דתיים- תשלחו בתשובה דברי תורה שאתם זוכרים (הלכה גמרא פרשת שבוע מוסר לא משנה איזה העיקר דבר תורה) מצווה גדולה לשמוע דברי תורה, תוכלו לשלוח?

שואל השאלה:
דבר תורה לזיכוי הרבים:
בוקר טוב
1) אין נוטלים ידיים אלא בכלי, וכל הכלים כשרים לנטילה, וצריך שהכלי יחזיק בתוכו מינימום רביעית. (86 מי"ל)
2) אם אין כלי לנטילה אלא בקבוק שפיו צר, יש להקל ליטול ממנו לצורך סעודה.
אומר לך רבי נחמן מברסלב.
"בכל התחלה נדרש מכל אחד לפתוח דלתות חדשות. המפתח אליהן טמון בנתינה ובעשייה - תן צדקה ועשה חסד"
יום יפה ושבוע טוב ומבורך
להצלחת יהודה בן ענת
להצלחת אלירן בן מרי

שואל השאלה:
אם כבר אתם באתר למה שלא תכתבו חיזוקים?

אוקי, אני אלך על זה: התורה מסבירה את הסיבה לעונש הכבד בכך שאנו תולים כל מאורע ביד המקרה. איננו מוכנים לראות את יד הבורא בכל הקורה לנו. כאשר אדם סוטה לראשונה מהדרך הישרה, שולחים לו אותות אזהרה מן השמים בצורת עונשים קלים יחסית. המפעל של אותו אדם צובר הפסדים, הוא לוקה בבריאותו וכדו'. פעמים רבות הוא אינו מוצא קשר ישיר בין האירועים למצבו הרוחני. הוא רואה לנגד עיניו רק את הסיבות הטכניות או הסביבתיות שיצרו את הבעיה, ואינו מנסה לפענח את הסיבה הרוחנית העומדת מאחורי ההתרחשויות. לנוכח אדישות זו, כאשר קיים חשש לקיומו הרוחני של העם כולו, יש צורך לגרום זעזוע, יש צורך באסון החורג מדרך הטבע. אסון מסוג זה יעורר את בני האומה ויחייב אותם לערוך חשבון נפש.
אחת הסיבות המביאות להכרח להרוס על מנת לבנות, היא הנטייה האנושית לדבוק בדרכי החיים הקודמות. כאשר אדם עובר עבירה, הוא מצפה לעונש מיידי. כאשר העונש אינו נראה באופק, הוא רואה בכך לגיטימציה למעשיו, לפחות כגורם מרגיע לאחר מעשה, ולכן הוא ממשיך בדרכו. הדורות הבאים אחריו, שהורגלו לדרך זו, אינם מעלים כלל על דעתם שהדרך פסולה, והם נאחזים במסורת שלילית זו כבדבר מקודש. שום תוכחה ושום עונש לא יחזירו אותם למוטב, שהרי זוהי דרך אבותיהם. ויותר מכך, בני האדם סבורים, שאם האבות עברו אותה ללא פגע, אין סיבה לחפש דרכים אחרות.
והנה, כאשר מתמלאת הסאה ובא עונש מפתיע בעוצמתו, כולם עומדים ותמהים: מדוע העניש ה' אותנו באופן כה קשה? הם אינם מצרפים את מהלך הדורות לחשבונם ואת האזהרות החוזרות ונשנות שהופיעו לאורך הדרך. בעיניהם הם רואים רק את המאורע המעציב. אולם, כאמור, המבט חייב להיות רחב יותר ומעמיק יותר. מבט אל השורשים המסבירים את הכל.
קללת האדמה בעבור חטאו של אדם הראשון, הצורך לעבוד בזעת אפיים, פעלו בזמנו את פעולתם. אדם הראשון עצמו הפנים היטב את העובדה שחטא, וגם חזר אל ה' בתשובה ראויה. אולם במשך הזמן החלה שוב הדרדרות בהתנהגותה של האנושות. לקח העונש של קללת האדמה נשכח, והאנשים, במקום לראות את עצמם תלויים בחסדי ה', בהוציאם לחם בזעת אפיים, החלו לראות את עצמם כיוצרים. הרגשת חוסר התלות בברכת שמים התירה כל רסן מוסרי. אנשי דור המבול היוו חברה שדרסה בכוונה תחילה על כל המוסכמות. התנהגותם הוכיחה שאינם מסוגלים להגיע להכרת תלות בבורא. חברה אשר אינה מוכנה לחיות על פי הדרכים שחקק ה' בטבע, לא תגיע גם להכרת הבורא מתוך הטבע.
מכל האנושות, רק נח ומשפחתו גילו שנותר בהם ניצוץ של הכרה במציאותו של הבורא, ולכן, רק הם היו ראויים להצלה. כאשר יצא נח מהתיבה וראה שכל העולם חרב ורק הוא ובניו נותרו, מה היתה תגובתו? הוא הקריב קרבן לה'! היה זה ביטוי להכרה שכל חייו נתונים ביד ה'. לכן אמר ה' בליבו: "לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם" (בראשית ח', כ"א). אין סיבה להוסיף עונש "בעבור האדם", כדי שהאדם ילמד שהוא תלוי בי, כי אלו שניצלו מהמבול הפנימו זאת.
נח, בהקריבו קרבן, גילה את תלותו בה'. גילוי זה הוא ראיה שמטרת העונש שנגזר על אדם הראשון אכן הושגה. מנח ובניו ניתן לבנות עולם שיש לו קיום. מזרעם אפשר יהיה להקים אומה שתכיר את יד ה' ואת השגחתו בכל הנעשה עלי אדמות בכל מצב - בדלות ובעשירות, בארצם ובנכר, באבלות ובשמחה. תמיד הם יכריזו לפני כל באי עולם שיש אדון לעולם!"

