דברים שרק אנשים שקטים/ביישנים יבינו? יש לי כמה, אני אומר בהמשך.

שחושבים שאתה סנוב כשאתה לא כזה

אתה רוצה לדבר עם מישהו ואתה מתבייש אז אתה מדמיין את השיחה מיליון פעמים בראש

שאין לך מה להגיד למרות שאת/ה פשוט שיש לך מלא ופשוט לא בא לך לענות

שואל השאלה:
שכל פעם שמושיבים אותך ליד מישהו הוא צוחק עליך ואומר עליך דברים לכל הכיתה, כאילו אתה חלש יותר, כאילו אתה בחיים לא מדבר

שואל השאלה:
שכל פעם אתה מכין את הקול שלך לפני שמקריאים שמות
שאנשים לא באמת מכירים אותך ורק אנשים שיוצא לך להיפתח אליהם פתאום נהיים חברים שלך

שאם אני לא מראה רגש על הפנים חושבים שאני לא מתרגשת משום דבר למרות שבפנים אני מתפוצצת מהתרגשותת
מה שנקרא - ביץ' פייס ( לפחות בקטע שלי )

ששואלים אותך למה אתה שקט? למה אתה ביישן?
שצוחקים שאתה לא מדבר. שאתה חושב פעמיים ואפילו יותר על כל משפט שאתה מוציא מהפה. מפחד מדעות של אחרים. שאנשים מרשים לעצמם לעשות לך הכל כי אתה כזה

כשאתה שואל משהו ושואלים אותך "מה?" 50 פעם עד שאין לך כוחות לענות..

כשאתה צריך לעבור ליד חבורת ילדים

כשאתה יושב ליד מישהו שפעיל בכיתה ובדיונים

כשאתה יושב ולא יודע איפה לשים את הידיים ובאיזו תנוחה וכו.. או שזאת רק אני

כשהמורה שואלת אותך שאלה בכיתה ולא באלך לענות והיא מתעקשת עליך..

קורה לי כמעט כל יום

אה ושכתי את ההכי מעצבן שיש שפתאום וואלה לוקח את כל האומץ שבך ומדבר מוציא כמה מילים מהפה אומרים כזה "יואוו הוא מדבר" "הוא יודע לדבר " או שנגיד אומרים "יואו מה באת היום" "מתי באת?" אלה הדברים הכי מעצבנים בייקום נודרת כאילו עד שיש אומת מורידים לך הכל..

שאנשים פשוט חולפים על פניך או עליך ומדברים לידך כי הם לא שמים לב שאתה שם

1. שאת צריכה לחזור על כל דבר שאת אומרת לפחות 3 פעמיים כי לא שמעו אותך מספיק טוב.

2. שהמורה אומרת לך לענות על שאלה בכיתה/לקרוא משהו ואת פשוט שותקת/מגמגמת/יוצא לך קול רועד ומפוחד, ואחרי זה פשוט לקלל את עצמך ולהיות מובכת.

-שאומרים לך "לא ידעתי שאת יודעת לדבר"
-שמכריחים אותך לעשות משהו בפעילויות חברתיות ואתה ביישן או מכריחים דווקא אותך מכולם כי רוצים שתפתח, שום דבר טוב מזה לא יקרה אם זה בכוח, זה יכול גם הלפך לסגור אותי יותר..
-ששואלים שאלה, וכל הכיתה שוברת תראש להבין תתשובה איזה חצי שעה, ואתה יודע אותה כל הזמן וזה מבאס לא להצביע
-שאם אתה מקבל נגיד הערכה או תעודה על משהו טוב שעשית בבית הספר, אז אתה מתבייש לעלות לבמה לקחת אותה מול בית הספר, אפילו שזה משהו טוב
-שאתה צריך להיותסבלני כלפיכולם כי אתה ביישן מדי להגיד את דעתך..
-שי שאנשים חסרי טאקט שבאים ופשוט שואלים "מה הבעיה שלך שאתה שקט? למה אתה לא מדבר?"
, כאילו שאני הולכת לשבת ולספר לו את סיפור חיי עכשיו איך נהפכתי לאדם כזה.

