יצא לכם פעם להיות בתקופה רעה בחיים ולחשוב שזה בחיים לא יגמר? איך יצאתם מזה?

למה להיות רע זה עושה לי את זה

כל חיי

קורה תמיד ולכל אחד סתם שתדעי..
זה תקופות, יש עליות וירידות
מה שמחזק אותי שאני בתקופה של נפילה זה שמורה פעם אמרה לי משפט ודי שכחתי אותו אבל הוא בסגנון של- אי אפשר להגיע יותר למטה מהאדמה (דימוי) המשמעות היא שתחשבי שמכאן את רק עולה.
משהו כזה
תמיד יש עליות וירידות

כן ויצאתי מזה שהבנתי שמה שזה קרה לי בגללו לא שווה את זה

אני עדיין בתקופה כזאת.

כן.. קרה לי לפני שנה בערך הייתי בדיכאון ממש הייתה לי תקופה מזעזעת.. זה היה ככה חצי שנה, חשבתי שזה בחיים לא יגמר ושתמיד אני ארגיש ככה, אבל החלטתי לקחת את עצמי בידיים, נפגשתי יותר עם חברות, עשיתי יותר דברים שאני אוהבת ורק מה שטוב לי, ושמתי פס על אנשים שעושים לי רע, וככה התגברתי על זה בעצם

האמת היא שלפני שנתיים-שלוש, הייתי בדיכאון ומלא חרדות. זה עבר, אבל עכשיו זה עולה ויורד לי..

כן. בערך מכיתה ו עד אמצע ח בערך
זאת הייתה תקופה מזעזעת של דימוי עצמי נמוך וחוסר תמיכה מהמשפחה בדברים מסויימים
ופשוט שקעתי לדיכאון וגם הייתי חותכת וגם חשבתי על התאבדות באיזשהו שלב וזה היה נורא
איך יצאתי מזה? פרקתי. סיפרתי למישהו הכל והוא עזר לי ותמך בי והבין אותי ולא עזב אותי לרגע.
לדבר על הדברים עם האנשים הנכונים זה הדבר שהכי עוזר.
היום אני בכיתה ט ואני כבר כל כך לא שם, אותו בן אדם שזה החבר שלי עוזר לי כל כך להישאר חזקה

אני בתהליך של לצאת מזה, סהכ הבנתי שיש יותר מדי יופי בעולם מכדי להיות מדוכאת

כן, ויצאתי מזה שלשום..

קרה לי הרבה פעמים.
התקופות הרעות עדיין חוזרות מדי פעם (עכשיו למשל.) אבל אני יודעת שמתישהו אצא מזה.
בחיים יש עליות וירידות (אבל בסוף הכל מתיישר חעחע. למי שלא הבין- דמיינו פס כזה על מוניטור שמראה את קצב פעימות הלב. סתם. תתעלמו מהסוגריים), וזה בסדר ואמור להיות ככה.
לא יכול להיות שתמיד תהיה מאושר ושמח ויהיה לך טוב, וצריך לקחת דברים בפרופורציה ולהבין שזו רק תקופה.

כן כל החיים שלי ולא יצאתי מזה

אצלי זה בא והולך, יש תקופות שממש רע לי אני חושבת שכל העולם הולך נגדי ושפשוט שום דבר לא הולך לי ואני מרגישה שכל החיים של רעים ושזה לא יגמר לעולם, ויש תקופות שאני יוצאת ומכירה אנשים חדשים והולכת לעבוד ומרוויחה כסף ומבלה עם החברים שלי ויוצאת למלא מקומות, מנסה לעשות דברים שעושים לי טוב, כי בסופו של דבר אני מבינה ששום דבר לא יעזור לי אם אני ישב בבית ויבכה על כמה שרע לי, ושאני לא יתקדם לשום מקום ככה. אז אני מוצאת את הבעיה שבגללה אני בדיכאון ואני מנסה לפתור אותה עד כמה שאפשר, ואם אי אפשר לפתור אותה אני פשוט מנסה כמה שפחות לא לחשוב עליה ולשכוח ממנה לאט לאט.
תחשבי בשביל להעריך את הטוב צריך שיהיה קצת רע בשביל שנדע לדעת מה אנחנו מפסידים. ככה זה בחיים.

אני לעולם לא יצאתי מזה...
אני פשוט מין ילדה כזאת ששמחה כל הזמן כי בתוכי כבר השלמתי עם זה שהחיים שלי בזבל.. מה כבר יש לי לעשות עם זה? אם אני אבכה זה יעזור? לא
הכל טוב עדיף או להתאבד או לחיות את החיים מבלי להתייחס לכך שהם בזבל
האופציה השניה יותר טובה לדעתי..

כן. ניתקתי עם כל אותם אנשים קשר ואני עושה מה שבין שלי בלשון המעטה. מצחיק שאני עכשיו אוהבת את איך שאני נראת יש לי חבר ואני מקבלת ציונים רק מעל 80 מתחילת שנה והכל בזכות זה שהפסקתי לדבר עם בנות מפגרות שעשו לי רק רע ולא שמתי לב שהן מקנאות בי ומנסות להוריד מהערך שלי כדי להעלות לעצמן את הביטחון עצמי :)

היו כמה ויצאתי מכולן... פשוט כל פעם שקורה משהו חדש שלא התמודדתי איתו זה נראה לי סוף העולם
ויצאתי מזה כי סך הכל אני מתה על החיים שלי (במיוחד כשהם שמחים) ופשוט המשכתי לחיות עם זה או עשיתי דברים נגד זה אם היה אפשרי ויצאתי מזה לאט לאט :)
החיים יפים.. ומה שאת עוברת יגמר בסופו של דבר, לכל אחד יש תקופות רעות.

כן פשוט תמיד קיוויתי והאמנתי בזה וזה ניגמר יום אחד..

מישהו אחד פעם אמר לי
אם את רוצה לצאת מזה כשאת למטה למטה הדרך היחידה היא רק למעלה

כן
ופשוט הכרתי חברים חדשים (: