שאלת פריקה. כל אחד שפשוט יפרוק את כל מה שהוא מרגיש כאן, אם יותר נוח לכם באנונימי/ת זה בסדר. תחשבו שיש לכם מקום לפרוק בו הכל בלי שישפטו אתכם ואני אנסה גם לעודד אתכם קצת ותדעו שעם כל דבר אפשר להתמודד. תהיו חזקים. אז, מה אתם מרגישים?

פשוט אין לי כוח לעשות את הבגרות במתמטיקה בסוף ינואר שוב.
במיוחד אחרי שסיימתי כבר יב!

שואל השאלה:
בהצלחה בזה<3

תודה מתוקית <3

כלום לא הולך לי בחיים פשוט
הכל קשה, אני נכשלת בהכל, אני לא חכמה.
אומרים לי שאני נראית טוב ויפה וזה מצחיק שאף אחד לא מתחיל איתי:lt;
ורע לי.. אני אף פעם לא מרגישה בנוח עם עצמי אני פשוט לא אני אני תמיד מנסה להיות כמו כולן ואז אני מבינה שאני סתם טעות.

אני לא רוצה יותר
אני רוצה לנוח לנצח
אני לא רוצה לחיות בעולם הזה
אני לא רוצה את החיים שלי
אני גם רוצה להיות אלוהים
אני לא רוצה להיות בעולם שמתפקד ככה

שואל השאלה:
תחשבי על זה ככה. מי שלא מתחיל איתך, הפסד שלו. הרי כולם אומרים שאת יפה ואני מאמינה שאת גם בן אדם טוב, אז זה הפסד שלהם:)

שואל השאלה:
את לא חייבת לתפקד כמו כולם.. אז תתפקדי איך שאת חושבת שנכון ותחשבי שככה את עוזרת לעולם קצת לתפקד אחרת.

אני לא רוצה לחיות בתור עצמי
אני שונאת את עצמי
אני חושבת שאני הולכת למות גם ככה אז בכלל אין טעם להכל
עצוב לי שאני מבזבזת את הזמן המוגבל כל כך שלי על דברים שאני שונאת
אני שונאת את העובדה שאני פחדנית שדופקת לעצמה את החיים

אני דלוקה על מישהו אבל הוא לא שם אליי והוא גם ילד ערס כזה וגם אין לי מלא חברות אני לא הכי מקובלת שיש: (
אבל אין מה לעשות אלן החיים ובלי נדר ב2017 אני הוךכת ךהשתנות לטובה לא ליהיות ביישנית להראות מי אני באמת ומי שלא טוב לויום טןב לו:)

שואל השאלה:
יש לך הרבה זמן לחיות, תחשבי על איך את יכולה לנצל את זה. אל תעשי דברים שאת שונאת ותבזבזי זמן עליהם, תעשי את מה שאת אוהבת ומה שגורם לך להרגיש טוב עם עצמך. אני מבטיחה לך שהכל ישתנה ואת גם תאהבי את עצמך:)

אני בי ובעדה שלי להאהוב את המין שלך זה הכי נמוך שאפשר יכולים להעיף ממש מהמשפחה והכי מבאס שאני בת יחידה והכי מצפים ממני להיות עם גבר חתונה וכל החרא זה וזה יכול להרוס את כל המשפחה ועזבי כאילו את המשפחה והכל כאילו הכי קשה לי עם כל וזה קשה ממש אני מנסה לרמוז להורים אבל כלום זהו..

אין לי ממש מה לפרוק
אבל אני רק רוצה להגיד שאני אוהבת את כולכם!
מאחלת לכם שתעברו את מה שאתם מרגישים בשלום ובהצלחה! ^_^

אין לי הרבה זמן לחיות תאמיני לי
אני רק מקווה שלא יקרו דברים רעים כל עוד אני פה

שואל השאלה:
תנסי לדבר איתו. גם אם זה רק בקטע חברי.. ותראי לאן זה הולך.. ולתגובה האחרונה, תהיי מי שאת. את הבת שלהם ואני בטוחה שהם יקבלו אותך, תנסי לדבר על הקהילה ולהראות תמיכה בהם ואז תגיעי לזה. אני בטוחה שהם לא יעשו משהו קיצוני כמו להעיף אותך מהמשפחה. בהצלחה לשתיכן<3

שואל השאלה:
אני לא יודעת למה את מתכוונת אבל אם זה נכון מבחינה כלשהי, תנצלי את הזמן הזה כאילו הוא הכי יקר לך בעולם. תעשי דברים שתמיד רצית לעשות ולא העזת ותחשבי על איך את רוצה שיזכרו אותך. אם רק תרצי, אנשים יזכרו שהיית בן אדם חזק וניצלת את החיים שלך כמו שצריך. תעשי מה שאת חולמת ורוצה ואל תתני לשום דבר ולאף אחד לגרום לך לוותר על זה. תמצאי אופטימיות ותקווה, זה שני כלים שצריך כדי לחיות חיים טובים יותר.

בא לי למות באמת
יש לי חרא ציונים
אני שמנה
אני נמוכה
ההורים שלי כועסים אליי שאני אוכלת
אין לי הרבה חברות חוץ מכמה ממש טובות
המחנכת לי שונאת אותי
אני לא מצליחה לעשות כלום
ב-א ל-י ל-מ-ו-ת!

דיברתי עם מישהו חודשיים בווצאפ והשבוע נפגשתי איתו... היה לנו כיף אבל בסוף הפגישה הוא אמר שהבעיה היחידה זה המרחק בין איפה שאני גרה לאיפה שהוא... כמה שעות אחרי הפגישה שלחתי לו הודעה שהיה כיף, והוא לא ענה כלום.

שואל השאלה:
אם את לא מרוצה מהציונים שלך תלמדי ותנסי לשפר אותם. אני בטוחה שאת לא שמנה וגם אם את מרגישה ככה, את יכולה לעשות ספורט ולאכול בריא יותר, זה לא סוף העולם ולהיות נמוכה זה ממש חמוד לדעתי. את לא צריכה אלף חברות כדי להרגיש שיש לך מספיק, תגידי תודה על זה שיש לך כמה והן טובות אלייך ומקשיבות לך.

אבא שלי הומו. אני צריכה לקבל את זה.

אני ממש מבולבלת
קשה לי להבדיל בין הידלקות לאהבה להתאהבות...
אני לא יודעת מה אני מרגישה אליו ואם זה מוצדק
אנחנו מדברים לעיתים רחוקות אבל כל הודעה שלו גורמת לי לחייך ואני אוהבת לשמוע את הקול שלו וכשהוא שולח תמונה אז אני יכולה לבהות בה שעות
אני לא פוגשת אותו כמעט
ראיתי אותו פעמיים בחיים שלי
אבל אני בכל זאת מרגישה שזה יותר מהידלקות

שואל השאלה:
אמרתי שאני אעודד רק קצת אבל זה גורם לי להרגיש טוב לענות לכם ולעזור סליחה אם זה מעצבן את מי שענה קודם חח.. ולתגובה האחרונה, אם הוא הפסיק את הקשר ביניכם אז זו בעיה שלו.. מרחק זה פרט קטן ולא חשוב אם את באמת חשובה לו.. יש עוד הרבה אנשים שיהיו מוכנים לדבר איתך ולהיפגש איתך ולא יפסיקו רק בגלל זה.

זה נראה כאילו בנים לא ירצו אותי בחיים כי אני לא כוסית ופצצה: (
אני פשוט מרגישה חרא עם עצמי על זה
ובאופן כללי הקטע החברתי קצת יותר קשה לי ואני ממש רוצה להצטיין חברתית ולהיות אהובה.. ויש ילדה (נגיד נקרא לה דנה) שהיא חברה טובה שלי, וכל מי שמסביבי לא מפסיק להגיד שדנה מהממת ודנה הכי אהובה על כולם והוא אוהב את דנה וגם הוא אוהב את דנה..
בקיצור בנוסף לרגשי הנחיתות שלי אני גם מקנאה בה והסביבה המהממת שלי לא עוזרת לי להרגיש טוב יותר.
יצאתי צומי אבל לא נורא
תודה

שואל השאלה:
אני חושבת שאם את מרגישה שזה יותר מהילדקות אז זה יותר מהידלקות. גם אני התאהבתי במישהו שראיתי רק כמה פעמים בחיים שלי וזה אפשרי. הילדקות זה משהו קל וזה עובר תוך כמה זמן, וזה רק אומר שאת אוהבת נגיד את איך שהוא נראה ואין לך יותר עניין בו חוץ מזה.

לי ולחברה הכי טובה שלי יש חברות מדהימה. אנחנו אוהבות אחת את השנייה ברמות מטורפות, אולי אין לנו אותו טעם בהכל אבל מה שכן, מסתבר שיש לנו אותו טעם בבנים. ויש לשתינו חבר מאוד טוב שפעם היה לי מין קראש עליו, חשבתי שזה עבר לי אבל מסתבר שלא, עוד לא הספקתי להגיד לה שלא עבר לי והיא כבר אמרה לי כמה שהיא אוהבת אותו, נדפקתי. עכשיו אני עוד יותר מרגישה אליו משהו וזה ממש מציק לי שאני לא יכולה להגיד את זה לאף אחד. ושאין לי בכלל סיכוי. ואני באמת אוהבת את החברה הכי טובה שלי, ועם כמה שאני אוהבת אותה, ככה אני גם אוהבת אותו.

אממ הוא לא ניתק את הקשר
זה די מסובך וארוך
אם באמת באלך לעזור אז תשלחי הודעה

שואל השאלה:
אם הבנים שאת רואה ביומיום הולכים אחרי מישהי רק כי היא נראית טוב אז את לא צריכה אותם וזה בזבוז.. יופי לא נמצא כאן ולא נשאר לנצח, וזה דבר טיפשי ללכת אחרי מישהו בגללו. מישהו שיעריך אותך בגלל האופי שלך ובגלל מי שאת באמת זה הבן אדם ששווה אותך.

ארר נמאס מהשאלות "רוצה להגיע לעמוד הראשי" האלה
בדיוק כשחשבתי שהפסקתם עם זה
אעאעאע מאיפה זה מגיע כל הזמןן

ולשאלתך
הכל בסדר לי, יש לי חתול שמןן (ןן) ואני שמחה שהוא שמןן (ןן)

אוקי אני לא יודעת איך להסביר את זה ויהיה נהדר אם לא תשפטו אבל אני פשוט בטוחה שאני לא שייכת לעולם הזה! ואני לא בטוחה שעולם שאני כן שייכת אליו קיים בכלל.. אני חושבת שזה שורש הדיכאון שלי.

