לכל האנשים בדיכאון מוקדש-תשחחרו קצת, הרבה פעמים אנחנו מכבדים את עצמנו בהרבה, כל יום מזכירים לעצמנו שאין חברים וכל העולם חרא, תשחררו ותיראו שהחיים יחכו אליכם, לי זה עבד, אז לכם לא יעבוד? מה אתם חובים על זה?

מלכה

ש לי זה לא עבד

זה לא קל 'לשחרר' וגם אם אהיה אופטימית המצב הנפשי שלי לא ישתנה (תאמיני לי ניסיתי) כי אין מה לעשות דיכאון זו מחלת נפש ולהיות אופטימית לא יעביר לי אותה.

תודה בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע 3>

כל מילה בסלע!
חד משמעית!

אתם לא רוצים מספיק
בעיה שלכם
תשתחררו העולם יפה

שואל השאלה:
אז צריך לנסות עוד... פעמים רבות אנחנו ממצאים דברים ועושים מעכבר פיל... וגם עם זה פיל ניתנן להפוך אותו לעכבר... תמיד

פסיכיאטר קבע שיש לי את המחלה 'דיכאון כפול' שזו בעצם מחלת נפש. הרבה חושבים ש'דיכאון' זה סתם להיות עצוב ומדוכדך אבל זה לא. זאת מחלת נפש. ולמי שאין אותה לא יוכל להבין שלא משנה כמה תנסה ותרצה להיות אופטימי זה לא ממש יעזור.

אני במצוקה נוראית בקשר לחבר שלי.. אין לי פרחים לכתוב:(

איזה כיף לכם שהחיים מחייכים לכם
ואם אני רוצה את אומר שיכייחו אלי חזרה
תתפלאי זה לא תמיד עובד כך
אתם עוד צעירים תבינו בהמשך

שואל השאלה:
ולהיות עצוב ובכוונה כאלו להזכיר שהעולם חרא אמור לעזור? אני יודעת מזה דיכאון ודווקא זה גם חלק מהלהכביד...
פשוט תשחררו

שואל השאלה:
לשכנע את עצמך שאתה מיוחד.. שרק לך יש בעיות כאלה.. שרק מבוגרים יבינו... זה שטות.
עוד דרך של דיכאון להכות עוד פעם... זה רק העזרה לדיכאון, דיכאון אוכל אנשים ועם הם יתנו לו לאכול אותם
ולעזור לו לאכול אותם, זה יגמר רע...
אופטימיות נוגדת לדיכאון ולכן אנחנו מתנגדים לאופטמיות... כי הדיכאון בראש וזאת הסיבה שזה ניתן לריפוי... לא מידי... אבל לאט לאט להזכיר לעצמך שהכל לא כזה רע עוזר...

כנראה שאין לך באמת דיכאון ואת חושבת שדיכאון זה סתם להיות עצוב ולחשןב מחשבות אובדניות.
בפעם המאה
דיכאון
זו מחלת נפש.
וזה קשה 'לשחרר'
במיוחד שיש לך התקפי חרדה, אי אפשר לשלוט בזה.
תנסי את להיות במקומי יום אחד ותשתגעי!
את רועדת שאת מול ילדים בגילך
קשה לך להוציא מילה
ואת לא יכולה לשלוט על זה, אי אפשר לשלוט על זה זאת חרדה חברתית.
ותדמייני לך שאמא שלך מאחרת בחמש דקות ולא מגיעה הביתה מתי שאמרה ואת כבר מתחילה לדמיין אסונות. ואת כל הזמן אצל פסיכולוגים
וזה משהו
שאין
לך
שליטה
עלין!
לא משנה כמה תשחררי וכמה תנסי לחשוב חיובי וכמה תרצי שזה יעלם
זה לא. זה ישאר תמיד. ואת בחיים לא תוכלי להבין את זה, כי זה לא קורה לך.

שואל השאלה:
הכל בראש.. וזה עיניין של שליטה בזה.. אנשים בדיכאון נוטאים להיסגר מאוד, הם מתחילים להמציא ולהכביד את המצב, זאת השפעת המחלה...
וכמה שזה לא גרוע אבל לפעמים צריך לחשוב לרגע לעצור הכל ולהגיד למה בעצם הכל רע..
להיסתכל על זה ממבט אחר...

אי פעם קרה לך שרצית לישון בלילה שעה רגילה
ואת לא נרדמת ומזיעה וחרדות לא מובנות וחלקם כן

טוב היא רק רצתה וניסתה לעודד אנשים פה, ברור שדיכאון הוא מחלת נפש אבל אפשר לצאת מזה אם רוצים באמת, תקשיבו אנשים שבדיכאון, נכון שזה קשה להיות בזה ואיש לא מבין אתכם בגלל זה וכל זה, נכון, זה מובן לגמרי מה שאתם מרגישים, קשה לכם ואתם לא רואים שום שינוי או תקווה באופק, אבל אם תתנו לזה לאכול אתכם כמו שהיא אומרת, מה ייצא לכם בסוף? האם אתם תהיו מאושרים מזה? לא, אתם גם ככה לא מאושרים במצב הזה, גם את אנונימית, אפשר להבין אתכם, נכון שזה קשה, מכביד, מתיש, גורם לך לחרדות, לפחדים, למחשבות שאתם לא שווים, טובים וכל זה, שאין תקווה, ועוד דברים לא טובים, כל זה בא מדיכאון קליני, יש אנשים שיכולים לרפא את זה, לא דווקא פסיכולגים או פסיכיאטירים, אנשים אחרים, יש דרכים להתגבר על זה, אם רוצים באמת להתגבר מהסיוט הזה שנקרא דיכאון ולהיות חופשיים מכל הכלא הזה שאתם הייתם בו, דיכאון זה כמו כלא, ברגע שאתם כלואים בו, אתם כמו אסירים, עם סורגים, שרשרות, אני מבינה שזה קשה לכם לצאת מזה, כי זה מה שדיכאון גורם לכם לחשוב שאין תקווה, אתם כמו ציפורים כלואות בכלוב, רוצות לצאת לחופשי אבל הכלוב אומר לכם שלא, אי אפשר, אבל עדיין יש בכם תקווה קטנה לצאת משם, אבל אתם מפחדים, פוחדים, כבר האמנתם בכל מה שאמרו לכם אנשים, עליכם, על האופי שלכם, על מי שאתם, החלומות שלך, כבר האמנתם למחשבות השליליות שיש לכם במוח, שאתם לא שווים, לא טובים ועוד, אתם כבר התייאשתם אז למה לכם לנסות, הבנו, נכון שזה קשה, כל דבר בחיים הוא קשה, גם להתגבר על משברים כמו אובדן אדם קרוב קשה וכל זה, אמנם זה לא קשה יותר ממה שאתם עוברים כי מה שאתם עוברים זה חלום בלהות, אני מבינה שאתם לא יכולים להיות ולחיות עם זה, אבל עדיין בוערת בכם תקווה קטנה בלב שעוד נשמרה.. תהיו חזקים.. :)

את לא קולטת
זה לא הכל בראש! זאת מחלה! מחלה אי אפשר להעביר סתם ככה!
זה כמו שעכשיו יש לך דלקת גרון
ואני אומרת לך
זה הכל בראש את יכולה לשלוט בכאב שלך
אבל את לא.
זו מחלה.
זה בגוף שלך.
זה כואב לך וזה כאב שאת לא יכולה לשלוט עליו.
זה בדיוקק אותו הדבר.
את לא מצליחה לשלוט על עצמך, וזה לא משנה כמה תנסי לחייך ולצחוק
זה לא יעזור
את תמיד תרגישי את זה.

שואל השאלה:
העיניין של האצל מי גרוע יותר לא יעזור.
היה לי דיכאון והוא נוכך אבל פעמים אחדות אני מצליחה לשבור קיר כלשהו ולנסות להיסתכל מהצד...
הרבה פעמים גם בעבר וגם עכשיו היו לי רגשות נוראים אבל בזמן האחרון החלטתי להרפות...
במקום לשבת לבד ולקטר שאין לי חברים הלכתי החוצה והיתיישבתי ליד ילדים אחרים.. במקום להיסגר ולקטר
ששולים לי הודעות ואין לי כוח וכולם תלכו לאלף.. התחלתי לקרוא הודעות ולדבר עם אנשים.. במקום לבכות על אדם כזה וכזה שעשה ככה וככה חשבתי לרגע... אוקיי ומה המניע שלו... מי הוא יכול להיות ומה הוא בכלל...
החיים מתחילים לחחיך היקר זה למצוא את הכוח הזה לטפס מעל המחלה...
זו מחלה פסיכית...

