מה אתם חושבים על הקטע כתיבה שלי שכתבתי עכשיו? הייתי חייבת לפרוק..

שואל השאלה:
ושוב התחלתם את אותה שיחה,
שאת נפגעת ממנו ואת הדמעות את בלילות לעצור לא מצליחה,
וזה אותם המילים רק בניסוח קצת שונה,
אותם הרגשות שממנו הוא בוחר להתעלם וזה קצת משונה,
את זאת שתמיד מנסה לתקן ולהבהיר,
את הרגשות יותר לשמור ואת העצבים להעביר,
את זאת שתמיד הרגשת שאוהבת יותר, הוא זה שהחליט ביום מין הימים לוותר..
ואת שומעת את הראש "הגיע הזמן לשחרר"
אבל הלב תמיד מנצח, גם שהאמת מתחילה להתבהר.
ושהוא קרוב אליך או רחוק זה כמעט אותה הרגשה מכאיבה,
את נמסה במחשבות או ליידו מאהבה.
ופאק זה קשה, את רוצה להתרחק והעבר שלכם כ"כ מקשה.
והוא שוב אדיש, מה חדש?
את מתוסכלת ומוסרת לאגו שלך ד"ש
מאלפי קילומטרים של ייאוש וחוסר כבוד לעצמך,
את מסתכלת ושואלת את עצמך רק איך..
וכל החברות שלך שיודעות טוב מאוד על המנייאק ההוא שפגע,
ואת ששורפת את עצמך מבפנים בגלל כל מה שהיה..

לא משהו

שואל השאלה:
חח אושר? אוץ'!

סתם חייב לציין שיש פה פאקינג המון אנשים כישרוניים בכתיבה, המון.
המשותף לכולכם שאתם כותבים מהלב.
מאוד אהבתי את החריזה והכתיבה שלך, רואים שזה בא מהלב, ואם בא לך לדבר עליו, אני פה (:.

שואל השאלה:
החמאת לי ברמות ומסכימה לגמרי, תודה

אהבתי מאוד, רואים שאת ממש מוכשרת.
הייתי קצת מורידה את הסלנג כי זה קטע נורא רציני ועברית מדוברת פחות מתאימה כאן, אלא יותר עברית ספרותית.

שואל השאלה:
תודה רבהה

מדהים
זה גרם לי לבכות רציני
יש לך חתיכת כישרון!
תעשה עם זה משהו!

שואל השאלה:
תעשי * אני בת חח ותודה רבה רבה שמחה שריגשתי

אני דפקה אהבתי את הסלנג :)
אני כל כך מתחברת זה יפייפה!

שואל השאלה:
את לא מבינה כמה חשוב לי לדעת, תודה רבה

שואל השאלה:
תודה :) באמת

מדהימה, מזדהה בטירוף. רואים שכתבת את זה מהלב