יש פה מישהו שלבד בהפסקות ואין לו עם מי להיות? מה אתם עושים? מסתכלים עליכם מוזר?

אני
או יושבת ועושה את עצמי עסוקה בפלאפון
או מתחבאת בשירותים כי נמאס לי מהמבטים

כיתה יב עוד קצת וסיימתי (':

אני
וכן מסתכלים עלי מוזר
כי אני לובש שחור וזה
תתבגרו אנשים -,-
וכי כולם שונאים אותי ודוחים אותי

תדברו איתי אבוא לבקר אותכם מכיר את ההרגשה חח

אני. פשוט יושבת לי בצד עם הפלאפון. ולפעמים שומעת שירים. ושירותים זה מקום מצוין בשבילי.
כן, מסתכלים עלי מוזר. לא שזה מזיז לי.

לא ממש אכפת לי כשמסתכלים עלי, התרגלתי להערות ולמבטים. כי לפי כולם אני "גותית".
אני פשוט שומעת מוזיקה או קוראת ספר או משהו.

אני על הזמן לבד בהפסקות אני שומע שירים או מתכתב עם החברה הכי טובה שלי שהכרתי בחוג ומאז אנחנו חברי אמת ונפש ומסתכלים עלי מוזר ומדברים עלי מאחורי הגב זה בטוח אבל מתידי שיקפצו מבניין שלושים קומות לא רואה אף אחד ממטר חוץ מאלה שאני אוהב

יש לי שתי חברות שאם לא הייתי איתן בהפסקות הייתי לבד לגמריי.
ואני כל הזמו רבה איתן ומשלימה כי אני לא מסוגלת להיות לבד..
אם הייתי יכולה הייתי מנתקת איתן קשר אבל אני לא מסוגלת זאת הבעיה..
אבל בפעמים שאני רבה עם אחת מהן אז השנייה כל הזמן לוקחת אותה ואני נשארת לבד אבל לפעמים יש בנים שמדברים איתי או שאני כותבת ומציירת..

כן מבחירה כי הכיתה + חצי שכבה צבועים שמחפשים לריב אז אני מתרחקת מהם ואני בטלפון מתכתבת ושירים ולא מסתכלים עלי מוזר וגם לא כזה אכפת לי אני עושה מה בראש שלי ורוצים להסתכל שיסתכלו

גם אני גותי ^^ וגם אני מצייר זה כיף ונותן תחושה טובה שכחתי לכתוב

אני.. אני קוראת ספרים

פשוט שמה אוזניות ומתעסקת בטלפון

אני לבד לרוב, לפעמים יש איתי עוד ילד אבל כמעט ולא..
ממש משעמם לי בהפסקות ואני רק מחכה שהם יגמרו... אני או סתם יושבת בכיתה במקום ומתעסקת בטלפון או בשירותים... או סתם יושבת.
לא יודעת מה חושבים עלי אבל בטח לאף אחד לא אכפת ממני...

אני.. יושבת בכיתה עם האוזניות ומסתכלים עלי מוזר. שיסתכלו,
בשביל החראות האלה שאני אלך לשירותים? למה מי הם חראעלבוק

כן, אני
אני פשוט יושבת כזה במקום שלי לבד בפינה של הכיתה ועושה את עצמי עסוקה בפלאפון
או שאני מתקשרת לאימא שלי או אחותי
לפעמים אני סתם פשוט יושבת באיזה תא בשירותים ומחכה שתיגמר ההפסקה
לרוב מסתכלים עלי מוזר אבל זה לא באמת מעניין אותי

לא אני לא כזאת וטוב שכך
ויש לי ילדה בכיתה שהיא כזאת אבל זאת אשמתה כי היא צבועה וסכסכנית
מינוסים? קפצו לי!

אני מאלה שמתידד עם הילדים שנמצאים לבד בהפסקות

הייתי, אבל סיימתי בית ספר לפני שנתיים.
ישבתי עם ידיד שגם היה שקט ולפעמים העברתי את ההפסקה עם ידידה מכיתה אחרת, או ידיד מהשכבה שמעלי.
זה לא היה נעים במיוחד. לפעמים סתם הלכתי כל הפסקה של 5 דק' לשירותים וזאת הייתה תעסוקה בשבילי.

לרוב הייתי מתחברת לבת ביישנית בכיתה, אבל הגעתי לבית ספר טוב ו... חח, לא היו כל כך תלמידים ביישנים. הייתי בשוק.

הקטע איתי הוא שאני מאוד ביישנית, אז זה בגלל זה. אני מנסה לטפל בזה. ממש הציעו לי תרופה כדי לא להתבייש, כדור. הפסיכיאטרית חושבת שזה מה שיעבוד עלי...

