אני שונאת כל המשפחה שלי מאבא עד אמא, כולם במשפחה מנצלים אותי, כמה אני שונאת אמא ואח שלי, אני לא רוצה לקרוא לה אמא, היא לא אמא, תמיד פגעו בי עד היום, אני בדיכאון ויש לי מחשבות אובדניות בגללם, אני חושבת לשים קץ לחיים שלי אני לא יהיה בת 22...

וואוו וואוו הלכת רחוק...
נכון היום יש מלא הורים שדואגים לעקרונותיהם על חשבון השקט הנפשי של ילדיהם, ואני מבין זאת ממקרה אישי. את בת 22 חשבת לעבור לגור עם שותפים? או משהו בסגנון (לצאת מהבית תקופה, לקחת חופש)
הסיפור של החיים שלך יכול ליגמר טוב, רק את יכולה לקבוע את הסוף. אולי בסוף תנצחי ותעלי גבוה, אולי תקימי משפחה ויהיו לך חיים של אושר, אולי תהי ראש ממשלה בסוף, אולי בסוף תהי מליונרית, אולי תמצאי אהבה אמיתית.
אם את רוצה שינוי תלחמי על השינוי בתבונה ולא בפזיזות, אם אני הצלחתי אין סיבה שאת לא תצליחי.
אם תרצי הכוונה אוכל לעזור לך, אבל הפרטים שהבאת לא מספקים מידע.

שואל השאלה:
כמה אתה אופטימי, התרגשתי ממה שכתבת, אבל אני לא יכולה לעשות כל זה, אני חלשה, אני נראת כמות בת 15 הם לא אכפת להם ממני כל אחד מנצל אותי, פגעו בי, עכשיו התווכחתי עם האישה הזאת שנקראת אמא ועוררה כל רגשות הכאב, השנאה, היא לא אוהבת אותי כאילו שאני לא הבת שלה, היא מחפשת אותי מתי שהיא רוצה כסף, ומה גרוע שהיא מתלוננת לאחרים שאני לא עוזרת לה, לא אומרת לה מהשהו יפה, אבל איך אני יגיד לה, איך, יש לה אחי ואחותי שפינקה אותם, אני הייתי הולכת לבית ספר רעבה בחיים לא שילמו לי לטיול וגם תמיד התביישתי לבקש עזרה מבית הספר, בחיים לא שאלו ובאו לשאול איך הלימודים הייתי תלמידה מצטיינת, תמיד הייתי מקנא משאר התלמידים לראות ההורים שלהם האהבה, התמיכה, התלמידים עשו ממני צחוק תמיד כשהיו לנו טיולים ולא שילמתי עשולי פדיחות וזילזלו בי, היא לא אוהבת אותי, היא לא אוהבת אותי, אמרתי לה שלא תבוא לחדר שלי, שלא תדבר איתי, שתשכח שאני הבת שלה, גם להלוויה שלי שלא תבוא ותבכה, ולמה שתבכה בכלל, היא הסיבה לכל הדמעות והסבל, אתם מבינים מגיל 7 התעללו בי בכל הדרכים אתם לא תאמינו איך, תמיד שתקתי, לא התלוננתי לאף אחד, למה היא כל כך רעה היא והבן האדם שנקרא אח, לא עדיף לי למות, בגלל זה אני לא רוצה שיהיה לי משפחה, ילדים בגללם, איבדתי כל תקווה, התייאשתי מהחיים, קשה לי, אני בוכה כל יום בגללם, בורחת לעבודה כדי לא לראות אותם

מצדיע לחליפה.
אני מבין את הכאב, ההיתי ממליץ לך להגיע לבית שלך ולדבר כמה ש פחות בלי לנסות להשיג תשומת לב,
ותנסי להכיר כמה שיותר אנשים טובים ולא כאלה שינצלו אותך,
מקווה שתצליחי.

שלום יקירה

אני מתאר לעצמי שזה ממש עצוב להיות יתומה בת 21.. ונשמע שבמובן מסויים את מרגישה יותר גרוע מיתומה. כי מישהי שהתייתמה מאמא שלה - אמנם איבדה את האהבה, את התמיכה והעזרה, אבל יש לה למה להתגעגע. ואצלך - את יתומה עם אמא חיה.. וככה כל שיחה או ויכוח איתה מציפים אותך, מזכירים לך את הילדות העצובה והבודדה שהיתה לך, מזכירים לך שאף פעם לא הרגשת אהובה ורצויה. ואני שומע כמה זה שובר אותך מבפנים, יקירה, ההרגשה הזו - שאת זרה בבית שלך, שהמקום שבו היית אמורה להיות אהובה ורצויה בלי תנאים, זה המקום שאת צריכה להיאבק בו על מקומך, המקום שאת רוצה לברוח ממנו כדי לא לעמוד יום יום מול השנאה של אמא שלך ושל אחיך..

