איך התקופה שלכם נראת כרגע? שתפו:)

קשה, בגלל חוסר שינה.
אני קמה בשש בבוקר וחוזרת מאוחר בלילה. עבודה ואז לימודים. עוד שנייה אני מתמוטטת מרוב עייפות.

תקופה אחלה, יש דברים קטנים ומעצבנים כאלו פה ושם אבל אני מנסה לא לתת לזה להרוס לי את היום.

לא הכי טובה ן:
אני ממש מבולבלת ועייפה

כל יומיים מבחן ובחודש וחצי אחד מרוכזים כל המבחנים של כל המקצועות ולכל מקצוע יש 2 מבחנים אז מבאס כי גם יש לי מלא שיעורים שאני כבר לא מספיקה לעשות אותם

תקופה משעממת

נוראית.
החיים שלי פשוט חרא היום הייתי בבית ספר הרגשתי חסר חברים רבתי עם חברה טובה שאני מדבר איתה כל הזמן הלכתי לשבת לבד ושמעתי דברים מדכאים וזה עזר אבל באמת שאני שוקל התאבדות החיים שלי נוראים

די חרא
מלא מלא מבחנים ומלא שיעורים ולא מספיק לעשות כלום... נורא.

אני האמת שכל הזמן בספק מה המצב רוח שלי.

יום אחד מדהים, יום אחד נוראי

די חרא
הלימודים מעמיסים עלי ממש, המורים מלחיצים אותנו בקשר לבגרות וזה קשה לי להתמודד נפשית עם כל הלחץ. לא מצליחה לישון כמו שצריך, חבר שלי נפרד ממני לפני כמה חודשים (אחרי כמעט שנתיים ביחד) ואני עדיין אוהבת אותו ולא מצליחה להתגבר.
אני מרגישה שההורים לא מבינים אותי והחברות לא ממש מתעניינות במה שעובר עלי..
המקום היחיד שאני מרגישה בו בנוח זה הצופים..

משום מה זה באמת קצת עזר לי לשתף
אז תודה לך על השאלה :)

קשה..
התחלתי חטיבת ביינים בצורה גרועה.. אני והמחנך שלי לא מסתדרים אני חוזרת בוכה עייפה ונרדמת כול היום.. והציונים שלי ברצפה כיף):

על הפנים

אין לי משהו מיוחד להגיד על התקופה של כרגע זה די סטנדרטי

בכללי משעממים
אבל עכשיו יש לי מלא מבחנים וזה מעצבן.

עמוסה בלימודים, מרגישה קצת לבד למרות שאני תמיד מוקפת באנשים מותשת נפשית כי אני מתגעגעת לבן אדם הלא נכון הכל די מבולגן בחיים שלי יאפ נמשיך לעבוד קשה ולהתמודד עם מה שיש

נוראים. אני מרגישה כאילו החיים חסרי תוכן.
יש לי בעיות משל עצמי (דיכאון וכו) וקשה לי להתמודד עם זה.
קמה בערך כל יום ב 6.
בבית ספר אני מרגישה רע, בגלל חרדה חברתית, אז אני פשוט יושבת לי בצד ושותקת.
בנוסף יש לי עומס מטורף (מלא מבחנים, שעורים, עבודות וכו).
חוזרת לבית ב 4 (או 5) ומבזבזת את כל שארית היום בטלפון/מחשב/למידה וכו..
זה בערך כל השגרה שלי. 0.0

לא הכי קלה, בגלל לחץ ריגשי, ולחץ לימודי למרות שהשתפרתי ממש מבחינה לימודית ואני גאה בציונים שלי לשם שינוי.

וואו ממש לא טוב... יש לי לחץ ענקי בלימודים כל שבוע שלושה מבחנים וכל יום מיד אחרי בית ספר אני צריכה להשאר לרובוטיקה לתחרות שיש לי עוד חודש וחצי-חודשיים שאני בנתיים היחידה שעובדת מהקבוצה שלי ובאותו הזמן לדאוג למה שאני אוכלת ולא להשמין ומכל הלחץ מתחילים לי חצ'קונים...
תהרגו אותי עכשיו וזהו

סביר מינוס

חבר שלי נפרד ממני
יש לי מליון מבחנים על הראש
מליון מקומות שאני צריכה להספיק אליהם
לנקות את הבית ולארגן לפני האימון בערב
תקופה מהממת:(

נוראית... המורים עוברים על התקנון וזה הגיע למצב שיש כמה בחנים ומבחן באותו יום.. ולאף אחד לא אכפת.. אני מרגישה כמו מכונת ציונים, וכשמחוץ לבית ספר אני לומדת את הדברים שאני באמת רוצה, אני צריכה לוותר עליהם לפעמים לטובת הבית ספר.. אני בקושי ישנה, מוותרת על כל הזמן הפנוי שלי (כולו!), ונמאס לי:(

