אבא ואמא מתגרשים, אבא מנהל חיים כפולים (משקר, יש לו חברה שמוסתרת יותר משנתיים שהורסת לי לאחים שלי ולאמא שלי את החיים ולוקחת לאבא שלי את כל הכסף, לא מתייחס אלינו יותר, לא אכפת לו מכלום, רק מעצמו והרבה בעיות), חברות שעזבו אותי ובגדו בי ועכשיו אני לבד, לימודים קשים ולא מוצלחים, סבא חולה ומאושפז באופן חמור, קשה עם החבר'ה, קשה בתנועת נוער. אלו הבעיות שלי, מה שלכם?

אני אוהבת מישהו 3 שנים
הוא לא שם עלי
הוא שונא אותי
ורק מסבך אותי
אני לא יכולה בלעדיו
וגם החברות שלי הן לא חברות הן הכי דוחות שיש
הם פגעו בי ממש
ושסבא שלך ירגיש טוב..:lt;

אני רוצה לאהוב ואין את מי, מתה להיות מאוהבת וחרא.
זה כבר בעיה ענקית. מצידי לאהוב אותה ושלא תאהב אותי רק נהרגשה של להתאהב.
אמ.. חרא בלימודים
ועוד מליון ואחת צרות

וואי.
קודם אני מאחלת לך שיהיה לך רק טוב.
לגבי החברות, קרה לי כמעט אותו דבר... והיום פשוט נשברתי, וגם קשה עם החבר'ה זה אותו דבר שקורה לי...
עוד בעיה שאני פשוט כל דבר אם הוא לא טוב אני לא ירגע בכלל עד שזה יפתר... וזה ממש לא כיף ככה, זה לא נוח בהרגשה כזאת.
ועוד כמה שאני מעדיפה לא לציין כאן...

מחלות, ניתוחים, בכי, כאבים, תרופות, פחד.

מצב כלכלי לא פשוט.. אני שמנה.. מישהו שהייתי דלוקה עליו שנתיים מעליי סיפר לכל החברים שלו שדיברתי איתו והם מסתכלים עלי כאילו רצחתי מישהו.. ואני עדיין כל כך אוהבת אותו אמאלה.. ריב עם המשפחה.. אבא שלי במעצר בית..
מה עוד יש בחיים הארורים שלי..
גם כולם חושבים שאני טיפשה או משהו.. כל פעם שאני הולכת בשיכבה שלי יש לי תחושה שמתייחיסם אליי כאל ילדה פיגרת

וועליקה

הבעיות שלי ממש קטנות משלך שהסבא ירגיש טוב שהאבא ייתייחס וישים לב ותשמרי על האמא אל תדאגי זאת תקופה בחיים והיא תעבור את תגדלי תשקיעי בלימודים תבקשי מאמא עזרה ותעבדי בעבודה טובה תתחתני ותקימי משפחה והכל יהיה בסדר סליחה שזה מגילה אבלל שתחייכי קצת תראי תסרטון :)

הבדידות זאת הבעיה הכי גדולה שלי כרגע ואין לה כל כך פיתרון.

אותו דבר עם ההורים.
סוג של דיכאון.
ויש לי ציונים גרועים ואמא שלי משווה אותי בין חברות שלי והיא גורמת לי להרגיש כאילו שאני סתומה.
וגיליתי שהחברה הכי טובה שלי צבועה.

שואל השאלה:
^
את בערך כמוני
ותודה לכולם, אוהבת אתכם 3>

אוקי אז ככה:
עברתי חרם
בזמן החרם היה ילד אחד שהיה לצידי אבל בגלל שהייתי כל כך סגורה לא הצלחתי אפילו להודות לו ולדבר איתו על הבעיות שלו כמו שצריך
חתכתי פעם אחת בכיתה ח ולמזלי לא נשאר לי אפילו סימן
ראיתי את אבא שלי מרביץ לאמא שלי כשהייתי בת 9 או 10
משטרה באה עלי הביתה כי ההורים שלי ממש רבו ברמות רציניות
ראיתי את אמא שלי מתחננת למות
לפני החרם היו לי חברות וכשהחרם התחיל הם נטשו אותי
יש ילד שאני המדריכה שלו בנוער העובד והלומד שהוא עובר אלימות בבית ספר וממש קשה לי לבוא ולדבר איתו על זה כי אני עדיין רגישה לנושא של החרם
אני שונאת מחניים כי בכיתה ו במחניים הייתי אחרונה ואז נפסלתי ואז כולם גם ילדים מהקבוצה שלי וגם מהקבוצה היריבה קיללו אותי
אין לי אבא הוא לא גר איתנו וזאת לא בעיה שלא תבינו לא נכון הבעיה היא שהמצב הכלכלי חרא
סבא וסבתא שלי מצד אמא מתו ואפילו לא הספקתי להכיר אותם
קשה לי להלחם על האושר שלי
אין לנו מכונית כי אבא שלי לקח אותה
נהיה לי פחד כל פעם שאני רואה מזדה לבנה אני פוחדת שאבא שלי בתוכה
אבא שלי נתן לאחותי כאפה פעם אחת
הדרדרתי בלימודים
יש עוד אני פשוט לא זוכרת אותם כרגע אם בלך מוזמנת לפרוק לי בפרטי בכיף