ואני מבין שהבדידות הזו מתישה אותך, שאת מרגישה נורא שחוקה ומיואשת, שאחרי כל כך הרבה כאב את לפעמים כבר לא חושבת שיש לך סיכוי להתגבר, לבנות את עצמך מחדש. שבכלל איבדת אמון בעולם, ביכולת להשתקם ולהקים משפחה משלך - וברגעים כאלו את ממש חושבת להתאבד, וגם זה כואב לך, להבין שהם ממש דחפו אותך לכיוון המוות..

יקירה, רציתי לנסות להושיט לך יד, לתת לך פינה קטנה, מקום שבו לא ישנאו, לא יפגעו, לא ילעגו ולא ישפטו אלא להפך - ינסו לעמוד לצידך, להקשיב ולתמוך כשאת מוצפת ורוצה למות.. אני מתנדב בסה"ר - סיוע והקשבה ברשת (אני מצרף לך קישור למטה). אולי תרצי לנסות להגיע לצ'ט שלנו, הוא פתוח בכל ערב בין תשע לחצות, ונשתדל לתמוך בך, להאמין לך ולכאב שלך. אולי נוכל לפחות להקל מעט על הכאב שאת מרגישה, וננסה לחשוב גם לאן תוכלי לפנות לעזרה..

שלך מכל הלב


מתנדב סה"ר

את מלאה בכעס כלפיהם ואני כל כך מבינה אותך באמת תנסי לעבור לגור עם שותפים זה כל כך יעזור לך ויוציא אותך מהדיכאון מניסיון פשוט לנתק קשר עם המשפחה כרגע יעשה לך הכי טוב

היי יקרה,
אני חושב שאת צריכה להקיף עצמך באנשים חיוביים וכאלה שיתמכו בך
גם מעבר דירה יכול להיות לך טוב
בכלל תנסי לדבר ללב שלהם שאני מקווה שקצת יתרכך כמו חמאה אחרי שיבינו מה הם גורמים לך
לעבור למשפחה אחרת זו גם אופציה אחרי שתפני לרווחה -- אולם זו אופציה אחרונה
את תראי גם כשאת תשתני אז גם יבוא שינוי מהם
פעילות משותפת לך ולהורייך יוכל להועיל
להרבות בתפילות בקות ומהלב

על כל שאלה אני פה
בהצלחה יקרה

אני רוצה לספר לך טיפה על עצמי ותביני...
אולי אני לא חלש ונראה יותר מגילי (צרה בפני עצמה תאמיני לי), אבל אני לא חלש בכלל. אני שומע מילים פוגעות מכל כיוון מכל צד כבר 22 שנה! החל מהחברים בגן, דרך המורים, אבא, אמא, אחי, אחותי, החברים ללימודים, הרופאים, האחיות (סיפור שלם בפני עצמו, כל החיים שהיו לי התרסקו) ועד לאנשים ברחוב שלא ראיתי מעולם. נלחמתי המון ואני ממש לא מתחרט על זה... בסוף למדתי לזרום, לצחוק על עצמי ביחד עם כולם. נחשי מה... הם הפסיקו, בניתי לעצמי שם וחיים וגם את יכולה!

בנוגע לזה שאחרים מפנקים ואותך לא זה רק בגלל ילדה לא רצונית, זו האמת. גם אחותי כמוך (בת 15) והשנאה כלפיה גדולה, למרות שהורי לא מחסירים שום דבר מאף אחד מאיתנו אבל המילים והיחס פוגעים יותר. למה שלא כן תקימי משפחה ותתני לילדים שלך יחס שונה? למה שלא תוכיחי לעצמך שיש דרך אחרת?
למה לא להלחם על חייך? אני רוצה לעזור לך... תדברי איתי... (נאמנים לא למחוק את התגובה הזו! אני יודע איך לעזור לה)

אני חשבתי שניצלו אותי לאחר כמה שנים הבנתיי שפשוט הייתי עוגן הצלה מבחינתם... ושבפנים בפנים הם גם ידעו את זה טוב טוב.. והכי חשוב העריכו את זה אז תשמחי..