שמישהו מדבר על נושא שאתה טוב בו או אוהב אבל אתה מתבייש לדבר כי אתה ביישן ויש לך קול חלש שגם ככה אף אחד לא שומע..

שאני חושבת שעשיתי פדיחות בשיחה עם אנשים או פדיחות מול אנשים ומריצה את השיחה ואת מה שקרה בראש אלף פעם רק כדי להזכיר לעצמי עד כמה אני מביכה ואסור לי להוציא מילה וזה כואב ומביך כל פעם שנזכרים

כשאתה עומד בחנות, והמוכרת מסיימת עם הלקוח שהיה לפניך, ולא שמה לב אלייך והיא מתחילה לדבר עם החברות שלה,
והיא פשוט קולטת אחרי כמה זמן שאתה רוצה לקנות משהו
והיא פשוט "חמודה, את שקטה."
ופשוט מחייכים אלייה חיוך מביך

הרגע שאתה רוצה להזמין פיצה אבל מתבייש להתקשר.
שאתה מחכה בתור ואנשים עוקפים אותך, אבל אתה שותק ולא אומר כלום.
כשהמוכר לא שם לב אליך בחנות ואתה מחכה שהוא ישים לב לבד.
שאנשים חושבים שאתה לא רוצה לדבר איתם כשאתה לא מתחיל שיחה בעצמך.

כשאתה רואה ברחוב מישהו שאתה מכיר ואתה מתחמק ממנו רק כדי לא להגיד לו שלום

שאת/ה מתכנן/ת משהו להגיד או כאלה ובסוף מה שקורה זה במקום כל מה שתכננת להרוס הכל בגלל ביישנות.-.
כשאת/ה צריך/ה להציג עבודה בכיתה ואת/ה לחוץ/ה מלדבר..
כשכולם דוחפים את האף לראות מה את/ה עושה כל הזמן..
כשאת/ה שומע/ת רוק והמורה דופקת לך כזה:"לא מתאים לך, את/ה שקט/ה"._. (לי זה קרה)
כשכולם חושבים שאת/ה סנוב/ית שבסך הכל קשה לך להתחבר..
כשהקול שלך חלש ואת/ה מפחד/ת להציג עבודות בכיתה כי כולם לא שומעים וזה קצת מביך.-.
שהמורות תמיד שואלות עם הכל בסדר ומנסות לעזור וזה לא עוזר ולהפך (לי קרה)
כשכולם לא מבינים שאת/ה כן מצחיק/ה והכל אבל פשוט קשה לך להפתח מהר..
כשאת/ה בעצם כמו כולם, רק יותר שקט/ה
כשמוזיקה זה חבר ממש טוב בזמן בית ספר
כשאת/ה פתוח/ה לגמרי רק כשאת/ה לבד
כשאת/ה ממש מנסה להשתנות אבל זה פשוט לא מצליח ואת/ה עדיין אותו אדם שקט שמתעצבן על זה שהוא ביישן ולא מדבר._.
(אני כל פעם מוסיפה אני נזכרת בהרבה חח)

שאתה אומר את את אותו הדבר כבר 4 פעמים ולא שומעים אותך
ששואלים מה דעתך ואתה כזה "כן.." ואתה מתבייש להרחיב
שאתה צריך לאמר להרבה אנשים משהו והם בקושי שומעים אותך
שמספרים בדיחה, כולם צוחקים ורק אתה מחייך חיוך מביך כאילו לא הבנת
קורה לי הרבה (:

שעוקפים אותך בתור ואת לא אומרת כלום.

את רוצה להגיד משהו, אבל חושבת מליון פעם לפניי, ובסוף לא אומרת.