שואל השאלה:
גם לנו אבא לקח את המכונית..

אה נזכרתי בעוד בעיות
אבא שלי לא משלם עלינו כלכלית
פעם אחת קרה איזה משהו איתו שבגללו התחלתי לפתח טראומה נגיד עכשיו אני אפיל לך את הטלפון ואת חברה ממש טובה שלי אני אתחיל לבכות ולהלחץ שאת תעזבי אותי ותעדיפי את הטלפון שלך על פני
לא סובלים אותי בתיכון (רוב המורים)
אני צריכה פסיכולוג ואין לי
אני צריכה רופא שיניים ולא קובעים לי תור
האופניים שחברה שלי נתנה לי ולכבוד יום ההולדת שלי היא צבעה לי אותם נמצאים במחסן (אני מקווה) ואין לי מפתח למחסן ואני צריכה לבקש מפתח מהשכן שלי כי האופניים האלה הם סמל לסגירת מעגל והם מאוד משמעותיים בשבילי
אם הייתי עושה טעות קטנה הייתי יכולה להאנס/להחטף/לההרג ה' יודע מה אותו הבן אדם תכנן
המורה שלי לרובוטיקה הטריד אותי פעם אחת וגם את חברות שלי ואת ידיד שלי הוא הטריד
וזה לא הכל שוב יש עוד זה פשוט לא עולה לי לראש

המצב הכלכלי אצלי חרא. ממש חרא.

יש איזה מישהי שהייתה ממש אובססיבית כלפיי וניתקתי איתה קשר אבל אנחנו עדיין נפגשות לפעמים (במסגרת בי"ס) ואני פשוט מרגישה שהיא לא מוכנה לעזוב
אני מרגישה רדופה

וואו, מאיפה להתחיל.
אני מרגישה שאני לבד ושכל העולם שונא אותי, למרות שזה ממש לא ככה.
אח שלי אוטיסט עם חרשות ופיגור וכו מה שעולה לכם לראש
לא ראיתי את אח שלי החורג שגדול ממני ב-6 כבר 3+ שנים.
אמא שלי במשבר גיל ה-50 אז אנחנו כל שנייה רבות
אח שלי השלישי הוא סתם ילד מטומטם ומפונק
אני מנסה לא להיות בבית עם המשפחה כמה שאני יכולה פשוט כי כבר נמאס לי מהטמטום שלהם.
זה הכל כרגע

אבא שלי נפטר
אח שלי נכה
אני מלאת דיכאון וחרדות (לאחרונה פחות תודה לאל)
הקראש שלי לא שם עלי
ומה אני יגיד לכם? החיים לא פיקניק.

חשוב לי להגיד שכל אחד ואחת פה חזקים, גם אם זה לא נראה לכם.
אני מחזיקה ממכם המון. איך אומרים? אלוהים נותן אגוזים למי שאין שיניים.
אני גאה בכולכם, תשארו חזקים. זו בסך הכל תקופה שחולפת

גם אני רוצה להגיד בתור מישהי שיש לה המון המון בעיות!
אלוהים נותן בעיות דווקא לחזקים שהוא יודע שהם יכולים להתמודד עם זה.. אני מבטיחה לכם שגם מישהו נראה הכי מושלם בעולם גם לו יש בעיות אני מעריצה אותכם על זה שאתם מתמודדים כל יום ויום! זה לא מובן מאליו ומי ש"אין לו" בעיות לא יכול להבין את זה.. תשארו עם שמחת חיים כי אתם מדהימים!