אני מבינה שקשה לך, אבל אל תוותרי, זה הכול בראש, מחשבות שליליות, מחשבות על התאבדות, זה חלק מדיכאון קליני, אז כבר מתחילות להיות לך מחשבות שאת לא שווה מספיק, טובה ושאת אפסית וכל זה, הן נוצרות כי את יצרת אותן, וגם מדיכאון, מחלה כזו אפשר להעביר דרך טיפול מתאים שיכול לרפא דיכאון קליני.. זה יעזור, אם את רק תרצי בזה ותאמיני בזה ותעשי את זה שתצליחי להתגבר על זה את תראי שאפשר. המחלה הזו הורגת כמו סרטן, אבל יש בכל מחלה יש גם תרופה, או מחילה, אם לסרטן במקום לחשוב שאם הולכים למות אז נוותר על הכול, אומרים אם נמות אז לפחות נגשים חלומות, אז לדיכאון יש טיפולים כמו נלפ וכל זה, אפשר לדבר עם חברים, אם יש לך, לפרוק, לעשות דברים שיעזרו, לעבור טיפול התנהגותי או לעשות תרפיה, או משהו אחד שיעזור. שנותנים לזה להרוס אותך, אז באמת הכול אבוד, כי זה מה שדיכאון רוצה שתעשי, שתוותרי, תיכנעי, דיכאון זה כלא וגם חור שחור, הוא שואב אותך ואת כל הכוחות שלך, אם תתני לזה להרוס אותך, אז באמת לא תהיה לך תקווה ואין מה לעשות אבל אם תמצאי דרך כלשהי לצאת מזה, לפרוץ את החומות שהצבת ובנית לעצמך, את הכלא או הכלוב שלך, ותעופי כמו ציפור חופשיה, תביני שזו הייתה רק האשליה של דיכאון, אני לא אומרת לך שזה פשוט וקל כמו פתרון קסם, אין לי נוסחות קסם או משהו כזה, אני רק אומרת לך לנסות ולהתמיד, תנסי, תמצאי כוח, משהו. לא משנה אם זה רוחני או לא, אפילו תעשי משהו מטופש, תראי סדרה מטופשת, חבובות, קודמיה, בדיחות, טיולים, לא יודעת, נסי לצאת מהכלא שלך, תחפרי בידיים, העיקר שלא תישארי שם לנצח, אני מנסה לעזור לכמה בנות שהן בזה, אני אומרת לך, לא לוותר על התקווה כמו שהן וויתרו, וגם שאת צריכה לרצות לצאת וגם לקבל עזרה, נכון שעכשיו זה קשה אבל אולי שתצליחי לצאת מזה, תגלי שזה היה באמת בראש שלך. אל תוותרי כמו שהן וויתרו, כי זה יהיה לך יותר קשה להתגבר על זה שזה רק יחמיר, אני אומרת לך באמת, הן לא במצב טוב כל כך, אסור לך לוותר ואסור לך לתת לזה לקרות גם לך, שזה לא יחמיר, שהמחלה הזו מחמירה יותר מדי, כבר אי אפשר לעזור למי שלא רוצה עזרה, בבקשה לא לוותר, נסי בכל הכוח, בקשי עזרה... את צריכה את זה לעצמך. את צריכה להיות חופשיה, כי הכלא הזה שאת נמצאת בו, חונק אותך, כובל אותך, תגידי לי בכנות אם את באמת רוצה להמשיך להיות בזה או לשנות את זה? כי לפי התגובות שלך את לא רוצה להיות בזה לנצח, נמאס לך מזה, נכון? כואב לך, נכון? את מרגישה חנוקה? חסרת תקווה? אבודה? נכון? כי זה מה שהוא גורם לך להרגיש, את זה.. חוסר תקווה, דיכאון ידוע ביכולות שלו לדכא אנשים, לכן הוא נקרא דיכאון, הוא מדכא אנשים, הוא עושה להם דיכוי בנפש שלהם, חוסם אותם מאושר אפשרי.. לא לוותר גם אם קשה, אסור לוותר עד שמצליחים, תמיד ישנה דרך לצאת מזה, רק צריך לחשוב ומה, משהו קטן שייתן בך כוח ותקווה, לא משנה איזה..

מחלת נפש זה בול אותו הדבר כמו כל 'מחלה רגילה' שיש.
נמאס לי להסביר.
את בחיים לא תביני אותי כי כנראה החלטת על דעת עצמך שאת בדיכאון.
ואני לא ממורמרת על החיים כי בא לי
ואת יודעת כמה פעמים ניסיתי לדבר עם ילדים בגילי אבל מה לעשות
יש לי חרדה חברתית
וכל פעם שאני מנסה להוציא משפט אני מתחילה לרעוד ולהזיע
ורצות לי מחשבות מחרידות בראש וכואבת לי הבטן. ולא זה לא בראש שלי. ותאמיני לי אני יודעת שזה לא בראש שלי.
זה משהו
שאת
לא יכולה להבין
כי אין לך חרדה חברתית.
וזה לא משנה כמה תנסי לשלוט על זה את בחיים לא תצליחי
את יודעת כמה שנים אני אצל פסיכולוג?
את יודעת כמה אני מנסה?
את יודעת כמה אני מתאמצת?
את חושבת שזה כיף לי? לא זה לא כיף לי 'להתמרמר על החיים'

שואל השאלה:
העובדה שאת אומרת לעצמך שאת לא יכולה לדבר עם אחרים בגלל שיש לך חרדה ודיכאון וזהו.
לא תעזור... האמת שהיא רק תעזור לדיכאון לאכול אותך מהר יותר.
הכל בראש שלך... הרעידות וזיעה שבאה בעיקבות חרדות הן באות בהיתבטואות בגוף אבל המקור בראש.
במצב הפסיכולוגי שלך... ראש בריא גוף בריא...
ככל שאדם משכנע את עצמו שאף אחד לא מבין אותו... שהוא מיוחד במצב הזה... היחיד שמרגיש ככה, ושכולם
הם סתם שלא מבינים... ככה האדם טובע בביצת הדיכאון יותר ויותר...
כי זה טיפשי.. עם אתה מרגיש זוועה ויש לך בעיות תיהיה בטוחה שיש מסביב מלא מלא שהרגישו כמוך ואף גרוע מזה אבל הם לא מראים את זה..
מובן שאי אפשר לרפא את זה לבד אבל הכל מתחיל ממך.. עם תלכי למליון פסיכאטרים ופסיכולוגים אבל את עצמך לא תנסי לעשות משהו זה לא יעזור ולא יזוז מהמקום

אוקיי די אני רואה שאי אפשר להסביר וויתרתי. ביום שתהיה לך חרדה חברתית (אני מאחלת לך שלא) את מוזמנת לדבר איתי ותביני דאני לא מתוסכלת בגלל זה. אני מתוסכלת כי אני לא מצליחה להכיר חברים. ובכלל לדבר עם ילדים.
זה לא בראש בפעם האלף. אני אצל פסיכולוג והוא אף פעם לא אמר לי שזה בראש ונראה לי שהוא יותר מבין בזה.
אבל בסדר. אני רואה שאני מדברת לקיר.

תרגיעי קצת אנונימית, היא כולה מנסה לעודד אותך, אם לא כיף לך בדיכאון הזה אז תשני את זה, למחלה רגילה יש תרופות, גם לדיכאון, רק צריך למצוא את הדרך.. יש טיפולים שיכולים לעזור להתגבר על חרדה חברתית, סוי גוק נראה לי, נסי לפתח ביטחון עצמי, להאמין בעצמך קצת, לא לחשוב על הפחד, פשוט לנסות לדבר. לתרגל שיחות בבית עם משהו, בובה אולי. זה בראש שלך, המחשבות שלך הן דיכאוניות, מרוב דיכאון קליני, היא יכולה להבין אם תתני לה לעזור לך.. פסיכולוג לא תמיד יכול לעזור לך, הרבה אנשים פה שאני מכירה באתר, אמרו שפסיכולוגים לא תמיד עזרו להם והם לא סומכים עליהם, ובאמת שתשאלי כל משתמש או משתמשת שהיו אצל אחד כזה יגידו לך שזה לא עזר להם להיות אצל פסיכולוג. אז את צריכה לנסות שוב, ילדה יקרה.. תתאמצי, תתמידי קצת בזה. קצת כוח רצון ואמונה ביכולת שלך.. אם זה לא כיף לך, אז למה את נשארת בזה ומוותרת? שואלת השאלה צודקת, זה עוזר רק לדיכאון שלך לאכול אותך, זה כמו אותן בנות שאני מנסה לעזור להן, הן בקושי מנסות ועושות משהו, ומוותרות ונותנת לזה להשפיע עליהן וזה חבל לי עליהן מאוד:( יש פה המון אנשים שהיו במצב שלך, אנונימית, משתמשים ומשתמשות שהיו בזה ויצאו מזה לגמרי, דרך חברים, תמיכה או משהו אחר. את יכולה להכיר חברים ולדבר אתם, כן זה בראש באופן שאת חושבת על עצמך, חשיבה שלילית - דיכאון.

לפי מה שאת כותבת, את לא היית בדיכאון אמיתי. כי אם היית, היית יודעת שאי אפשר לשחרר מהתחושה המכבידה הזאת, שמרגישים חלולים

סוף סוף אחת שמבינה אותי^
אני אצל פסיכולוג 5 שנים.
אני מבינה שהכוונה טובה. אבל אי אפשר לשנות את זה! אי אפשר.
אני לא מסבירה יותר.
אני לא מאמינה
כל מי שאומר את האמת עושים לו מינוס? נו באמת.

שואל השאלה:
ככה את קוראת גם לכל השאר? קירים? ככה את מתייחסת לכל הסביבה שלך? אני חושבת שאפילו לא ניסית להקשיב לי, פשוט המשכת בשלך.. מבלי לחשוב שניה, רגע אולי ואולי...
אנחנו ניראים לכם כמו ילדים שהכל מושלם אצלם, אבל את מטעה את עצמך... את לא היחידה והמיוחדת בעולם הזה..
מלא אנשים ניתקלים בהם וזו בדיוק הבעיה בך.. את לא רוה לעצור לררגע ולחשוב, הדיכאון ממשיך לצעוק לך שיש לך חרדה קשה ועכשיו את מיוחדת והרבה יותר מבינה ושאני ילדת פוני ורודה ואת חוזרת על המילים שלו...
תגידו שאי אפשר לשנות בחיים לא תשנו ולהפך


רק להסביר, לעודד, להעזור אבל מה קיבלתי? קיבלתי דחיה, ודרך אגב אתם דוחים ככה כל צאנס לעזרה וליציאה מהמצב הזה...
ממשיכים לשבת בדיכאון בתוך הקופסה הזו...

את לא מכירה את הביטוי "לדבר לקיר?"
אני לא קוראת לך קיר. זה ביטוי. זה כאילו לדבר למישהו והוא לא מקשיב. את לא היית בדיכאון אמיתי, שמאבחנים אותך, את החלטת על דעת עצמך שאת בדיכאון ובגלל זה היה לך קל לשחרר כי את לא באמת היית בדיכאון.
תאמיני לי
הפסיכולוג שלי
מבין קצת יותר ממך
זה לא בראש.
ואני מבינה שיש לך כוונה טובה ואת מנסה לעזור
אבל יש לי פסיכולוג בשביל זה וגם זה לא ממש מעביר לי את זה
דיכאון
זו מחלה כרונית
את יודעת מה כרוני?
זה אומר שהיא ל-א. ע-ו-ב-ר-ת
לא משנה כמה תנסי
זה לא יעבור
את תמיד תרגישי שהאדמה מתחתייך רועדת
ותדמייני אסונות
את תלמדי שיטות להרגע
אבל לפעמים זה לא ממש עוזר.