וואו כל כך מזדהה עם כל מה שאמרו פה

שאתה לא מסתכל בעיניים לאנשים כשאתה מדבר, ואתה מנסה אבל כל הזמן מתרכז בזה שאתה נראה מוזר ולא מקשיב למה שהם אומרים ומוריד את העיניים בחזרה

שכל פעם שיש שיעור אני מפחדת שהמורה תעביר אותי מקום כדי לא לשבת ליד הערסיים
לעבור לידם לא בכוונה בהפסקות ופתאום הם מתחילים עם ההערות..
לא רוצה ללכת לטיולים שנתיים ושטויות בגלל הילדים
-
פעם אחת המורה אמרה לי "**** די לדבר" אז איזה ילד אמר "היא בכלל יודעת לדבר?" וכולם צחקו

כשיש לך פיפי ממש לוחץ ואתה חייב לשירותים אבל מתבייש להצביע ולבקש כי אתה לא רוצה לקום ושיסתכלו עליך.. ואתה מחכה שעתיים להפסקה

andy,kellin,oli, and rock<3 קרה לי גם...
אני גם שומעת מוזיקת רוק/מטאל ולא פעם ולא פעמיים ילדים פשוט שאלו אותי מה אני שומעת, ושהם גילו הם אמרו שאני "עדינה וביישנית וזה לא מתאים לי" ודפקו לי מבט מוזר.

-יש לי פחד מלדבר עם אנשים בפאלפון, יוצא לי קול רועד כי אני ביישנית. בטוחה שיש פה עוד כמה כמוני חח

-שאני חושבת מליון פעם לפני שאני מוציאה משהו מהפה, או שולחת הודעה למישהו.
ואז אחרי שאני שולחת הודעה אני פשוט ישר יוצאת מהשיחה וחושבת על כמה טיפשה יצאתי.

אנונימית
כן כולם חושבים שאני מוזרה והמורה שלי בכלל חושבת שאני בדיכאון בגלל זה למרות שלפי דעתי לרוק אין קשר לדיכאון
כנראה בגלל שלא הכל הכי אופטימי שם
היא שאלה אותי כזה: "את שומעת רוק בגלל המילים?" אז נראלי היא חושבת שאני בדיכאון (אני לא)

שימו זין על כולם! בגאווה! הם אפסים!

כשחושבים שאת אדישה אבל זו רק מסיכה.

שאני עושה את עצמי משחקת בטלפון רק כדי לא ליצור קשר עין או שיפנו אלי ויפרו את שלוותי

שאמרתי או עשיתי משהו מביך ואז אני כל כך מצטערת שעשיתי את זה וחושבת על זה גם כמה חודשים אחרי שזה קרה

שהמורה אומרת שצריך להציג עבודה בכיתה, ואני חושבת לעצמי שאין סיכוי שאני עושה את זה

שונאת להזמין לעצמי אוכל או בכלל לדבר עם אנשים שאני לא מכירה אז אני פשוט מוותרת

שאני נמצאת בקבוצה וכולם מדברים חופשי ואני בשקט

שהמורה מחליטה לבחור באקראי תלמיד שיענה על שאלה ואני מתפללת שהיא לא תבחר בי

שאת/ה מפספס/ת כל כך הרבה הזדמנויות טובות בחיים... רק בגלל שאת/ה ביישן/נית.

כשאתה מנסה לא להיות ביישן ושקט כל כך אבל זה פשוט לא עובד ואתה מוותר.-. כל כך מעצבן

כשאתה מתלבט אם להצביע בכיתה ועד שאתה מחליט נותנים למישהו אחר והוא אומר בדיוק מה שרצית וצודק.

כשאתה עושה אחמ אחמ מליון פעם לפני הקראת שמות רק כדי שלא ייצא קול חייזר.

כשאתה מנסה להכיר חברים חדשים ואיכשהו יושב בחבורה אבל אף פעם אין מה להגיד אז אתה בטלפון בזמן שאנשים אחרים חופרים.

הרגע הכי מלחיץ זה כשהמורה אומרת שיש עבודה להציג

שחבורה של אנשים באה אליך כולם ביחד ושואלת למה אתה לא מדבר אף פעם.. ( פעם עזרתי אומץ והפלתי אחד מהם מהכיסא:))

שחושבים שאת עצלנית או לא ספונטנית אבל את פשוט מתביישת לעשות את הדברים האלה..
כמו ללכת עם חברים לים או בריכה כי את מתביישת להיות בבגד ים אפילו שיש לך גוף יפה..

