רק אני שונאת משפטים קיטשיים?

גם אני

יאוו איך אני אוהבת את חבר שלי הוא כזה מתוק הוא קנה לי דובי ושרשרת אני רוצה להתחתן איתו ונהיה לעד ביחד3>

אנונימית כשאת איתי את לא לבד

לא רק את זה כזה דוחה אותי

רווקה אנה תתקשר 05322.. ;)

החבר שלה אולי תיהיה שלי ותקנה לי דובי ושרשרת ויהיה לנצח ביחד

שואל השאלה:
הקאתי עליכם שנייה וחזרתי.

יופי את יכולה להקיא בצבע נצנץ גם?

שואל השאלה:
אני יכולה להפליץ חד קרן עם נצנצים ירוקים
זה טוב?

מבינה אותך- אפשר להתחלק בי (:

עדיף תכלת יוצר טוב

אבל נזלת אני מעדיפה ירוק אם את יכולה

שואל השאלה:
אם אני מוציאה נזלת בצבע סגול אני מיוחדת?
ואני מפליצה נצנץ בצבע תכלת אני ציצים מעופפים?

יואוו איזה מגניב תנסי לעוף עם הציצים

את לא אוהבת דברים קיטשיים הא?
אממ. זה מזכיר לי את סבא שלי זל... הוא היה ממש בקטע של הדברים האלה...
אבל סבתא שלי לא ^~^
זה מזכיר לי סיפור שסבתא שלי סיפרה לי...
יום חורף קפוא קודר וגשום...
הרוח שורקת... ועלים מתעופפים להם..
את יושבת לך לבד לגמרי... בעיר זרה...
מחכה לרכבת הביתה... אחרי יום מתיש בעבודה החדשה...
כשאין לך כסף עליך אפילו לאוטובוס...
ותהיי חייבת ללכת מהתחנה שתעצרי בה עד לבית ברגל...
הרכבת נראת כאילו היא לא מגיעה... ומשעמם לך... אז את מחליטה לבזבז את ה6 אחוזים האחרונים של סוללה.. ולהדליק את הטלפון..
ברגע שאת דליקה אותו. את רואה מלא הודעות.. ושיחות שלא נענו...
מחברה שלך שמספרת לך על כמה שהיא בוכה כי ההורים שלה מתגרשים...
את קוראת הכל. לאט לאט. וחושבת בפירוט... כותבת לה בחזרה.. ו... ו...
נגמרה לך הבטריה בטלפון... ההודעה לא נשלחה.
את נבהלת ומתוסכלת ושום דבר לא מצליח לך!
רוצה כבר לחזור הביתה. להיות בחום. ובבטחה של המיטה...
את מרימה מבט אל שלט הרכבות... ו...
פספסת את הרכבת האחרונה הביתה...
את על סף בכי עם דמעות בעיניים... פשוט... חסרת אונים..
אבל.. משהו לפתע מסיח את דעתך מהכל.
את שמה לב לנער חמוד בצד השני של התחנה.
שבוהה בך עם חיוך מפגר.
את מסתכלת עליו... ומנסה להבין מה הוא רוצה ממך...
אבל אז את מבינה שעכשיו את בוהה בו!
את מגניבה חיוך... מסמיקה. ומפנה מבט!
כשאת מנסה להציץ שוב.. הוא נעלם...
את מחפשת אותו בכל מקום... ולא מוצאת.
מה שרק עוד יותר מעציב אותך.
את מרכינה מבט ומתחילה לבכות.
כשאת מרגישה רעידה קטנטנה בספסל הקריר..
את מרימה את הראש בעדינות...
ורואה אותו יושב על הספסל שלך בדיוק בצד השני.
עם הפנים שלו קדימה... הוא אדום לגמרי.
עדיין עם אותו חיוך מפגר. את לא יודעת למה..
אבל מסיבה או רצון לא מוסבר...
את זזה קצת אליו...
והוא זז קצת אליך... ואת זזה קצת אליו...
והוא זז קצת אליך... והופ! אתם צמודים אחד לשני.
שניכם נבהלים.
ומפנים את הראש אחד אל השני בהסמקה...
הוא לוחש לך..."היי". ואת מגמגמת לך בחזרה "היי"
אתם מדברים לכם שעתיים שלוש... והגשם לא מפסיק...
הוא מציע להזמין לך מונית... ושתסעו אליך...
ומשם הוא ילך... את מסכימה... אתם קמים...
הולכים כמה צעדים לכיוון היציאה מהתחנה...
הוא עוצר. אומר שהוא שכח משהו אחד.. מסתובב.
את שואלת מה הוא שכח.
והוא מנשק אותך נשיקה קטנטנה וחמודה על השפתיים הרכות שלך.
הוא מסתובב לו לאט בחזרה ואומר בואי...
את קופאת לרגע במקום.. אומרת לו "רגע!" ומושכת אותו אליך...
והנה אתם... מתנשקים לכם בתחנה הקרירה... עם הגשם עליכם...
הוא מרחיק את הראש ממך באיטיות... ונועץ לך מבט עמוק בעיניים...
הוא לוחש לך בקול עמוק..."שנלך"?

*תסבלי*