותר פסיכי מהמטופלים שלו, ושרק חולי נפש הולכים לשם.
הוא לא ילך, לא משנה מה...

זה בדיוק מה שאמרתי, פסיכולוג מטעה, זה נשמע כמו משהו לפסיכים כי אחרי הכל זה פסיכו-לוג, פסיכו. צריך להסביר לו שזה ממש לא נכון