כשאתה רוצה להרוויח כסף אבל כל העבודות זה כולל דיבור עם אנשים אז אתה מוותר ולוקח מההורים.

כשאתה יושב בכיתה ושוקע בשירים ותוהה לעצמך למה אתה כל כך שקט וביישן0_0
כשאתה חושב איך הכל היה בלי כל הביישנות הזאת..

שאת לא יכולה להסתכל לאנשים בעיניים.
ושאת מסתכלת את חושבת כמה דפוקה את נראת באותו הרגע, ואז את חושבת לעצמך שהבן אדם שמדבר איתי בטח חושב שהוא לא מעניין אותי, אז אני אסתכל שוב לתוך העיניים שלו כדי להראות התעניינות אבל בעצם מה שעובר בראש שלי זה "כמה מטופשת אני נראת עכשיו?", ואז יוצא שאני בכלל לא מקשיבה לבן אדם שמדבר איתי ואני סתם מהנהנת ומסתכלת לו לתוך העיניים עם מבט מטריד וחיוך מלחיץ

כשאת עולה במדרגות רק כדי לא לעלות במעלית עם השכנים

-שאת/ה אוהב/ת את הקראש והוא/היא אותך אבל שניכם לא מתוודים כי שניכם מתביישים: (
-שאתם נמצאים במקום ציבורי ולא יודעים באיזה פוזה לעמוד/ איך לשים את הידיים ופשוט בכללי מרגישים לא בנוח.
-שאתם נמצאים במקום ציבורי ומרגישים כאילו כולם נועצים בכם מבטים.
-כשאתם לא מצליחים להיות עצמכם עם אנשים שאתם לא פתוחים איתם לא משנה כמה אתם מנסים.
-כשאתם פוגשים אנשים חדשים שעדיין לא הספקתם לעשות עליהם את הרושם של השקטים אז אתם משחקים אותה מאגניבים.

שאני מסיימת מבחן אבל מחכה שמישהו אחר קודם ימסור למורה ואז אני אמסור

שאומרים לך וואלה היא מדברת לא ידעתי
איפה היית?
נכנסת ולא ראיתי אותך
את היית פה כל הזמן?
שחושבים שאני ביץ סנובית

שמישהו בטעות זורק עלי משהו אבל אני מתביישת להגיב אז אני פשוט מתנהגת כאילו לא שמתי לב

כשאתה צריך לעבור ליד ילד/ה בגיל שלך ושוקע בטלפון כי אתה לחוץ בלי סיבה או מפחד מה יחשבו או אם יגידו עליך משהו

שאני רוצה ללבוש משהו מסויים אבל מפחדת ממה שיחשבו עלי אז אני מוותרת

שאני מקריאה משהו בכיתה ואיזה שטן מחליטה להגיד "אני לא שומעת" -.-

אתה מפחד לענות על שאלות בכיתה גם רם אתה יודע ב100 אחוז שזאת התשובה כי אתה מפחד שיצאו עליך שזאת לא התשובה למרות שאתה יודע שהיא כן

שאתה חושב שלאף אחד לא משנה ממך
וכולם עושים ממך סנוב אבל אפילו לא מנסחם ליתור קשר

אולי זה קורה רק לי אבל פשוט עוברים מ"מעליי" כי לא שמחם לב עלי ואז אני נופל והילד ממשיך ללכת):

שאני עונה פה כמעט על הכל מאנונימית כי אני חוששת מה יחשבו עלי

שסוף סוף ילד בא לדבר איתך ואז אתה בא לענות לו והוא פשוט הולך

שחושבים שאת אימו בגלל שאת יושבת לבד בקצה של הכיתה ושומעת מוזיקה.. זה די מעצבן.

כשאתה מדבר והם מופתעים מזה שאתה יודע לדבר

כשבגלל שאין מספיק נושאי שיחה ואין על מה לדבר לאנשים נמאס לשבת לידך בכיתה.