אני לסבית בארון ואני באיגי ובגלל שההורים שלי הומופובים אני צריכה להסתיר מהם את זה
חברה שלי ניתקה איתי קשר כי אני לסבית והיא חושבת שזה לא בסדר
אין לי על מי לסמוך בכיתה
אני שונה מכולם בכל הבחינות
קשה לי בלימודים

בזמן האחרון אין לי יום אחד טוב..
אבא שלי חולה בסרטן קשה, ורוב הסיכויים שלא נשארה לו יותר משנה, איבדתי את החברה היחידה שלי לפני חצי שנה ואני עדיין מתחרטת על זה שעזבתי אותה, עכשיו היא ניתקה איתי קשר, היא השתנתה ויש לה הרבה חברות... קשה לי להסתכל אליה כל פעם שאני עוברת לידה..
המצב הכלכלי במשפחה על הפנים, אין לי בגדים טובים, אני כל היום לבד, היום רבתי אם אחותי.. אולי יש עוד, אני כותבת את זה ובוכה..

אני בי סקסואלית בארון וההורים שלי לא יקבלו אותי אם אני אצא
אני חתכתי פעם ויש לי צלקןת על כל היד
אני בדיכאון
יש לי בעיות בלימודים.

וואי אני ממש מצטערת בשבילך..):


אני עברתי שנים של בריונות ואני לא מצליחה להיפתח, נשארתי עם תחושה שבוחנים אותי על כל צעד שאני עושה ושיצחקו עלי תמיד כמו שהיה אז. אני לא מצליחה להיפתח אני פשוט שותקת כל הזמן וגם אם אני רוצה להגיד או לעשות משהו אני לא מסוגלת. וזה ממש דופק לי את החיים, הדברים הכי פשוטים כמו לשאול מישהו איזה שיעור יש עכשיו או להביא אישור למישהו למשהו נראים לי כמו משימות התאבדות, פשוט קשה לי. ואני גם וויתרתי על עצמי, הורגלתי שכולם מסביבי ויתרו עלי ולא מצפים ממני ליותר מכלום אז אני לא עושה שום מאמץ בחיים שלי אני לא לומדת או עושה משהו עם החיים שלי. מזניחה את עצמי מבכינה חיצונית ופשוט לא עושה שום מאמץ כי ויתרתי. אני גם שונאת את עצמי כי כולם מסביבי התנהגו אלי כאילו אני איזה יצור או מוטציה ושמביך רק העובדה שאני קיימת. הורגלתי ליחס משפיל וחשבתי שזה מגיע לי. שזה יחס נורמלי וזה היחס שנותנים לדבר כמוני ופשוט התחלתי לשנוא את עצמי. באמת האמנתי שהמעט חברות שיש לי איתי רק בשביל או להראות טוב יותר (כאילו אני המכוערת והן לידי יראו טוב יותר) או מתוך רחמים. ובאמת הייתי מוקפת בצבועים מגעילים. היו בקושי שתי בנות שבאמת היו חברות שלי. היום אני כבר שנתיים אחרי זה ועדיין זה משפיע עלי ופשוט... חרא.

ושלא אתחיל לדבר על החלק הרומנטי!!!


תודה רבה רבה שואלת השאלה, הייתי צריכה את זה (:

ועוד משהו, אף פעם אל תשכחי (;

שלי בדיוק כמו שלך רק שההורים כבר גרושים ואבא לא משלם בכלל את המזונות וכל המשפחה שלי בריאה ושלמה (בלי עין הרע)

אבא שלי בוגד באמא שלי ומסתיר ממנה את זה
20 בבוחן האחרון במתמטיקה
הקראש שלי נמרח על החברה הכי טובה שלי
חברות שלי משקרות לי כי הן לא רוצות יותר קשר איתי
הכלב שלי גוסס
:)

וואו כל הגולשים פה אני ממש מחזיקה מכם. אתם נערים חזקים ואני בטוחה שתעברו את התקופה הקשה הזאת ותגיעו למקום הרבה יותר טוב בחיים. קחו את זה בתור משהו להתחזק ממנו, ומי שצריך עזרה וחיזוק אני תמיד כאן. ה"בעיה" היחידה של זה שאני לא סומכת על אף אחד בעולם הזה, פשוט אף אחד. אין אדם אמיתי, וכל אחד יעשה בסוף מה שבז*ן שלו. צריך לכבד אנשים אבל לא להתלות בהם. מאמינה שלמדתי מכל האנשים הרעים האלה איךלא להתנהג ותוכלו לשתף אותי ולפרוק.