שואל השאלה:
להגיע לעמוד הראשי זה לא הכל בחיים, וממש לא כתבתי את השאלה הזו כדי להגיע לשם.

אני לא מצליחה להפתח לאנשים. שומרת הכל לעצמי, ואז מתפלאה למה אף אחד לא קולט שעוברים עלי דברים. אני מצפה מכולם יותר מדי, מוציאה על כולם את הכעס ומתנהגת לידם שונה לגמרי ממה שאני באמת.
אני מפחדת לספר לחברות שלי מה באמת עובר עלי מהפחד שהם יראו אותי פתאום במקום הליצנית של החבורה בתור ילדה עומללה ומסכנה בדיכאון וינטשו אותי.
אולי אם אני מפחדת שהן ינטשו אותי הן לא באמת חברות? אולי אני צריכה לעזוב אותן? ואולי אני צריכה להמשיך ככה ולהיות לידן אותה ליצנית שמחה ומצחיקה שהן רואות בי. אני לא יודעת מה לעשות אני פשוט מבולבלת.

אני פאקינג שעירה סבבה אני עיראקית.. יש לי שיערות קטנות בצוור ואני פשוט לא רוצה למשל שאני אהיה בקטע עם מישהו והוא יעשה לי היקי וישים לזה לב. אני רוצה להיות חטובה טיפה יותר ואני רוצה באמת למצוא את הסגנון שלי בבגדים כי יש לי סטייל של פאקינג גבר. אני רוצה עגיל בגבה אבל אני מפחדת וגם אמא ואבא לא מסכימי, הם יהרגו אותי.. מלא בנים ברחוב מסתכלים על חברות שלי שהם נמוכות וזה וכמה מהן ממנמנות כאלה אני לא מבינה... מה הם מסתכלים בגלל התחת או משהו? לכולם יש תחת אני היחידה עם הציצי וזה כזה.. רגע למה אתם מתחילים איתה ולא איתי מה יש בה שכולם מסתכלים עליה כל כך? אני אוהבת אותה אבל גם אני כאן.. אני גם יפה יש לי עיניים גדולות וצבע עוד כהה והן לבנות כאילו לא שזה לא יפה זה ממש סבבה פשוט כאילו אני לא מבינה.. אני יודעת שאני יפה אבל הגוף שלי בנוי שאני יראה טוב וזה אבל יש לי טיפה שומנים ברגל וברגליים למעלה ובמותניים ואף אחד לא רואה את זה כי בחלקים שהבגדים לא מכסים למשל עם חולצה קצרה אני נראת טוב.. למה לא מסתכלים עלי כמו עליהן?

עד שמישהי באה ומוכנה לעזור, והיא באמת עוזרת (!) שלא הרבה עושים את זה, באים ויורדים עליה, כל הכבוד!
אל תקשיבי להם (שואלת השאלה) את מהממת והלוואי שכל סטיפס היו כמוך:)

שואל השאלה:
לתשובה עם החברה הטובה והקראש, אם את מוכנה לבחור אז תשאלי את עצמך מה יותר חשוב לך. החברות איתה או איתו? אם את לא מסוגלת לבחור, תדברי איתה על זה ותספרי לה איך את מרגישה. אם היא באמת חברה ממש טובה שלך והיא אוהבת אותך אז היא תבין ותמצאו דרך לפתור את זה ביחד.

התאהבתי בילדה הכי מדהימה שפגשתי בחיים שלי אבל יש לה חבר כבר מלא זמן מרגיש את הפספוס של החיים שלי.

שואל השאלה:
לילדה שכתבה שהיא כל הזמן מרגישה לבד, אולי לא הכרת עדיין את הבן אדם שיגרום לך להרגיש שמחה. תנסי להיפתח לעוד אנשים או שתדברי עם אחד החברים שלך על זה. אולי בגלל שאת לא מדברת על איך שאת מרגישה עם מישהו אז את מרגישה לבד. אם יש מישהו שאת סומכת עליו, תספרי לו הכל. אני בטוחה שלא תרגישי כל כך לבד אחרי זה.

רואה? אפילו כותבת השאלה לא מתייחסת למה שכתבתי אין זהו

אני בן אדם כזה רגיש ולא תמיד אני חייכנית וכיפית.. משתדלת אבל מה לעשות אני לא כזאת
ואני שמה לב שכל הבנים דלוקים על בנות שהן רק חייכניות וכל הבנות אוהבות בנות כאלה ואני מרגישה שאני צריכה להדחיק את הרגשות שלי וקשה לי!

נמאס לי שבנים שאני פוגשת אומרים לי שאני לא הטעם שלהם

יש לי חברות שהן לא באמת חברות.. החליטו להתעלם ממני מתחילת השנה שזה כיתה חדשה ובית ספר חדש - הייתי לבד.
יש ילדה שמשפיעה על ילדות אחרות.. ואני בקושי נפגשת עם חברות כי לכל אחת יש תירוץ אחר ואני שונאת שמתנהגים אליי ככה כי זה נותן הרגשה חרא. והן צבועות ברמות.

מצד שני יש לי חבורה של ילדים מיב ויא ועוד ילדה מהשכבה שלי (י) והם חמודים אבל יש להם מצבי רוח שלפעמים הם נפגשים בקבוצה קטנה יותר ולא מצרפים אותי ואת חברה שלי.. לחברה שלי יש עוד חבורה ולי אין.. קיצר שוב לבד.. וזה נורא מעצבן אותי שיש כאלה אנשים בעולם הזה!

שואל השאלה:
אני כל כך אוהבת לעזור לכם. באמת. עכשיו גיליתי שזה הדבר הכי האהוב עלי לעשות. לילדה שאמרה שהיא שומרת הכל לעצמה, אני לגמרי מבינה אותך ותדעי שאת לא חייבת לשמור הכל לעצמך ולהרגיש ככה. אם את לא יכולה לדבר עם חברה או בן משפחה, תבקשי ללכת למישהו מקצועי. גם אני הולכת ולמען האמת ממש שללתי את זה בהתחלה והייתי גם מובכת, אבל רק ככה אני מרגישה שאני יכולה לשחרר ולדבר על איך שאני מרגישה. אולי ככה תביני את עצמך יותר ותוכלי להיות פתוחה עם אנשים.

שואל השאלה:
אם את חושבת שאת שעירה וזה מפריע לך, את יכולה לעשות טיפולי לייזר או לבדוק דרכים אחרות. אולי הם מסתכלים עליך ואת לא שמה לב, ואם הם לא, אז זו בעיה שלהם, לא ראיתי אותך אבל אני מאמינה שאת יפה וזה הפסד שלהם.

אני רגישה מאוד והביטחון העצמי שלי ברצפה

בתכלס יש את הזמנים הרעים והטובים בחיים שלי..
אבל כרגע זה הזמן הלא הכי טוב

תודה שבאמת קראת ועזרת
אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה (לפנות למישהו מקצועי) איך להציג את זה מול ההורים וזה?

אני רוצה להצליח ולקבל אהבה בחיי, נמאס לי להישאר מאחור כל החברות שלי והידים בזוגיות אלו שלא בזוגיות מדברים על בנות אחרות, לחלקם זה לא מזיז לי.. עם אחד ספציפי זה מאוד מציק לי אני באמת אוהבת אותו ואני לא יודעת מה לעשות, אני גם מפחדת לאבד אותו. אניפשוט באמת לא יודעת מה לעשות יוצר זה נורא מתסכל להישאר מאחור

החברה הכי טובה שלי כבר לא מתייחסת אליי כמו פעם
הייתי פורקת אצלה הכל אבל אני לא מסוגלת כי היא פשוט כל פעם שרע לי נעלמת
וקשה לי והיא יודעת על כל החרדות שלי ובכל זאת נעלמת לי במקום להיות שם בשבילי
היא מעדיפה את שאר החברות שלה על פני אפילו שאני וויתרתי על חברות שהיה לי טוב איתן עדי להתקרב אליה.
קשה לי בלעדיה... אני רוצה שהיא תחזור להיות מי שהיא הייתה פעם...

שואל השאלה:
לתשובה של הילד שמאוהב.. גם לי זה קרה. פשוט העסקתי את עצמי בדברים אחרים חוץ ממנו ובסוף שחררתי. אולי במקרה שלך הם יפרדו ותוכל להגיד לה איך אתה מרגיש, אבל אל תחכה לה לנצח. יש עוד הרבה בנות מדהימות שתפגוש בהמשך.

יש ילד שאני אוהבת אותו כבר שנה שלמה ראיתי שהוא מתחיל איתי קצת ונלחצתי.. פחדתי שחברות שלי ידברו על זה.. ופחדתי להתאכזב, שזה לא נכון ואני סתם חיה בסרט ומקווה שיקרה משהו. אז מה עשיתי? אמרתי לחברה שלי שהוא מתחיל איתה. כן אמרתי את זה. בהתחלה היא לא האמינה לי אבל עכשיו היא רודפת אחריו. מדברת איתו חופשי על החיים והוא זורם בזמן שאני שנה שלמה לא החלפתי איתו אפילו מילה. אני מרגישה פספוס. בסוף הם יהיו זוג. אני כל כך ביישנית מטומטמת שזה פוגע בי כל הזמן. אני מצפה מהגבר לעשות את הצעד הראשון וזה לא קורה. אף פעם. אני כבר בכיתה יא, לא היה לי חבר, לא התנשקתי בקושי ידידים יש לי ואולי זה לא נורא אבל נפגעתי המון פעמים. שיניתי את המראה שלי כל כך הרבה בשביל להראות יפה וזה לא עובד... לא ממצמצים לעברי... אולי זה בגלל שאני שמנה? נסיתי מליון דיאטות.. אני בוכה אחרי בורקס. ואם זה לא במראה אז באופי? לא מצליחה לשנות. נדפקתי לגמרי... למה אני כזאת בלתי נראת... שאני מנסה לגרום לאנשים לשים לב אלי הם מסתכלים עלי במבט של "את פתאטית" וסתם מוזרה... אני מקנאה בבנות יפות. ברזות. באלו שאוהבים אותן... כי כמה חרא כבר אפשר לסבול, כמה אני צריכה להתכחש לזה שאף אחד לא אוהב אותי. ואני יודעת את זה. נמאס לי. אין לי כוח למשפחה שלי... רבה איתם כל כך הרבה ואני יודעת את ה"כבד את אביך ואת אמך" ואני עושה את זה אבל למה זה לא נראה לי נכון בשיט... לא מזמן חברה שלי העלתה תמונה עם חברות שלה. ביום שקבענו להיפגש והיא הבריזה. למה? למה זה מגיע לי? כבר מחקתי את כל הרשתות החברתיות, מיוזקלי, סנאפצ'א, אינסטגרם, פייסבוק כבר אין לי כלום. זה רק אני והמחשב. באמת שכואב לי, כואב לי לדעת שכואב לי. אני מרגישה כמו ילדה קטנה שצריכה צומי ופינוק ויכול להיות שזו אני. קשה לי להתעלם מהכל וקשה לשנות את המציאות הזאת. זו שיגרה שאין לה סוף. שלא נדבר על הציונים שלי.. אני רואה ילדים מניפים לי את המאיות שלהם מול העיניים ובקלות. ואני מתאמצת בשביל שבעים בקושי. נמאס לי להיות בריב עם המורים. להתכחש פשוט להכל! נמאס לי ובאלי להתבודד כמו שעשיתי כל הילדות שלי ואין לי לאין לברוח... אין לי אפילו חלומות... לא בא לי לחשוב על העתיד החרא שיהיה לי. בחיים לא עבדתי... איך אסתדר בחיים. תקעו אותי לגור בתוך חור שאין בו עבודות. אין לי כסף. אני קטנה. רשיון וצו ראשון יהיה לי רק בכיתה יב. ושוב, נדפקתי. אולי לא כזה רע לי בחיים. יש לי אוכל, מים, בית אבל אלה רק דברים שמשאירים אותי חיה. סיבה להמשיך לחיות לא ממש יש לי. כבר קרה לי שהזמינו לי משטרה הביתה וזה היה סוף העולם בשבילי. אני לא צריכה את זה שוב. נמאס לי לחשוב על הטעיות של העבר, ההווה והעתיד. בא לי שקט. לברוח. פשוט נמאס לי מכולם. מהרוע הזה. בחיים לא הייתי מאושרת ואני מנסה לחשוב הכי אופטימי בעולם ולא הולך לי... אני מבקשת עזרה ועדיין יוצאים עלי. דיי... פשוט דיי. ותודה רבה על השאלה.

