מישהו כאן אוהב את פרסי ג'קסון?

כן!

כן מאד מת עליו

כן... מתה על כל הספרים של ריק ריירדן.

אני, אבל אני קראתי את ספרים האחרונים שלו, לא יצא לי לקרוא את הספרי הספין אוף של הסדרה, ראיתי את שני הסרטים, זה מעניין, מזכיר קצת הארי פוטר בגרסה יוונית לגמרי. אהבתי :)

מה השם שלי מנסה לרמוז? xd

אני גם חולה עליו כי הוא מצחיק

זה ליאו ואלדס יא גאון

איני וקראתי גם את הסידרת המשך עם המחנה השני אבל מזמן אגב הכותב של הספר הוציא לא מזמן סידרה חדשה עם אלים נורדים (תור ולוקי ואודין אם מישהו מכיר ממרוואל)

wat?
אני יודע מה הכינוי שלי, אבל זה אומר שאני אוהב את הספרים.
בתכלס פרסי במקום רביעי בערך ברשימת דמויות (הוא די מעפן בהשוואה לליאו, ריינה ואנבת')

כן מגנוס צ'ייס (בן דוד של אנבת) ככה קוראים לסדרה

השם של ליאו זה ואלדס, לא ואדלס

אני אוהב אותם בסדר הזה
ליאו
אנבת'
פרסי
פרנק
הייזל
ריינה
פייפר
ג'ייסון (הוא כזה כבד)

שואל השאלה:
יש אני שמחה שיש כאן כאלה שאוהבים את פרסי.. אני ממש אוהבת את הדמות שלו.. הוא אמיץ וחזק ולוחם.. וסופסוף הוא ואנבת' יחד! קראתי את כל הסדרה הראשונה.. היא מדהימה!

תקראי את השנייה היא יותר יפה (אבל אל תתעצבני)

ואיך אני לא ידעתי את זה עד עכשיו? קראתי את הספר השלישי והרביעי והחמישי שהוא הסופי של פרסי גקסון. הסרטים לא כמו הספרים, אבל מכיוון שלא קראתי את הספר הראשון או השני, אז אני לא אוכל לומר שאני יודעת מה היה שם, אבל זה מעניין. התחברתי לפרסי, ולגרובר ולאנבת, חבל שלא יצא לי לקרוא את כל הספרים הראשונים, לא ידעתי על קיומם עד שלקחתי ספרים מהספרייה וקראתי את השלישי, את הרביעי והחמישי קניתי ויש לי את זה בבית. התחברתי לדמות שלו, זה כמעט כמו הארי פוטר אבל ממש שונה מזה, הנער עובר מעבר ענק בספרים האלה, מגלה מי האבא הביולוגי שלו, מגלה דברים ונלחם, מתאהב ועוד צריך למנוע מקורנוס להשמיד את המחנה החצויים. ועוד הנבואה. אני מצטערת שלא קראתי את הספרים הראשונים. זה יפה ומאוד מעניין, היה לי קשה שניקו די אנגלו לא רצה לדבר עם פרסי בגלל מה שהיה שם, שכחתי את העלילה של הרביעי, משהו שאבא שלו הוא האדס. ועוד לגבי ארטמיס ואח שלה אפולו, זה מעניין.

הסרטים הורסים את הספרים

שואל השאלה:
למה שאתעצבן? חח
לקחתי את הספר הראשון בסדרה הבאה אני צריכה לקרוא אותו..
ומגנס צ'ייס גם ספר ממש יפה.. באמצע קריאה

שואל השאלה:
וואו כל כך.. הסרטים גרועים מאוד ביחס לספרים

אם אני יגיד לך למה להתעצבן זה יהיה ספויילר

אין מה לכעוס ברוב המקרים הסרט גרוע ביחס לספר במיוחד למי שאוהב תספר ויודע תעלילה המקורית זה קרה לי שראיתי פרסי גקסון והתאכזבתי קשות

איזה עוד ספרים אני יכול לקרוא
קראתי-פרסי ג'קסון (הכל), אראגון, הארי פוטר, ניקולס פלמל, משחקי הרעב, הסדרה הזו שיש בה ספר פרדוקס הזמן, הרץ במבוך, ההוביט ועוד ועוד תמליצו לי בבקשה

אני מתכוון לכעוס על ספר-הגיבור האבוד/בן נפטון

אני גם קראתי הארי פוטר, חלק מפרסי גקסון, ואראגון הראשון, אני יכולה לשואל למה אתה כועס על הספר הגיבור האבוד? בגלל הספין אוף? יש את הספר של האלים המצריים שריק ריידן כתב, אם אני זוכרת נכון. המבוך, נראה לי.. אבל פרסי גקסון אחד הספרים הכי טובים שיצא לי לקרוא על אף פי שלא קראתי את הראשונים, אחרי הארי פוטר, יומני הנסיכה ועוד.

שואל השאלה:
גם אני התאכזבתי מהסרטים ממש.. פשוט עצרתי לראות את הסרט באמצע מרוב שהוא גרוע

אראגון יותר יפה מפרסי

שואל השאלה:
תקרא את מגנס צ'ייס האלים של אוסגרד
בית הלילה - מומלץ מאוד
וסדרת ספרים שריק ריירדן כתב על המיתולוגיה המצרית

ארגאון זה טוב אבל שנים לא יצא ספר קראתי תספר האחרון בהפרש של 5 שנים לפחות מהשאר ובוקשי זכרתי משהו

מה פתאום?!?! פרסי מזה יותר מעניין! אראגון כתוב בצורה משעממת רצח

קראתי גם משפחת קיין והאלים המצריים

בסדר לפעמים הואמורח תיאורים אבל העלילה הרבה יותר יפה ופחות צפויה

אה אני חושבת שאני כבר אמרתי משהו על הספר של האלים המצריים שריק ריידן כתב, אה כן כתבתי את זה.. אנשים אנשים, כל ספר כלשהו יהיה מעניין לאחר. כל אותם ספרים על אותם נערים שהם מגלים שהם קוסמים, בני אלים, או אנשים שיכולים להתחבר לדרקונים, לא ריב על זה. אהבתי את אראגון וראיתי את הסרט, כל ספר כזה הוא יפה בעיני מישהו אחר. פרסי גקסון נחמד ומעניין, זה הזכיר לי את הארי פוטר, בצורה שונה, שאני חושבת על זה, גם פרסי וגם הארי עוברים את אותם דברים כמעט, פרסי מגלה שהוא בן לפוסדיון, והארי מגלה שהוא קוסם, לפרסי יש שתי חברים וגם להארי, שרק שתי הבנות חכמות, שני הבנים חברים טובים (רון די חסר טקט) וזה שפרסי מאוהב או התאהב באנבת בהמשך, להארי ופרסי היו שני מנהלים שתמכו בהם (הוגרסט, דמלבדור, מחנה החצוים כירון ) שניהם צריכים להילחם מול הרוע (וולדמורט, וקורונס ) רק שהעלילות שלהם שונות. אבל שניהם אוהבים את העולמות שלהם בשונה, הארי אוהב להיות קוסם ומגלה שבית ספר למכשפים זה הבית שלו ושם הוא שייך ופרסי גם. ולשניהם יש יריבים, אבל זה שונה מאוד, בקיצור שתיהם עוברים תהליכים שונים וכמעט דומים. ככה אני חושבת.

פרסי יותר נחמד ואמיץ וטוב לב ובן אדם ממש טוב ואראגון יבשושי ו- ו- ו-

אראגון הוא אנושי והוא חי בזמן קשה

אראגון כתוב בצורה יותר רצינית אין בדיחות קטנות כמו שבמגנס צייס היה קטע שהוא אומר לעצמו "למה החרב שלי תהפוך רק לא לעט חרב עט זה הדבר הכי דבילי ששמעתי" משהו בסגנון וזה בדיחה שרק אלה שקראו פרסי גקסון יבינו

