מה הדבר הכי נורא שילדים (בגילכם/גדולים ממכם) עשו לכם?

החרימו אותי ועשו לי רע עד כיתה ה', ניסיתי להתאבד בגלל זה כמה פעמים..

בכיתה ז-ח בנים היו מרביצים לי ועכשיו אני עולה לט; (

ירדו עלי העליבו אותי והורידו לי את כל הביטחון העצמי

הייתי בכיתה ג-ד ופשוט כל הפסקנ ילדים מה-ו היו באים ויורדים עלי

אני זוכרת שבילדות היתה לי חברה שהיא היתה הרבה יותר גדולה ממני ויום אחד שהלכתי אליה הביתה היא התחבאה והיתה שם עוד ילדה אחת שסיפרה לי שהיא הלכה לאיבוד ולא מצאו אותה כבר יומיים ואני נכנסתי ללחץ ואמרתי לה שנתקשר למשטרה ופתאום החברה ההיא קפצה מהארון כזה וצרחה.
זה ממש לא היה מצחיק -.-
שעה היא העמידה אותי בחדר שלה וסיפרה לי שיכול להיות שקרה לה משהו ופתאום אני רואה שהן עבדו עלי ~.~
אחרכך לא דיברתי איתה יותר xd

- אני מאנונימית כי אני לא רוצה תשומת לב וכאלה -
שיימינג, שלוש פעמים עשו לי
יצאו עלי, ירדו עלי, צעקו עלי, ניסו להחרים אותי.

אחלו לי לנסות להתאבד פעם שלישית רדו עלי, קראו את היומן האישי שלי בכיתה ואח"כ קרעו אותו, הייתי הבדיחה של הבית ספר שלי, זרקו לי ציורים שהשקעתי עליהים שעות לאסלה, קראו לי מלאא מכוערת, נידו אותי, הרביצו לי, פתחו לי את הראש... (תרתי משמע), זרקו עלי כיסא שפגע לי בעין ועכשיו אני עיוורת חלקית בעין שמאל גרמו לי לדיכאון כבר כמה שנים, חתכתי, ניסיתי פעם להתאבד כמה פעמים ויש עוד מיליון דברים שאם אני אתחיל לפרט זה פשוט לא יגמר...

ילד בכיתה שלי כל הזמן צבט לי תתחת ונתן לי פליקות וזה עד שסיפרתי את זה והעבירו אוצו כיתה ומאז הוא מרהית לי

תאמת שכלום. וזה לא שאני איזה מקובלת שסותמים תפה שאני עוברת. פשוט מי שמאז בכלל לרדת עלי אני סותמת לו תפה יפה מאוד.

מכיתה א' עד כיתה ו' כמה ילדים מיררו לי את החיים.


ואני לא רוצה לפרט מה הם עשו לי, אלה לא דברים שכותבים בסטיפס.

אמ דיברתי עם חברה שלי ברוסית ובנות שגדולות מאיתנו בשנה חשבו שאנחנו מדברות דווקא עליהם אז הם החטיפו לחברה שלי ולי.

מכיתה ד עד חלק מכיתה ח ילדים הרסו לי את החיים והציקו לי באופן קבוע והיו גם כמה פעמים של ממש אלימות פיזית. וביסודי לא היו לי בכלל חברים וכמעט אף אחד מהכיתה שלי לא דיבר איתי
אחרי זה הציקו לי לפעמים אבל פחות מפעם

הכיתה שלי בחו''ל החרימה אותי, הרביצו לי, קיללו אותי, ירדו עלי, צחקו עלי, הרסו לי את הדברים (קראו לי מחברות, ילדות קרעו לי את מעיל שלי)
לא שיתפו אותי בכלום, זרקו עלי מלא זבל, שביקשתי שיגידו לי את השיעורים הם אמרו לי שיעורים לא נכונים בכוונה ומלא דברים אחרים (התעללו בי).. בקיצור הם הורידו לי את כל הביטחון העצמי שלי... וכל זה קרה בגלל ילדה אחת שהחליטה על כיתה שלמה והיא לא אהבה אותי רק בגלל שאני והקראש שלה היינו חברים הכי טובים -.- (ילדה נוראית וחסרת שכל -.-)

הרבה.. ירדו עלי, בנים הרביצו לי.. כל הזמן אני בטראומות כשידידים שלי נותנים לי מכה בצחוק אני לוקחת את זה קשה ופתאום כל הפעמים שבנים הרביצו לי באות לי בפלאשבאק ונהיה לי רע..