ואם כן אפשר? חשבת שיש אפשרות כזו? היא יכולה לעבור.. אם לא תתני לזה להשפיע עליך.. יש דברים שיכולים לעזור לך.. תקשיבי, אני מבינה שקשה לך אבל אל תחסמי את עצמך מפני עזרה של אנשים פה, הבנו שקשה, אבל למה לתת לזה להחמיר ולהיות עוד יותר קשה מהרגיל? אם לא כיף לך בזה למה לעשות את זה יותר מדי קשה? דיכאון קליני יכול לעבור, אני מכירה כמה אנשים שעברו דיכאון כזה והם היום בסדר, והם באתר הזה.. אם הם עברו את זה, אז גם את יכולה, זה רק עניין של רצון וכוח, אם את רוצה לצאת מזה ושיעזרו לך, אז את צריכה לרצות את זה ולזרום עם העזרה של האנשים פה, נכון שזה קשה, אבל זה רק הדיכאון שנותן לך לחשוב ככה. בשיטת נלפ יש דרך להשקיט קולות כאלה שבאים מדיכאון דרך מדיטציה או יוגה, רייקי וכל שיטה הוליסטית אחרת. רק תנסי לפחות לזרום עם זה, אם תנסי לפחות לרצות את זה מספיק חזק את תצליחי. את רק צריכה לרצות את זה, כי אם לא, לא יהיה אפשר לעזור לך ואת רק תמשיכי לשקוע בבוץ של הדיכאון לנצח, עצובה ומדוכאת לנצח, בלי תקווה ועתיד.. תבחרי את הגורל שלך, את רוצה גורל של לחיות עם זה לנצח או לשנות את זה שיהיה טוב? אם את שונאת את הגורל שלך, תשני אותו דרך משהו, אם את לא אוהבת לסבול את זה, אז אל תמשיכי לסבול את זה, אם לא כיף לך, אז אל תתני לזה להמשיך להרוס אותך, את לא חייבת להמשיך את מעגל הסבל הזה, את לא צריכה להתנהג כמו קורבן. אני מכירה מטפלת אחת, שאבא שלה היה מכה אותה כל הזמן וגם לה היה קשה היום היא מטפלת ביוגה צחוק והיא יצאה מזה, היא כתבה ספר שירים על החיים שלו והיא כבר סלחה לו, אני מכירה אותה כי הייתי בחוג שלה בחופש הגדול במלון, אנשים יכולים להתגבר על כל דבר אם הם רק רוצים, זה כל תלוי ברצון שלך, את רוצה לצאת מזה? את רוצה להפסיק לסבל מזה? את רוצה להיות מאושרת ולא לחשוב מחשבות מדכאות על עצמך ועל החיים שלך? בלי שיהיו לך קולות בראש שיגידו לך שאת לא שווה וכל זה? את רוצה אושר או שאת מעדיפה להמשיך לסבול? תבחרי..

אבל אי אפשר! זו מחלה כרונית! זה אומר שאי אפשר להעביר אותה! תבדקי מה זו מחלה כרונית.
ואורה ושמחה
תאמיני לי
הפיסיכולוג שלי
מבין
קצת יותר ממך.
כל עוד אין לך חרדות את בחיים לא תוכלי להבין אתזה.
תארי לך
את עומדת מול ילדה בגילך
ובשבילך להגיד לה "היי" זה פשוט, לא יקרה כלום.
אני בשבילי זה לרעוד, כואבת לי הבטן, קשה לי להגיד את ההיי הזה, אני מדמיינת אסונות. וזה לא בשליטתי (ולא אני קבעתי שזה לא בשליטתי) יש דרכים להרגע אבל הן לא ממש עוזרות.
ואני בתהליך עם הפסיכולוג שלי
ואני לא יכולה בבום להעביר את זה
אז בבקשה
די. אל תכתבו דברים שאתם לא יודעות.

שואל השאלה:
אם יושבים במקום ומשכנעים את עצמך שזה לא יעבור זה לא יעבור.
למשל אמינם, את יודעת כמה אמרו לו שזו עובדה שלבן לא יכול לעשות ראפ, שהוא לא יצליח, והעובדה
שהוא כלום בחיים האלה...
אבל הוא החליט לעצמו שהוא רוצה, הוא רוצה ראפ ונילחם קשה בשביל לקבל את מה שרצה...
הוא קרע את התחת אבל הצליח...

ודרך אגב הכל באמת בראש... פעמים רבות יורים פיזית באנשים הם לא שמים לב לזה והם יכולים להמשיך ללכת כאלו כלום וזה יתחיל להכאיב רק כהוא שם לזה..

הכי חכם לשבת ולהגיד שהפסיכולוג אמר אז הינה אני מסכנה ואני לא יכולה לעשות כלום עם זה... ניסית לשנות את זה?

אוי אלוהים. די. די. די. זאת מחלה. יש לזה אפילו כדורים. זה לא בראש זו מחלה לכל דבר. זאת מחלה כרונית זאת אומרת שזאת מחלה שלא יכולה לעבור. ולא אני קבעתי את זה.
אין לך את זה
בחיים לא היה לך את זה
ואת לא יכולה להבין מה זה
את לא מבינה שאני בתהליך?
והפסיכולוג שלי למד הרבה מאוד זמן והוא מבין הרבהה יותר ממך במחלות נפש.
. את יודעת מה
תקראי על זה בגוגל
אל תקשיבי לי (כמו שעשית יפה עד עכשיו)
תראי הוכחות ממומחים אוקיי.

המחלה זו יכולה להיעלם.. פסיכולוג לא תמיד יכול לעזור לך. יש שיטות להתגבר על זה. ולא אמרתי שבבום אפשר, אמרתי שאני לא נותנת נוסחות קסם, מה שצריך זה רק רצון לשנות את זה. כדורים לא באמת עוזרים לך. אומרת לך כי אמרו פה כמה פעמים שזה לא עזר להם כדורים וזה רק החמיר להם את המצב ועשה אותם לרובוטים וכל זה.. זה בראש שלך. תקשיבי.. כולה מנסים לעזור לך, את לא צריכה לקחת את זה קשה מדי. כדורים קודם כל לא תמיד עוזרים כמו שפסיכולגים לא עוזרים, ואני לא סתם אומרת את זה, שמעתי כמה אנשים פה אומרים שזה לא עזר להם להיות אצלם ושכדורים הופכים אותם לרובוטים או מדכאים להם את הרגשות וזה. היא יכולה להבין את זה, השאלה האם את יכולה להבין שהיא רק רצתה לעודד אותך? ואם יש לך רצון חזק מספיק לשנות משהו לפחות בחיים שלך? נראה שאין לך רצון חזק מספיק, חבל שאת מושכת לעצמך עוד סבל וצער, חבל:(

שואל השאלה:
וואו איזו תוקפנות... אמלה...

אוי די. בבקשה די.
זה לא יכול להיעלם לא יכול ל. א י. כ. ו. ל להיעלם
קודם כל
צריך לעבור תהליך עם מומחה.
זה לא פוף וזה נעלם
תקראי על דיכאון כפול וחרדה חברתית
תראי
שזה לא נעלם
אפילו יש לזה כדורים
זו מחלה לכל דבר
וזו מחלה כרונית
כ-ר-ו-נ-י-ת
ולא
לא אני קבעתי את זה

אתם לא מאמינים לי שניסיתי?!
אני ניסיתי. ניסיתי 80000 פעם.
אבל עדיין זה כאילו הנשמה שלי מחוררת, קשה לי באמת, אני מרגישה כאילו אני מדברת ואני לא באמת שם. אני מקשיבה ושום דבר לא נכנס.
אז אל תגידי לשחרר, כי אם היית בדיכאון היית יודעת שאת לא יכולה.

אפשר לרפא נשמה. יש דרכים לצאת מזה ואם אתן טועות וזה יכול להיעלם? אולי אתן לא רציתן מספיק חזק לצאת מזה? כדורים לא עוזרים באמת. אז צריך לנסות שוב, חבל לוותר על תקווה ופשוט להמשיך ככה, אז אתן מעדיפות מה? להישאר בזה? לוותר מהר? ככה סתם? להמשיך לסבול את זה לנצח? להיות במעגל הסבל הזה? זה מה שאתן רוצות? אתן פשוט וויתרתן ונתתן לזה להרוס אתכן, ברור שלא תהיו מאושרות ככה, אתן מוותרות מהר מדי על כל מה שאתן יכולות לעשות עוד, הרמתן ידיים ככה סתם, ופשוט נתתן לזה להחמיר עוד יותר ויותר עד שכבר לא תהיה לכן תקווה בכלל ורצון בכלל לשנות את זה.. אז זהו, כנראה, המשחק נגמר? הפסדנו? ככה אתן מוותרות לדיכאון? נותנות לו לנצח אתכן? זה מה שאתן רוצות? אם תוותרו ותתנו לזה להרוס אתכן, יהיה מאוחר מדי, כבר אמרתי שזה עניין של רצון, אבל אתן לא רוצות עזרה ולא רוצות מספיק לצאת מזה, כנראה שאתן אוהבות את הדיכאון ואוהבות להיות בזה, למרות שאולי לא, לא יודעת, חבל על שתיכן בנות, חבל שאתן מוותרות, דיכאון או לא דיכאון, לא משנה כמה שזה קשה צריך להילחם, לא לתת לקשיים לנצח אתכן, שלדמי לובאטו, היה דיכאון כי היא עברה בריונית בכיתה שלה, בגלל ילדים, אתן חשובות שהיא וויתרה ופשוט התייאשה? אמנם היא פגעה בעצמה אבל איכשהו, היא החליטה לה שנמאס לה לוותר ושהיא לא תיתן לזה להרוס אותה, עד שהיא הצליחה לעלות לפסגה, אם דמי לבואטו הייתה מוותרת על זה, מי היה שומע את השירים שלה? או מכיר אותה? מישהו בכלל היה מכיר את הבחורה הזו שקוראים לה דמי? לא, כי אף אחד לא שמע את הסיפור שלה שהיא עברה, כי אם לא שמעו את זה, כי אם היא וויתרה אז איש לא ידע על זה שהיא עברה משהו קשה והצליחה, היא לא הייתה מפורסמת כמו שהיא היום אבל היא נלחמה כמו לביאה על זה, יש המון סיפורים על אנשים שעברו דברים קשים ובכל זאת הצליחו וגם סרטים וספרים של אנשים כאלה. תקראו את הסוד זה יעזור לכן... תהיו חזקות בנות, לא ליפול לחור השחור, זה מה שהוא רוצה שתעשו, שתוותרו, הוא אומר לכן שאין תקוה בכוונה שתחשבו שאין ותוותרו, הוא מנסה להכניע אתכן, להחליש אתכן והוא מחליש, זה שאומרים לך שאין תקווה זה שקר, יש המון סיפורים מעוררים השראה על זה שאנשים הצליחו לצאת ממשברים קשים דרך אמונה בעצמם וכוח רצון חזק...

