מה הדבר הכי עצוב שקרה לכם?

הכלבה שלי מתה שהיא הייתה בת 17

המון דברים

הארנבת שלי מתה
ממש אהבתי אותה: (

עריכה: למה אני צריכה לקבל מינוסים על משהו עצוב שקרה לי?! מי החסר לב?! זה חיה שאהבתי!

כלב הרג שתי גורות חתולות שהיו לי

החתול שלי מת
מישהו כתב לי מכתב ערוך ומנומק ללמה אני חרא
איחלו לי להשרף ולקפוץ מהגג (לא יקרה)
מישהי זרקה את 2 הגורים שלי באיזה מושב והם בטוח מתו
ועוד 2 גורים שחלו ונפטרו
הכלב שלי אכל חתול

חברה שלי. תאונת דרכים..
:/

עברתי ביריונות ושיימינג כמה פעמים מכמה חברות עבר.

מתו לי חתולים, וסבא שלי נפטר שנה שעברה. המשפחה שלי מקוללת )=

אבא שלי נפטר

היום הולדת שלי נודרת

שידיד שהוא כמו החצי השני המתאבד לפני 7 שנים ובגלל זה ירד לי הביטחון וחתכתי

החתולה שלי המליטה 5 גורים
כולם בסוף מצאו את מותם בחודש אחד/חודשיים אחד אחרי השני
(עכשיו היא המליטה חדשים והכל בסדר)

עריכה: ברור לכם שזה לא הכי עצוב בחיים שלי.. סתם נהנתי לשתף אירוע שכאב לי

הייתי לבד
הרבה זמן וולא הייתי לא רגילה לזה
זה לא הכי עצוב אבל

אח שלי מת מתקיפת תנין
תקעו אותי במחלקה פסיכיאטרית והתעללו בי שם
הורים התעללו בי
חבורה של זונות הכריחו אותי לראות איך הם מתעללים בכלב
כל מיני חיות מחמד שמתו
ניסיתי להתאבד כמה פעמים

יצאת מהאישפוז?

הכלב שלי מת.

יום אחד באתי לבית ספר וחצי מהילדים לא דיברו איתי...

האוגרים שלי רבו עד שהגענו למצב שהייתי צריכה למכור להחזיר אחד מהם:( זה היה כל כך כואבל להיסתכל לא בעיניים

שהכלב שלי.. המדהים שלי שקיבלתי ליום הולדת כשההורים התגרשו, נפגע ממכונית בקיץ האחרון.. הוא היה רק בן 3.. אני לא מפסיקה לחשוב עליו כל יום.. אני ככ מתגעגעת..

סבא שלי נפטר, והחתולה שלי מתה מהרעלה של העירייה..

ידיד שלי נפטר מסרטן:0

הכלבה שהיתה האור בליבי מתה בגיל 14

שנודלתי להורים שלי

לפני שבוע חברה שלי נפרדה מימני..

ראיתי את אבא שלי נהרג מול העיניים שלי...

שקמתי באחד הבקרים לפני 5 שנים וראיתי את כולם שפוכים ועצובים עפ פנים נפולות ואמא אמרה לי שדוד שלי נהרג בלילה, זה שבר אותי ממש וכעסתי שככה ה' לקח אותו אבל בסופו של דבר, אפאחד לא חי לנצח..

שנולדתי אמא שלי עשתה טעות איומה. אני לא מבינה למה ללדת ילדים שהאבא לא רוצה, כאילו שזה לא חשוב.

ההורים שלי התגרשו וכל החיים שלי השתנו, עברנו ממקום למקום והיו הרבה מלחמות...

לסבתא שלי יש אלצהיימר מאוד מתקדם והרגע שבו היא שכחה מי אני זה היה הרגע הכי עצוב בחיים שלי.
היא לירטלי גידלה אותי.

כשהייתי בכיתה ה' ההורים שלי רבו מכות רצח מול העיניים שלי. אני ואחותי ברחנו מהבית לכמה שעות וכשחזרנו היו טיפות של דם על הקיר במסדרון. זה היה היום הכי נורא בחיים שלי, ולצערי הוא בחיים לא יצא לי מהראש

יש מלא שאלות זהות לשאלה הזאת, מוזמנת לאיין בדברים העצובים של האנשים מהאתר

אם שאלת את השאלה הזאת כדי להגיע לעמוד הראדי אז אני מציאה לך לגוון קצת
אל תנעצו את זה, יש שאלות יותר דחופות וחשובת מזה

כבר כתבתי מה הדבר הכי עצוב שקרה לי למאלה

הכלבה של סבא שלי נפטרה, הם הלכו לקבור אותה ולא הייתי מסוגלת לבוא אז נשארתי בבית. נוסף לזה, בלי בושה, הבעלים שלה, סבא שלי, וגם אמא שלי ואחי הגדול אמרו "ברוך שפטרנו" ושזה בסדר להגיד את זה בטענה ש"קשה לטפל בכלב וזה סבל". בקיצור זה ממש גרם לי להיגעל מהם, במיוחד כשממש אהבתי אותה (לאסי, אני אוהבת אותך 3>).