הרביצו לי והטרידו אותי מינית

ביסודי השני שהייתי בו מכיתה ג' עד ו' צחקו עלי וירדו עלי ובגדול התייחסו אלי כמו אל זבל, קראו לי חנונית ומוזרה, נידו אותי, היו גיזענים כלפי ובקיצור הייתי הבדיחה של השכבה. הם נורא הורידו לי את הדימוי העצמי והביטחון, וגרמו לי לפתח כל מיני בעיות חברתיות שעד עכשיו אני נלחמת בהם. לפעמים אני תוהה למה פשוט לא עזבתי הכל וביקשתי מאמא שלי להעביר אותי בית ספר.

הכריחו לעשות משהו מיני. כשהייתי קטן יותר.

הטרידו אותי מינית אבל למזלי עדיין לא קרה לי משהו קיצוני עם מכרים שלי.

השנה חבורת בנים מהכיתה שלי החליטה לעשות לי את המוות כל השנה כי אני פמיניסטית, והם זרקו עלי אבנים בטיול השנתי ופשוט לא הפסיקו להציק לי במשך ארבעה ימים ברצף. כל היום, כל יום.
אבל אני חושבת שהדבר הכי נורא לא נעשה על ידיהם, אלא על ידי החברות הכי טובות שלי.
הן ראו אותי נסדקת לאט לאט כל השנה וכשנשברתי בסוף הטיול הן נטשו אותי ואמרו לי שהכל באשמתי ושהייתי צריכה להתעלם מכל מה שהבנים עשו לי.

מאז כיתה ד' הבנות מהכיתה שלי מתנהגות אלי כמו חתיכת זבל.. עד היום זה נמשך.
בכיתה ה' הן עשו עלי חרם.
הייתה לי תקופה אובדנית במיוחד, ושקלתי התאבדות - אומנם לא בגללן, אבל הן השפיעו על זה.
ואני כמו מטומטמת הלכתי אחריהן בכל השנים הללו. פחדתי שמא אשאר לבד. אבל לאחר מכן קיבלתי שכל, והייתי בכל שעות בית הספר לבדי.
בשנה הבאה אני עוברת בית ספר.

החרימו אותי ילדים בגילי
הטרידו אותי יותר גדולים:(

קרו לי הרבה דברים בילדות אבל הכי מרושע זה שעשו על ילדה (שהייתה סוג של מלכת הכיתה) בכיתה חרם. כשעשו עליה חרם כול הזמן הבנות שיארגנו את החרם ניסו לגרום גם לי להיות רעה כלפייה ואני התרחקתי מהם ולא יצאתי איתם בכלל ולא דיברתי כשהייתי איתם עד שהחלטתי להסתובב עם הילדה שעשו עליה חרם ולעזוב אותם. עשיתי את זה והם החרימו את שנינו. כעבור זמן קצר היא השלימה איתם והיא חזרה להיות מלכת הכיתה וכולם היו חברים שלה וזה ועל עשו חרם והכי כואב בזה זה שהיא השתתפה איתם! והייתי לבד עד סוף שנה כשעברנו לחטיבת ביניים. בקיצור הם עשו עלי חרם יותר מרושע ונידו אותי ממסיבת כיתה, מספר מחזור אף אחד מהן לא רצה לכתוב עלי וכולי. היחידים שהיו לצידי היו הבנים שלי בכיתה שתמיד ישבו לידי בהפסקות, הזמינו אותי למסיבת כיתה וכתבו עלי בספר מחזור והצטלמתי איתם. אבל היה לי ממש קשה באותה תקופה כי לקח לבנים זמן עד שהם היו איתי לקראת סוף שנה אבל עברתי הכול ויש לי חברים אחרים

הייתי בכיתה א ילדה קטנה בקושי יודעת מזה בצפר.. וילדות שגדולות ממני בשנה היו נטפלות אלי. בלי שום סיבה פתאום היו צוחקות עלי וכאילו מדברות מאחורי הגב והייתי ממש פגועה מהם. אחרי איזה שלושה חודשים שאמרתי למורה והיא הענישה אותם.
אבל עד עכשיו נשאר לי טעם רע שאני נזכרת בזה. הרי מעולם לא עשיתי להם כלום
לפעמים ילדים רעים

קרו די הרבה דברים..
-החרימו אותי ביסודי מכיתה ב-ה
-ביסודי היו ילדים שהציקו לחברה שלי, וניסיתי להגן עליה והשפילו גם אותי
ילדה מהכיתה שלי פתחה פייסבוק על שמי ורשמה שם כל מיני דברים וסכסכה ביני לבין החברה הכי טובה שלי
הורידו לי את כל הביטחון העצמי

ירדו עלי.