חרא ממש, הטרידו אותי מינית השנה וזה גרם לי לנפילה ענקית, ואבא שלי נפטר לפני חודש בהפתעה, פתאום קיבל התקף לב בגיל 43.. רע לי מאוד, זאת השנה הכי מכוערת שהייתה לי בחיים ללא ספק

קשה
הלימודים
הנטייה המינית שלי
הקראשית שלי שאני כך כך אוהבת אותה מאוהבת במישהי אחרת וזה עושה לי עוד יותר רע ואוף אהבה תמיד מסובכת וחרא

היא בעליות ומורדות. זה ככה אצלי כבר 3 שנים: (

לא משהו
הכול מסתבך לי וכל החיים שלי מחורבשים
כל יום יש מבחן ואין לי זמן לנשום בכלל
בין חרישה לחרישה אני ישנה 4 שעות בכל לילה
אין לי שום כוח רצון לחטב את מה שאני צריכה ובטח שלא זמן, אני פשוט פדלאה שלא מזיזה את עצמה חוץ מלמקרר
יש לי 4 חברות שאנחנו חמישייה כזאת ואנחנו מתות אחת על השנייה אבל הן פשוט מבלות ביחד בהכול כי ברוב האטראקציות והבילויים אפשר רק 4 אנשים אז אני כזה נדחקת לצד
הידידים שלי חמודים, אבל יותר ילדותיים וחנונים כאלה, אני בכיתת מופת וכולם אצלנו משעממים ברמה שכל מה שמעניין אותם זה מתמטיקה פיזיקה מתמטיקה פיזיקה ואין חיים חוץ מזה
אני מרגישה שכולם מסתכלים עלי ושופטים אותי, כל אחד מחפש מה להגיד עלי בגלל כל מיני סטיגמות מטומטמות
העולם שלנו מתדרדר מרגע לרגע, הדור שלנו חרא וכולם נגררים אחד אחרי השני בגלל לחץ חברתי מטומטם ואני לא, אז אני לא מתחברת לכל אחד
מהבחינה שמלא ילדים שאני מכירה מעשנים ושותים ומזמינים אותי לבוא גם ואני לא באה כי אני לא נופלת לזה.. אז אני פשוט לא קשורה אליהם
בא לי להכיר אנשים ואין לי את ההזדמנויות
בא לי להכיר חברים חברות בנים בנות
אנשים שאוכל לסמוך עליהם ולא יעזבו אותי סתם ככה בשביל כלום
באופן כללי אני בן אדם דיי לא שגרתי והרבה אנשים נרתעים ממני
אני כל כך חסרת טאקט לפעמים, אני לא מפחדת להגיד מה שיש לי ולא כולם מסוגלים לסבול אותי
אימא ואבא שלי מרגיזים, אבא שלי כל היום אוכל לי את הראש ורוצה שאשתף אותו בכל מה שקורה לי בבית ספר, אימא שלי מגוננת עלי יותר מידי ולא עושה איתי את הצחוקים שאני אוהבת לעשות. היא מבוגרת כזאת, רצינית מידי ולא כייפית
אבא שלי עושה פרוייקט נדל"ני בשנים האחרונות שכנראה יימשך גם לשנים הבאות אז אנחנו דיי חוסכים בכסף בלשון המעטה

סליחה על החפירה, פשוט בזמן האחרון אני מרגישה חייבת לפרוק

ככה ככה..
לפעמים טוב לפעמים פחות:

מעולה אני עושה בחירות נכונות והרבה ילדים שמיסביבי לא כיף להם והם עושים בחירות הפוחות וחבר שלי גם החיים שלו מעולים והוא עשה בחירות דומות לשלי

קשה..
אני מרגישה כל כך לבד. אין לי אף אחד, החברות התגייסו אנשים כבר לא שומרים על קשר.. עוד חודש וחצי אני מתגייסת, בחורף.. ואני לא יודעת איך אני אתמודד עם זה ועם התפקיד שנתנו לי.. בקיצור על הפנים

לא טוב.

סובלת מדיכאון. בעיקר, אין כוח לעשות כלום.
אני מקווה לצאת מזה כמה שיותר מהר.

שחורה וקשה כבר כמה שנים, מדרדר בנתיים, מקווה לטוב למרות שכבר לא מאמין שהמצב ישתנה.

תראו זה ממש קשה שאין לי אייפון אבל לפעמים צריך לדעת לחכות אין מה לעשות
חח סתם נו מה הכל בסדר ברוך השם גם לי היה לחוץ צריך להתמודד
אוף לא נעים לי שאין לי סיפור חיים קשה בטוח שלא יקבלו אותי לדה וויס עכשיו

יש אי וודאות בתקופה האחרונה, אני לא בטוח אם המצב הולך להשתפר או להידרדר.
סובלים הכול בתקווה לזמן טוב יותר (החלופה היא למות).