עוד מקרה, זה שאחרי בית ספר חזרתי עם שתי חברות הביתה, ואחת מהן עזרה לי להתכתב עם הקראש שהיה לי באותה תקופה. התלהבתי כמו מפגרת כי אני ביישנית ואף פעם לא הייתי נגישה עם בחור וגם המצב החברתי שלי לא משהו. הכל הלך אחלה ובאמת נראה שהיה לו אכפת ממני וזה, והתכתבנו איזה יומיים, ואז בערב, החברה השנייה שהייתה איתנו אמרה לו שאני בקטע שלו, והוא אמר שהוא דלוק על מישהי אחרת ומעדיף שנישאר ידידים. זה שבר לי את הלב, וחירטטתי לו שהיא התבלבלה עם מישהו אחר, ומאז אנחנו בכלל לא בקשר. גם זמן קצר אחרי המקרה הזה, היה לנו משחק מחניים משותף בין בנים לבנות עם הכיתה המקבילה שהוא לומד בה, וכשחילקו לקבוצות משותפות הוא לא רצה שאבחר והתנהג אליי מגעיל ואין לי מושג למה. כל פעם שאני רואה את הפנים שלו אני מנסה להתרחק. לפחות עכשיו אני יודעת שהוא חתיכת אפס ואני כבר לא בקטע שלו.

יש עוד המון מקרים שאין לי כוח לספר, אבל כל הזמן יש לי פלאשבקים על דברים שקרו לי וזה כל כך מעציב אותי.

מה כולם פה התחילו לאכול חתולים

ידיד טוב שלי מת
טוב נו זה מה שקורה שמתחילים לעשן בגיל צעיר :)
או בכלל
אבל אל תקשיבו סבבה? קחו שאכטה זה מרגיע אחים שלי ;;)
בציניות כן?

שחבר שלי נפרד מימני ושדוד שלי וסבא שלי מתו

חלק מחיי

שהבנתי שדוד שלי לא יחזור יותר לחיים ): אהבתי אותו הכי מכולם

שאחותי הקטנה נפטרה בגיל שלוש ):

הוא מת. עכשיו. אני רוצה למות.
ברגע זה. הוא פשוט הלך לתמיד. אני לא מעכלת. למה אני בוכה למה? אוף אוף
אני לא מאמינה שזה קורה. איך ממשיכים?

סבתא שלי נפטרה שבוע לפני היום הולדת שלה (60) מדום לב שהייתי בת 6. היא הייתה נכה על כיסא גלגלים בעקבות אירוע מוחי שקרה לה פעם. זה עצוב כי זה לא מגיע לה, היא חיה לבד ובקושי ראינו אותה כי אנחנו גרים בעיר אחרת, היא הייתה ממש נחמדה אליי וטובת לב, היא תמיד קנתה לי מתנות ודיברה איתי ועל העתיד שלי ושיהיה טוב ושמח והיא תתן לי כל מה שהיא רוצה ותעזור לי בהכל.. אני הנכדה הראשונה שלה מתוך 3, אני אחי ואחותי. שהם כבר לא זכו להכיר אותה והיא לא אותם.