אני חושבת שאני עושה לעצמי הכי הרבה רע וכל הבעיות שלי הם רק בגללי, יום אחד שלחו לי כמה הודעות מחברים שתיאורו אותי, כל מה שהיה כתוב שם היה נכון אבל ממש מעליב, הם תארו את מי שאני בצורה הכי נכונה ופוגעת, אבל זאת אשמתי שזה הרושם שלי

הרביצו לי.. ממש חזק.. צחקו עלי וקיללו אותי, קראו לי בשמות, צחקו עלי בצורה מינית ''קוקסינל, זין מיקרוסקופי''..''איכס יש לך קטן''..

בכיתה ג אספנו כל החברים קרשים למדורה וילדים מכיתה י גנבו לנו הכל

מישהי מהכיתה שלי הרביצה לי והטרידה אותי מינית (בן)

התעללו בי "בצחוק"

הם היו מקללים אותי, מרביצים לי, יורדים עלי
כל יום הייתי חוזרת הביתה בוכה.
היו מנסים להפחיד אותי ורודפים אחרי עם ג'וקים ודברים מגעילים ואני רצה ורצה..
היו לוקחים לי את הכדור שלי או את הקלמר שלי ומעבירים מאחד לאחד עד שאני הצלחתי לתפוס..
הייתי עומדת בהפסקות ומבקשת שיכניסו אותי למשחק שלהם ומתחננת וכל הזמן היו אומרים לי בסיבוב הבא/בהפסקה הבאה, זה לא ממש קרה..
היו יושבים לי על הכיסא ועומדים על השולחן שלי ומתעקשים לא לרדת ממנו. במשך הפסקות ארוכות הייתי מתחננת שיקומו כבר
זורקים עלי ניירות וכל מיני דברים
היו צוחקים עלי ומכאיבים לי.. הם היו צועקים עלי ומקללים בכל הזדמנות
אמרו לי "תמותי כבר, תשרפי, תדרסי.."
ואני לא אשכח את הרגע שכולם היו מסביבי סגרו עלי מעגל והם פשוט התחילו לקלל אותי ואחת מרביצה לי ואני נדבקת לקיר מתפללת שהרגע הזה יסתיים והם יתרחקו ממנו ויעזבו אותי כבר..
לא היו מדברים איתי הרבה.. זה היה נורא.. תקופה של 5 שנים מא'-ה'..
וחוץ מזה הטרידו אותי כמה פעמים..

ירדו עלי בגלל שיש לי משקפיים צחקו עלי קיללו אותי ממש אבל הייתי בכיתה ה או ו ירקו עלי והשפילו אותי זה נשמע אולי קל אבל אני בכיתי בגללם ונהרסה לי שמחת החיים אבל חידשתי אותה בכיתה ז

כמאת היתאבדתי (כי אתם מצפים שאענה את זה אז... הינה בבקשה)

ילדה, ילדה אחת. לא מערבת קללות.
עשתה עלי שיימינג, התעללה בי, אחכ הכחישה הכול והשתמשה כקלף נגדי במה שהוצאתי עבורה.
הסיתה נגדי חברת ילדות שלי ובגללה רציתי להתאבד ולחתוך.
בגללה היו לי בעיות אכילה, שינה, הייתי בדיכאון עמוק שנה שלמה.
הרסה לי את השנה
עוד ילדה
עשתה עלי שיימינג כמה פעמים, ניסתה להחרים אותי מול כל הכיתה שלי.

כרגע עושים עלי חרם ומרביצים לי ומקללים אותי ואני לא יישכח את זה אף פעם

וילדים גדולים ממני הטרידו אותי מינית

אפשר לעשות תוכנית טלויזיה דוקומנטרית על כל מה שכתוב פה.. (גם על מה שכתבתי מאנונימי)