ולא הסתכלו עלי מוזר, סתם זה היה די מבאס. הרגשה מוזרה

עליי תמיד מסתכלים מוזר ( מה אכפת להם שאני לובשת שחור?! \: ), אבל זה רק כי הם לא מכירים אותי
ולא תמיד יש לי עם מי להיות אז אני מנגנת במפוחית בספרייה או מציירת שם או משהו

חצי מההפסקות לבד וחצי מההפסקות עם חברות מכיתה אחרת
כשאני לבד אני בטלפון באינסטגרם / קוראת סיפורים זה מעביר את הזמן
או שאני עושה שיעורים / מתכוננת למבחנים
וכן אולי מסתכלים עלי מוזר וחושבים שאני "מנודה" חננה ומשועממת
ובהתחלה היה לי ממש אכפת מזה ולא היה לי ביטחון בשיט אבל עכשיו לא אכפת לי מה כולם חושבים ולפעמים אני מעדיפה להיות לבד מאשר "להידחף" או להיות עם אנשים שלא טוב לי איתם
יש לי את חברות שלי שאיתן אני הכי פתוחה שיש, ואני יודעת מי אני טוב מאוד ואני לא צריכה שאחרים יגדירו לי מי אני בגלל שאני יושבת לבד
כאילו וואו אפשר לחשוב

למזלי כבר סיימתי בי"ס ובערך כל ה-12 שנים הייתי תמיד לבד בהפסקות, בחטיבה הייתי בפלאפון, לא שמתי לב אם מסתכלים עלי מוזר או לא ולא היה אכפת לי איך מסתכלים עלי, מזל שיש עכשיו את הפלאפון, לפני זה הייתי כל הזמן עושה סיבובים בבי"ס או סתם יושבת על הכיסא ולא עושה כלום רק מחכה שההפסקה כבר תיגמר.

הייתי כזאת עד שעברתי בית ספר והכרתי אנשים מדהימים

עושה את עצמי מתעסק בטלפון

גם אני לבד בהפסקות אין חברים... הולכת לשירותים ומשחקת בפאלפון

אני
מסתכלים עלי מוזר מרכלים עלי באמת שפעם זה ממש היה לי אכפת שריכלו עלי אבל עכשיו ממש לא
לרוב בהפסקות אני הולכת למורה בסוף השיעור ומנסה לדבר איתה כמה שיותר זמן כשי שתיגמר ההפסקה
ובשאר הזמן אני עושה את עצמי מתעסקת בטלפון
ולפעמים אני בשירותים למלא זמן

כן. אני לבד מבחירה, כי זה יותר נוח לי ויותר כיף לי.
ויש כאלה *שלא מכירים אותי* ומסתכלים עלי ומסיקים מזה שאני "מוחרמת" ו"מנודה" אבל כבר למדתי לא להתייחס לאנשים כאלה (:

לפעמים היו מצבים כאלה, אבל לא בגלל נידוי או משהו, אני מעדיף להיות לבד ולעשות כל מיני דברים עם עצמי. כל מי שלבד, מוזמן לשלוח לי הודעה בהפסקות ונדבר! (-;

על הזין מה שכולם חושבים.

לקרוא ספר או לצייר, אבל בכללי אני לא כל כך לבד בהפסקות.. פעם הייתי...

הרבה הפסקות שהיו לי בתיכון לא ממש היה לי עם מי לדבר.
הייתי מעמידה פנים שיש לי מה לעשות... לקחת משהו מהלוקר או באמת להיות בפאל'.
ללכת לספריה תמיד אהבתי כי זה לקח הפסקה שלמה ואפילו יותר.

אני תמיד ניסיתי לנתח למה זה בעצם ככה. אני מניחה שהאשמתי יותר את עצמי מאשר את הסביבה.
פשוט אני לא מתחברת בקלות וזה לא שאני נטולת חברים. פשוט לא תמיד הם רוצים לבלות איתי ולכן נשארתי לבד.

עכשיו סיימתי יב ובמובן הזה יש הקלה, שלא צריך להיות בתיכון שוב.
זה לא שפתאום יש לי מלא חברים, אבל אני כמעט ולא מרגישה את התחושה הזאת שמבחינה חברתית אני שואפת לאפס.

בהצלחה לכם חברים יקרים ואל תדאגו כמו שאני סיימתי יב גם אתם תסיימו.

אני.
ואני ממש מזדהה אם מה שכותבים פה
ומי שלא עבר את זה וקורא את זה שתדעו שזאת ההרגשה הכי גרועה בעולם.
שאין לך על מי לסמוך, על מי להיפתח, עם מי לדתף דברים
ואתה רק בטלפון או בורח לשירותים
אני בדרכ יש לי 2 חברות שהן לא אמיתיות
ואם זה לא הן אני ממש לבד
אז אין לי ברירה
אבל ממש רע לי איתן
הן לא דומות לי באופי
אחת יותר גרועה משנייה
וכבר קיבלתי על כצמי שאני מנודה
והדבר הכי טוב זה לברוח לשירותים
ככה אף אחד לא רואה
ככה יותר טוב

ספרים זה אחלה. גם מעניין וגם את עושה משהו באמת ולא מתחבא סתם