2 תשובות
זה המשך
בגמר עריכת הנוסח העברי לא היה הספר מחולק לשניים. גם בלשונו, רעיונותיו ואמצעיו הספרותיים מדובר בספר אחיד (יחסית לספרים אחרים בתנ"ך) (7). החלוקה לשני ספרים היא מאוחרת (בכתבי היד העבריים מימי הביניים עדיין נשתמרה החלוקה המקורית בה הספר מופיע כיחידה אחת), ונולדה כתוצאה מגידול בנפח הטקסט עם תרגום התנ"ך ליוונית. בתרגום זה נתפסו ספרי שמואל ומלכים כספר אחד (בשם "מלכויות"), והם חולקו לארבעה עקב גודלם: מלכויות א, ב, ג, ד. עם אימוץ חלוקת הפרקים בתנ"ך מן הנוצרים בתנ"כים העבריים, אומצה גם החלוקה בספרי שמואל ומלכים.
הירונימוס מטעים בהקדמתו המפורסמת לספר שמואל כי עשרים ושניים ספרי המקרא שקולים לעשרים ושתיים אותיות האלפבית העברי, וכמו שבאלפבית העברי ישנן חמש אותיות כפולות (מנצפ"ך) כך גם חמשה מספרי המקרא הם "כפולים" (שמואל, מלכים, דברי הימים, עזרא-נחמיה, ירמיהו-איכה).
הירונימוס מטעים בהקדמתו המפורסמת לספר שמואל כי עשרים ושניים ספרי המקרא שקולים לעשרים ושתיים אותיות האלפבית העברי, וכמו שבאלפבית העברי ישנן חמש אותיות כפולות (מנצפ"ך) כך גם חמשה מספרי המקרא הם "כפולים" (שמואל, מלכים, דברי הימים, עזרא-נחמיה, ירמיהו-איכה).