כל דמות בספרים עוברת משברים ודברים שונים מדמיות אחרות. הארי פוטר יותר מופנם ואמיץ כמעט כמו פרסי, אבל הארי פוטר עבר משברים קשים, הוריו נהרגו, אדון האופל רוצה להרוג אותו כי הארי היה הנבחר שהיה יכול לחסל אותו והארי גם סמל האור, והיחיד ששרד את הקללה שאין עליה מחילה, אחד מחבריו ללימודים, סדריק נהרג מול העיניים שלו בשנה הרביעית, בחמישית הסנדק שלו סיריוס נהרג גם מול העיניים שלו, וגם שהוא עבר דברים קשים, אחרי מה שהיה בשנה הרביעית, קראו לו שקרן, משרד הקסמים גרם כמעט לכולם לחשוב שהוא משקר ועוד עשו לו זימון ומשפט כי רדף אחריו סוהרסן והוא היה חייב להשתמש בפטרונוס בשביל להגן על עצמו, המורה להתגוננות מפני כוחות האופל הייתה אמבריג שהייתה נגדו כל הזמן, וולדמורט כל הזמן חדר לחלומות שלו ופגע בו נפשית, בשישית, הוא ראה את דמבלודור מת שוב, ובשביעית הוא עבר דברים קשים עד שהוא הצליח, פרסי, אני לא זוכרת את הרוב, כי הרבה זמן מאז שקראתי את זה, אבל הוא חשב שאביו נטש אותו עד שהוא גילה שהוא חצוי אל ואביו פוסידון, שיש עוד אנשים כאלה כמוהו ושכחתי.. בקיצור כל דמות עוברת משברים וחווה דברים שונים, הצלחתי לזכור את מה שדמות בהארי פוטר עברה, שכחתי את המשך, הרבה זמן מאז קראתי את פרסי גקסון ואת אראגון.. אז תרעננו אותי לגבי זה...-.

הארי פוטר הוא דביל אנוכי. כאילו, הספרים מדהימים. האהובים עלי. אבל לעזאזל, אני לא סובלת את הדמות שלו. בכל מקרה, מתה על פרסי ג'קסון, מתה על ריק ריירדן. צריכים להתאחד ולהרוג את הבמאי שהפך את הספר לסרט.
או, ואני דיי בטוחה שאני מעדיפה את אראגון על פרסי (הדמויות, לא הספרים..). אני פשוט מעדיפה את הרציניים והכבדים במקום את המצחיקים והקלילים...

אממ הארי פוטר לא כזה, הוא עבר משברים קשים בחיים שלו, דודים שלו לא אוהבים אותו, אדון האפל רוצה להרוג אותו וגם משרד הקסמים לא מאמין לו, הוא לא דביל, אנוכי, הוא סבל הרבה בספרים האלו, יש לו לב חם והוא חברותי והוא לא אוהב אפליות בין קוסמים לאנשים רגילים, הוא נלחם בשביל להגן על דובי, על הרמיוני ורון, דמלבדור, הוא עבר הרבה דברים קשים. ופרסי גקסון גם עובר דברים שונים ממנו, אמנם הוא ראה את חבריו למחנה נהרגים במהלך הקרב נגד קורנוס ואנשיו, אבל לו יש את אבא שלו שהוא אל ואימא שלו ואח.

עם כל הכבוד, זה שהוא מסכן לא הופך אותו לקדוש. תחשבו רגע על רון. אף אחד לא היה רודף אחריו אם הוא לא היה חבר של הארי. וחוץ מזה, כל תשומת הלב תמיד הלכה אליו, למרות שגם הוא וגם הרמיוני עזרו לו בכל שבעת הספרים. והארי לא ממש מעריך את זה. בלי רון, הארי בכלל לא היה משיג את אבן החכמים בספר הראשון. יכול להיות שלא היה קורה לג'יני שום דבר בספר השני אם לא היה קשר בין רון להארי. ועדיין, אף אחד לא מעריך מספיק את רון. ואיך שהארי צעק עליו ועל הרמיוני בספר החמישי רק בגלל שהיה לו קיץ שקט ולא עדכנו אותו מוקדם יותר במה שקורה, זה היה ממש לא מוצדק. והרמיוני. הרמיוני, שסביר להניח שאם הוא לא היה פוגש אותה הוא לא היה נשאר בחיים. והציונים שלו היו הרבה יותר גרועים בלעדיה. ומה הוא תרם לה? שום דבר. הוא רק סיכן אותה. אני לא אומרת שלא צריכים להיות לו חברים, אבל הוא צריך להעריך את זה שהם נשארים איתו, למרות הסכנה. מה שהוא לא עשה. בספר הראשון הוא היה אמיץ וחברותי. בשני קצת פחות. מהשלישי הוא פשוט התחיל להידרדר. סדרת הארי פוטר תמיד תהיה סדרת הספרים האהובה עלי, בעיקר בגלל שכשאני קוראת אותה היא יוצרת סביבי עולם שלם עם דמויות מורכבות ועלילה נהדרת, אבל הארי פוטר עצמו? פשוט לא מתחברת אליו.