שסבא מצד אבא נפטר בראש השנה

נולדתי
אמא שלי היה אבא מכה והתעלל בי ובאמא שלי
הוא קשר אותה ערומה לארון ללילה שלם וכשראיתי את זה הוא אמר "אמא צריכה לקבל עונש, לכי לישון"
אותי הוא העמיד עם הברכיים על מלח גס לשלוש שעות כדי שאתחנן והמלח נכנס לעור וזה כל כך שרף...
הוא זרק בקבוק וודקה לראש שלי
עברתי לישראל
עברתי בריונות ומכות וקללות ולא היה יום שלא דיממתי כולי
כשסיפרתי לאבא שלי הוא הרביץ לי ואיים לשבור לי את הראש אם לא אחזיר להם ואפסיק להיות נמושה...
שיקרתי לו שהכול בסדר והחבאתי פצעים וצלקות שקיבלתי בבצפר
ובבית ספר החבאתי פצעים וצלקות שקיבלתי בבית
המורים אמרו שאם אמשיך לכתוב את הסיפורים שלי לא יצא ממני כלום ושאני מטומטמת ולא מוכשרת בכתיבה
כולם אמרו לי שאני חייבת למות, להיעלם, שאני טיפשה מכוערת דפוקה מגעילה ולא שווה את האוויר שנכנס לי לריאות
החלטתי לנסות להרוג את עצמי... גיל 7-8...
לא ידעתי מה זה התאבדות רק חשבתי שקפיצה מביניין 8 קומות זה קטלני ושפשוט רק אלה שמגיע להם לחיות ישארו... וקפצתי...
זאת לא הייתה קפיצה קטלנית, מקסימום הייתי נשארת נכה אבל לא ידעתי, נחתתי על משהו שבלם את הנפילה בקומה השנייה או השלישית וקרסתי יחד עם זה
הנה הכי עצוב, שרדתי...
ההורים שלי ניסו לשקר ולהגיד שנפלתי בטעות ולא קפצתי כי זאת הייתה בושה בשבילם
הם אמרו שאני בושה...
אחרי כמה חודשים חזרתי לבצפר, כולם ידעו על מה שקרה
הם אמרו "בהצלחה בפעם הבאה"...
היו עלינו שמועות בכל העיר ואז עברנו דירה
אחרי שבוע שבועיים שם לפני שעליתי לכיתה ד' אמא שלי שוב בגדה באבא שלי... הוא חיכה לה מה"עבודה" ואמר לי להיכנס לחדר... פחדתי, שמעתי צרחות ודברים שנופלים והוא אמר שיתקע לה את הסכין בבטן... הוא ניסה פאקינג להרוג אותה! יצאתי מהחדר כששמעתי שמישהו בא, שוטרים תפסו אותו בשתי הידיים והוציאו מהבית...
שבוע אחרי זה הייתי צריכה ללכת לבית ספר כאילו לא קרה כלום...
התחילו עוד שלוש שנים של חרם, פתחו נגדי קבוצה בפייסבוק ועשו לי שיימינג..
התחלתי להבין שזה מגיע לי אם בכל מקום ואפילו בפאקינג בית שלי שונאים אותי כל כך...
נראה לי שאמא שלי ראתה בי את אבא שלי וממש לא היה לה בכלל עצבים להסתכל עלי
בסוף כיתה ו' אבא שלי התקשר, אמר שהוא השתחרר מהכלא ויש לי דירה באילת והוא מצטער על הכול ומתגעגע אליי, אמר שהוא בחיים לא ירים עלי יד וביקש שאגור אצלו שנה... האמנתי לו ונסעתי לאילת לכיתה ז', הוא שיקר... הוא לא השתנה... הוא הרביץ לי כל יום ולא חשב שהוא עושה משהו לא נכון, רק ביקש ממני לתרגם מסמכים כי הוא לא שולט בשפה... אחרי השנה הזאת חזרתי לאמא שלי, אבא שלי צרח שאני בוגדת ושאני לא הבת שלו יותר... נכנסתי לדיכאון, התחלתי לחתוך, כולם ראו עלי כי לא ניסיתי להסתיר שרע לי אז כולם קראו לי זונת הצומי של הבצפר... הייתי צריכה פסיכולוגים ופסיכיאטרים וכדורים... אמא שלי קיללה אותי ואמרה שבגללי אין לה כסף ואין עבודה ושאני הורגת אותה בול כמו אבא שלי... רק שנאתי את עצמי יותר... היא אמרה שאני הטעות שלה ושהרסתי לה את החיים, רק חתכתי יותר... בן זוג שלה שגר איתנו הטריד אותי מינית... וגם ככה הרסתי לה את החיים! והיא אוהבת אותו... החלטתי לא להרוס לה לפחות את זה ושתקתי... התאהבתי בילדה ונהיינו זוג... הרסתי גם לה את החיים והיא בגדה בי... אני הורסת כל דבר שאני נוגעת בו! מקללת את היום שבו נולדתי! הכי גרוע שנשארנו זוג עד עכשיו ולא יכולתי להיפרד ממנה... מחכה שתיפרד ממני כבר... ועכשיו אני בפנימייה...

שואל השאלה:
וואוו ירדו לי כרגע דמעות!
סוגדת לך, איזה חזקה את!

תודה, אבל אני לא, רק מפחדת לשרוד עוד התאבדות כי אז כבר לא תהיה לי הזדמנות שנייה וישגיחו עלי... אני תקועה...

אני אגיד אצת האמת, זה נשמע כמו ספאם (התגובה הערוקה) אני לא אפרט למה
אבל יש במה שאמרת הרבה דברים לא הגיוניים
עשיתי מאנונימית כי אני לא רוצה שיתעצבנו עלי ויפנו אלי בפרטי (תקראו לזה פחדנות -,-)
מקווה בשבילך שזה ספאם האמת.
אחת הסיבות שעיקריות שזה נשמע כמו ספאם היא שאין מצב שהיו משאירים אותך עם ההורים שלך במצב כזה

מכירה במציאות או רק באתר?