אני בנאדם ריק. אין לי חברים. אין לי עבודה או משהו שאני אוהבת.. נמאס לי מכל זה שכל מה שאני עושה זה להתעורר בית ספר מחשב לישון. הכל שגרה משעממת.
יש לי חרדה חברתית וקשה לי לסמוך על אנשים.
אמא שלי עושה לי רגשי כל הזמן עם זה שקשה לה ואני לא עוזרת לה אבל מה אני כבר יכולה לעשות חיפשתי עבודה ואף אחד לא קיבל אותי (כמו כל אחד בחיים האלה) אז מה אני אמורה לעשות בדיוק? למכור את כל החפצים שלי ולחיות ברחוב כדי שהיא תוכל לקנות אוטו ולעשות תואר? אני מבינה שהיא אמא שלי והיא תמיד תעשה הכל בשבילי אבל זה לא משהו שאני יכולה לעזור בו בזמן הזה אני רק בת 17!
ואם כבר מדברים על זה עוד חצי שנה אני אהיה בת 18 וזה הדבר הכי מפחיד שיכול לקרות לי.. וצבא! אני כל כך מפחדת מזה מלהיות רחוק מהבית ולא לעשות את מה שאני תמיד עושה.. אפילו שאני צריכה את השינוי הזה אבל אני לא יכולה עדיין להסתגל לעובדה הזאת.
חוץ מזה שהבדידות הורגת אותי.. אני לא דיברתי (במובן של לפרוק) עם אף אחד חוץ מאמא שלי המחנכת והיועצת כבר כמה חודשים ואף אחד מהם לא מבין אותי.. חשבתי שאני יכולה עדיין לסמוך על בנאדם אחד שיהיה שם לצידי (ידיד שלי) שהבטיח לפני חודש שנדבר ואף פעם לא שלח הודעה והוא איכזב אותי ועכשיו אין לי אף אחד שאני יכולה לדבר איתו כי הוא היה הבנאדם היחיד שהבין אותי ואני כל כך רוצה להגיד לו את זה אבל הכבוד שלי עוצר אותי..
זאת תהיה כנראה אחת השנים הגרועות שלי

שואל השאלה:
תספרי לאמא שלך (או לאח/אחות/ מי שהכי קרוב אלייך) שאת מרגישה שאת צריכה לדבר עם מישהו מקצועי, שאת חושבת שככה את תוכלי להבין את עצמך יותר וגם תוכלי להיפתח לאנשים אחרים יותר. זה לא כל כך מביך כמו שזה נשמע, אחרי שביקשתי מאמא שלי הבנתי שהמון ילדים עושים את זה וזה נורמלי. וזה הכי טוב להסביר להם גם למה את חושבת שאת צריכה לדבר עם מישהו מקצועי, הם יבינו שאת באמת מרגישה שאת צריכה את זה.

אני גם רוצה לעזור אם זה אפשרי
לילדה שהחברה הכי טובה שלה השתנתה
אני הייתי במקום של החברה הכי טובה שלך.
והרגשתי לפעמים שאני לא פסיכולוגית שלה ושלא נעים לי שהיא באה רק כשהיא צריכה משהו. וכשאני באה לפרוק אז "יש דברים יותר נוראיים בחיים". היא גם פורקת בצורה מעצבנת עם צעקות ועם עקיצות אז נמאס לי. (לא שאני אומרת שאת כזאת כן אבל אולי היא רוצה יותר ליהנות ולחיות את הרגע מאשר לעשות שחנשים? תדברי איתה על זה אני בטוחה שכשהיא תדע כמה את חסרה לה היא תרוץ אלייך).

אני מרגישה כאילו שתי החברות שלי החליפו אותי...
הן שנאו אחת את השנייה לעכשיו הן בסטיות... והן היו בסטיות שלי אני מרגישה לא קשורה... מרוחקת... חסרת חברים... שונה... זה משהו שאני לא רגילה אליו. אני תמיד במרכז והתרחקתי בשביל להיות איתן... אני מרגישה שהשתמשו בי, שאין לי כבר כלום כי בשבילהן וויתרתי על הכל. ועכשיו שהן קיבלו את מה שאני ויתרתי עליו הן לוקחות לי את המקום... זה כואב. אני פגועה

כל הכבוד לך שאת ככה עוזרת ומייעצת
את מדהימה!

אממ
בשנה האחרונה השתנתי. מקצה לקצה, התהפכתי בכל צורה. לא הרגשתי טוב עם איך שהייתי. הייתי הילד המחוייך הזה, שהתחבר לכולם ואהב את כולם. לא התחברתי לדמות הזו שהצמידו לי.. אחרי מקרה שהיה לי, שכתוצאה ממנו נכנסתי לדיכאון ויש לי חרדה חברתית, הבנתי שאני.. אממ לא שייך לפה. כולם פה צבועים, דואגים לתחת שלהם, לא אכפת להם מאחרים, מחברים שלהם.. הפכתי להיות הילד השקט מהילד הזה שצוחק כל שיעור, תמיד עם חברים, ליצן הכיתה. שינוי משמעותי אני יודע. שנאתי את עצמי, ואני עדיין שונא את עצמי, וכל דבר שקשור אליי. אני שונא את זה שאני קיים, ואני לא חושב שאני שייך לפה, אני לוקח אוויר מיותר, כשאני מי שמיותר פה.. אחרי שנה בערך, כשהבנתי למה נכנסתי, למעגל כאב שלא נגמר, התחלתי "לחבוש" את המסיכה של הילד שהייתי פעם. פחדתי, ועד היום אני פוחד שמישהו בטעות יראה את היד שלי ויגיד לאיזה מבוגר. אני מפחד לדעת לאן אגיע אם אגיד למישהו מה עובר עלי.. אני צריך עזרה. אני לא יודע ממי, איך, ומה יהיו התוצאות. משטרה לא תעזור. ממש לא..
אין שום דבר שמשאיר אותי בחיים או נותן לי רצון להמשיך.. חוץ משתי בנות, שהן בדיוק כמוני, ואני אוהב אותן והן ממש חשובות לי.. רק בשבילן אני מחזיק.
אולי כשאני אמות, אנשים יתחילו להבין סוף סוף שעובר עלי משהו, שכל פעם שעניתי שאני בסדר וחייכתי את החיוך המזוייף שלי, לא הייתי באמת בסדר וכאב לי לחייך. אני מקווה שיום אחד מישהו יבין את זה..
הו כן. איך אפשר גם לשכוח את הקראש, שאני שבור רק לדעת שהוא לא יהיה שלי בחיים.
והצחקוקים האלו, בכל מקום שאני עובר, הילדים האלה שיורדים עלי וצוחקים עלי בפני כולם...

סליחה על החפירה, הרגשתי שאני צריך לפרוק ^^

שואל השאלה:
לתשובה של הילדה שרוצה להיות חייכנית וכיפית, אני חושבת שזה לא מה שבנים מחפשים דווקא. אולי את צריכה פשוט להפגין יותר ביטחון, אל תדחיקי את הרגשות שלך אבל אם אלו רגשות רעים תנסי לבדוק למה הם כאלה, תפתרי אותם ותנסי להיות בטוחה בעצמך יותר, אם תחשבי שאת כיפית ותהיה לך סיבה לחייך, את תחייכי.

אני יודעת שאני לעולם לא אהיה מאושרת בעולם הזה

שואל השאלה:
אני לא חושבת שזה נכון לחפש זוגיות כי לכולם יש. ברגע שתתאהבי במישהו ותרצי להיכנס לזה מהסיבה הנכונה, זה יקרה.

שואל השאלה:
אם חברה שלך נטשה אותך, זו בעיה שלה. תחפשי מישהו אחר לספר לו הכל ולהיפתח אליו, אם זה באינטרנט או חבר/ה אחר/ת שאת מכירה. אל תתקעי עליה, אם היא לא שם בשבילך יותר אז את לא צריכה אותה.

שואל השאלה:
את אוהבת אותו כבר שנה שלמה, אז תדברי איתו. גם אם את לא תגידי ישר שאת אוהבת אותו, תנסי להתקרב אליו או להתחיל איתו שיחה בווצאפ אם יותר קל לך. אל תתני להם להיות זוג אם את זו שאוהבת אותו באמת. אני בטוחה שאת לא שמנה ואני לא רוצה שתחשבי ככה לא משנה כמה את שוקלת. אני מתארת לעצמי שאת יפהייפה, וזה שבנים לא מסתכלים עליך לא אומר שזה לא נכון. ציונים זה רק מספרים ואת יכולה לשלוט בהם אם תשתדלי יותר. לכל בעיה יש פיתרון, ואם את רוצה לדבר בפרטי אז אני כאן.