טוב הוא הודה בזה שהוא לא הצליח בלי החברים שלו. הוא באמת סבל הרבה בספרים, והארי די העריך את זה רוב הזמן, פשוט היו לו דברים להתמודד אתם בחיים שלו, טוב כי תביני את זה, במשך כל הספר החמישי, אף אחד לא סיפר לו שום דבר על מה שקרה אחרי מה שהיה בספר הרביעי, והוא נשאר בלי יכולת לדעת, לא סיפרו לו על הכול, עבר עליו משבר קשה, הוא גילה שלורד וולדמורט חזר לחיים והרג את סדריק, הוא היה שם ועבר את זה, ועוד גילה שמורה בשנה הרביעית הוא גם אחד מאוכלי המוות של וולודמורט, זה הרס אותו, גם שהוא היה צריך להיות אצל הדודים שלו שאפילו לא רוצים אותו כל הזמן וכל הזמן מתעללים בו עוד מספר הראשון, ובן דוד שלו כל הזמן הזכיר לו את זה שהוא לבדו ושאימא לו מתה ועל מה שקרה לסדריק עם החברים שלו, הוא היה לבדו ומבודד, הוא איבד את ההורים שלו, ונכון שרון והרמוני חברים שלו, אבל הוא גיבור בספרים האלה, ושנית, מה שהוא עובר זה קשה מאוד בשבילו, הוא הודה להם על זה, אבל בשנה החמישית, הקושי שלו רק התחיל אחרי שלורד וולומודרט חזר לחיים, ולגלות שזה שהרג את ההורים שלו ורוצה להרוג אותו, הרס אותו, כי השנים הראשונות שלו, הראשונה והשנייה היו משחק ילדים אז, הוא לא הביס אותו באמת, רק את קווילר ואת הדמות האנושית שלו מיומן שלו אבל הוא לא התעמת מולו פנים מול פנים, וזה היה לו שוק רציני. ועוד לראות את סדריק מת מול העיניים ועוד להילחם מול האויב שלו שכל התומכים של טום רידל צוחקים עליו, הוא עוד היה מפוחד ובהלם. ואחרי שהוא חזר, הוא היה עדיין הרוס לגלות שלורד וולמדורט חזר לחיים, וגם לספר להורים של סדריק שהוא מת, וגם בשנה הרביעית שריטה לכללה עליו בעתונים שלה, ואחרי השנה החמישית, היו לו סיוטים מזה. על סדריק וכל זה, והוא היה לבדו, בבית של הדודים שלו שהם לא אוהבים אותו, אף אחד בעולם שלו לא מספר לו כלום והוא נשאר בלי לדעת שום דבר, בלי מכתבים מהם וזה עצבן אותו, גם שדאלי הציק לו עם החבורה שלו שהוא לבדו, ועוד פגע בו נפשית שצחק עליו בגלל שהוא דיבר בשינה על מותו של סדריק ואימא שלו.. וזה עצבן אותו עוד יותר, ועוד שרדף אחריו סוהרסן והוא היה צריך להגן עליו באמצעות פורטנוס ועוד לגלות שדודה שלו, פיג, היא סקיבית ואף אחד לא סיפר לו את זה, וגם בבית ספר לקוסמים, לא התחשבו,, לפני זה, היה צריך להיות בזימון לשימוע של משרד הקסמים רק בגלל שניסה להגן על עצמו, ואף אחד שם, כולל קורלניוס לא האמין לו ואמר שהוא משקר, הוא ניצל מזה ועדיין שדמבלדור התרחק ממנו, הוא הרגיש לבדו, עברה עליו שנה קשה מאוד. הוא לא התכון לסכן את החברים שלו, הוא לא רצה את זה, זה פשוט שהוא הרגיש שכל הדברים הרעים קורים רק לו, הוא רצה להרחיק אותם בכל שנה שהייתה לו, אבל הם רצו להיות אתו. גם שתחשבי על זה, בשנה החמישית, אמבריג ממשרד הייתה שם בבית ספר שלו וקראה לו