3 תשובות
פה- איבר שבו נקלט המזון ובו מתחיל עיכולו. חלקי הפה הם: דפנות צדדיות- שרירי הלחיים, גג הפה- חיך קשה (גרמי) בחלקו הקדמי וחיך רך בחלקו האחורי. בתוך הפה מתבצעות פעולות של לעיסת המזון, ערבובו עם הרוק והפיכתו לעיסה לקראת הבליעה. פעולות אלה נעשות על ידי השיניים, הלשון, שרירי הלעיסה ובלוטות הרוק. בבליעה- החיך הרך והענבל (uvula) חוסמים את אזור הנאזופרינקס, ומונעים מהמזון לחדור לחלל האף.
השיניים - חותכות, מועכות וגורסות את המזון, תוך כדי הלעיסה (שהיא תנועה מתואמת של הלסת והלשון) פירוק זה הוא פירוק מכני.
הרוק - מופרש מבלוטות הרוק לתוך חלל הפה, זוג בלוטות הפרוטיס באזור האוזניים, זוג בלוטות תת-לסתיות מתחת לבסיס הלשון בחלק האחורי של הפה, זוג בלוטות תת-לשוניות מעל הבלוטות התת-לסתיות. שומר על רטיבות הפה ומשמש הגנה ראשונית מפני חיידקים. ברוק נמצא האנזים עמילאז האחראי לפירוק רב-הסוכר, עמילן, לדו-סוכר, סוכרוז. הרוק, בנוסף, גורם למזון להפוך לעיסה, ובכך מקל על בליעתו ועל המעבר בוושט. פירוק זה הוא פירוק כימי.
הלשון - שריר המשתתף בלעיסה על ידי העברת המזון בין המלתעות, מסייע בעירבובו עם הרוק ואחראי על פעולת הבליעה, בכך שהוא דוחף את המזון הלעוס למעלה ולאחור כלפי החך והלוע לתוך הושט.
לוע - צינור שרירי, מרופד בקרום רירי, שנמשך מבסיס הגולגולת עד לתחילת הוושט, דרכו עובר המזון מחלל הפה אל הוושט.
ושט - צינור המחבר את החלק התחתון של הגרון (הלוע) עם הקיבה, אורכו אצל מבוגרים כ-25 ס"מ. אין מתבצע בו תהליך עיכול אלא רק העברה של המזון, באמצעות התכווצויות של השרירים העגולים הנמצאים בדפנות הוושט, בצורה גלית, כלפי מטה אל הקיבה. התכווצויות של שרירים בצורה כזו נקראת תנועה פריסטלטית, והיא מאפשרת גם לאדם העומד על ראשו לבלוע מזון מחלל הבליעה. לשם מניעת כניסתו של המזון לקנה הנשימה, ישנה רקמת האפיגלוטיס שסוגרת אותו בעת האכילה. בין הוושט לקיבה קיים שסתום הנוצר משולי הקיבה. בדרך-כלל שסתום זה מונע חזרת מזון לוושט וכן הקאות.
השיניים - חותכות, מועכות וגורסות את המזון, תוך כדי הלעיסה (שהיא תנועה מתואמת של הלסת והלשון) פירוק זה הוא פירוק מכני.
הרוק - מופרש מבלוטות הרוק לתוך חלל הפה, זוג בלוטות הפרוטיס באזור האוזניים, זוג בלוטות תת-לסתיות מתחת לבסיס הלשון בחלק האחורי של הפה, זוג בלוטות תת-לשוניות מעל הבלוטות התת-לסתיות. שומר על רטיבות הפה ומשמש הגנה ראשונית מפני חיידקים. ברוק נמצא האנזים עמילאז האחראי לפירוק רב-הסוכר, עמילן, לדו-סוכר, סוכרוז. הרוק, בנוסף, גורם למזון להפוך לעיסה, ובכך מקל על בליעתו ועל המעבר בוושט. פירוק זה הוא פירוק כימי.
הלשון - שריר המשתתף בלעיסה על ידי העברת המזון בין המלתעות, מסייע בעירבובו עם הרוק ואחראי על פעולת הבליעה, בכך שהוא דוחף את המזון הלעוס למעלה ולאחור כלפי החך והלוע לתוך הושט.
לוע - צינור שרירי, מרופד בקרום רירי, שנמשך מבסיס הגולגולת עד לתחילת הוושט, דרכו עובר המזון מחלל הפה אל הוושט.