הרגע הזה שאת מגיעה לאירוע חגיגי והחברה שלך זאת עם הביטחון העצום באה איליך ואומרת "וואי איזה יפה!" ואז קוראת לקראש שלך ושואלת אותו "נכון שהיא יפה?"

שהמזגן בכיתה עלי ופשוט קפוא לי/ממש חם לי אבל אני מעדיפה לסבול בשקט מאשר להגיד משהו

שמישהו פתאום פונה אליי ואני מופתעת ולא ציפיתי לזה או הכנתי את עצמי מראש אז השיחה סתם מביכה

התגובה השנייה כל כך אני!!xd



כששואלים אותי
"למה את לבד?"
"אין לי עם מי להיות"
"אז תפתחי ביטחון, תגברי עם אנשים ותצרי קשרים עם אנשים"

גאונה!

מישהי פעם שאלה אותי אם יש לי בעיה ובגלל זה אני לא מדברת..
הייתי עונה לה, אבל אני לא מדברת עם מטומטמים.
והכי עצוב שזה קרה כמה פעמים. מה הבעיה של אנשים להבין שלא כולם אוהבים לעשות רעש?

הרגע הכי מפחיד כשאתה הולך עם אמא לקנות משהו ואז בקופה היא נוטשת אותך ל"דקה"

כשכל אספת מורים מתלוננים עליך שאתה שקט-_-

שאני קוראת שיחות ישנות מפעם וזה מרגיש כל כך מביך דברים שכתבתי ובא לי לקבור את עצמי

שלוקח לי זמן לענות להודעות ששולחים לי כי אני חושבת המון על מה לכתוב והאם זה כדאי ואז חושבים שאני מסננת

שכשאתה יושב בכיתה מקדימה אתה חושב שכולם מסתכלים עליך ואז אתה חושב שחןשבים שאתה מוזר ולכן אתה לא יודע מה לעשות ואתה מנסה לא להיות המוזר ולשבת נורמלי.

שאני שעה אומרת לאמא שלי מה להזמין לי במסעדה כדי שהמלצרית לא תפנה אליי

^ ובסוף המלצרית שואלת אותך מה את רוצה לשתות

כשהמשפחה שלך ממציאה לך כינוי כי בבית את לא שקטה ובחוץ כן.. (דג בלומפי אצלי).
באסה שהם לא מבינים עד כמה זה כואב..

שאתה עושה מלה רעש בבית ומדבר מלה אבל בחוץ אתה ממש שקט, ואז מגלה שילדים מהכיתה שלך עוברים פעם בשבוע ליד הבית שלך

תמיד חושבים שאני לא מרוכז

אני רוצה לעבוד אבל אז אמא שלי אומרת שאני צריכה לגשת לחנויות ולשאול אם הם צריכים עובדים
אז לא תודה, אשאר ענייה לנצח

כשכולם בכיתה רעשנים ומדברים כל הזמן, כל אחד מדבר עם השני בשיעור ורק אתה יושב ומסתכל על המורה/על הקיר ולא יודע מה לעשות עם עצמך כרגע.

הרגע הזה שאני מזדהה עם כל דבר שרשמו פה




ואז אני מבינה עד כמה מצבי גרוע

ואוו, חשבתי שאני ביישנית... לפי התשובות שלכם, מסתבר שאני בכלל לא.

כשילד מסתיר לך את הקיר, ואתה מתבייש לבקש ממנו לזוז כי הוא מפריע לך לבהות בקיר ואז אתה פשוט בוהה בו, ואז הוא מסתכל עליך ואתה מרגיש כמו גנב שנתפס על חם

כשאת בטעות בוהה במישהו ואת בטוחה שעוד חודש הוא יבוא אליך ויגיד

"תקשיבי אני יודע שאת מאוהבת בי אבל זה לא יילך בנינו"

ואז אחרי חודש הוא לא אומר את זה... ובדיוק את במחזור אז... את השאר תשלימו לבד

שמישהו מחמיא לך אבל זה כל כך מביך ואין לך מה לענות

אולי זה קורה רק לי אבל כל פעם שמורה מעירה לי על משהו אני מרגישה כל כך רע עם עצמי ואני חושבת על זה מלא זמן ומריצה את השיחה בראש (גם אם זה לא משהו רע אלא הערה אפילו בצחוק)

אני ממש מתפדחת לדבר בפאלפון באוטובוס.

או שאני מדברת עם מישהו בוואצאפ אני תמיד בודקת אם יש מישהו מאחורי כדי שלא יראה את השיחה שלי ):

1. כשהמורה אומרת "עוד שבועיים תצטרכו לעשות הרצאה בפני כל הכיתה".
2. שאתה מדבר עם מישהו ואתה מתבייש לדבר איתו בגלל שאין לך ביטחון עצמי.
3. שאתה מתבייש בקול שלך.
4. שאתה מדבר משפטים ארוכים, ואתה לא יודע מה לעשות עם הידיים ואז זה נראה מוזר. כי אתה מדבר בלי שפת גוף.
5. שכולם מתלוננים עליך שאתה שקט
7. שאתה בווצאפ ומישהו מאחורה בא ואתה לא יודע מה לעשות עם עצמך כי אתה חייב להסתיר את השיחה.

זה הולך ככה-
יום אחד אני מחליטה לאזור אומץ
ולא להגיד לאמא שלי לעשות במקומי או לדבר במקומי
אז אני מחליטה על מישהו שאני ממש רוצה לדבר איתו על משהו
ומדמיינת בראש שיחה, כדי שלא ייצא מביך
אני חושבת כל היום רק על זה
מנסה להגיד לעצמי שיהיה בסדר
ואז שאני רואה אותו אני אומרת "אוקיי שעה הבאה"
אחרי שעה אני אומרת "זה בסדר אפשר עוד שעה היום לא נגמר"
לבסוף אני מתחרטת ואומרת שאני סתם מביכה וטיפשה ומוותרת
~הסוף

נזכרתי בעוד אחד. אנשים חושבים שאני עצבנית בגלל שאני אדישה וזה כל כך מוזר כי אני מחייכת הרבה :)

תמיד שאני בפלאפון אני בודקת שאין אף אחד מאחורי כי אני לא רוצה שיסתכלו על מה שאני עושה בפלאפון

ככ אני^

אולי זה רק אני אבל תמיד שיש ג'אקט לשים את הכובע

לסנות לא ליצור קשר עין וללכת מהר ליד האנשים במסדרון

ותמיד יחשבו אתה קריפי ומוזר חח

כשאת דלוקה על מישהו
את תמיד תנסי להראות לו כמה הוא בפרנד זאון כדי שלא יגלה
ואם את תנסי להציע לו לצאת את לא תגידי את רק תגידי כזה תבין לבד ותורידי את הראש
אולי זה גם רק אני חח חח חח

ואוו כמה שאני מזדהה אתכם, רוצים להיות חברים שלי?):


צריך לפתוח קבוצת וואצאפ של כל האנשים הביישנים בסטיפס חח זה יכול להיות גדול!, מצד שני קצת מטריד

אז יש פה אנשים ביישנים שמעונינים לדבר ולהיתבייש ביחד חח?

איכשהו זה נחמד דווקא לראות שאני לא היחידה
מזדהה הרבה פה

uolin אני יותר מאשמחxd

הזדהתי עם כל מה שכתבו פה
הלוואי שכולנו נצא מהביישנות :)

שמגלים שאת מעשנת או שותה או משהו כזה אז הם מקבלים שוק
ואומרים מהה אבל את נראת ילדה ממש טובה לא רואים עליך שאת מעשנת

כשהמורה מגיעה עם מבחנים וצריך לקום אלייה אחד אחד כדי לקחת את המבחן._.

סבב שמןת._.


כשאתה מת להגיד משהו לאיזה ילדה או ילד ואתה מרגיש משהו שעוצר אותך פיזית משהו שאף אחד שהוא לא ביישן או שקט יבין..

כשיש משחקי חברה בכיתה...


כשיש פעילות של גיבוש במיוחד בטיולים שנתיים..


כשיש ככ הרבה שאתה לא מצליח לחשוב ומזדהה עם כולם פה יותר מידי.. ובראש מתנגן לך השיר here. תוך כדי שאתה קורא את התגובות ומבין שאתה לא לבד..

אתה אומר לאנשים לקנות לך אוכל בשביל לא להראות "שמן" אבל בעצם זה בגלל שאתה מפחד (רק אני?)

כשהמורה שואל איך עבר עליך ה.. בכיתה ואתה חושב חמישים שנה על מה להגיד ובסוף דופק את הראש בקיר בגלל שאתה חושב שיצאת ממש מפגר.


האנשים המעצבנים האלו שפתאום באמצע החיים דפוקים לך פרצוף ושואלים " מהה אתה יודעע לדבר?! " וכל זה ואתה רוצה לקפוץ לאיזה בור בגללם.-.

כשאתה שומע רוק ואיזה אחד בא אליך ואומר לך מה אתה שומע רוק?! לא מתאים לך.-.


כשיש לך תשובה ממש טובה בשיעור אתה שואל את עצמך אם לענות או לא וכשאתה אומר לעצמך שתענה מישהו אחר עונה ואומר את התשובה שלך...


כשאומרים לך שלא שמעו אותך ואתה חוזר על המשפט שלך 100 פעם אבל עדיין לא שומעים אותך... ובסוף אתה אומר לא משנה וגם את זה לא שומעים -.-


כשמישהו מנסה לדבר איתך ואתה יוצא מטומטם ברמות וחושב על השיחה הזאת שנה ועד כמה יצאת מטומטם בשיחה


כשאתה עומד בתור וכולם עוקפים אותך ולא נעים לך להגיב...


כשלוקח לך חמישים שנה לחשוב אם לשלוח את התשובה מאנונימי או לא או בכלליות לשלוח את מה שכתבת..

כשאת צוחקת ממשהו שאומרים אז בטוחים שזה היה סופר מצחיק כי אפילו את צחקת

חשבו פעם שאני מכשפה או סוגדת לשטן כי השיער שלי גם צבוע

שאת סופר אדישה אבל אני ככה רק ליד אנשים חדשים

החוסר מילים חוסר הבנה של אנשים

חרדה רצינית מלדבר עם ולהזמין דברים בטלפון

הרגע שאת סוף סוף פותחת תפה ומדברת, ואז מענה את עצמי יום שלם כי מה שאמרתי היה מטופש/לא טוב

לפני שאני נכנסת לשיחה או משהו אני חושבת שעות מה להגיד ואיך להתנהג כדי שאני לא אצא סתומה, אנשים חושבים שאני כלבה וסנובית כי כשמדברים איתי אני בקושי מצליחה לדבר וכשהמורה שואלת שאלה ואני עונה אז כולם צועקים "הופה מישהי למדה לדבר".. תמיד ילדות מנסות להגן עלי מדברים וחושבות שאני לא מסוגלת לעשות את זה לבד. תמיד מסתכלים עלי כאילו אני מסכנה ומרחמים עלי שאני לבד ואני לא יכולה לדבר.. לפעמים אני מתחמקת משיחות ודברים ממש חשובים כדי לא לדבר ולצאת מביכה ממש.. תמיד אני מרגישה כאילו אנשים שופטים את השיער שלי והבגדים והקול והפנים שלי אז כשאני מדמיינת מה חושבים עלי אני מסתגרת אפילו יותר כי אני מרגישה רע.. אני בן אדם שמאוד אוהב לעזור אבל אם צריך לדבר תוך כדי אני אתחמק מזה ואז אני ארגיש ממש רע עם עצמי שלא עזרתי. חפרתי ממש אבל אלו רק כמה דברים מתוך הרבה שקורים לי כל הזמן בגלל זה.

שואל השאלה:
מורלים בטיולים שנתיים

יש לי עוד אחד
אני תמיד מדברת ממש מהר כי אני מפחדת שאם אדבר לאט אני אהיה משעממת או שלא יקשיבו לי ואז כל המילים פשוט מתנגשות ביחד ויוצא גוש של מילים ואני צריכה לחזור על מה שאמרתי. שונאת שזה קורה לי..
או כשאני יושבת בבית ספר בחוץ על ספסל ואז חבורה של אנשים באים ויושבים דווקא לידי כשיש להם עוד 20 ספסלים לשבת עליהם ואני פשוט קמה והולכת

אה וגם קורה לי לפעמים שמדברים איתי על מבחן ועל נושא מסויים שאני אסביר ואני בראש שלי "אני יודעת את זה זה קל זה..." ואז יש לי בלקאאוט ואני פשוט מגמגמת אפילו שאני יודעת שאני יודעת את התשובה אבל אני מתחילה להסתכך עם ההסבר..
והכי מעצבן שאחרי זה בא מישהו שלא יודע שיט ומתחיל להסביר אבל בגלל שהוא נשמע כאילו הוא יודע ועם ביטחון אז מאמינים לו ואני פשוט לא יכולה להתווכח כי אני עדיין שוברת את הראש עם ההסבר שלי
ואז אוכלת את עצמי כל היום על זה ;-;

הרגע הזה שהפעם היחידה שמדברים איתכם זה שרוצים להחליף איתכם מקום

חשבתי היחדה אני רואה ואני ממש מזדהה
הרגע הזה שאתה מעמיד פנים שאת העסוק כי אתה לא יודע איך לתקשר איתם?

הרגע הזה שכולם מדברים עם חברים שלהם בקבוצות שלהם ואני עומדת בצד לבד מובכת ולא יודעת מה לעשות אז אני סתם פותחת פלאפון ועושה את עצמי עסוקה
ואם מישהו עובר לידיי אני מסתירה מה שאני עושה שלא יראו שאני בעצם עושה כלום

שאתה חושב מליון פעם על שיחות שקרו ומצטער על מה שאמרת

שאתה מדמיין שיחות בראש כדי שלא יהיה מביך

מעדיף לא ליצור קשר עם אנשים כי אתה מפחד שלא יהיה לכם נושא שיחה

שכולם חושבים שאתה הילד הכי שקט ורגוע בכיתה אבל בבית מתגלה שאתה ההפך לגמרי.

מנסה להתחמק משיחות מתוך חשש שיהיה שתיקה מביכה.

שאתה מתפלל שלא יבקשו ממך לענות על שאלה.

שתופסים אותך בתור "החנון" של הכיתה כי אתה לא מפריע בשיעורים אתה בשקט כיאלו מקשיב לשיעור (אתה לא באמת מקשיב כי אתה עסוק במה חושבים עליך).

שאנשים פשוט עוברים לידך ואפילו שלום לא אומרים.

שעד שאתה עוזר אומץ ואומר שלום למשהו הוא לא מתייחס.

אנשים נזכרים בקיומך רק שהם צריכים ממשהו ממך

אתה כל היום עסוק במה חושבים עליך.

שאתה מת להכיר אנשים אבל מתבייש להתחיל שיחה אז אתה פשוט מוותר.

שאנשים אומרים לך אז רק תגיד שלום למשהו חדש אבל לא מבינים כמה זה קשה והרבה יותר מעבר מרק מלהגיד שלום.

שאתה נכנס לדיכאון כל פעם שמדברים על הביישנות שלך וחושב להם קל לדבר שידברו שהיו במקום הפוך.

שאתה כל הזמן נשאר רק עם חברים שלך כי אתה מרגיש "בפינה המוגנת שלך" ואז כולם חושבים שאתה נדבק

יש לי עוד הרבה דברים אבל זה מדכא אותי לרשום את זה אז אני אספיק בשלב זה

כשאת עוזרת אומץ ומספרת בדיחה ואז כולם שותקים או שמישהו אומר "לא מצחיק"

כשאתה סתם יושב ופתאום שואלים אותך "מה קרה?"

כשאתה מביא חטיף טעים ופתאום כל הכיתה באה איליך

כשהמורה מושיבה אותך ליד הרועשים במטרה שהם יסתמו בגלל שאתה לא מדבר ואתה סובל שם אבל אתה לא אומר כלום...-.