סוף סוף מבינים אותי פה!'

אבל זה לא נשמה זה לא. זה לא. זה לא. זה לאלאללא נשמה!
זאת מחלה! מ-ח-ל-ה כרונית! זה לא עובר! זה לא!
ומומחיפ קבעו את זה
שיודעים הרבה יותר ממני וממך ומכולם פה.
אז די. די. די.

הינה אפילו השקעתי
הבאתי לכם הוכחה מגוגל
אם לי לא הקשבתם אולי לזה כן.

בבקשה תביני שרוצים לעזור לך. זה כן נשמה, כי הנשמה שלך גם סובלת מזה שהדיכאון חודר לתוכה. זה כן יכול לעבור, אני מכירה מפה אנשים שזה עבר להם.. מומחים יכולים לטעות בגדול. אם זה עבר לכמה אנשים שאני מכירה פה והם היו בזה והם יודעים את זה אז המומחים האלה טועים לגמרי, זה עבר להם אז זה יכול להיות לעבור גם לך.. הבאתי לכן דרך להעצמה אישית רוחנית מאתר של נלפ.: תהליך nlp להעצמת הרוחניות האישית

שלב 1

במצב בו עולים בך רגשות אותן אתה רוצה לשנות, פנה לעצמך 30 דקות ומצא לעצמך מקום שקט בו תוכל לבצע תהליך.
התמקד ברגשות שעולים בך. אפשר לכל רגש שעולה לעלות בדיוק כפי שהוא.
אפשר לעצמך להתחבר לכל תמונה שעולה לך בראש, לכל צליל או קול ולכל תחושה גופנית שאתה חש ברגע זה.
ככול שתתרגל יותר ויותר יהיה לך קל יותר לזהות את מה שאתה מרגיש רואה ושומע ברגע שכזה.

שלב 2

שאל את עצמך: האם אני יכול לשחרר את הרגש הזה? כן או לא?
השתדל לענות על שאלות אלו בפשטות, הימנע מכל מיני התלבטויות ושיקולים פשוט ענה על השאלות
המשך לשלב הבא עם כל תשובה שעולה בך.

שלב 3

שאל את עצמך: האם אני רוצה לשחרר את הרגשות הללו?
שוב הימנע מכל מיני התלבטויות, פשוט זכור שאתה עושה את התהליך הזה רק עבור עצמך, כדי להעצים את החופש והשמחה שבך. אין זה משנה אם הרגש מוצדק או נמשך זמן רב או כל דבר אחר.
במידה והתשובה היא "לא" או אינך בטוח, שאל את עצמך: האם אני מעדיף להישאר עם הרגש הזה, או להמשיך להיות צודק - או האם אני מעדיף להיות שמח ומאושר יותר?
גם במידה ותשובתך היא "לא" המשך לשלב 4.

שלב 4

שאל את עצמך: מתי אני רוצה שזה יקרה?
זו כמובן הזמנה לשחרר את הרגשות הללו כבר עכשיו. יש כאלו שמוצאים שקל להם לעשות זאת עכשיו.
זכור, אלו החיים שלך וזו החלטה שאתה יכול לקבל בכל רגע. אם אתה עדיין בוחר להמשיך ולהחזיק ברגש זה, זה בסדר גמור, אבל רק הבחן שזו הבחירה שלך להמשיך ולהחזיק ברגש.

שלב 5

שאל את עצמך: מדוע אני רוצה להיות אדם רוחני יותר?
אפשר לעצמך לחשוב אילו רווחים יש ברוחניות, כאשר אתה חש יותר צניעות, חמלה, נתינה, אהבה, תמיכה, עידוד, העצמה. כאשר אתה חש הרבה יותר שמחה ואושר?

שלב 6

חזור על 5 השלבים עד לרגע בו תחוש שחרור

שלב 7 - סיום

איזה מחשבה חדשה/רגש יהיו הרבה יותר יעילים עבורי?
עצום את עינייך ואפשר לעצמך להתמקד במחשבה החדשה, ובעוד אתה עושה זאת, קח 3 נשימות עמוקות ואפשר לעצמך לדמיין את מי שאתה רוצה להיות, בדוק כיצד אתה נראה? כיצד אתה מתנהג? כיצד מגיבה הסביבה?
אפשר לעצמך במשך כמה דקות להתבונן במסך המנטלי שלך בו מוקרן סרט על מי שאתה רוצה להיות.
וכאשר הסרט הוא בדיוק הסרט המתאים, אפשר לעצמך לדמיין שיש לך יכולת להפוך אותו לצבעוני יותר, אולי מואר יותר, כזה שממש נותן תחושה של סרט חי, ותוכל אם רק תרצה להגדיל את הסרט פי 2 או פי 3 או הרבה יותר לגודל כזה שכאשר אתה מביט בו אתה חש תחושה נפלאה, וכאשר הסרט הוא בדיוק הסרט המתאים לך אפשר לעצמך לדמיין שאתה מרחף אל הדמות שלך וממש נכנס לתוכה, כך שאתה יכול לראות את הדברים מתוך העיניים שלך, לשמוע את הקולות ולהרגיש את התחושות הנפלאות בגוף, ממש עכשיו, אפשר לעצמך לבדוק כיצד התחושות של צניעות, חמלה, נתינה ואהבה באות לידי ביטוי בחיים שלך, מה אתה עושה? מה אתה אומר? מי במיוחד מושפע מכך?

צור לעצמך את המשפט שהכי מתאים להאמר במקום הנפלא הזה בו אתה נמצא, משפט שמתאר את המחשבה/הרגש שאתה חש וחזור ואמור אותו בלבך שוב ושוב ושוב במשך כדקה, בקול הבוטח, הסמכותי והאוהב ביותר שאתה מכיר.

פקח את העיניים ואפשר לעצמך לחוש כיצד בכל פעם שאתה עושה את התהליך הזה אתה חודר עמוק יותר ונדרש לפחות ופחות מאמצים, כיצד הגישה שלך הופכת מיום ליום ליותר ויותר חיובית וכיצד זה בא לידי ביטוי במציאות החיים שלך.

לסיום - החלט עכשיו על פעולה שאתה מבצע היום או בזמן הקרוב שתבטא עבורך את העצמת הרוחניות בחייך.
"

אני מבינה, יש לכן אופי טוב אני רואה את זה.
אבל תנסו רגע להבין אותי בבקשה תנסו.
איבוד תאבון
מחסור בשינה / ריבוי בשינה
עצב
מחשבות על התאבדות
כל אלה תסמינים של דיכאון כרוני.
זה כמו שתגידי שכןאב לך הגרון ויש לך חום שאלו בעצם תסמינים של דלקת גרון ואני אגיד לך שתיהי שמחה ותחשבי חיובי וזה יעבור לך אבל זה לא את צריכה לעבור תהליך עם תרופות.
זה בול אותו הדבר
ותאמיני לי
אין דבר שיותר בא לי מלהתפטר מהדבר הנורא הזה
מהפחד הזה
מכל הפסיכולוגים והטיפולים
ואני מנסה ומנסה
אבל אי אפשר
זה כרוני זה לא עובר בחיים מומחים קבעו את זה. ולא רק מומחים בישראל, מומחים מכל העולם שחקרו את זה לעומק. זו מחלה לכל דבר. בדיוק כמו דלקת גרון.
ואין דבר כזה נשמה זה דבר שבני האדם המציאו.
אני הבאתי לך קישור
בבקשה תוותרי על דקה מזמנך ןתקראי ככה יהיה לך קל יותר להבין אותי

יש כזה דבר נשמה וזה לא דבר שאנשים המציאו.. מחלה של דיכאון יכולה להתרפא כמו מחלה רגילה, התרופה היחידה שתעזור היא לא כדורים אלא תהליך של שינוי חיובי בחיים. דיכאון זה שונה ממחלות רגילה, זה מחלה של הנפש, נשמה, מחלות רגילות זה בגוף והנפש צריך ריפוי נפשי. לא פיזי. זה בנפש שלך. לא בגוף, זה משפיע עליך כי זה בנפש שלך משפיע יותר והנפש שלך ריקה כי אין לה אהבה וחום, יש דבר שיכול לעזור להיפתר מזה, שיטות, ודרכים, מטפלים הוליסטים, אפשר. זה עובר, זה עבר לאנשים פה שאני מכירה, אומרת לך שאת יכולה אפילו לדבר אתם. יש דבר כזה נשמה, זה לא דבר שהומצא..

אני דווקא כן חושבת שאפשר להעביר דיכאון אם מתייחסים אליו בצורה הנכונה ולא בתור מחלה שצריך לנסות להיפטר ממנה. יש סיבה לכך שאנשים מדוכאים. אפשר לשנות דברים, להסתכל בצורה שונה, להבין.
וחוץ מזה שפסיכולוגים לא באמת עוזרים.

דיכאון
זו
מחלה
כרונית.
מחלה כרונית
לא עוברת
בבקשה תיכנסו לקישור, תקראו ותבינו.

אפשר להעביר דיכאון.. והמחלה יכולה לעבור אם תנסי שהיא תעבור לך דרך תהליך של ריפוי נפשי ואמרו לך כמו שאמרתי לך, פסיכולגים לא תמיד עוזרים וגם לא כדורים, אמרו את זה כבר הרבה פעמים, שאפילו יגידו ללכת לפסיכולג או לקחת כדורים יגידו לך שזה לא עוזר באמת, הרבה מפה היו אצל כמה כאלה והם לא באמת הקשיבו להם או ניסו לעזור להם וכל זה ורק רצו מהם כסף ותרופות רק הפכו את זה ליותר גרוע, תופעות לוואי וכל זה.. היא עוברת, אני מכירה שלושה אנשים שהם היו בזה, עברו את זה וזה עבר להם...

לא נכנסת לקישור.
יש כמה סוגים של דיכאון
אני חולה בדיכאון כפול שזו בעצם מחלה כרונית. שלא עוברת.
מחלה כרונית (לא רק מחלות נפש) הן מחלות שלא עוברות.
ומומחים מכל העולם שחקרו את זה שנים על גבי שנים קבעו את זה.
וזו מחלה כמו סרטן, וכמו דלקות וכאלה.
וזאת מחלה קשה. קשה מאוד. במיוחד שיש גם חרדות.
היא נשארת תמיד. אפשר לטפל בה (זאת אומרת דרכים להרגע) אבל היא לא תעבור
היא תמיד תשאר.
והשלושה אנשים שאת מכירה כנראה לא באמת חלו בזה ואובחנו חולים בדיכאון כרוני.