ושט - צינור המחבר את החלק התחתון של הגרון (הלוע) עם הקיבה, אורכו אצל מבוגרים כ-25 ס"מ. אין מתבצע בו תהליך עיכול אלא רק העברה של המזון, באמצעות התכווצויות של השרירים העגולים הנמצאים בדפנות הוושט, בצורה גלית, כלפי מטה אל הקיבה. התכווצויות של שרירים בצורה כזו נקראת תנועה פריסטלטית, והיא מאפשרת גם לאדם העומד על ראשו לבלוע מזון מחלל הבליעה. לשם מניעת כניסתו של המזון לקנה הנשימה, ישנה רקמת האפיגלוטיס שסוגרת אותו בעת האכילה. בין הוושט לקיבה קיים שסתום הנוצר משולי הקיבה. בדרך-כלל שסתום זה מונע חזרת מזון לוושט וכן הקאות.
המשך..
קיבה - הצינור הרחב ביותר במערכת העיכול (דמוי שק שנפחו יכול לנוע בין 50 מ"ל לליטר וחצי) ובו מתבצע אחסון מזון, המשך פירוק מכני של המזון באמצעות לישה על ידי שרירי דופן הקיבה, פירוק כימי אנזימטי של החלבונים (על ידי אנזימים המכונים פרוטאזות, בעיקר על ידי האנזים פפסין).
תריסריון - אורכו 12 אצבעות (25 ס"מ). הלבלב מעביר לתריסריון ביקרבונט המנטרל את החומציות, הפירוק הכימי של כל חומרי המזון מתרחשים בו.
המעי הדק - צינור מפותל, אורכו הממוצע כ-6.5 מטר, קוטרו כ-3 ס"מ, והוא ממלא את רוב חלל הבטן. בו מתבצעת רוב הספיגה של המזון. הוא מורכב משלושה איברים: תריסריון (מהווה את תחילתו של המעי הדק), המעי הריק והמעי העקום (בו נספגים רוב מרכיבי המזון אל מחזור הדם). בדפנות המעי קיימים המוריגים שדרכם מפעפע המזון שעוכל, אל תוך נימי הדם או נימי הלימפה.
המעי הגס - איבר העיכול האחרון. בו נספגים מים, מלחים ומרכיבים נוספים. במעי הגס חיידקים רבים אשר לחלק מהם תפקיד בתפקוד המעי. בעת שהמים נספגים, תכולתו הופכת סמיכה יותר עד שבסופו הופכת לצואה.
פי הטבעת - צינור שאורכו כ-3.5 סנטימטר שהוא סוף צינור העיכול ודרכו מופרשת הצואה.
קיבה - הצינור הרחב ביותר במערכת העיכול (דמוי שק שנפחו יכול לנוע בין 50 מ"ל לליטר וחצי) ובו מתבצע אחסון מזון, המשך פירוק מכני של המזון באמצעות לישה על ידי שרירי דופן הקיבה, פירוק כימי אנזימטי של החלבונים (על ידי אנזימים המכונים פרוטאזות, בעיקר על ידי האנזים פפסין).
תריסריון - אורכו 12 אצבעות (25 ס"מ). הלבלב מעביר לתריסריון ביקרבונט המנטרל את החומציות, הפירוק הכימי של כל חומרי המזון מתרחשים בו.
המעי הדק - צינור מפותל, אורכו הממוצע כ-6.5 מטר, קוטרו כ-3 ס"מ, והוא ממלא את רוב חלל הבטן. בו מתבצעת רוב הספיגה של המזון. הוא מורכב משלושה איברים: תריסריון (מהווה את תחילתו של המעי הדק), המעי הריק והמעי העקום (בו נספגים רוב מרכיבי המזון אל מחזור הדם). בדפנות המעי קיימים המוריגים שדרכם מפעפע המזון שעוכל, אל תוך נימי הדם או נימי הלימפה.
המעי הגס - איבר העיכול האחרון. בו נספגים מים, מלחים ומרכיבים נוספים. במעי הגס חיידקים רבים אשר לחלק מהם תפקיד בתפקוד המעי. בעת שהמים נספגים, תכולתו הופכת סמיכה יותר עד שבסופו הופכת לצואה.
פי הטבעת - צינור שאורכו כ-3.5 סנטימטר שהוא סוף צינור העיכול ודרכו מופרשת הצואה.
חח בהצלחה במבחן בביולוגיה (:
באותו הנושא: