פספוס על שנים עברו - כל השנים בבית ספר מבחינה חברתית (סיימתי יב).. היו סיוט מתמשך של ילד סגור שלא הוציא מילה מהפה שלו ולמה? חוסר בטחון עצמי ופחד ממה שאחרים יגידו. אבל רק אחרי שסיימתי תשנה ירד לי האסימון שאני צריך לשים ** אני מרגיש פספוס וכואב לי על כך, עוד מישהו מרגיש פספוס? היום אני יותר משוחרר ולא מפחד מאנשים כמו אז אבל עדיין זה צורם לי ברמות.

כן אני

אני.
אבל אי אפשר להחזיר את הזמן אחורה.
אם ניתפס בעבר נפספס גם את ההווה.
מבינה כמה זה כואב אבל צריך להתקדם הלאה,
להתרכז בהווה, לעשות דברים שאתה נהנה מהם ותמיד לנסות לעשות את הכי טוב שלך שבעתיד לא יהיה יותר מצב שתגיד לעצמך חבל שלא עשיתי את זה, להתבאס על עוד פספוס.

אתה צריך לשחרר את העבר ופשוט לחיות.
לחיות את החיים כמו שאתה באמת רוצה,
בלי עוד חרטות.

הי
אני הייתי כזה עד כיתה י' אבל אפשר להגיד שעד שהכרתי את החברים הייתי די סגור "ביישן" שזה למעשה חוסר ביטחון.. החוסר ביטחון עדיין קיים במישורים מסויימים (אני חושב שכל אדם חש חוסר ביטחון במצבים מסוימים).
אני גדלתי התבגרתי ולמדתי על עצמי תובנות וגם שיניתי גישות ככה זה החיים, חויות מעצבות (מבחינת עיצוב ולא עצב) שמהם אתה לומד על עצמך ומשתנים. השינוי העיקרי היה לי בצבא שקיבלתי ביטחון.
גם אני בתק' של חשבון נפש עם עצמי במידה מסויימת כאב לי, אבל מתוך המשבר הזה צמחתי ויצאתי בתובנה שזה לא מקדם להתעסק עם זה, זה היה בעבר, השתנתי, מבחינתי זה מה שחשוב "על שנים אבודות לא אבכה עוד" אין למה, יש שאיפות יש מטרות להגשים צריך לצעוד קדימה לעבר העתיד :)

בהצלחה

עדיף עכשיו מאשר לעולם לא..
תחושת הפספוס תלווה אותך אין ספק, אבל כדי ליצור חוויות חדשות אתה צריך לשפר עמדה, להעצים את הביטחון העצמי, להגדיל את המוטיבציה, לזרוק את עצמך למים - והכי חשוב, ללמוד ליהנות מזה בסופו של דבר.
המון המון בהצלחה!

אני ממליץ לך לשפוך הכול בפני מישהו או על דף בפירוט
אתה תבין שיש לך עוד שנים רבות אחי
מה שלא יהיה תציב מטרות ותכבוש אותם
הכי חשוב לא לוותר
ככול שתכבוש יותר מטרות... אפילו הקטנות ביותר הביטחון יעלה
לדוגמא בשבילי כדורעף ואימונים בחוץ עזרו מאוד
להתרכז במשהו בפעילות ולנסות אותה לפעמים ללא סיבה יעזור לך נפשית
אתה תמצא אנשים בדרך שיתחברו ותתקדם הלאה
העבר יחזור אליך מידי פעם מבטיח
אני מזדהה עם כול מה שאמרת
השאלה איפה תהיה? עסוק בתהיות אמיתיות? או באמצע הדרך קדימה
אני מודה שבכיתי מספיק פעמים על זה על העבר
אבל המשכתי הלאה הכרתי אנשים ששווים הכול.. ץויקח זין למצוא אותם

שלח לי הודעה בבקשה

אני בדיוק כמוך עכשיו

היי, כן, אני מכיר את מה שעברת...
העיקר זה להתקדם, העבר יצרום לך במשך זמן, קשה להתחמק מזה וזה תופס חזק.
אבל ככל שתשאף קדימה, תהיה בטוח בעצמך, תבין יותר את העולם, תהיה מרוצה מעצמך, תכיר אנשים שידעו להעריך אותך, שיעזרו לך ללמוד על עצמך דרך המעשים וההתנהגות שלהם ושיהיה לכם חיבור- כך העבר יהיה הרבה מאחוריך ותחושת הפספוס תתמוגג.

אני מאחל לך המון בהצלחה בחיים ושתצליח בכל. דרך אשר תבחר :)