אנונימית? תבורכי (:

אני מרגישה כל כך רע עם עצמי. יש אנשים שבאמת מתכוונים לזה שהם אוהבים אותי ואני מתקשה להבין את זה... אני מחפשת חברים אמיתיים ויש ליי, הם מדברים איתי על החיים שלהם ומבקשים ממני עצות, ואני פשוט לא מעריכה את זה מספיק כי אני מרגישה שאני מחפשת משהו טוב יותר: (
אני צריכה להיפתח בפניהם ולהסביר להם הכל על איך שאני מרגישה אבל אני מרגישה שאני אשעמם אותם... מבחינה של, אני לא בטוחה שהם אוהבים אותי ומתעניינים בי כמו שאני בהם..
ועדיין אין לי חברים אמיתיים, או שאני סתם מרגישה ככה
תודה אנונימית את מדהימה!

זה מתפרק.
הקשר שלי ושלו מתפרק.
הוא לא אוהב אותי יותר וזה ברור, הוא פשוט מפחד לעשות את הצעד. אני לא רוצה לעשות את הצעד. אז המצב הלא מוגדר בינינו נשאר.
הקשר שלי ושלהן מתפרק.
הן עזבו את החבורה. אנחנו שש ולא שמונה. הן מהחבורה המקורית, ועכשיו הן לא שם.
הקשר שלי ושלהם מתפרק.
ההורים שלי שופטים אותי על כל דבר, ונמאס לי.
הקשר שלנו מתפרק.
אני לא מסוגלת להיות בקרבת בני הדודים שלי יותר.
הכל מתפרק.

שואל השאלה:
חרדה חברתית זה משהו שקל לשנות, זה רק אצלך בראש. גם אני בשלבים של לצאת מזה ובהתחלה פשוט אמרתי לעצמי שאף אחד לא יזכור את זה אם אני אעשה פדיחה וזה לא סוף העולם. אני חושבת שזה טוב שאת לא סומכת על אנשים בקלות, אבל תנסי לדבר עם אנשים חדשים. את לא חייבת לשתף איתם הכל ולסמוך עליהם בעיניים עצומות, פשוט לדבר איתם על כל מיני דברים. ואם תסמכי עליהם אז זו מתנה. תקחי את זה שאת מתגייסת כדבר טוב, כי זה באמת שינוי ואולי זה יפתור הרבה דברים שאת לא יכולה לפתור בשגרה הרגילה שלך. את גם תכירי אנשים אחרים, את תהיי בסביבה אחרת והכל יכול להשתנות לטובתך. ויש לך זמן עד שתצטרכי עבודה ותמצאי משהו שאת אוהבת, אל תדאגי לזה עדיין.

אני מרגישה ריקה מבפנים.
יש לי חברים, אבל אני מרגישה לבד.
לא חסר לי כלום, באמת שלא חסר. יש לי הורים מדהימים ומשפחה אוהבת.
אבל למרות הכל, אני מרגישה לבד. אף אחד לא מבין אותי, מאז שאני ילדה קטנה ידעתי מה לא בסדר בי.
אני חושבת יותר מידי, אני רגישה מידי, אני שונה.
החלטתי לקחת את עצמי בידיים, לתפוס את החיים באור שונה- וזה מצליח לי.
אני מתחילה פרק חדש בחיים שלי.
אבל.. בזמן שהכל טוב ויפה בממלכה שלי, דברים נופלים לי בין האצבעות.
אנשים שפעם היו הכל בשבילי נהיים לי זרים, אני משתנה ולפעמים גם לרעה..
אבל זה המחיר שאני צריכה לשלם, כנראה.
העניין הוא.. שאני מתגעגעת. למי שהייתי פעם, לאנשים ולדברים שבנו אותי ואני יודעת שכשאתה מקמט דף הוא בחיים לא יחזור למצב שהוא היה פעם.

שואל השאלה:
אם הן החליפו אותך תמצאי חברות חדשות. בכיתה, או בשכבה או באינטרנט.. בכל מקום. תראי להן שאת חזקה ומצאת אנשים אחרים. אל תתקעי עליהן, כי אם הן עשו את זה ופגעו בך ככה, הן לא היו שוות אותך מלכתחילה.

אני מאוהבת במישהו אבל האקס שלי לא משחרר וזה מונע ממני להיות איתו

שואל השאלה:
hate myself, אני ממש רוצה שתחליף את הכינוי הזה. אתה לא צריך מסיכה ואתה לא צריך להיות ליצן הכיתה אם זה לא מי שאתה רוצה להיות. אתה לא אוויר מיותר, אתה כאן מסיבה כלשהית ואתה צריך למצוא אותה. אם קשה לך כל כך אל תפחד לדבר עם מישהו מקצועי על זה, אני בטוחה שיוכלו לעזור לך. אתה יכול לפתור כל בעיה, אם רק תאמין שזה אפשרי ותרצה את זה באמת. אם אתה צריך לדבר עם עוד מישהו תגיד לי ואני אשלח לך הודעה. אבל אל תגיד את הדברים האלה על עצמך יותר, רק מהכמה שורות שכתבת אני יודעת שאתה בן אדם מדהים ואתה רק צריך לפתור את הבעיות שלך. יהיה בסדר. באמת. ולגבי הקראש שלך, תהיה אופטימי. מי אמר שהוא לא יהיה שלך בחיים? תתחבר אליו, תנסה לראות אם הוא מרגיש את אותו הדבר בלי להגיד את זה אם אתה לא מוכן. אולי אתה תהיה מופתע לגלות שהוא מרגיש את אותו הדבר.

לפעמים כל כך נמאס לי להמשיך עם השגרה שלי, לפעמים בא לי לנסות משהו שאף פעם לא ניסיתי, אני רוצה להיות שוב מאושרת, מה לא בסדר איתי? החיים שלי פשוט תקועים בנקודה אחת כבר מלא זמן ורע לי...
שואלת השאלה- מה איתך? בטוח גם לך יש לפרוק משהו, ותודה על השאלה והעזרה שלך לכולם, זה ממש יפה מצידך3>

לחבר שלי קשה להיות איתי, הוא אמר שהמרחק שלנו מקשה עליו ממש. אני יכולה להבין אותו, אבל למה הוא הבטיח לי שזה לא ישנה לו? הוא ממש הכאיב לי בימים האחרונים עם האדישות הזאת שלו. חשבתי שהוא בן אדם טוב ובן זוג טוב אבל מסתבר שלא. אחרי שנפתחנו והוא אמר לי שהוא גם החברה הכי טובה שלי וגם הבן זוג האוהב שלי הוא נשבר למרחק. היום דיברנו סוף סוף והוא סיפר לי על הקושי הזה, נתתי לו להחליט אם נהיה ביחד או לא והוא יחליט מתי שירצה. בכל זאת, היינו 7 חודשים ביחד. אני מפחדת מהכאב של הפרידה ומפחדת להיות לבד לנצח. אני מקווה שלא אהיה ושאבנה את הבטחון העצמי שלי. כואב לי.

אני מאוהבת במישהו מדהים. הוא מנגן והוא היחיד שהתחיל ללמד אותי לנגן על גיטרה, אני מחייכת אם הוא מסתכל עלי ואם אני לא רואה אותו יום אחד, כל היום הזה נהפך למיותר, כאילו כל החיים שלי סובבים סביבו והרגשות שלי תלויים ביחס שלו אליי, אני מרגישה שהוא אוהב אותי גם, תמיד כשאני מסתכלת עליו, עובר בראש שלי שיר ששנינו אוהבים, כשאנחנו לבד אני מתרגשת, אני פשוט רוצה לחבק אותו בלי סוף ולדבר איתו לנצח, אני לא מתאהבת בקלות וזה מה שגורם לי להרגיש ככה.. לספר לו את זה יהיה לא קשה אך מטעה, אם הוא לא ירגיש כמוני, דברים יתחילו להיות מביכים וזה הדבר האחרון שאני רוצה

אני גם רוצה למצוא אנשים כמוני, אף פעם לא פגשתי מישהו כמוני, אין לי חברים הכי טובים ואני מתנדנדת בין שתי מסגרות חברתיות ביום יום, אין לי אומץ

מי ידע שלהיות מתבגר זה ככ קשה?

יש מישהו שהכרתי בערך לפני חודש, וזה היה ביומיים כאלה עם שינה. וכל כך התחברנו שהיינו במשך כל היומיים האלה ביחד ואפילו ישנתי איתו ודי חיבבנו אחד את השנייה אבל הייתה בעיה, כנראה הייתה לו מישהי ששניהם היו בקטע. אמנם הם לא היו חברים אבל הם היו מאוד קרובים. בכל מקרה, אחרי שעברו היומיים האלה התראינו בשכבה ואף פעם לא הייתה לנו הזדמנות להכיר עוד ואני בטוחה ויודעת שעכשיו אני לא נראית לו אותה אחת שהייתה איתו ביומיים האלה וככה גם הוא נראה לי אבל אני בטוחה שאם היינו שומרים על קשר טוב זה היה כל כך שונה וזה היה ממשיך להיות מושלם. לילה אחד קרה לי משהו והייתי חייבת לשתף אותו. לא סיפרתי לו מה קרה לי בלילה הזה אבל סיפרתי לו שהוא היה מעורב בו ולכן ביקשתי ממנו שננתק קשר והוא היה מופתע אבל מאותו רגע הוא כל כך רצה להראות לי שלא אכפת לו אז הוא התנהג אלי ממש מגעיל ובכלל לא התייחס לזה שאמרתי לו שננתק קשר לפחות לימים הקרובים כי מה שקרה שם היה לי קשה ורציני והוא פשוט לא התייחס למה שסיפרתי, עמוק בפנים אני יודעת שמאוד אכפת לו מזה שלא נדבר יותר אבל מצד שני אולי גם לא כי כבר קצת התנתק הקשר אחרי היומיים האלה והייתה לזה עוד הזדמנות להתפתח עוד קצת ומשום מה זה לא קרה. אבל עכשיו הוא כנראה כועס ומבולבל וגם אני.. איך לדבר איתו על זה ולהחזיר את הקשר שלנו? אני ממש רוצה להגיד לו שהיומיים האלה לא היו סתם ואני יודעת שגם בשבילו לא. אבל הוא פשוט התנהג שונה בבית ספר, הוא פחות התייחס אלי. אני לא אומרת שהוא חייב ואני גם מבינה אותו כי שם הוא היה יותר רגיש אלי וזה היה יותר אישי. אני לא רוצה לוותר על זה מה לעשות? יש לי כל כך הרבה דברים להגיד לו, אני רוצה להגיד לו שאני כועסת עליו ולהסביר לו גם למה אבל מבחינתו הוא בטוח שאני לא רוצה שנדבר יותר וכנראה שהוא כועס על זה אבל הוא ממש לא הבין למה. אני כבר סוחבת את זה חודשיים בערך וקשה לי ובהתחלה גם הוא הרגיש ככה אבל עכשיו אני כבר לא יודעת מה לעשות




אה ודרך אגב שואלת השאלה, את מדהימה שאת ככה עוזרת. יש כאן המון שבאמת צריכים אנשים כמוך.. וגם אם לא תעזרי לכולם זה חשוב להגיד "תפרקו" זה גם עוזר אז תודה לך

שואל השאלה:
אנונימית, אני בטוחה שגם את מדהימה ומעניינת. אם תחשבי ככה בעצמך ותשתפי אותם במה שאת חושבת ומרגישה, אני בטוחה שהם יחשבו אותו הדבר. ואם הם לא, אז הם לא שווים אותך. בכל מקום יש אנשים שיבינו אותך ובחיים לא תרגישי שאת משעממת אותם. את רק צריכה לחפש את האנשים הנכונים.