מֵסִיר אָזְנוֹ, מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה-- גַּם תְּפִלָּתוֹ, תּוֹעֵבָה

*הפתגם היומי*
"לפעמים זה מאוד נוח ללכת אחרי העדר, כי אז לא צריך לחשוב, להחליט או לשאת בתוצאות, הבעיה היא שלא בטוח שהעדר יקח אותנו לאן שאנחנו רוצים להגיע."

שואל השאלה:
ואו אשריכם! ^פסוק חזק.. צריכים ליישם אותו

צריך עוד? פתגם יומי:" מדוע אין לאדם את מה שהוא רוצה? משום שאינו רוצה את מה שיש לו! אילו היה רוצה את מה שיש לו, היה משיג את מה שהוא רוצה. עוד אחד: האדם עושה בלשונו יותר ממה שעושה בחרבו. אל יאמר האדם מאחר שחטאתי אין לי תקנה, אלא ישים ביטוחנו בקדוש ברוך הוא, ויעשה תשובה ויקבל אותו. מיוחד לנשים ": אין הברכה מצוויה בתוך ביתו של האדם, אלא בשביל כבוד אשתו. אין אדם שלא יכול, יש אדם שלא רוצה, ברגע שאדם ירצה, הוא יוכל! כש כל ישראל יתנו יד זה לזה תצטרפנה הידיים ליד אחת המגעת עד כיסא הכבוד...
ואחרון:" במקום להתפלל שיהיה לך טוב בגן עדן, הפסק לעשות לעצמך גיהנום!

''מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד'' העיקר השמחה זה עם עצמו עם בני ביתו, מוצאי שבת מתחיל בין המצרים, אסור לשמוע מוזיקה רק בלי מנגינה, הלוואי שיבוא המשיח ולא נצטרך לצום.

