אני בפנימייה וקשה לי מאוד אני בן אדם של בית, הרבה אומרים לי יהיה כיף תנסי אבל זה לא קשור לא טוב לי, מגיע למצב של דיכאון וצורך להקיא מה לעשות?

זה קל לברוח, אבל כשקשה לך את צריכה לזכור שבחרת.
את זו שבחרה לצאת, להכיר דברים חדשים, לחיות במסגרת שונה, אף אחד לא אמר לך שזה יהיה קל להשתלב, להתאים את עצמך למסגרת.
אל תשכחי למה בחרת לעבור.
כנראה שיש שם אנשים שלא תאהבי או לא תתחברי אליהם, ואולי הם הרוב, אבל את תתקלי באנשים כאלה בכל מקום, לא תמיד תוכלי לברוח ו" לצאת מהפנימייה מהר".
תני לזה עוד זמן, ואם לא ילך, אז את תוכלי לפחות להגיד לעצמך " ניסיתי לפני שהרמתי ידיים"

שואל השאלה:
שבועיים זה מספיק זמן? קשה לי

עוד לא עברו שבועיים, נתחיל מזה, ולא. זה לא מספיק זמן, רק התחלת..
תני לזה לפחות חודש, אל תשכחי שבקרןב יש חגים וחופשות, תבחני מחדש את החיים בבית ותשווי את זה לחיים שלך בפנימייה

שואל השאלה:
זה לא קשור.. לא שגירשו אותי מהבית לפנימיה פשוט אני בחרתי ללכת ופתאום הבנתי שזה לא בשבילי, הכל שם לא בשבילי כל יום שעובר לי שם זה דיכאון נפשי ובכי בלי הפסקה אני רק רוצה ללכת משם, אבל אני בהתלבטות..
אני מפחדת לעבור ואז פתאום אני ארצה לחזור לשם? אני לא יודעת אוף..

אני כל כך במצב שלך ואני מבינה אותך בטירוף
אני גוררת את המשפחה שלי כבר יומיים שישי שבת להיוצ איצי פה במשך שעות
ואמרו לי לתת לפחות חודש לנסות
לכולם קשה בהתחלה