נמאס לי שאני לא מדברת! נמאס רוצה ביטחון רוצה לפתוח את הפה ולדבר
לא רןצה שישפטו אותי רןצה שיתייחסו אליי באופן שווה בלי קשר לבעיה שלי
..

נמאס להרגיש שאת רוצה מישהו והוא לא רוצה אותך בחזרה

שואל השאלה:
משתגע כבר מלך להיות, לא משנה מה תהיי, יש דברים שאת תפסידי ויש דברים שאת תשיגי. אולי האנשים האלה כבר לא מתאימים למי שאת היום וזה בסדר כי השתנית. ואת צריכה להיות גאה בעצמך שהשתנית ועשית את המהלך הזה ואם את אוהבת את מי שאת היום את לא צריכה להצטער על זה. גם אם את מרגישה שאת משתנה קצת לרעה לפעמים, זה נורמלי. את יכולה לשנות את הפרט הקטן הזה אבל את לא צריכה לשנות את כל כולך ולוותר על הבן אדם שנהיית.

נמאס לי להרגיש ככה
כאילו אני צריכה להתנצל על זה שאתה לא רוצה אותי
שאני צריכה להגיד תודה על זה שאתם חברים שלי
שאני צריכה להסתכל במראה ולבכות מבמקום לחייך
שאני לא יכולה להקשר לאף אחד כי מחר אני אולי לא יהיה בחיים יותר
שאסור לי לאהוב יותר מידי
שאני צריכה לפחד לצאת לרחוב כי יסתכלו על הקחרת שלי
שאני מפחדת ללכת לישון כי אולי מחר בבוקר אני כבר לא יהיה פה
שלפני שאני יוצאת מהבית ההורים שלי מחבקים אותי כאילו הם נפרדים ממני לנצח
שאני צריכה להרגיש כבר מתה שאני עדיין בחיים

אנונימית
אשמח אם תבואי לפרטי
אני רוצה להודות לך..

שואל השאלה:
אנונימית, אם נמאס לך מהשגרה הזו אז תשני דברים. את יכולה. אם זה מבחינה חברתית או לימודית או כל דבר, את יכולה לשנות הכל. ולגבי השאלה שלך, יש לי מה לפרוק האמת. יש לי חרדה חברתית ופרנויה והפרעה דו קוטבית שאני מנסה לפתור בעצמי אבל זה קשה, ויש לי חלום שהפכתי אותו לכל חיי ולפעמים זה נראה כאילו אין לי אפילו סיכוי קטן להגשים אותו. אבל אני עושה דברים כדי לגרום לו להתגשם ואני משתדלת לפתור את הכל לאט ולהיות סוף סוף בסדר. תודה ששאלת<3

נמאס לי להיות ביישנית כל כך ולפחד כל הזמן מלהגיד מה שאני חושבת.. אני תמיד מוותרת לעצמי, אני צריכה לא לוותר ולהפסיק לפחד מזה אבל כל פעם נכנס בי פחד ןאני שותקת במקום לדבר ולהגיד את כל מה שאני כל כך רוצה לומר לו. נמאס לי להיות כל כך מרובעת. אף פעם לא לצאת מהמסגרת. אני כל כך פוחדת ממה שהוא יחשוב עלי שאני מעדיפה לשתוק מאשר להגיד את זה. בא לי לצעוק לפעמים כי אני מצטערת על כל כך הרבה הזדמנויות שניתנו לי ולא ניצלתי אותן. נתתי להם לברוח. אני תמיד מוותרת לעצמי אני אף פעם לא לומדת את הלקח הזה. אני יודעת שאני צריכה לדבר. בעיקר איתו... אבל משהו חוסם אותי וברגע האמת אני משתתקת. ותמיד אני אומרת לעצמי שאין לי ממה לפחד. אבל זה חוזר על עצמו כמו מעגל.. מה יעזור לי לחשוב? אני חייבת לפעול אבל פוחדת לעשות את צעד לא נכון...

תודה על הפריקה

שואל השאלה:
riot, יהיו הרבה אנשים שתאהבי ואת לא צריכה לתת לפרידה (אם זה יקרה, אולי זה לא) אבל אם זה כן, אל תתני לזה להוריד אותך למטה. את לא תהיי לבד לנצח, אני מבטיחה לך. ואם זה לא אפשרי אולי זה לטובה ואולי יבוא מישהו שיהיה טוב יותר אלייך ודברים יהיו פשוטים יותר. אל תתני לזה לשבור אותך, אם כבר משהו אז לחזק אותך.

שואל השאלה:
אם את מרגישה שהוא אוהב אותך תעשי את הצעד. זה מטעה אבל תחשבי על כמה מדהים זה יכול להיות אם הוא מרגיש כמוך, ולמה לחכות? את יכולה להסביר לו שגם אם הוא לא מרגיש אותו הדבר שום דבר לא צריך להשתנות.

שואל השאלה:
תדברי איתו על זה. אם הרגשת משהו ואם הוא חשוב לך אל תתני לזה להיות ככה. אני חושבת שאכפת לו, הוא פשוט פוחד להראות את זה ואם תעשי את הצעד הראשון ותדברי איתו אז יהיה לו קל יותר להראות שהוא מרגיש את אותו הדבר. אולי הוא גם לא רגיל לזה, תנסי לראות איך הוא מרגיש. אבל מצד שני הייתם ביחד רק יומיים, אז תנסי לא להיות כל כך רצינית לגבי זה לידו כדי זה יכול להפחיד אותו. אני מקווה שזה יילך כמו שאת מצפה.

אני זה שרשמתי למעלה שאני מאוהב בילדה ממש אבל יש לה חבר, זה לא הקטע של לשחרר ממנה כי אני לא מקרקר סביבה כל היום פשוט כל פעם שאני רואה אותה הלב שלי פאקינג עוצר כאילו הי הילדה הכי יפה ועם האופי הכי טוב שפגשתי בחיים שלי. כמובן שהיא לא יודעת שזה מה שאני חושב כי להגיד לה את זה פשוט יישרוף אותי בכיתה כי יש לה חבר ואני אצא מניאק אבל זה פשוט כל כך כואב לי כל פעם שאני רואה אותה אני פשוט לא יודע מה לעשות עם עצמי חוץ מלבהות בה כדי לא לפספס שנייה מהזמן שאני רואה אותה. המצב שלי קשה...

שואל השאלה:
אני מקווה שהבנתם למי עניתי כי רובכם עניתם כאנונימיים. אני שמחה שכולכם קיבלתם הזדמנות להגיד מה שאתם מרגישים ואני מקווה שעזרתי לכם גם אם זה היה מעט. תדעו שאם אתם מרגישים מדוכאים או עצובים או כל דבר, אתם לא חייבים להישאר ככה ואתם יכולים לצאת מזה אם רק תאמינו שזה אפשרי ותרצו לצאת מזה. אני אוהבת את כולכם ואולי בעתיד עוד אנשים (אני מקווה) יעשו שאלות כאלה ותוכלו לפרוק שוב. זה חשוב להוציא את מה שבלב ולשחרר קצת. שבת שלום לכולם<3

הוא זרק אותי.
שנתיים של אור ושמחה נעלמו.
אני נדה בין עצב לדיכאון יושבת בברים הדפוקים בתל אביב ומנסה לעבוד על עצמי שהכל "בסדר"
באלי מסגרת. למצוא משהו חדש. נמאס לי לחיות בין בכי לבכי אחר. נמאס לי מעצמי אני חותכת ושונאת את עצמי. הוא גרם לי להרגיש מושלמת ואז בשניה אחת חתך את הכל והחזיר אותי שנתיים אחורה. ילדה דיכאונית מסריחה מסמים ואלכוהול.
אני רוצה להפסיק כבר את הסיוט המתמשך הזה.
אני רוצה לקום יום אחד ולהגיד "וואו, את באמת יפה היום". איך בנאדם שכל כך אהב אותי פתאום כבר לא רוצה אותי? אומר לי שזה לא זה. איך? איך? איך נער אחד הרס לי את כל מי שהפכתי להיות. הייתי שמחה ומאושרת, יפה וצחקנית. עכשיו העולם שחור. אין יותר כלום. זה נגמר. שום דבר לא יחזיר לי שנתיים מדהימות. ואם אתה אחד מהמשתמשים פה יוני, אני מקווה שאתה רואה את זה. תראה מה עשית לי. אני אבודה בגללך.

אין לי כישרון ואני גרועה בכל מה שאני עושה
אני אוהבת לשיר אבל יש לי פחד קהל ואני בחיים לא אוכל לעמוד מול אנשים ולשיר
לפעמים אני פשוט רוצה לעמוד על גג המגדל או הבניין הגבוה ביותר ולצרוח כדי שאף אחד לא ישמע
אני רוצה למצוא אנשים חדשים שיהיה להם אכפת ממני באותה מידה שאכפת לי מהם אבל לא יודעת איפה לחפש

שואל השאלה:
אני יודעת למה אתה מתכוון, תנסה להכיר עוד בנות ותעסיק את עצמך בדברים אחרים כשהיא בסביבה. או שתחכה שהיא וחבר שלה יפרדו, אבל זה יכול לקחת הרבה זמן ואני לא ממליצה. פשוט תנסה לעבור הלאה, יש עוד הרבה בנות מדהימות באותה מידה ואפילו יותר שאתה יכול להתאהב בהן אם תתן לעצמך.