שקרן, עשתה לו עונשים לא הגיונים, גרמה לו לכתוב על היד שלו שהוא לא יספר שקרים למרות שהוא דיבר אמת, השתלטה על בית ספר בעזרת תלמידי סליתרין והשרת פילץ ועשתה חוקים, גם היו לו סיוטים וחלומות רעים על זה, וולודמורט ה נכנס למוח של כל הזמן, היה לו חלום שהוא הנחש של וולדמורט והוא נשך את אבא של רון בלי שהוא ידע, ו כל זה, הוא הרגיש לבד והיה פגיע מדי.. וגם שאחרי זה, סנייפ כל הזמן התעלל בו בשיעורי להטלת הכרה או משהו כזה בשביל שאדון האופל לא יחדור אליו, והוא סבל מזה... גם הסנדק שלו נהרג מול העיניים שלו, וגם הוא עבר הלם רציני, גם שהוא היה צריך להילחם בלוודמורט מלחמה פנימית ועוד אחרי שאדם היחיד שהוא ראה בו משפחה מת מול העיניים שלו וזה החזיר אותו לתקופה שבה ההורים שלו נהרגו, וזה היה קשה בשבילו ועוד אחרי זה.. כל השנים האלו, היה קשות בשבילו עד האחרונה, זה האופי שלו, הארי פוטר היה צריך לעבור את כל זה לבדו, למרות שהוא עם חברים, הוא לא אהב שאנשים סובלים או מתים בגללו, הוא כבר אמר את זה אז בספרים. אבל למרות זה לא הייתה לו ברירה אחרת, מאז שהורים נהרגו על ידי הקוסם האופל, החיים שלו נהפכו להיות סיוט מצדו, אין לו הורים, דודים שלו התעללו בו מהרגע שהוא נולד, והוא מגלה שהוא קוסם וזה, והוא היה צריך לגבור על זה כל פעם מחדש, הוא כן הודה להם ולא רצה שהם יפגעו, גם בספר השישי והאחרון הוא אמר את זה, לרון יש הורים וגם להרמיוני, הם הודה להם על הכול בסוף, אבל התחלה, היה לו קשה, לנסות לראות ילדים עם משפחות חמות והורים, לא היה לו את זה וזה הרס אותו, הוא לא הרגיש שייך לעולם של הדודים שלו, האנשים הרגילים אלא לעולם הקוסמים.. היו להם הורים, להארי לא היו, אף אחד לא הבין את הסבל שהוא עצמו סבל, הוא אהב אותם ולא רצה שהם יסבלו בגללו. והיה לו לב טוב והגן על אנשים כמו הארגיד וכל זה, פשוט הוא אדם מסובך שסבל הרבה, והוא היה עצוב, לאדם שאיבד הורים זה קשה אין לו תמיכה ועזרה מהורים שיעזרו לו, לחברים שלו היו, אבל לו לא היו מעולם, הוא גדל בחברת דודיו שאפילו חיבה ואהבה לא הראו לו, אפילו דודה שלו פטוניה לא סבלה את אימא שלו עד הספר האחרון וזה. ודודה שלו מארג שבא לבקר בספר השלישי, כל הזמן העליבה את הורים שלו וכל זה וגם אותו, הוא לא יכול לסבול את זה. וזה קשה לסבול שמדברים ככה על הורים שלו שמתו.. הארי פוטר פשוט עבר מסע קשה ולא קל כל השנים האלו, הוא לא רצה לפגוע בחברים שלו, הוא פשוט מתוסכל ומדוכא וכל זה, הידיעה שלורד וולדורמט חזר לחיים והוא היה שם, הרס אותו, ועוד אחרי הנבואה שאחד מהם יחיה או ימות והשני יתקיים.. הוא פשוט היה אנושי ועבר משברים. אל תשכחי שהוא גם הגן על רון מפני מאלפוי בשנה הראשונה והשנייה שהוא צחק על ההורים שלו ועל המשפחה שלו, המשפחה של רון הייתה נחמדה אליו ממש והוא העריך אותם

טוב, הטיעונים שלך לא יגרמו לי לאהוב את הארי, והטיעונים שלי לא יגרמו לך לשנוא אותו. להתווכח על זה זה בזבוז זמן. בכל מקרה, כל גיבור עובר את הקשיים שלו...

נכון, כל גיבור עובר את הקשיים שלו, הקושי של הארי היה שונה משל פרסי או אראגון, כל דמות היא שונה ומיוחדת, גי קי רולינג עשתה את הארי פוטר לכזה, יש לו כעס ושחצנות מזדמנות לפעמים, אבל למרות הכול הוא בחור נחמד, ופרסי גקסון, עובר כמעט את מה שהארי פוטר עבר, רק ש לו יש הורים וזה. אבל נחמד לדון על זה, אני אהבתי את הדמיות שלהם בהארי פוטר וגם פרסי ואראגוןן, כל אחד מהם עובר וחווה דברים וקשיים שונים, לשלושתם היו אנשים שתמכו בהם, להארי היו החברים שלו, דמלבדור, ועוד, לפרסי היו אנבת וגרובר, אימא שלו וכירון, ואח שלו הציקלופ. ולאראגון, טוב לא זוכרת את שני הפרטים על פרסי ועליו, קל לי לזכור את של הארי פוטר, אבל אני גם התחברתי לדמיות האחרות בספרים, אם הייתי קוראת את פרסי גקסון וגנב הברק וגם ים המפלצות הייתי מבינה יותר, אבל את צודקת שלפעמים הארי מתנהג באנוכיות וזה, למרות שהוא לא תמיד כזה. זו נקודת מבט שלך עליו ואולי את צודקת, אני פשוט מזדהה עם הכאב שלו ומה שהוא עבר בספרים האחרונים.. הוא דמות שלא עברה דברים קלים, גם לא פרסי או אראגון, כמעט כל דמות בספרי פנטזיה עוברת דברים לא קלים אלא קשיים וצריכה להתגבר על זה, הארי ופרסי הם פשוט נערים רגילים ושונים מבחינות מסיומות, שניהם מגלים דברים על עצמם ועל העולם שלהם, צריכים להתגבר על הקשיים ולהתבגר, יש להם חברים אבל שניהם מרגישים לבד, אני בטוחה שאת יודעת יותר ממני על הקושי שפרסי עובר בספר הראשון והשני, אני ראיתי את הסרטים וזה לא נחשב, אני רק יודעת שפרסי לא ידע על זה שיש לו אבא שהוא אל יוני והוא הבן שלו והוא חצוי דם, וכל זה והוא כעס עליו עוד בשנה הראשונה וגם השנייה שלו.. אני אהבתי גם את פרסי, אם הייתי קוראת את הספרים הראשונים, יכולתי להבין יותר, גם את הארי פוטר אהבתי, שניהם דמיות עם לב ורגשות שעוברים וחווים דברים טובים ורעים וקשים יותר מקלים. מה שמשותף כמעט בין שניהם, שהם מסתבכים בצרות כל הזמן וגוררים את החברים שלהם לזה. פרסי הוא כמעט הארי פוטר אבל הוא שונה ממנו מבחינת האופי והרגשות, בעולם של פרסי, לדעתי, החצויים מגלים שיש להורים אלים, אבל לרובם יש כעס עליהם שהם לא מתייחסים אליהם ועוברים לקורנוס בשביל נקמה בהם.. ובעולם של הארי, לו לא היו הורים. והרע שם הוא בן תמותה שלמד בהוגרסט שרצה לשלוט בעולם הקסמים שיהיה של טהורי דם בלבד והוא גם זה שהרג את הוריו של הארי וזה, אני אהבתי את העולמות הדומים והשונים של שניהם, מחנה החצויים זה כמו בית ספר לקוסמים, רק שבמחנה החצויים מאמנים חצויי דם להילחם וכל זה, אז אמנם לפי בתים כמו בהארי פוטר אבל זה רק לפי השם של האבא או אימא, פוסידיון, זאוס, אתנה וכל זה ולכי כוח והיכולת של הילדים, בהארי פוטר יש מצנפת שעושה מיון לילדים ובוחרת אותם לפי כישרון או יכולת ורואה את הפונטניצאל שיש בהם בתוכם. גם הבדל הוא, שיש מנהל בית ספר שתומך בהארי פוטר וגם יש את כירון שהוא תומך בפרסי כל הזמן, רק שדמלבדור עשה דברים לא טובים בעברו, לפי שהוא השתנה בהמשך הספרים ואילו כירון לא. וכן אני אוהבת את הספרים.. אני אהבתי להיות בעולם שלהם ולהרגיש את מה שהם חווים או עוברים, להבין אותם וגם לכעוס אותם, הסופרים גי קי רולניג וריק ריידן עושים אותם כל כך טוב ואנושיים שאפשר להתחבר אליהם ולאהוב אותם או לא, סה"כ, נהניתי מכל קריאה בספרים האלה

אין לי ממש כוח לקרוא את כל התגובות.

וכן אני מודע שככה לא כותבים ואדלס אבל ככה אני כותב את זה... אגב כותבים ואדלז..

אני מצטערת די נסחפתי בתיאור הדמות ומה שהיא עוברת בהארי פוטר, אני פשוט מרגישה חיבור אליו וגם לפרסי, אני יותר זוכרת את מה שהארי עבר בספרים מאשר פרסי.