איך קוראים לאדם שאינו מאמין בתורה אך מאמין באלוהים?

אני גם מאמינה באלוהים וחשובת שחלק ממה שכתוב בתורה/תנך זה שטויות, לא חייב לחפש הגדרות מדויקות לכל דבר
אבל אם תדע תודיע לי

יש דאיסט שזה אדם שמאמין באלוהים אבל לא בדתות.

אין דבר כזה להאמין באלוקים ולנתק את זה מהתורה, מי שאומר על אפילו אות אחת בתורה, ''אין זה נכון''נקרא כופר בכולה.
כאשר ברא הקב"ה עולם, על תנאי היה, שכאשר יבואו ישראל, אם יקבלו תורה, יאות, ואם לא הרי אני מחזיר אתכם לתהו ובהו, והעולם לא עמד עד שעמדו ישראל על הר סיני וקבלו תורה
(הזוהר הקדוש ח"א דף פט).
לכן אין הגדרה כזו, או שכבר המציאו בכל מקרה זו נקראת כפירה.
הנה כמובא כאן.
ק"ו, ב) מי ימלל גבורות ד' ישמיע כל תהלתו, תא חזי כד בעא קב"ה וסליק ברעותא קמיה למברי עלמא, הוה מסתכל באורייתא וברא ליה, ובכל עובדא ועובדא דברא קב"ה בעלמא הוה מסתכל באורייתא וברא ליה, הדא הוא דכתיב (משלי ח', ל) ואהיה אצלו אמון, ואהיה (מדרש הנעלם)
התרגום: בוא וראה, כאשר רצה הקב"ה, ועלה ברצונו לפניו לברוא עולם, היה מסתכל בתורה ובורא לו, ובכל מעשה ומעשה שברא הקב"ה בעולם היה מסתכל בתורה ובורא לו) (הזהר הקדוש ח"א קלד).. מכיון שרצון ד' המתגלה בסיפורי התורה, ובעיקר במצותיה, הוא הוא שם הוי-ה, ועצם ידיעת הרצון עצמו, שהוא הוא התוכן של התורה, זהו המפגש עם עצמותו.
זהו מצב בו חש האדם בחינת "שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני" (שיר השירים ח', ג). התורה היא הדבר הממשי היחידי בעולם שניתן לזהותו עם קודשא בריך הוא, ועל כן היא הדרך היחידה להתיצב באופן בלתי אמצעי מול גופא דמלכא - מול בחינת תפארת, מול שם הוי-ה מול 'אתה'!
זוהי הזכות של ישראל, שזכו לגילויו המלא של שם הוי-ה על ידי תורה שניתנה להם בהר סיני, וזוהי חובתם של לומדי התורה לדורותיהם, להעמיק את המפגש ה'טקסטואלי' לכדי מפגש חוויתי בלתי אמצעי עם הקב"ה כדי להגיע אל הנחת היסוד שהיא בעצם גם השאיפה: ישראל, אורייתא וקודשא בריך הוא - חד הם!
פירוש: ישראל, התורה והקב''ה-אחד הם! הכוונה בלתי נפרדים לעד

דאיסט זה אדם שמאמין בטבע, שהטבע זה אלוקים. דאיסט כופר בכל האמונה המסורתית, ולכן לא מאמין בדתות.