שואל השאלה:
hate myself, יהיו עוד בנים שירימו אותך. אבל עד אז, את צריכה להרים את עצמך. את לא צריכה שום גבר כדי להרגיש יפה ולהרגיש שאת שווה משהו, בזמן שהיית איתו היית כזאת וזה מוכיח לך שאת כן יכולה. ההבדל היחיד זה שהפעם תעשי את זה בלעדיו, תרימי את עצמך. זה יהיה קשה אבל זה אפשרי אם תרצי.

תודה רבה את בן אדם מדהים באמת!

סבל.
אני חרא אדם.
יש לי חרא חברים.
יש לי חרא חיים.
יש לי חרא אופי.
יש לי חרא ידע.
יש לי חרא לימודים.
יש לי חרא בית ספר.
יש לי חרא תחביבים.
יש לי חרא כישרון.
הכל חרא.
החברים שלי מזוייפים, מרכלים, ומשקרים, אבל אני נשארת חברה שלהם כי אם לא אני אהיה לבד.
האופי שלי חרא, אף אחד חוץ מהמשפחה שלי לא אוהב אותי באמת, וגם המשפחה שלי אוהבת אותי רק כי אין לה ברירה.
אני מכוערת. כל הזמן מסתכלת על בנות אחרות ורק חלמת להיראות כמוהן.
אין לי שום כישרון שאני יכולה לפתח- החיים שלי אבודים.
אני בחיים לא אצליח להגשים אפילו אחד משלושת החלומות ההזויים שלי: להיות שחקנית, להיות שחקנית ארגנטינאית, ולפגוש את מייקל רונדה.
בחיים לא יהיו לי חברים אמיתיים שתמיד יהיו שם בשבילי.
אפילו ה"חברות" שלי שקבעו לעשות לי יום הולדת גרמו לי ללכת רבע שעה ברגל עם זר על הראש ביום חם עד לאיפה שהן קבעו שניפגש ומשם נלך ביחד, ועוד בסוף הן אפילו לא התעוררו וגרמו לי לחזור הביתה בוכה.
אני בכיתת מופת ומעמיסים עלי גבעות של שיעורים, אין אפילו רגע אחד לחופש. גם בחופשים מעמיסים עלינו שיעורים בזמן שכיתות אחרות מבלות בלי שיעורים. אני כל הזמן בוכה להורים שלי שיוציאן אותי ממופת אבל הם לא מסכימים. אני לחוצה בכל דבר אפשרי, לימודית, חברתית, ומשפחתית.
אני לא מצליחה להשתלט על עצמי ומתבייכנת בכל יום בחיים שלי. אני לא מצליחה להשתלט על עצמי וצועקת לפחות פעם אחת בכל יום בחיים שלי.
אין אפילו יום אחד שעבר והייתי בו שמחה כל היום, בכל יום קרה לפחות משהו אחד שהרס לי אותו.
אפילו ביום ההולדת שלי קיללו אותי, רבתי עם המשפחה שלי ועוד.
כל הזמן מתחנפים אליי כשצריכים משהו ומנצלים אותי- לפעמים אני נשברת ועוזרת ולפעמים כבר נמאס ופשוט מתעלמת.
כל דבר אפשרי גורם לי להיזכר בחיים החרא שלי. אפילו סדרות שמחות גורמות לי לחשוב כמה אני רוצה חיים כמו שלהם בסדרה, או שיסתדרו לי החיים ואני אהיה שחקנית כמוהם.
לפעמים אני רוצה לעבור ארץ, ללמוד מהבית, ועוד כל מיני שטויות מטומטמות, כמו הטעות שנולדתי.
אפילו ההורים שלי רוצים לקחת אותי לטיפול פסיכיאטרי (יאי)
לפעמים אני אפילו תוהה אם יש מקומות שמרדימים אנשים והורגים אותם תוך כדי שינה בלי שיכאב להם, כך שלא צריך לחתוך או להתאבד.
לא הייתי קונה את החיים שלי אפילו לא באגורה.
בקיצור, החיים שלי הרוסים, וגם אני.
הכל הרוס, אני אמשיך לבכות כל יום בחיי, כרגיל.

אני כל כך רוצה להראות לכולם שאני יכולה. אבל לא מאמינים בי.
אני תלמידה גרועה, אבל מסוגלת ללמוד.
אני זמרת גרועה, אבל רוצה לשיר.
אני מציירת מכוער, אבל מוכנה לקנות את כל הציוד הכי יקר.
אני רוקדת זוועה, אבל מוכנה להשקיע בזה שעות ואפילו ימים וחודשים.
אף אחד לא מאמין בי. אני סתם ילדה חסרת כישרון. אני רוצה לגרום להם לשים לב אלי! אני לא שקופה! אני רוצה להיות טובה במשהו אחד לפחות..
אבל מה זה משנה אם אין משהו שתומך בי מאחורה? שכן אומר לי שאני יכולה! אין לי משהו כזה.. אין!
אפילו כשאמרתי לאחותי הגדולה שאני רוצה ללמוד לשיר, היא צחקה ואמרה:"עמית? את? את בחיים לא תצליחי את גרועה מידי"
וזאת אחותי.. למה זה ככה? אוכל להשתנות?

שואל השאלה:
hard knock life, תלחצי על ההורים שלך שיעבירו אותך ממופת אם קשה לך מדי. את לא צריכה לעמוד בלחץ הזה אם את לא יכולה. ואני בטוחה שיהיו לך חברים אמיתיים, את רק צריכה למצוא אותם. אם את לא מרגישה יפה, תשני את זה כי את לא חייבת להרגיש ככה. ואם אלו החלומות שלך, תעשי הכל כדי להגשים אותם.

שואל השאלה:
עמית, אל תשימי לב לאנשים מסביבך. ברגע שאת תאמיני בעצמך זה יהיה מספיק. תחשבי על מה שאת הכי רוצה לעשות מכל מה שאמרת, ותעבדי עליו כאילו זה הדבר היחיד שאי פעם תצטרכי לעשות. את רוצה ללמוד לרקוד? לכי לחוג ריקוד. את רוצה ללמוד לשיר? אולי יש לך כבר את הקול שצריך, פשוט לא את הכיוון הנכון אז לכי לפיתוח קול. את רוצה ללמוד לצייר? תלמדי מיוטיוב או שתלכי לחוג. הכל תלוי בך ואת יכולה לעשות הכל אם תרצי ותשקיעי בזה מאמץ. בהצלחה.

אני שבורה. אני ממש רוצה לדבר איתו.
הייתי רוצה שהוא ידע את מה שאני מרגישה עמוק בלב וכל כך מפחדת להגיד לו.
אבל אני מפחדת. אם הוא לא מרגיש אותו דבר? זה יהיה פספוס ענק.
אני מתביישת כל כך לדבר איתו.
כל כך מפחדת להגיד לו את זה..
אני שבורה פשוט.

אבא שלי גילה שאני חותכת אז הוא קרא לי כפויית טובה ואמר לי שאכפת לי רק מעצמי וסוג של איים עלי באישפוז כפוי..? זה לא היה ממש איום, הוא פשוט סוג של צעק עלי דברים על אשפוז כפוי. ופתאום הוא בטוח שאני מעשנת (לפרוטוקול אני לא מעשנת) ואז כשאמרתי לו שאני לא הוא התחיל לומר לי על מי את עובדת וצעק עלי שאני שקרנית ועוד כל מיני. דרך אגב אם כבר מדברים על הורים אני דיי הורסת לאמא שלי את החיים כי היא פשוט כל הזמן בוכה בגללי ולפעמים פשוט לא מצליחה להירדם בלילות... והיא בדיוק גילתה את האוסף להבים שלי כשהיא ניקתה את החדר. פעם ראשונה שהיא גילתה שאני חותכת הבטחתי לה שאני אפסיק, ועכשיו, כמה חודשים אחרי זה, היא גילתה הכל. וחוץ מזה איזה מישהו הולך ליועצת של הבית ספר עם כל מיני שמועות עלי והקטע הוא שהכל נכון ואני לא יודעת איך הם יודעים שאני חותכת או שהברזתי פעם ראשונה מבית ספר עם החברה שלי כדי שננסה לשתות, או שאני בדיכאון... אני לא סיפרתי כמעט לאף אחד ואני לא יודעת על מי לסמוך. ואלו הבעיות שהתחילו להעסיק אותי רק בזמן האחרון..

שואל השאלה:
שי, אם הוא לא מרגיש אותו הדבר אז זה יהיה פספוס ענק אבל לפחות תדעי איך הוא מרגיש. ואם הוא כן, זה פספוס עוד יותר ענק. למה לחכות? אם את מרגישה ככה לכי על זה, לא תהיה לך את ההזדמנות הזו לנצח.

אני בדיכאון כבר הרבה זמן בגלל המראה שלי
כל החיים אני סובל מהשמנת יתר ולא משנה כמה אני מנסה אני לא מצליח לעשות דיאטה וזה אוכל אותי מבפנים שאין לי תכוח רצון הזה
זה גם משפיע לי המון על החיים שלי, אני ביישן שאוהב להסתגר כל הזמן בבית וגם אף פעם לא הייתה לי חברה ככה שגם אף פעם לא התנשקתי ואני כבר בן 17!
ומה שהכי מעצבן אותי שזה רק בגלל המראה שלי ולא בגלל משהו אחר למה באמת שאני ילד טוב עם אופי טוב והכל (ככה אני חושב לפחות) וכל החוסר ביטחון הזה רק בגלל שאני שמן ובאמת שאני כבר לא יודע מה לעשות כי עוד מעט יגיע הקיץ ואני יודע שאני הולך ממש אבל ממש לסבול מזה ובגלל זה אין לי כבר חשק לכלום.. )=

שואל השאלה:
דארק, אני חושבת שאם תלכי לדבר עם מישהו מקצועי ותפסיקי לחתוך הרבה דברים השתנו. אולי תביני סוף סוף מה את צריכה כדי לצאת מהדיכאון ומה מכאיב לך כל כך.

אבל אני כבר לוקחת כדורים שפסיכיאטרית נתנה לי ואני על בסיס שבועי הולכת לפסיכולוגית.

שואל השאלה:
החיים לא משהו, מראה זה פרט שולי. ואם זה כל כך מפריע לך, אז תמצא ספורט שאתה אוהב ותשקיע בו (אם אתה לא מוצא ספורט, אז אתה גם יכול לרקוד או לשחות) ויש מיליוני סוגים של מאכלים בריאים, תמצא את מה שאתה אוהב, תבנה לך שיגרה ואורח חיים בריא ותיבדק לזה. אם זה כל כך חשוב לך, תעשה שינוי ותשיג את מה שאתה רוצה.