את בטוחה שזו מחלה כרונית שלא עוברת, או שאת אומרת את זה כי פסיכולוגים ומומחים אמרו?

מה יש לכם למה אתם תוקפנים היא באה לעזור ולנסות לשפר מה אתם ישר קופצים עליה לעזזאל אם השאלה לא באה לכם בטוב פשוט אל תכנסו לזה וזהוו. שואלת השאלה תודה רבה יקירה את במאדם טוב

פסיכולוגים ומומחים יכולים לטעות לפעמים, אם יגידו למישהו שאין סיכוי להציל אותו, הוא יאמין בזה שאין תקווה ויוותר. הם באמת היו בדיכאון קליני, אני יודעת מי הם אבל לא אגיד, אז פסיכולוגים ומומחים אמרו, הם גם אמרו שצריך לוותר ולתת לזה להרוס אותך? זה כמו שרופא יגיד לחולה בבית חולים, סליחה אבל אי אפשר לרפא אותך.. רופא אמור לרפא.. יש רופאים לדיכאון שטובים יותר מפסיכולגים וזה.. שאומרים לך שאתה חולה ושאין לך תקווה וכל זה, אתה מתחיל להאמין לזה, את מעדיפה להאמין שאת חולה ושאין תקווה או שאת מעדיפה להאמין שאפשר להתרפא מזה? בכל מחלה יש תרופה, גם לסרטן, שזה כנראה לימון או להגשים חלומות.. אפילו חולי סרטן לא איבדו תקווה ועשו מה שיעזור להם לחיות גם אם הם ימותו מזה או לא.. יש דברים שמרפאים, שאומרים לך שאין תקווה, מתחילים להאמין לזה וחושבים שבאמת אין, שרופא אומר שאי אפשר לרפא מישהו, אז הוא באמת יחשוב שאי אפשר.. יכולים לומר לך הרבה דברים, שזה בלתי אפשרי או קשה מדי, אבל הרבה אנשים עשו את הבלתי אפשרי והוכיחו שכן אפשר, אנשים מפורסמים, כוכבים, וזה, אלברט איינשטן המציא את תורת היחסות, והוא גם לקוי למידה אבל הוא לא נתן לזה להפריע לו. אם הוא מוותר בגלל לקות שלו, הוא לא היה מצליח, בטוהבן, היה חירש, אבל זה לא מנע ממנו לנגן מוזיקה למרות שהוא לא שמע אותה, יש הרבה סיפורים על אנשים שעברו דברים קשים והצליחו.. העניין הוא רק רצון חזק של שינוי..

אני לא מוותרת. עובדה- אני ליד כביש ואני לא קופצת לתוכו.

את צודקת באמת לחשוב חיובי ואופטימי יכול להעביר דכדוך והרגשה רעה אני בעד! (:
אבל דיכאון זה משהו אחר.
וחרדה חברתית זה בכלל משהו אחר.
אלו דברים שיש אנשים שקשה להם לתפוס את זה, וזה בסדר.
חרדה חברתית זה דבר שאין ממש עליו שליטה והסבירו את זה כבר אז לא ארחיב בנושא.
ודיכאון זאת בכלל מחלה ויש דיכאון כרוני שבאמת לא עובר ויש קליני ואני לא אכנס לזה.
אני מאחלת לכם שתהיו תמיד שמחים ואופטימים (:
אגב
פסיכולוגים ומומחים מכל העולם שעשו על זה מחקרים שנים לא יטעו, הם מסתמכים על עובדות. ולא יקבעו סתם שדיכאון כרוני זו מחלה שלא עוברת, היא באמת לא עוברת.
וזה בסדר יש אנשים שלא תופסים את זה, והכל טוב.
אני מקווה שתצליחו להתמודד עם זה (: ולהתגבר על החרדות והדיכאון.

אפשר תמיד לבחור מחדש.. לא צריך לסבול מזה, למשתמשת זה טוב שאת לא מוותרת ולא קופצת לתוך הכביש, זה מראה שיש לך רצון עדיין לחיות קצת. זה טוב, בנות אני מאמינה בכן שאתן תצליחו למצוא דרך כלשהי לצאת מזה, מתישהו או יום אחד, אני לא יודעת מתי או איך או אם זה יקרה, אני מאמינה שכן, כי אני לא רוצה לחשוב על יום שאתן תישארו במצב הזה לנצח כל הזמן ותסבלו, זה לא טוב לכן ואתן יודעות את זה אני מאמינה בכן, בכוח שלכן, שתמצאו את הדרך לצאת משם, לפרוץ את הכלא ולהיות חופשיות. יש לכן עדיין בחירה חופשית, אתן עדיין יכולות לשנות, זה עוד לא מאוחר, אני מאמינה בכן ואתן מסוגלות.. :)

אי אפשר לא לסבול מזה! אי אפשר!
באמת שנשבר לי.

אז בואי תשני את זה, אם נשבר לך מזה, אז בואי נחליט שלא ניתן לזה להרוס אותנו עוד יותר, אתן סובלות מזה כי אתן בוחרות להיות בזה ולהישאר בזה. ואתן עוד לא החלטתן עדיין ובחרתן מחדש.. נשבר לך? אז בואי תשני את זה, אל תתני לזה להמשיך.. פתגם חכם אומר: שים לב למחשבות שלך הן הופכות למילים, שים לב למילים שלך הו הופכות להיות למעשים, שים לב למעשים שלך הם הופכים להיות לאופי, שים לב לאופי שלך הוא הופך להיות גורל "

קודם כל, כל הכבוד לך שאת מנסה לעודד פה משתמשים, באמת, רק מהשאלה הזו רואים שיש לך נפש טובה ולב טוב, שאכפת לך. אבל... הניסוח של השאלה (או העידוד) קצת כשל בדרך
הוא יצא מאוד תוקפני ומחייב, זה מה שהאנונימית כנראה רצתה להגיד, למרות שאני לא מתיימר לנחש מה דעתה, כך אני הרגשתי
לתגובות: אני לא מבין ענק בעולם הפסיכיאטריה, אני עצמי הייתי מטופל מספר שנים
ועדיין אני לא פסיכיאטר, אלא רק מטופל לשעבר. כל המגיבים למיניהם שאומרים שזה עובר, האמת שלא. אפשר רק להקל על זה ובכל זאת גם אם הקלת, שילבת כדורים, הגעת לשיא מבחינתך שאתה מרגיש קצת יותר טוב מבעבר - עדיין בפינה שם במוח קיים העצב הזה שמחכה רק להזדמנות להשתלט ולדכא אותך. קשה מאוד לתאר את התחושה הזאת. זאת לא עצלות, לא צריך להיות תוקפניים, זאת נטו תחושה של דכדכוך עמוק שאי אפשר בכלל להכניס לתוך מסגרת תיאורים מאוצר מילים. אני בהחלט מסכים שאפשר להקל ולשפר וישנם דרכים, אבל תוקפנות היא אינה הדרך העיקרית או בכלל, אני לא ממליץ אלא רק במקרי קיצון חריפים. לנער מישהו ולהגיד לו "הלו תהיה שמח, השמש זורחת", זה לא עובד ככה. בשביל זה נועדו הטיפולים. כמו שמטפלים פיזית בגוף, כך גם בנפש... אהבה, אני מאמין, היא אחד מהטיפולים האלה. בלי מישהי שתתמוך בי לאורך כל דרך הטיפול, כנראה שלא הייתי מצליח להתמיד
היא הזכירה לי שאני עושה את זה בשבילי. כי פעם היו ימים שלא רציתי, שלא התחשק לי בכלל
הנפש היא חלק עדין בנו, כבני אנוש וצריך להתייחס לכך בהתאם
לכן, אני אומר, כן לומר לאנשים שהם צריכים לעשות משהו עבור עצמם, אבל אי אפשר להגיד להם להיות שמחים...
תודה על המילים החמות, מקווה שהסברתי עצמי כראוי

טוב לא ניסתי לתקוף או להכריח וכל זה, רק נתתי להן בחירה חופשית לבחור מה הן רוצות לעשות, הכול עניין של בחירה ורצון ואמרתי שיש אנשים שיודעים איך לטפל בנפש ולרפא אותה, מטפלים הוליסטים, קאוצרים, בשיטת נלפ ורייקי וכל זה..

לכל האנשים המאוד מאוד "חכמים" שאומרים "זה הכל בראש שלך"

הפיל כבר הבנו את הטיעון שלך, תודה רבה ולא תודה.. שוב אתה מביא סרטונים ציניים? רוב הדברים זה באמת בראש שלה, מחשבות טורדניות ואובדניות זה בתת מודע. מה שהיא חושבת. חלק מזה.. שבא מדיכאון

המקור של רוב הדברים הוא באמת בראש.
דיכאון זה בעצם תסמין של בעיה עמוקה יותר.. יש סיבה לדיכאון. גם אם זה לא נראה ככה.

מצאתי לכם סרטון של מישהי שיש לה דיכאון מסבירה מה זה
עכשיו תראו מה זה! ויש לה עוד סרטון של התקפי חרדה אז תוכלו גם להיכנס לזה
אני שמחה שיש פה סוף סוף אנשים שמבינים אןתי גרמתם לי לחייך (:

נכון יש הרבה דברים שהמקור שלהם הוא בעצם בראש
אבל דיכאון וחרדות לא קשורים לזה.
דיכאון זו בכלל מחלה בפני עצמה
בן אדם לא יכול להכריז על עצמן שהוא בדיכאון כי הוא עצןב שזה מה שמלא עושים.
צריך להתאבחן אצל פסיכיאטר
והוא קובע אם יש לך דיכאון
וגם יש כל מיני סוגי דיכאון
וחרדה זה בערך אותו דבר

טוב, זה הכול עניין של רצון, אם תרצו אם אין זו אגדה, רק צריך שתרצו את זה ותעשו שיהיה טוב, תהיו חזקות ולילה טוב ולא התכוונתי ללחוץ או משהו, אם נפגעתן מזה, טוב הבנתי, רק רציתי לעזור לכן, אם פגעתי בכן אז סליחה, אבל קשה לי שאתן סובלות ככה בגלל זה.. וחבל שתישארו בזה יותר מדי. זה הכול נעשה בכוונה טובה לעודד אתכן..

תודה שניסית לעזור אבל זה לא אפשרי.
זאת מחלה
כרונית.