בס"ד

*בוקר טוב... חיזוק יומי ד' תמוז*
*'מעלת הבושה'*
קבלן ירא שמים היה מקורב מאד לבבא סאלי, בכל פעם שהיה נכנס אל הרב, היה הרב מאיר לו פנים.
יום אחד, הגיע הקבלן אל הרב לקבל את עצתו, כשנכנס אל הקודש פנימה, ראהו הצדיק, נזעק וקם למולו והחל לצעוק עליו בקול רם ומחריד: "שקרן, רמאי, נוכל, שנים הולכת אותי שולל!"
כעסו של הבבא סאלי חצה גבולות ובני הבית נזעקו לקול קריאותיו, אבל הבבא סאלי לא הפסיק לצעוק וקצף על הקבלן במשך דקות ארוכות... לא נתקררה דעתו, עד אשר צעק: "צא מחדרי ואל תדרוך בו יותר!"
האיש יצא מבוייש מאד, השמש שבחוץ נראתה לו כחושך הכי גדול שקיים, הוא בכה חרש בינו לבין עצמו, ולא ידע את נפשו... "מה קרה? מה עשיתי? מה סיפרו לרב עלי?" שאל את עצמו.
הוא החליט ללכת לאתר הבנייה שלו במצפה רימון, אולי שם ישכח מצערו...
הוא שהה שם כמה שעות ולקראת ערב, לקח את הפועלים במכוניתו לביתם כמנהגו.
בדרכם המכונית שלפניו בלמה בפתאומיות, כיוון שהיה שקוע בצערו, תגובתו הייתה איטית למדי, הוא בלם בחלקיק השנייה האחרון, אך כבר היה מאוחר מידי, המכונית התגלגלה אל התהום...
לאחר כמה רגעים הוא עיקם את הדלת, ובשארית כוחותיו הוא זחל החוצה וראה את מכוניתו מרוסקת, ואת שני פועליו הגויים מתים...
הוא מישש את גופו, ולא האמין למציאות שלפניו, הוא בריא ושלם...
החושך כבר ירד, בכל כוחותיו התאמץ לטפס אל הכביש, עצר טרמפ למשטרת ירוחם, להודיע על התאונה.
למחרת נסע אל הבבא סאלי לנתיבות, "יהא מה שיהיה" חשב לעצמו.
לפני דלת חדרו של הבבא סאלי נעצר, שוב הוא דמיין לעצמו מה מחכה לו ורוחו נשברה בקרבו, אבל אסף את עצמו דפק ונכנס.
הבבא סאלי, קם למולו בפנים צוחקות ואמר לו: "ברוך הבא, אני מחכה לך, בוא חביבי שב".
זרם דמעות פרץ מעיני האיש, והמילים נעתקו מפיו.
"דע לך!" אמר לו הצדיק, "המעשר שאתה נותן מכספך ללומדי התורה, מגן עליך כחומה בצורה, כמה פעמים רצו המזיקים להזיק לך ולא יכלו, אבל בזמן האחרון התחלת להתגאות על מעשיך הטובים...
כשנכנסת אתמול בצהרים, ראיתי את מלאך המוות קשור בך, הבנתי שאין כל דרך להציל את חייך, רק אם אצליח להוריד את גאוותך.
לכן השפלתי וביזיתי אותך לעיני כולם. כאשר רוחך ירדה עזב אותך מלאך המוות!"
לא פעם אנו עוברים בזיונות, לא פעם אנו יוצאים מויכוח מושפלים.
להשאר אדיש נוכח ההשפלה והבזיון שעוברים עלינו לא כל אחד יכול, לעיתים אנו מגיבים ומחזירים מלחמה.
אך אם נשכיל להבין שכל בזיון, בושה והשפלה מהאחר יכולה פשוט להציל אותנו מנזקים חמורים הרבה יותר נקבל זאת בשווי נפש, נספוג ולא נגיב!
לא ניתן לשער מה אדם יכול להוריד מעליו כתוצאה מבושה אחת שעובר!
אם חלילה היית מעורב במקום בו הושפלת או בויישת, כל שעליך לעשות הוא לקבל את הדין בהכנעה ולמנף אותו בשבילך, מי יודע, אולי הבושה הזו הצילה אותך מנזק גדול הרבה יותר...

יום טוב ובשורות טובות
לגאולת והצלחת עם ישראל. אמן!

"וַיִּתֵּן יְהוָה דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל, מֵהַבֹּקֶר וְעַד-עֵת מוֹעֵד; וַיָּמָת מִן-הָעָם, מִדָּן וְעַד-בְּאֵר שֶׁבַע, שִׁבְעִים אֶלֶף, אִישׁ."

"וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה--רַע בְּעֵינֵי ה'; וַיְמִתֵהוּ ה'. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן, בֹּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ; וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ. וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע; וְהָיָה אִם-בָּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיו, וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן-זֶרַע לְאָחִיו. וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיָּמֶת גַּם-אֹתוֹ." (בראשית לח)

לעונה האחרון שציטט משמואל ב' כד'
הסיבה שחרה אף ה' בישראל, ויסף אף ה' לחרות בישראל - ממצודת דוד מביא:''לבד מה שחרה אפו בדבר הגבעונים שהיה בעבור זה רעב שלש שנים, הוסיף עוד לחרות. (ויתכן שהחרון היה על מה שמרדו בדוד, בדבר אבשלום ושבע בן בכרי. או היה בידם עון נסתר, ונעלם מעיני דוד)''
הנה הסיבה! אשריך שבאת לקלל ויצאת מאדיר תורה בישראל.!

לגבי ער ואונן-נכון כי על פי התורה אסור להשחית זר'ל

פתגם יומי: הלואי ונאהב אחד את השני כמו שה' יתברך אוהב את הרשע הגדול ביותר.

ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה.
כל דעביד קודשא בריך הוא לטב עביד. (שתי משפטים שהיו שגורים בפיו של רבי עקיבא)

המונים נוספים מאותו עם יהודי אומלל נרצחו בידי אלוהים במדבר, כשאלוהים שלח עליהם
נחשים ושרפים (במדבר כ"א 5). למה מה עשו הפושעים? בסך הכל התלוננו שרע להם במדבר.
האם אתה לא היית מתלונן, לו לקח אותך מישהו וסובב אותך במדבר, שנים, בלי אוכל, בלי
מים, בלי צל על הראש, אפילו בלי קרם הגנה מס' 32 של דוקטור פישר...

יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש
הלכה כאביי ב יע"ל קג"מ

"הבא על גויה קשורה לו בעולם הבא ככלב ואינו יכול לצאת ממנה, וחוזר בגלגול של כלב, וכל הבא על גוייה אינו נכנס לשערי גן עדן, ולכל העבירות יש תיקון ע"י תעניות אבל הבא על גויה אין תיקון ואין מספר תעניות לכפר עליו, ושערי גן עדן ננעלים בפניו ולא נכנס בהם לעולם"

הרב קוק הביא בספרו את המשפט - "הגאווה היא הטיפשות היותר פראית", הגישה היהודית מקדשת את הצניעות הפנימית של האדם, כבר נאמר במסכת ברכות 'אמור מעט, ועשה הרבה', אדם שבאמת עושה דברים גדולים צריך פשוט להיות צנוע. הרבה פעמים יוצא לנו לדבר עם חברים על נושאים מסויימים, אנחנו רוצים לספר איך אנחנו היינו בסיטאוציות כאלה ואחרות והתנהגו בצורה מסויימת, שלטענתנו הייתה חיובית. השאלה שאנחנו צריכים לשאת את עצמנו - האם אנחנו מספרים זאת על מנת להאדיר את עצמנו ואת המעמד שלנו? או, על מנת ללמד אחרים איך לנהוג? כאשר כל אדם יהיה צנוע, ככה מלחמות העולם יעברו, כי הרי האגו מניע את כל הריבים. וכמו שקראנו בהפטרת השבת של פרשת בלק - 'מה אנחנו מבקש מאיתך, כי עם עשות חסד... והצנע לכת עם ה' אלוקייך'. כאשר אדם צנוע, יש מקום יותר גדול לריבונו של עולם להתאדר בעולמו. יום טוב חבר'ה, כל הכבוד על היוזמה.

אסתר המלכה שכבה עם גוי (אחשוורוש) ולאף אחד לא אכפת.

אנונימי מעלי^^
אם לא ידעת היא לא עשתה את זה מרצון..
כותבים במקורות שהוא אנס אותה

הכל בהשגחת השם יתברך - באהבה!
אם הבורא חפץ בהצלחתי - מה יש לפחד שמא לא אצליח...?

