מה אתם מרגישים שאתם שומעים על בית שיש בו 2-4 ילדים קטנים, והוא תמיד מסודר ונקי?

נשמע לא הגיוני.
אני עם 2 ילדים והבית שלי לצערי הרב תמיד מבולגן, מסריח ומלוכלך (סליחה על התיאור) ואני לא מצליחה להשתלט.

ומה אני מרגישה? קינאה!

מרגיש שיש פה בית מעולה, זה מראה על אמא טובה וחרוצה, כל הכבוד לה.

מזכיר את הבית שלי בילדות.. והכל תלוי בהורים

מרגיש לי חרדה, צער, עצב, קרירות, סליחה אבל איפה הילדים משחקים? אין תנועה בבית הזה? אין חיים? אין שמחה? אין אהבה? משהו ריק? מה זה? ילדים גרים במוזיאון? כל היום רואים טלוויזיה או שנמצאים בפלאפון? הם לא משחקים? מה, הם חיים בבית מרקחת? הבתים האלה מעציבים אותי ונותנים לי הרגשה לא נוחה, שזה לא בית, אלא שזה בית מרקחת, לא נעים

לפי התיאור שלך קשה קצת להבין למה אתה מתכוון
בית תמיד נקי ומסודר יכול ללכת ל2 הכיוונים
וזה לא אומר שאין בבית אהבה
ויתכן שלא כל הילדים מבלגנים, או שההורים עוזרים לסדר

זה קצת כוללני מה שתיארת כאן