זה יכול להיות אפשרי.. ולכל מחלה יש תרופה, טבעית יותר מכימית... זה יכול להיות אפשרי ואני מאמינה בכן שתצליחו להתרפא ממנה בעזרת ה.. או בעזרת משהו אחר..

"הפיל כבר הבנו את הטיעון שלך, תודה רבה ולא תודה.. שוב אתה מביא סרטונים ציניים? רוב הדברים זה באמת בראש שלה, מחשבות טורדניות ואובדניות זה בתת מודע. מה שהיא חושבת. חלק מזה.. שבא מדיכאון"
טוב... אורה ושמחה... שוב את מביאה "אמרות חוכמה" טהורות?
רוב הדברים שאת אומרת זה גם באמת בראש שלך. מחשבות והזיות בתת מודע. מה שאת חושבת. זה חלק מזה. שבא מהמחשבה שלך.
*שיעול שיעול אמונה *

*אני רק אציין שאמרתי בדיוק מה שאמרת עליה. לכן מה שכתבתי לגיטימי בדיוק באותה המידה כמו מה שאת כתבת*

תודה שניסית לעזור, אבל אם לא היה לך דיכאון אמיתי אז את לא יכולה להבין מה אני עוברת

אז מה? אתה יכול להפסיק לזלזל, ולרדת עלי? אני מנסה לעזור להן, אני לא צריכה שאתה תרד עלי שכולם פה.. " שיעול שיעול אמונה " האמונה שלי בסדר גמור, אם לא אכפת לך אני יכולה לנסות להבין גם בלי דיכאון, אני יכולה לעזור. אני פשוט לא רוצה שתסבלו מזה..

התקף חרדה זה בדיוק כמו לקבל התקף לב
מי שיש לו התקפי חרדה מרגיש באותו רגע כאילו הוא עומד למות
ואת לא תוכלי להבין את זה
כי אין לך את זה.
כנל לגבי דיכאון.
דיכאון זו בכלל מחלה
מחלה לכל דבר
מחלה כרונית שלא עוברת וזה לא משנה כמה הרצון חזק
זה לא עובר.

הפיל אני מסכימה איתך לגמרי.
אורה ושמחה זה לא בראש שלי
ואם היית מתייחסת לסרטונים שהבאתי לך פה ולקישורים אולי היית מבינה דבר או שניים.
להיות עצוב ולחשוב מחשבות טורדניות זה בעצם חלק מהמחלה. זה לא בראש שלי.
בדיוק כמו דלקת גרון
כואב לך הגרון נכון? זה לא בראש שלך.

טוב בסדר, אני עדיין לא מוכנה לוותר עליכן ולתת לכן לסבול מזה לתמיד.. זה עשוי לעבור מתישהו, אם רוצים שזה יעבור, סליחה שאני נשמעת לך יותר מדי חיובית, לפעמים אני בקושי כזו.. כאב גרון זה פיזי, דיכאון זה נפשי. היא יכולה אולי לעבור וגם אם לא, אני לא אתן לכן לסבול ולהיות לבד בזה. אני אלחם עליכן עד הסוף. זה מה שאני עושה עם הבנות שאני מנסה לעזור להן, נלחמת עד שתהיה להן תקווה, אני לא אוותר, ואתן יכולות לומר שאי אפשר, אבל אני יודעת שמתישהו, אולי כן יהיה אפשרי.. תמיד אפשר, זה אולי נשמע לכן מטופש וכל זה אבל לי לא..

אנחנו נסבול מזה כל החיים גם אם נרצה וגם אם לא. זאת מחלה שלא עוברת וזאת נראה לי באמת הפעם המאה שאני מסבירה את זה.
זאת מחלה כרונית שלעיתים קרובות עוברת בתורשה
ולא
היא לא עוברת. אף פעם. אפשר להקל אבל זה לא ברמת עובד.

אתן לא תסבלו מזה לכל החיים, אני לא אסכים לכך! מתישהו היא תעבור וזה באמת עובד. אולי כן ואולי לא, אבל אני לא אוהבת שאנשים סובלים:(

תאמיני לי שכם אני לא רוצה והלוואי וזה היה תלוי בי
אבל זה לא תלוי בי
זה לא
זאת מחלה
שלא עוברת
ואין מה לעשות

לנושא השאלה:
אי אפשר "לשחרר".
זה מחלה. זה לא בחירה.

להוד אודליותה (אורה ושמחה)
את?
לעזור?
ממתי?
ואני בטוח לחלוטין שלהגיד לאדם שחולה במחלה ש"זה הכל בראש שלך" יהיה מאוד אפקטיבי בלהחלים.
את גאון!
לכי לבתי חולים! תגידי לחולי סרטן ואיידס. קומו מהמיטות! אתם לא באמת חולים! זה הכל בראש שלכם!
ג-א-ו-נ-י
אבל תני לי לנחש... יש הבדל... הרי אחד זה
*מחלה פיזית אמיתית מתועדת. מוכחת עלידי המדע. ומיוחסת ברצינות עלידי הרפואה *
והשני זה...
*מחלה נפשית אמיתית מתועדת. מוכחת עלידי המדע. ומיוחסת ברצינות עלידי הרפואה *
יש הבדל עצום!
אז מן הסתם המחלה הנפשית זה רק בראש של אנשים!
לכי לבתי חולים נפשיים! כמו שלוותה! לכי לאנשים שמוחזקים בכפייה מהחשש שהם יפגעו בעצמם או יתאבדו בגלל דיכאון חמור. ותגידי להם "זה הכל בראש שלכם"
זהו! זה הפתרון! "זה הכל בראש שלכם"
איך אנשים שלמדו שנים פסיכולוגיה רפואה וביולוגיה לא חשבו על זה!
צריך לתת לך פרס נובל!
הרי אם פשוט אומרים לאנשים.. "זה הכל בראש שלך. תתגבר על זה."
ו boom
הם מחלימים!
נס!

אכן. זה בהחלט עוזר.
את ללא ספק "מנסה לעזור להן,"

בדיוק! סוף סוף מבינים אותי!

אולי תפסיק לרדת עלי כבר?! ואני לא אומרת לו רק את זה, אדון פיל, עכשיו מה? יורדים עלי אחרי שאני מנסה באמת לעזור!? אני משקיעה פה תגובות פה, כותבת מהלב שלי ואתה יורד עלי בפני כולם פה!? לא אמרתי את זה, לחולי סרטן יש דרך להתגבר על זה, אנשים שעברו פיגועים וזה, זה משהו אחר. לא אמרתי את זה ככה, לא אמרתי שזה יהיה קל או פשוט, אמרתי שזה יהיה עניין של רצון וכוח, תהליך, עבודה עצמית.. תודה רבה שאתה יורד עלי בפני כולם פה ומשפיל אותי.. אין לך מושג כמה שאני מנסה לעזור פה... אני מנסה לעזור לבנות שאני עוזרת להן כבר שנתיים משנה הקודמת עד שנה הזו, אז אל תגיד שאני לא עוזרת, אני מכירה אותך ואתה ידוע באנטי שלך, אז תפסיק, תלך לדיונים של דת ושם תגיד את זה.. אני באתי לחזק אנשים וכל זה, לא שיפגעו בי ויזלזלו בי.. עם כל הכבוד, תפסיק להיות כזה אנטי... -.-

גם אני חשבתי ככה עד שזה תקף אותי. דיכאון זה מחלה. אני מוקף חברים, יש לי חברה ומשפחה טובה ועדיין יש ימים שלמים שאני בדיכאון בהם. למה? סתם! זאת מחלה

אני מסכימה עם כל מילה ש'הפיל' אמר
מחלה נפשית ומחלה פיזית זה בול אותן הדבר!

מחלה נפשית שונה ממחלה פיזית, פיזית זה בגוף, נפשית זה בנפש, גוף ונפש זה נפרד. ואני לא מסכימה אתו, הוא יורד עלי בפני כולם, מחלה נפשית אולי אפשר לרפא ולא אמרתי שזה קל או פשוט, דיי להוציא מה שאני אומרת בקשרו, עכשיו אני פגועה בגללך, שמח?! מה כולה רציתי או אמרתי!? אמרתי שזה קל? אמרתי שזה פשוט? איפה? אמרתי שזה עניין של רצון וכוח! אמרתי שאפשר לעשות את זה דרך רצון, אולי אי אפשר היום אבל בגלל הדיכאון אבל אולי מתישהו, אני במאת מאמינה בהן וחושבת שהן יצליחו, ואתה לא תגיד לי שאני לא עוזרת, אני לא נותנת נוסחות קסם, רק דרכים וכל זה, כל השאר הן יעשו בעצמן אם הן רוצות בכלל... --.-

אורה ושמחה
דיכאון
זה סרטן
אפילו יותר גרוע מסרטן
דיכאון כרוני לא עובר וסרטן כן.
בסרטן את יכולה עדיין להרגיש הכי שמחה בעולם
בדיכאון לא. וזה לא בשליטתך!
אין ההדל בין גוף לנפש! אין!
נפש היא חלק מהגוף שלך!
הרגשה אפשר לשפר
נפש לא! אי אפשר!

לא לעגתי.
השתמשתי בצורת חשיבה שלך בצורה מוצנת למטרת הומור. ובידור. כדי להמחיש עמדה רצינית.
את התעלמת מהקישור ששלחתי. לא רצית את ההסבר של טום טראגר.
אז קיבלת את ההסבר של הפיל.
אבל אל תדאגי... זה בכל זאת את... אני לא מצפה ממך "להקשיב להסברים"
או "לשקול את הצד השני"
ולכן לא ראיתי מטרה בלנסות להסביכ לך בצורה נורמטיבית.
כתבתי את זה לבידור ולהארה של אנשים אחרים שהם לא את. אבל זה כן הופנה אליך.
אם באמת היית רוצה להקשיב. היית נכנסת לסרטון

אבל... כמו שצפיתי מראש בתשובה המקורית...
יש הבדל... הרי אחד זה
*מחלה פיזית אמיתית מתועדת. מוכחת עלידי המדע. ומיוחסת ברצינות עלידי הרפואה *
והשני זה...
*מחלה נפשית אמיתית מתועדת. מוכחת עלידי המדע. ומיוחסת ברצינות עלידי הרפואה *
יש הבדל עצום הא?

זה לא כאילו שניהם גורמים למחסור ובעיות בגוף האדם בשרכים שונות בצורה שמעבר לשליטה המודעת של האדם.. אה.. רגע.. זה כן:

נפש
זה חלק מהגוף
חד משמעי.