-,-
אי אפשר לסמוך על אף אחד מהאתר

דיימ הלוואי עלי שזה היה ספאם...

(still)
ואוו.. אני בהלם..
אני פשוט לא יודעת איך להגיב.
אני האנונימית שדיברת איתה בשאלה..
את עדיין לא שיחררת מהעבר שלך.. העבר שלך מנהל לך את החיים..
את בטוחה שאת לא רוצה להתרפא ולהתחזק? אני ממש דואגת..

יואו! נראה לי זו השאלה שיש בה הכי הרבה תשובות!

אני רוצה... אבל לא מסוגלת...

למה את לא מסוגלת? מה עוצר אותך?

פחד

מה הפחד שלך? אם תתחילי מה יקרה?

אם אאמין במשהו... אנסה להתחיל מחדש, אאמין בעצמי, הכול יקרוס לי והחיים יצחקו לי בפרצוף כמו תמיד! אסור לי! אני חייה את החיים האלה מספיק זמן כדי להגיד שאני מקוללת!

למה תקרסי? אם תטפלי בזה?
להפך את תעלי ותתחזקי
אני מבטיחה לך מנסיון..
ברור שאם נטפל עי הדברים הלא נכונים באמת נוכל ליפול אבל כשמוצאים משהו שבטוח יעזור זה יצליח..
אם אני לא הייתי עושה את מה שאני מציעה לך לא הייתי כאן היום כדי לרשום לך את זה..

את לא יכולה להבטיח מניסיון!
זה ניסיון שלך לא שלי! זה לא אותו דבר בשיט! ואני ניסיתי! לא אני אקרוס! הניסיון שלי יקרוס! אוקיי, יש לי בעיות... הרבה בעיות לטפל בהן, אבל יש גם דברים לא פסיכולוגיים שעוצרים אותי מלחיות רגיל ולהרים את הראש, החיים של כל אחד שונים לא רק בגלל הדרך שבהם הם חיים אותם, היקום מתייחס לכל אחד אחרת, אפליות על סמך כלום, אז אני לא יכולה לעשות משהו מהניסיון שלך כי כמה שלא ניסיתי זה קרס ואני מכירה את איך שהחיים *שלי* עובדים, וללכת בצורה עיוורת אחרי עצות מניסיון של אחרים עם החיים *שלהם* בשבילי זה להיות עם ראש בקיר...

אולי פשוט תעברו לפרטי?
כאלו רציני

אבל ריפוי נפשי עי האדם שטיפל בי לא יגרום לך לקרוס אם הוא יהיה איתך.. אני לא אומרת שלא תבכי ולא תצרחי
אבל מה שכן אומרת שאת תעברי דרך עם המון מכשולים
זה ישרוף אבל בבופו של דבר תכירי מישהי אחת (תכירי את חדשה הכוונה)
בן אדם שבאמת רוצה לעזור לעצמו ינסה כל פינה וכל דרך עד שבאמת ימצא את מה שבאמת מקדם אותו..
כמו אהבנ אמיתית כשבאמת אוהבים נלחמים כל החיים
כנל לגביי משחק הכי אהוב אם באמת נרצה אותו נעשה הכל ואםילו לעבוד בשביל להשיג אותו
לסיכום כל הדוגמאות האלו מי שבאמת אבל באמת רוצה משהו הוא יעשה הכל כדי להשיג אותו.
את חייבת קודם כל להבין את כמות הכאב הנפשי שיש לך, להבין שאת מצויה במצב נפשי מאוד חמור, ושאת חייהת לטפל בו
כי אם לא לכי תדעי לאן תגידי בעוד כמה שנים...
ידידה שלי לפני שהכירה אותי ניסתה להכניס סכין מלחיצה לבטן עד שהכירה אותי והיא כבר לא חותכת ולא בכלל בכיוון של להתאבד כבר חצי שנה.
הרור שהיא נפלה פעם אחת אבל זה בגלל שאני רודפת אחריה לעזור לה והיא מדרדרת את עצמה יותר.
בקיצור סליחה על החפירה כי באמת זו חפירה חח
אבל המטרה שלי שתנסי לפתוח את עצמך נפשית כדי שבאמת אראה אותך עונה על שאלות לא איך שרע לך ובת הזוג "שיש לך" היא רק עושה לך סבל.
את מסוגלת להתרפא רק אם תסכימי לפנות לאדם הנכון.
ושוב זה כן מנסיון כי המצב שלי היה אלוהים ישמור
ויש בנות שהמצב שלהן יותר גרוע והן היום במצב יותר טוב.
רק אם את תסכימי ותרצי לעזור לעצמך אך כאב לא יעמוד בדרכך כי תהיי נחושה שהכאב הזה יעלם.