שואל השאלה:
וזה לא עוזר לך?

לא:(

שואל השאלה:
אז אולי את לא משתפת איתה מספיק, או שזה לא הסוג טיפול שאת צריכה. אם זה לא עוזר לך תגידי לה את זה ואולי יתנו לך טיפול אחר.

איזה עוד טיפולים יש?

אני רוצה המון דברים ואני באמת מנסה הכל כדי להשיג אותם אבל יש משהו אחד שמפריע לי מאז ומתמיד וזה מחמיר מרגע לרגע. ניסיתי להרעיב את עצמי, אני גם הקאתי כל דבר שאכלתי במשך שנתיים ובאמת היה נראה שהמצב משתפר והתחלתי לאהוב את הגוף שלי אבל אז אולצתי להפסיק והמצב גרוע מתמיד! אני בשפל בחיים שלי לא הייתי שמנה ככה! שוקלת 63 גובה 1.56 אני מתביישת בשבעה סנטרים האלה הגיבנת פנים שמנןת הכרס הזאת! איך הגעתי למצב שאני החברה השמנה? תמיד ניסיתי להימנע מזה ועכשיו הכינוי שלי הוא "דובית"! ניסיתי הכל אני באמת משתדלת ואני רוצה להרגיש נוח עם עצמי ואני מרגישה שזה מה שעומד ביני לבין האושר שלי, זה הורס אןתי שהייתי כל כך קרובה לחיים המושלמים והאושר האין סופי כל כך קרובה שיכולתי כבר לראות את זה להרגיש את זה אבל אולצתי להפסיק! סליחה על החפירה אבל באמת שהחזקתי את זה בפנים כבר מלא זמן ואף אחד לא יודע את זה.. אני מעמידה פנים כנראה ממש טוב כי אף חבר/ה לא חושד בכלל שיש לי הפרעת אכילה

אני מרגיש בודד וגם בכיתה אין לי כמעט חברים. דוד שלי נפטר לפני חודש ואני מתגעגע אליו נורא. היה לנו קשר חזק. וחוץ מהכל אני גם מרטיב במיטה ומתבייש בזה מאוד כי אני כבר בכיתה ח וזה עוד לא עובר לי. ואני ממש מתבייש מזה ואין לי עם מי לדבר על זה.

תקשיבי שואלת השאלה את ילדה מדהימה
תבורכי ילדה מהממת שכמוך!

כל פעם שאני מצליחה במשהו בחיים אני מרגישה אופוריה, אבל ממש, שאני הכי טובה בעולם ואז לא רואה כלום ממטר וחוזרת לנקודת ההתחלה. אני עוברת דברים שאני לא מסוגלת להכיל, אני מרגישה כאילו כל דבר קן יכול לשבור אותי לרסיסים, ואני בן אדם חזק, עברתי הרבה דברים בחיים ואני גם יעבור, באישיות שלי אני מושכת אש כי אני אוהבת לדבר.. טוב אם לי כוח להמשיך זה מגילה

שואל השאלה:
אנונימית, אני חושבת שאת צריכה לדבר עם מישהו על זה שיש לך הפרעת אכילה.. כי אם לא תטפלי בזה זה יהיה חמור יותר ולפי מה שקראתי זה כבר חמור. בבקשה תטפלי בזה איכשהו. תציבי לעצמך השנה מטרה, לטפל בהפרעת אכילה הזו. ואנונימי, תנסה לבדוק למה אתה מרטיב במיטה כי אם אתה לא מסוגל להפסיק יכול להיות שיש משהו נפשי ולא פיזי שמציק לך וזה בא לידי ביטוי ככה. אני לא איזה פסיכולוגית או משהו אבל אולי תבדוק את זה? אתה לא צריך להתבייש בזה כל כך, זו בעיה ואני בטוחה שאפשר לטפל בזה.

אני רוצה חיים כי מה שיש לי זה פשוט לא..

את יכולה בבקשה לשלוח לי הודעה בפרטי אני יוכל לפרוק לך שם?

הכול חרא פשוט.
כול האנשים מסביבי חרא וצבועים
אני נכשלת למרות שאני לומדת
נמאס לי מאיך שאני נראית
נמאס לי מהמשפחה הזאת
נמאס לי הכול כבר פשוט. זה כבר עבר את הגבול ואין לי כבר כוח אין לי

עברתי דירה כבר פעמיים, אנשים זה עם אכזר, תמיד ימצאו סיבה לשנוא אותי, תמיד יקראו לי מטומטמת כי אני קצת יותר פריקית וקופצנית, חושבים שאני לוקחת הכל בהומור כי זה מה שאני משדרת החוצה אבל בעצם לא..

נמאס לי שאני מוקפת באנשים אבל בעצם לבד, שאין לי מישהו לחבק ולבכות עליו פיזית, שאף אחד לא יודע מה אני עוברת אז הם חושבים שאני סתם מתלוננת, שזה נראה שהחיים שלי דבש אבל בעצם אני שבורה מבפנים, שאנשים עוזבים אותי לטובת אחרים, שמסיטים אותם נגדי בגלל שנאת חינם וקנאה, נמאס לי להכשל בלימודים, מהעולם והאנושות וגזענות הומופוביה מחלות מלחמות, נמאס לי מהכל.

נמאס לי להיכשל בכל דבר.
בלימודים, בספורט שאני עושה, עם חברים, עם הקראש, עם המשפחה, עם העבודה.
שום דבר לא מצליח לי. אני בכיתת מצטיינים ועוד שנייה מעיפים אותי, בטניס כנראה מורידים אותי קבוצה, לא מצליחה מבחינה חברתית ובטח שלא מבחינה זוגית, יש בעיות במשפחה וגם פיטרו אותי מהעבודה.
אני רק רוצה שפעם אחת אני אצליח במשהו

כולם (יש בודדים יוצאי דופן, שלא תגידו שאני מכליל) שופטים אותי בגלל שהיה לי סייע שנה שעברה בבית ספר, ולא לוקחים אותי ברצינות

אבא שלי נפטר לפני חודש ואני עדיין לא מצליחה להמשיך..

עבר בסהכ חודש זה עוד טרי בשבילך זה הגיוני שעדיין קשה לך להתגבר תעשי את המקסימום שאת יכולה להראות לו שהחיים שלך יהיו טובים ותקדישי לו כל רגע מהחיים שלך. משתתף בצערך

יש לי חלום שכנראה שאף פעם לא יתגשם אני רוצה להיות שחנית אבל אני מאמינה מספק בעצמי שאני מספיק טובה או הסביבה שלי ואני אפילו לא יודעת מי מה להתחיל אם אני מספיק טובה או מיוחדת.
התאהבתי במשהו שבחיים לא יסתכל עלי וכנראה יש לו משהו עם משהי ואני סתם שם
אבל יהיה בסדר אני חושבת

היא לא רוצה אותי בתור בן זוג היא רוצה שנהיה ידידים ואני לא יכול להסתכל לה בעיניים שלה מבלי לרצות לחבק אותה מבלי לרצות לנשק אותה אני מרגיש כל כך רע כשהיא מרחיקה אותי והדבר היחידי שאני רוצה זה רק עוד שניה לחבק אותה ולהגיד לה כמה שאני אוהב אותה... גם אחרי יום מלחמה סוער השמש תזרח למחרת.
(משפט שיעזור לכולם פה כולל לי)

אין לי חברים.
כלומר יש לי חברות שאנחנו מדברות רק בווטסאפ אבל הן לא איתי בבית ספר, ומבית ספר שלי אני לא אוהבת אף אחד כולם בקבוצות שלהם וקשה לי ולפעמים אני מסתכלת על החיים ואומרת וואלה לא בא לי את זה, שנה הבאה אני עולה לתיכון ואני מקווה שזה ישתנה המצב

לפני שנה עברתי בית ספר לעיר אחרת וזה מרגיש לי כל כך אחרת כיאלו אני כן השתלבתי ויש לי חברות אבל אני כל כך מתגעגעת לעיר הקודמת כי גדלתי שם וההתנהגות שלי אחרת מבעיר הזאת וקשה לי כי באמת לא ממש כיף לי פה כי זה התנהגות אחרת שאני לא הייתי רגילה אלייה

חבר שלי מעשן סמים וזה כל כך מעצבן אותי שהוא מעשן לידי ולפעמים זה מרגיש כאילו יש לו עדיפות לסמים, במקום להיות איתי כשאני באה בשבילו לעשר דקות, הוא הלך לעשן, ואני שונאת שהוא מסטול, אין לי בעיה שיעשן כשאני לא איתו כשאני לא יודעת, אבל למה לידי כשאני רואה, זה כזה זין והוא כאילו מבין אבל לא מפסיק אבל הבטיח לי שהוא יפסיק אחרי השנה החדשה ואני לא מסוגלת להאמין

וואו כולהך נמאס לי
אני צריכה להמציאי חברים בשביל קצת יחס מימך ואז אני מבינה. שעשיתי טעות.
אני ילדה סתומה.
אתה היחד שעזר לי בהכול!
אני סתומה.
אני הפסדתי אותך עם כול הפוזות שעשיתי.
אני ילדה ממש סתומה.
כי אם הייצי אני.
אבל באמת אני.
בלי כול הפוזות.
אני בטוחה שהכול היה אחרת.
היינו אנחנו. ולא אתה ואני. קשה לי

אין פה מקום בכלל לרשום את כל מה שעובר עלי..
את כל החרא חיים האלה
את כל זה שנמאס לי מהם ואפילו אין לי איך לשנות אותם.. כי הם לא תלויים בי
שאני כל פעם רק מחכה שיעבור עוד יום ועוד יום שאולי סוף סוף תקרה איזה תאונת דרכים ואני זאת שתהייה מעורבת בה
שכל החרא שאני עוברת יעבור
שיהיה דבר אחד טוב בחיים האלה..

אהבה. מהי אהבה?
מה קורה לנו כשאנחנו "מתאהבים"?
למה אנחנו מאושרים?
למה?
ולמה כשאנחנו עוזבים את הבן אדם שאנחנו אוהבים
אנחנו עצובים
שבורים
כועסים
מאוכזבים מהחיים?
למה?