יש הבדל בין נפש לגוף ואפשר לרפא נפש דרך דברים שמתאימים לה, רוחניים יותר.. ראיתי את הסרטון שלך.. הנפש שונה מהגוף, היא יותר רוחנית, הגוף לעומתה חומרי יותר, זה שונה ויש להם צרכים שונים, הגוף צריך אוכל וכל זה, נפש דברים רוחניים, אהבה וכל זה... כדורים לא מרפאים את הנפש, זה מדכא אותה, אמרה לי מישהי פה

אין אין אין אין אין!
אין!
את יודעת מה זה לקבל התקף חרדה? בואי אני אתאר לך סיטואציה
את יושבת בבית
וחברה טובה מאוד שלחה לך הודעה לא במקום
את נלחצת
מתחילה להזיע
נושמת בכבדות
את מרגישה כאילו זהו
פה נגמרים לך החיים את מתה.
את מרגישה כאילו זהו נעצרת לך הנשימה
אז רואה את המוות.


זה התקף חרדה
ואין כל זה שליטה
אין!
תאמיני לי אורה ושמחה
אם היה אפשר להעלים לי את הדיכאון בעזרת הרצון הוא היה נעלם מזמן.

טוב בסדר, אבל נפש אפשר לרפא דרך דברים שמתאימים לה בעיקר, יש ריפוי לנפש, אנשים שיודעים לרפא אותה, אני מבינה שקשה לך.. אולי אפשר לשלוט בזה, אולי יש שיטה, אי אפשר לדעת, כי את צריכה רצון חזק מספיק.. בכל מקרה אני מאמינה שתהיה דרך להבריא מזה נפשית יותר מפיזית.. תהי חזקה בכל מקרה

אי אפשר! לחלות במחלת נפש זה הדבר הכי גרוע מבחינתי!
ואת לא תוכלי להבין את זה
למה?
כי אין לך את זה.
יש לי את הרצון הכי חזק שיכול להיות
את לא יודעת כמה בא לי להבריא מזה
אבל
אי
אפשר

אנונימית.
תוותרי.
עכשיו היא כבר עברה לעולם הרוחניות והנשמות וכל שאר ההזיות.
היא לא מודעת לזה שהתודעה זה תגובות כימיות במוח.
ולכן כדורים שונים נגד דיכאון מנטרלים או מאזנים את הכימיה במוח.
ולהם קוראים "כדורים נגד דיכאון"
או שהיא מודעת למדע הזה. ופשוט מתעלמת ממנו.
בשני המקרים אין טעם לנסות לשכנע אותה.

אני אוכל להבין את זה גם אם לא עברתי את זה, אני אוכל לתמוך ולעזור לעודד, אם את רוצה, לא עברתי לשום עולם. תודעה זה לא מה שאתה חושב. אני אומרת לך כי מישהי מפה, אמרה שכדורים זה לא עוזר לדיכאון..

את לא! עובדה את לא מבינה את זה!

אני כן, וזה לא עובדה, אני אוכל להבין את זה :)

רפרפתי בקצרה, ראיתי את הפיל והאנונימית מתחרפנים ואת הכינוי "אורה ושמחה" והבנתי הכל. אז אגיב - יש דיכאון שאפשר להעביר, ויש דיכאון קליני.
דיכאון ש"אפשר להעביר" בד"כ נגרם עקב איזשהו אירוע ספציפי בחיים שגרם לנו לצנוח אל הקרקע. בעזרת טיפול מתאים, עם או בלי שימוש בכדורים, ניתן לצאת מזה.
דיכאון קליני הוא הפרעה נפשית *כרונית*. כלומר, מתמשך ומשתרע על פני ימים, שבועות, חודשים וגם שנים.
אפשר להציב רוחניות מול מדע ולתת להם לכסח אחד לשני את המהות, אבל העובדה שדיכאון קליני אי אפשר להעביר בעזרת נרות ריחניים וחיוכים - קיימת.
אנשים נאבקים מדי יום בתחושת ייאוש ועצב אין-סופיים, ואם תבואי בגישה של "תחייכי אל החיים והחיים יחייכו אליהם", את רק תחמירי את המצב ותגרמי להם להתנדף מהעולם במהירות הבזק.
יש הפרעות נוספות, כמו מאניה-דיפרסיה. מאניה-דיפרסיה יכולה להגיע בדרגות שונות. אתן צורה שרלוונטית לשאלה - מאניה-דיפרסיה שבה הדיפרסיה היא השולטת. כלומר, הדיכאון. אנשים כאלו לוקים במצב רוח ירוד שאין לתאר אותו, ורק בעזרת תרופות וטיפול רציני אפשר באמת להתמודד עם זה. טיפול רוחני בכלל לא בא בחשבון, כי הם *חולים* בזה. הם לא יכולים לצאת מזה בעזרת שיחות והטפות שמחה.

אורה ושמחה זה נחמד מצידך שאת ככה באה ברוח טובה ומנסה לעזור אבל עם מדע אי אפשר להתווכח, ומומחים חקרו את זה שנים והוכיחו לפי עובדות שדיכאון היא מחלה בפני עצמה ורצון זה לא מה שמעביר אותה.
אז זה די מיותר להתווכח פה עם אלפי פסיכולוגים ופסיכיאטרים שיודעים מה הם אומרים, דיכאון זו מחלה.
תמשיכי להיות אופטימית וחיובית (:

^
נעע... לא מתחרפן.. את העובדה שאורה ושמחה מקובעת במקום ידעתי עוד לפני התגובה הראשונה פה.
אבל זה 2 בלילה... משעמם. וחוסר ידע של אנשים זה מקור בידור חביב.

לגבי האמירות שלך בהקשר הדיכאון. מדובר פה על דיכאון מאובחן. לא אדם שהחליט על ביסוס עצמי שהוא בדיכאון.
ופעם אחרונה שבדקתי דיכאון מאובחן *זה* דיכאון קליני. אז...

ברור לי, אבל היא מדברת על כל דיכאון אפשרי. גם על מחלות שכבר אובחנו. מדיכי על שבירת ציפורן ועד לקורט-קוביין-סטייל.
אודיה הילה כנגד כל הסיכויים!

אני לא מקובעת, לא אמרתי שקל להעביר דיכאון קליני ואני יודעת מה זה, אפשר לצאת מזה דרך עבודה קשה והתמדה, מדע לא תמיד צודק בנוגע לנפש, רק לפרטים טכניים, מדע לא יודע על הרגשות וכל מה שקשור בלהיות אדם ונפש.. מחלה שאולי אפשר להתגבר עליה. אני יודעת מזה דכאון קליני, חקרתי את זה באתרים של זה, דיברתי עם אנשים בפרטי שהיו בזה, ורק רציתי לעזור..

גם לא קשה להעביר דיכאון קליני
זה לא כל כך אפשרי.. אז..

"לא אמרתי שקל להעביר דיכאון קליני ואני יודעת מה זה"
*אי אפשר* להעביר את זה.
לא בקלות ולא בקושי.
זה הקטע בדיכאון קליני, הוא כזה שלא מעבירים.

אני לא מקובע, לא אמרתי שקל להעביר סרטן הרפס או איידס קליני.
ואני יודע מה זה!

אפשר, יש רופאים לנפש, מטפלים וכל מני שיטות, והפיל אתה יכול להפסיק לרדת עלי ולחזור על מה שאני אומרת?! אפשר להעביר, יש פה אנשים שעברו אותו.. אם לא קשה להעביר דיכאון קליני אז זאת אומרת אפשר.. זה יכול להיות אפשר, יש מטפלים הוליסטים שיודעים לרפא נפש, נלפ, רייקי, קאוצרים ועוד..

אי אפשר. אי אפשר. אי אפשר.
את לא יודעת מה זה
וכן
את מקובעת

את הורסת לי את הרצון לדון כל כך מהר

יהיה אפשר.. אני יודעת מזה דיכאון קליני, בדקתי את זה באתרים, כתוב שיש שיטות משלימות, תרפיות וכל זה. יש גם שיטות אחרות להתגבר על זה.. ואני לא מקובעת, רק מנסה לעזור, בואו לא נשפוט פה, אני לא ניסיתי לפגוע בך, במודע או בכוונה, אוקי, רק לעזור ולעודד, אז נגיד ככה, את צודקת, אי אפשר ותמשיכי לסבול וכל זה, וחבל שככה יהיה, אני לא רוצה שתסבלי ובטוח שגם את לא רוצה, אולי בעתיד תהיה דרך או שתהיה השנה או מתישהו דרך לצאת מזה.

רגשות ונפש
זה לא
אותו
הדבר.

אורה ושמחה,
התגובות האלה של ה"תחייכו והעולם יחייך אליכם" לא עוזרות.
כי זה ממש לא ככה.

את כרגע מבטלת עובדה שמבוססת על הוכחות ואנשים חקרו את זה ופסיכולוגים ופסיכיאטרים למדו הרבה מאוד שנים ונראה לי שהם יודעים על מה הם מדברים.

לא אמרתי את זה ככה -.- רגשות ונפש זה אותו הדבר.. את מרגישה דיכאון קליני כי הנפש שלך ריקה. חסר בה משהו.. ואני לא אמרתי תחייכו והעולם יחייך אליכם, אני אמרתי גם לעשות ולשנות אם רוצים, הדגש אם רוצים, אני מאמינה שתהיה דרך ותרופה לזה. אני לא מאמינה שאנשים יסבלו לנצח כי אני לא אוהבת שסובלים.. אני אדם טוב שרוצה לעזור ולהטיב ואני לא אוהבת שאחרים סובלים סתם ולא יכולים להיות מאושרים, קשה לי בלב כמו שקשה להם, כואב לי עליהם.. אמרתי לנסות ולשנות, עשייה ושינוי ורצון.. אולי.

זה בדיוק כמו להגיד
זרקו כסף
והעולם יזרוק אותו אליכם בחזרה
זה לא עובד ככה.

ילדה.
זה מחלה.
אפשר לאזן את זה עם תרופות (פעם אחרונה בדקתי תרופות זה דבר פיזי)
לאזן את המרכב הכימי במוח. (התודעה הזיכרון המחזבות והרגשות שלנו)
אבל שיפריע לדברים אחרים כמו רעב עייפות וכדומה.
אי אפשר "להעלים" את זה.
אני אתן דוגמא ש"סוג של" קשורה.

