רק אותי מעצבנים הילדים האלה שעונים "אני שומע הכל" כשאני שואלת אותם מה הם אוהבים לשמוע? וזה ברור שהם לא שומעים "הכל".

אני תמיד שואלת אותם- אבל מה עם קלאסי? ואז הם שותקים.

אולי אין להם כוח לפרט או שהם באמת אוהבים לשמוע הכל, נגיד אני, אני שומעת ליטרלי הכל, כולל קלאסי וקאנטרי והשיט הזה, לא שומעת מזרחית, ומציינת את זה.

שואל השאלה:
אני לא אומרת שיפרטו כל דבר, אבל כשמישהו אומר "אני אוהב לשמוע הכל" או "לא אכפת לי מה אני שומע" זה סתם מעצבן. אני ממש אוהבת מוזיקה ומעניין אותי לדעת גם מה אחרים אוהבים.
וחוץ מזה שבדרך כלל כשמישהו אומר "אני שומע הכל" הוא מתכוון לשירים שכולם שומעים.

לא מבינה מה הבעיה, קשה לי להגדיר סגנון ספציפי. זה דפוק בעיניי להתעצבן מזה

הם לא מעצבנים. לפי דעתי הם פשוט אוהבים מוזיקה יפה מכל סוג. אני אחד מהם, ועד כמה שאני לא סובל מזרחית לדוגמה, אני מודה, יש שירים.. נחמדים.. למרות שאני בכלל שומע יפנית בכללי. יפנית מכל הסוגים, לפעמים רוק, לפעמים פופ, לפעמים קלאסי.. הכל מהכל. לפעמים אנגלית או שירים בשפות אחרות. אני יכול להתחבר לכל סוג שיר כל עוד זה לטעמי באופן מסוים, אבל אין ממש סגנון אחד שאני שומע רק אותו.

שואל השאלה:
אבל אני לא מדברת על זה.
אני מדברת על ילדים ששומעים רק מזרחית ופופ והם החליטו שהם שומעים הכל.

תתפלאי יש לי חברה שאיפה שנמצא כל השירים שלה יש שם הכל מכל הסיגנונות

אם ככה אז אני מסכים שזה גורם להם להישמע קצת בהכחשה, ואולי טיפה לעצבן כי זה לא נכון. אבל בתאכלס אני לא מספר לאף אחד שאני שומע יפנית אז לכי תדעי מה הם - באמת - שומעים. אולי את שומעת אותם שומעים רק את זה אבל כשהם לבד הם באמת מקשיבים לכל מיני סוגים.