מה אני מרגישה? אני מרגישה שאין לי מקום בעולם הזה... אני מרגישה שאף אחד לא חושב עלי או בכלל אכפת לו ממני.
אני מרגישה שאני סובלת פיזית וזה משפיעה לי על כל החיים.
אני מרגישה שאני בדיכאון ושהדברים היחידים שאני רוצה לעשות זה לשכב על המיטה ולא לזוז ואולי לדבר עם מישהו. אבל אני לא יכולה לעשות את זה כי אז יקראו לי עצלנית וסבתא זקנה שלא יוצאת מהבית ואף אחד לא מבין שזה הדבר שאני באמת רוצה לעשות לצאת מהבית ולהסתובב עם מישהו ולהרגיש שמחה כי כבר כמה חודשים אני מרגישה לבד בכל סיטואציה. אני מרגישה שלא משנה מה אני אעשה בחיים אני לא אצליח להרגיש נורמאלי ועם ביטחון עצמי ואני תמיד אשאר לבד ואני מנסה להיות אופטימית ומנסה להגיד לעצמי שזה רק זמני וזה יעבור אבל הדבר היחיד שאני יכולה לדמיין לעתיד שלי זה הלוויה שלי ושאף אחד לא בא. ואני יודעת שאסור לי לחשוב על זה אבל אני לא יודעת איך להפסיק.

אני מאוהבת בילד כבר שנתיים ובשנה השנייה אמרתי לו אתזה והוא התעלם אז אמרתי לו אתזה שוב השנה והוא אמר שהוא אהב אותי אבל הוא לא ידע מה לעשות וזה וזה ואז התחלנו יותר לצאת (אני הוא חבר שלו וחברה הכי טובהשלי) אנחנו רוצים שהחבר שלו וחברה שלי יהיו ביחד ואנחנו סתם ככה נדחפים ואני לא יודעת מה לעשות הוא יושב לידי כי הוא אומר לי שאני עוזרת לו בהכל והוא אומר לי תמיד תודה שאני חברה טובה שאני מקשיבה, פעם אחת ניהלתי איתו שיחה של למה שלא באמת נהיה חברים והוא אמר כי אם ניפרד החברות שלנו תיהרס וזה משהו שאני לא רוצה ואם נהיה חברים הכל יהיה מביך כזה ואז אמרתי אז מה לא יקרה כלום והוא אמר את השם שלי והוא כזה תמיד נהיה ידידים לא מעבר.. ומאז יצאנו כמה פעמים נוספים והוא מחבק אותי כשקר לי ומצמידים אותנו והוא מסתכל עלי במבט שהורג אותי או שאני באה לקפוץ מאיזשהו מקום גבוה והוא תומך עם היד שלו או אפילו מוריד אותי..
הוא תמיד התאהב ברזות והכל ומשנה שעברה לכיום עברתי שינוי אומנם קטן בשבילי אבל גדול בשביל אחרים וזה לא שינה לו כי הוא תמיד אמר שהוא לא מסתכל על יופי אלא על אופי והוא פשוט אוהב אותי ככה ואני פשוט מתחרפנת כאילו מה..

שואל השאלה:
ילדהשמדברתרקעלעצמה, תנסי למצוא משהו שאת אוהבת, משהו שנותן לך כוח לקום בבוקר ולעבור את היום, אם זה לבשל או לשיר או לרקוד, פשוט כל דבר שאת אוהבת לעשות. אני בטוחה שיש אחד כזה וזה לא חייב להיות כישרון מדהים, פשוט תחביב שאת מחזיקה ממנו או חלום שיגרום לך לשמור על התקווה שלך. את לא צריכה להרגיש ככה.

אני אף פעם לא נפתחת לאנשים, אף פעם. אני לא אוהבת לשתף ולפרוק כי אני מרגישה שאף אחד לא באמת יתעניין במה שאני חווה אף פעם לא הרגשתי נאהבת ושווה משהו. עד שבא הוא. הוא העריך בי את מה שאני לא, הוא חפר לי שהוא אוהב אותי למרות שלא האמנתי. הוא נלחם עלי ואני הייתי פגועה מידי בשביל להאמין. לקח לי זמן, אפילו יותר מידי. כשהתחלתי לפתח אליו רגשות ברמה של אובססיה ופשוט להתאהב בו, באופי שלו, בקול שלו, בצחוק שלו ובהומור שלו. הבנתי שאני אוהבת אותו ורציתי פשוט להלחם עליו חזרה. אבל אז הסתבר לי שהוא ניצל אותי, לא התכוון מילה ממה שהוא אמר, כל מילה שהקסימה אותי בו הוא סיפר למישהי אחרת, הוא עשה הכל כדי לגרום *לה* לקנא, הוא אהב אותה, לא אותי.
אני מרגישה שבורה אין לי כוח לשום דבר והכי עצוב שאני לא יכולה להראות את זה לאף אחד אני צריכה להמשיך לזייף חיוכים, להמשיך לזייף ביטחון עצמי, להמשיך לזייף שאני שווה משהו. ופשוט להיות שבורה ומרוסקת ולדעת שהוא יכל להיות שלי, אבל עכשיו איבדתי אותו. לתמיד.

שואל השאלה:
לתגובה האחרונה, אני ממש מצטערת בשבילך. הוא באמת לא שווה אותך גם אם את חושבת שהוא הכל. אם הוא יכל לנצל אותך ולפגוע בך ככה בלי טיפת מצפון, אז הוא בן אדם רע ואת צריכה להיות שמחה שזה לא הלך רחוק יותר. יהיו עוד המון אנשים שיקשיבו לך ויאהבו אותך והוא ממש לא יהיה היחיד שיעשה את זה. יהיו אנשים שיעשו את זה מיושר ואהבה טהורה וזה מה שיפה, ואת זה את צריכה לרצות. זה לא באשמתך מה שקרה, זה באשמתו והוא זה שצריך להרגיש רע עכשיו.

תודה רבה באמת שעודדת אותי

שואל השאלה:
התגובה לפני האחרונה, אם את אוהבת אנימות ומתחברת אליהן אין שום סיבה שתקשיבי למי שאומר שזה מוזר, זה מה שאת אוהבת ואף אחד לא יכול להכריח אותך לא לאהוב את זה. זה לא נורא שלא היה לך חבר, אני בטוחה שמתישהו את תמצאי מישהו. ולגבי החלום שלך, אם את ממש רוצה את זה, תעשי את הצעד כבר עכשיו. תראי למי את יכולה לפנות ומה את יכולה לעשות להגשים את זה. יש לך את כל הזמן שבעולם ואת לא צריכה למהר, אבל גם אל תחכי להזדמנויות, תקומי ותקחי אותן בעצמך.

שואל השאלה:
רומוש, אם יש מקצוע ספציפי שאת רוצה לעסוק בו וצריך 4-5 יחידות בשבילו אז תשלמי למורה פרטי או שתבקשי מחברה ב5 יחידות שתעזור לך ללמוד. אל תרגישי שכופים עליך להאמין במשהו, אם את מאמינה במשהו אחר אז תאמיני בלי להתבייש בזה. אם הציונים זו הבעיה העיקרית שלך אז פשוט תלמדי יותר, תשתדלי יותר. זה שקצת קשה לך לא אומר שאת לא טובה, פשוט שאת צריכה להתאמץ יותר.

אני כישלון בתור בת אנוש. אני טעות.

אין לי חיים, אני פשוט בן אדם מסכן. אני לא עושה עם עצמי כלום והחיים שלי לגמרי מיותרים, בחיים לא הייתה לי חברה אמיתית
אני כל החיים שלי לבד, ומרוב הלבד אני כבר משתגעת
אני עם חרדות חברתיות, לא מצליחה להיפתח לאנשים וכשאני כן נפתחת לא מקבלים אותי, היה איזה מישהו שהתאהבתי בו
לקח לי מחא זמן להיפתח אליו והרשיתי לעצמי לדבר על עצמי יותר מדי וחשבתי שיש מי שיקשיב, אבל לא! זה רק הרחיק אותו ממני, הוא לא סבל אותי, הוא פגע בי והוריד לי את הביטחון, הוא אמר לי דברים ממש קשים.. בגללו אני חושבת שלא ילך לי בזוגיות יותר, זו הסיבה שלא רציתי להיפתח יותר מדי, כדי לא להיפגע מאנשים כמוהו.. בהתחלה חשבתי שהוא מלאך.. אני תמיד טועה לגביי אנשים ואז אוכלת אותה
אני לא יודעת מה אעשה עם עצמי בעתיד, אני מפחדת שאני אסתגר כל חיי בחדר מבלי שיהיו לי חיים, כי זה מה שקורה עכשיו, אני לא יודעת איך לשנות את זה.. אני מפחדת שאני אשתגע יום אחד לגמרי, אני כבר לא יכולה עם הלבד הזה וחושבת על להתאבד כל הזמן אבל אין לי אומץ לעשות את זה.. ואני רוצה להיות מאושרת, יש בי עוד תקווה אבל אני לא יודעת כמה זמן זה יחזיק..
הבית שלי מתפרק, כולם עצובים ובדיכאון, הוא נראה זוועה, אמא שלי חולה.. אין מי שיכבס, אני בדיכאון בעצמי אז אין לי כוח לדאוג לבית... פשוט לא יכולה לסבול את זה יותר

לאנונימית האחרונה- קראתי את מה שכתבת ואני אשמח אם תיכנסי אליי לפרטי.. לי מאוד אכפת ממך.. האמיני לי שיש לי סיפור חיים לא קל ואני עדיין בתוכו אולי אני אוכל לעזור לך ואת לי...

לא בא לי יותר את החיים האלה
אני רוצה חיים אחרים
חיים שבהם אני אוכל לשמוח
חיים שיהיו באמת חיים
לא לחיות כל יום כל היום בפחד ממה שיקרה מחר
לא להיות תמימה יותר
לא רוצה את החיים האלה
חיים מלאים בחרא שכל מה שעברתי זה רק חרא
ואין אפילו טיפת טוב
אני כאילו מרגישה שפשוט סגרו אותי בתול מבוך שאי אפשר לצאת ממנו
כאילו שמו אותי במקום בלי חמצן
כאילו אין בשבילי אוויר ומקום יותר בעולם הזה
כאילו הכל מיותר מידי
רק לחכות לסוף העולם לחיות בפחד בלי לחיות
לא להיות.
פשוט נמאס לי..
נמאס לי לדעת שאף אחד לא יבין אותי בעולם הזה

אני התחלתי השנה להיות בחוג מודרני של שלוש פעמים בשבוע, ואני הכי גרוע מכל הילדים ולא מצליחה לעשות כלום כי אני לא גמישה וחסרת נסיון. וזה מתסכל אותי כי מצד אחת תמיד אהבתי ריקוד והיה לי תשוקה על זה, אבל עכשיו שהתחלתי כלום בפער עצום אליי ואני מרגישה ל כך חסרת אונים כי אני לא מסוגלת לעשות כלום טוב כמו האחרים