קפה.
אם תשתי קפה. סם הקפאין "יטשטש" את החלק במוח שלך שאחראי על המעקב אחרי הצורך בשינה.
ולכן את לא תרגישי שאת עייפה יותר. תרגישי מלאת אנרגיה ועירנית.
זה לא שינה את המצב שלך. הגוף שלך עדיין באותו המצב. את פשוט באופן זמני לא מודעת לזה.
תרופות דיכאון עוזרות עלידי "טישטוש" קבוע. (כל עוד לוקחים את התרופות)
(והגוף גם עם הזמן וכמו קפה יודע להסתגל לסם ולכן צריך לשנות מינון וכדומה)
אבל בסופו של דבר. את לא יכולה "להעלים" את העייפות.
ואת לא יכולה "להעלים" את הדיכאון הקליני

או שאת גם הולכת לשלול את כל המחקר בהקשר של דיכאון גנטי?

אני יודעת שזו מחלה ולא אמרתי דברים כאלה, אמרתי שאפשר לנסות ולעשות, להתמיד ולעבוד קשה.. זה הכול, לא אמרתי שכול יבוא לך על מגש של כסף או שפתאום יקרה נס.. באמת, אולי אי אפשר, אבל אפשר להתגבר על זה, אם רוצים.. אתה יכול לשלול את זה, אני רק מציעה דרכים, לא תרופות קסם, אלה עצות ולא אמרתי דברים כאלה, עכשיו אני די בדיכאון פה.. אני לא אמרתי שהכול יהיה פשוט וכל זה, אמרתי שצריך לעבוד קשה.. להתאמץ. זה הכול... מחלות אפשר לרפא, גם בגוף ונפש, יש רופאים לגוף ויש כאלה לנפש.. עכשיו דיכאתם אותי וגם גרמת לי להיות מדוכאת קצת, ידעים מה? צודקים, אין תרופה, תסבלו לנצח מדיכאון קליני שאין לו תקווה, אתן חסרות תקווה והכול חסר תקווה וכל זה, אם מה שבא לכן, יופי, אז אין תקווה והכול חסר טעם ואי טעם לחיות וניתן לזה לנצח אותנו, תודה רבה שדיכאת אותי! >< אמרתי שאפשר לצאת מזה דרך עבודה קשה, התמדה וכל זה

יש דברים שאי אפשר לעביר. אי אפשר להיות אופטימי כל הזמן שדברים שדבורים אותך נפשית שפשוט אתה מרוסק ואתה לא יודע איך לקום מזה

שוב, לא אמרתי שצריך להיות אופטימי כל הזמן, אמרתי שצריך גם דברים אחרים, יש דברים שאפשר להעביר.. אפשר לתקן את זה, להתגבר על זה, למצוא כוח שיעזור להעביר את זה. יש דברים שיכולים, אנשים, דרכים..

שמעי שאת לא יכולה לבוא לבנאדם בדיכאון ופשוט להגיד לו לשחרר קצת

לא אמרתי את זה, כולה רציתי לעזור וכל זה, באמת.. ואני אומרת וחוזרת שוב:
אני יודעת שזו מחלה ולא אמרתי דברים כאלה, אמרתי שאפשר לנסות ולעשות, להתמיד ולעבוד קשה.. זה הכול, לא אמרתי שכול יבוא לך על מגש של כסף או שפתאום יקרה נס.. באמת, אולי אי אפשר, אבל אפשר להתגבר על זה, אם רוצים.. אתה יכול לשלול את זה, אני רק מציעה דרכים, לא תרופות קסם, אלה עצות ולא אמרתי דברים כאלה, עכשיו אני די בדיכאון פה.. אני לא אמרתי שהכול יהיה פשוט וכל זה, אמרתי שצריך לעבוד קשה.. להתאמץ. זה הכול... מחלות אפשר לרפא, גם בגוף ונפש, יש רופאים לגוף ויש כאלה לנפש.. עכשיו דיכאתם אותי וגם גרמת לי להיות מדוכאת קצת, ידעים מה? צודקים, אין תרופה, תסבלו לנצח מדיכאון קליני שאין לו תקווה, אתן חסרות תקווה והכול חסר תקווה וכל זה, אם מה שבא לכן, יופי, אז אין תקווה והכול חסר טעם ואי טעם לחיות וניתן לזה לנצח אותנו, תודה רבה שדיכאת אותי! >< אמרתי שאפשר לצאת מזה דרך עבודה קשה, התמדה וכל זה



שוב, לא אמרתי שצריך להיות אופטימי כל הזמן, אמרתי שצריך גם דברים אחרים, יש דברים שאפשר להעביר.. אפשר לתקן את זה, להתגבר על זה, למצוא כוח שיעזור להעביר את זה. יש דברים שיכולים, אנשים, דרכים.. " אמרתי זה לא קל או פשוט, אפשר לצאת מזה דרך עבודה קשה וכל זה, אני יודעת שזו מחלה אבל גם לכל מחלה יש תרופה שמרפאת את זה.. גם מחלת נפש כי הכל מתחיל בה, באמת שדיכאתם אותי, כולה באתי לעודד, רציני שאני לא רוצה שתסבלו שתיכן מגורל כזה, אני בטוחה שאתן לא רוצות לסבול ככה לנצח. ואתה פיל, תעשה לי טובה.. נפש שונה מהגוף, היא שונה ממנו. ואני לא אמרתי שצריך להיות חיובי כל הזמן, גם לעשות ולשנות, אפשר לתקן, צריך למצוא משהו שיעזור לך, אבל אם אתן אומרות ככה, טוב צודקות, אין תקווה ואתן תסבלו לנצח, לא שאני אוהבת לומר את זה ושמחה עם זה, וסליחה שאני לא רוצה להשלים עם זה ולתת לכן לסבול מזה לנצח וכל זה, אני רוצה שתהיו מאושרות, זה הכול.. אולי יש לזה פתרון בעתיד..

טוב אני באמת רציתי לעזור לכן.-. למי שחושב שאני אמרתי שזה קל או פשוט, אני רוצה לומר שוב כי לא שמעתם אותי נכון בכלל, אני לא אמרתי שזה פשוט או קל בכלל, אמרתי שצריך לעבו ד על זה קשה ולהתמיד, אפשר באמת להתגבר על זה, אבל טוב תישארו בבאסה שלכן, אני רק ניסיתי לעודד אתכן קצת אבל אתן עמוק בתוך החור השחור הזה. אז אין מה לעשות אתכן, לרוע המזל תישארו לסבול. אני מקווה שמתישהו תראו שצדקתי, ולא אמרתי שצריך להיות גם חיובי כל הזמן, התכוונתי שצריך גם דברים אחרים, באמת שעשיתם לי קצת דיכאון עם השליליות שלכן פה, ואתה פיל, בלתי נסבל.. אני מנסה לעודד, אני יודעת מה זה, אני חיפשתי על זה באינטרנט וקראתי על זה ותאמין או לא, יש לזה פתרון לדיכאון קליני. יש.. מחלות בנפש הן שונות מגוף, בגוף זה משהו אחר. בנפש זה כי אין משהו שימלא אותה והיא ריקה.. אתה לא מבין גדול בנפש האדם ומה שהיא צריכה.. ואני לא חושבת שאתן רוצות לסבול באמת בזה ואתן כן רוצות לצאת מזה ואתן רק מפחדות וזה רק בגלל שהדיכאון שלכן גורם לכן לחשוב ככה ולכן אתן באנטי. מתישהו תבינו שתהיה תרופה לזה וזה לא כדורים או פסיכולגים וכל זה..

שזה נכון אבל לא כולם באמת יכולים לראות את זה ולדעת שהם בדיכאון

בנות יקרות, אני רוצה ששתיכן תראו משהו שיכול לשנות את הגישה שלכן, זה על אדם בשם אלון פז, הוא משותק ומונשם בבית חולים, מצבו היה יכול להיות גרוע יותר ממה שהוא עבר אבל הוא לא נשבר ולא נתן לזה להרוס אותו ולפגוע בו, נכון שהוא מונשם ומשותק, ולא מסוגל לעשות שום דבר בחיים שלו, גם לא ללכת או לעשות מה שאנשים אחרים עושים בחיים שלהם, אבל הוא התחזק בזכות זה, הוא מחזק אנשים, תקשיבו לדברים שהוא אמר שם בסרטון, תראו עוד סרטון שהוא מחזק אדם אחר, שאני אביא לכן גם, תצפו בזה ותבינו שיש תקווה לחיים, אם הוא הצליח להתגבר על זה, נפשית ומנטלית, למרות השיתוק שלו, וזה שהוא מונשם שם בבית חולים ולא מסוגל היה לעשות שום דבר שאנו כן יכולים לעשות והוא לא בוכה על זה, לא מתייאש, לא מוותר, לא נותן לזה להפריע לו, להמשיך להאמין ולהמשיך לקוות לטוב, אז זה אומר שיש תקוה, תלמדו ממנו משהו בנות יקרות, שתיכן צריכות ללמוד משהו מאדם משותק, ומונשם, תראו את הכוח שלו, האמונה שלו והתקווה שיש לו, אתן לא היחידות שהן במצב יותר גרוע פה, אתן לא היחידיות שסובלות וקשה להן, גם לו קשה, אבל הוא לא נתן לדבר כזה להרוס אותו, הוא משותק אז מה? הוא המשיך להילחם ולהתחזק, הוא מונשם והוא עדיין מאמין והוא עוזר לאנשים. אתן עוד יכולות ללכת, לדבר ולעשות מה שאתן יכולות, אם הוא הצליח להתגבר על זה, נפשית ומנטלית, אז גם אתן יכולות ומסוגלות לזה, תראו מה אדם כמוהו עובר ומאמין למרות הקושי שלו, לו זה לא בלתי אפשרי, לו כן זה אפשרי להמשיך להילחם, הוא יודע שיש תקווה, הוא התחזק מזה.. צפו בזה וקבלו כוח נפשי לחיים. לפעמים בחיים צריך שיעור מאדם כמוהו, וטוב שיש אדם כמוהו שמלמד אחרים על התקווה וגם הוא לא היחיד שמראה שיש תקווה וכוח לשנות, יש הרבה כמוהו שעברו ועוברים דברים קשים והצליחו להתגבר על זה..

אני גרה בחול
כל החברות שלי נשארו בישראל

וכל הכבוד לו (אני רצינית)

את יכולה ליצור אתן קשר, לשלוח להן הודעות במייל, וואצפ, וכל זה, לבקר אותן. גם את יכולה להתגבר על זה כמו שהוא יכול.. רק תאמיני בעצמך!