ולא עוד, אלא שבידיעה זו תירווח לו הרווחה נוספת, והיא האמונה של האדם בעצמו שיצליח במשימתו וביעודו, ויבוא לבסוף על תכליתו וטובתו, שכן אם הבורא חפץ ורוצה בהצלחתו, היש ספק שיצליח הדבר?!

ולא די להאמין שהכל בהשגחה, הכל בצדק, הכל לטובה, אלא אף הכל באהבה!

ברוך ה' לעולם אמן, ואמן!

האר"י הקדוש גילה, ברובד הסוד, שמרדכי ואסתר היו במדרגה רוחנית מאוד גבוהה, והם אף ידעו להשתמש בשם המפורש, כלומר בקבלה מעשית. האר"י כותב שעל ידי שמות אסתר הייתה משביעה שדה שהייתה מתלבשת בדמותה ונשלחת לאחשוורוש. כלומר היו לה שיטות כיצד להינצל מהבעייתיות של המצב".

ובכל זאת, היא נאלצה להיפרד מבעלה האמיתי, מרדכי.

"הגמרא במסכת מגילה אומרת שאסתר היתה עומדת בחיקו של אחשוורוש, טובלת ויושבת בחיקו של מרדכי. בפשטות, כתוב שאשה שאנוסה בדבר, מותרת לבעלה. לכן כשמרדכי שלח אותה לאחשוורוש אסתר אמרה 'כאשר אבדתי אבדתי', כלומר כפי שאבדתי מבית אבא, עכשיו אני אובדת ממך. אבל גם זה על פי הפשט. על פי הפנימיות ואותו הסבר שהשֶדה היתה עם אחשוורוש ולא אסתר, הבן איש חי כותב שבוודאי שאחשוורוש לא נגע בה כלל. הסיבה שהיא טבלה היא על עצם המגע שהיא היתה בקרבתו, כי אפילו עצם הקרבה אליו היתה מאוסה אצל מרדכי הצדיק".

שואל השאלה:
ואו! כל הכבוד לכם :)

ד 17: " יז חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם, הַנַּח-לוֹ.: אל תחשבו שתצליחו לקרב את בני אפרים לעבודת ה ', כי בני אפרים מחוברים חזק לעצבים (= לאלילים), ולכן כל שאתם יכולים לעשות הוא - להניח להם לנפשם, לא לנסות להחזיר אותם למוטב ולא להתערב איתם,
כדי שלא תושפעו מהם לרעה ( לגבי פירוש חז"ל לפסוק זה ע' כאן ; פירושים המקור כאן:).
רש"י
חבור עצבים אפרים - נצמד לע"א ואי אפשר לו לפרוש לפיכך הנח לו אתה הנביא ולא תנבא להוכיחו כי לא יועיל
מצודת דוד
חבור - הנה אפרים נתחבר הרבה אל העצבים לכן הנח לו ואל תוכיחו כי א"א להפרישו מהם
מצודת ציון
עצבים - כן יקראו העכו"ם, על כי המה מעציבים לב עובדיהם קוראים להם ואינם עונים

זה מופנה בבקשה ותחינה לדתיים שביננו, לחדול להתגרות במי שלא, לחדול להעלות שאלות מתגרות מטיפות מבקרות מבדילות ומפרידות
כשיהיה למישהו צורך, כשתראו שאלה לעניין עם רצון אמיתי לדעת וללמוד, תענו בשמחה ותעשו קידוש ה'.
אבל לחבר שאלות שמתחילות כמו: אתיאיסטים, מה אתם וכו' '' אינו תורם לשם שמיים, רק יוצר מתח וחציצה ושנאה והתרחקות מדברי אלוקים חיים!
ראו ושימו לב, זו דעת תורה ודעת עליון ואין מה לנהוג אחרת.
וכבר כתוב האוטם אזנו משמוע וכו'... ואל תגרמו להם זדון.
נכתב באהבה למען שמו יתברך..

ישר כוח לטלי על הכל, רבותי מי שאומר עשרה פרקי תהלים רצוף אומר הרב הורביץ יש לו שכר כמו כל התהלים, זה נקרא תיקון הכללי המזמורים הם:
טז
לב
מא
מב
נט
עז
צ
קה
קלז
קנ