12 תשובות
אולי אם לא מקשיבים לה
בת 12
יש סוג של קורס שאת יכולה ללכת אליו, כי היא לא תשתנה, וכי מבחינת יש ''הרבה משתנים''
שואל השאלה:
אנחנו מאוד קשובים לה ועוזרים לה בכל מה שהיא צריכה
אנחנו מאוד קשובים לה ועוזרים לה בכל מה שהיא צריכה
אנונימית
אי יחס
מצב רוח רע
בעיות בבית ספר
וחינוך לא משהו.
מצב רוח רע
בעיות בבית ספר
וחינוך לא משהו.
שואל השאלה:
סליחה? החינוך שאנו נותנים לה טוב מאוד, זה גיל כזה שמרדנים ומזלזלים בהורים. (לא מכלילה את כולם)
אבל מה שגורם לה להתנהג כך אני לא יודעת..
ניסיתי לדבר איתה על זה אבל היא לא רוצה..:(
סליחה? החינוך שאנו נותנים לה טוב מאוד, זה גיל כזה שמרדנים ומזלזלים בהורים. (לא מכלילה את כולם)
אבל מה שגורם לה להתנהג כך אני לא יודעת..
ניסיתי לדבר איתה על זה אבל היא לא רוצה..:(
אנונימית
את צריכה להראות לה שאת מכבדת אותה אבל אל תתני לה כל מה שהיא רוצה - יש דברים שאפשר ודברים שאי אפשר והיא חייבת להבין את זה - אל תצעקי עליה פשוט תקבעי עובדה - תתני לה קצת צומי ואל תתעלמי ממנה לגמרי אבל אל תתני לה את כל עולמך - היא צריכה להבין שגם לך יש חיים
תעשי את כל זה והילדה שלך תעריך אותך ותאהב אותך כמו שאת רוצה
תעשי את כל זה והילדה שלך תעריך אותך ותאהב אותך כמו שאת רוצה
לפעמים זה בא מפינוק, לפעמים זה בא כשההורים ביניהם לא חיו בשלום ורגיעה בעיקר ליד הילדים, לדעתי מה שחשוב עכשיו שאת ובעלך יחד תהיו יד אחת ותחליטו מה אתם מעוניינים שהיא תעשה, הכי חשוב לכבד אותה ולהעריך אותה המון, אבל לא לוותר לה בכלום, ככה יהיה לה מעט מורא ממכם ותדע להעריך לכבד ולשמוע לכם.
שואל השאלה:
אני לא נותנת לה את כל מה שהיא רוצה..
אנחנו מכבדים אותה ומעריכים אותה ואנחנו לא מוותרים לה בדברים חשובים.
אני ובעלי ביחד ואף פעם לא רבים ליד הילדים שלנו ואם אנחנו רבים אז זה רק מתי
שהם לא בבית או לא שומעים.
אני לא נותנת לה את כל מה שהיא רוצה..
אנחנו מכבדים אותה ומעריכים אותה ואנחנו לא מוותרים לה בדברים חשובים.
אני ובעלי ביחד ואף פעם לא רבים ליד הילדים שלנו ואם אנחנו רבים אז זה רק מתי
שהם לא בבית או לא שומעים.
אנונימית
אם היא היחידה או הגדולה מכולם, אתם עוברים לראשונה הכירות עם הגיל הזה, וטבעי שקשה לפעמים להכיל ולהמשיך רגיל בלי זעזועים.
אבל בטח שלא תקבלי פה מענה ספיציפי, אלא באופן כללי ושטחי.
כדי להתאים לילדה יחס וטיפול הולמים לה, כדי לייצר עבורה סביבה חמה תומכת ומחנכת, כזו שמעניקה בטחון בחיים, צריך להכיר את הנפש, ואת התנאים, את המזג ואפילו את בני המשפחה, רק מטפל טוב ומבין, לאורך תקופה, ידע לאבחן בעיות, להנמיך להבות ולמנוע בעתיד התלקחויות חדשות. אבל המשפחה כולה צריכה להשתתף, מי באופן ישיר ומי בעקיפין.
קצת קשה פתאום ככה סתם, לקום בגיל 12 ולדרוש שינוי, צריכים לדעת מה קדם לזה, ממתי זה התחיל, מה הרקע, יכולות להיות עשרות סיבות וגורמים להתנהגות קיצונית של מתבגר, או בכלל אדם.
הרקע יכול להיות כל כך מורכב ושונה החל מחוויה קשה ואלימות, עד בידוד חברתי, טראומה קשה חלילה, התאהבות פתאומית.. פחד נטישה או מות של אדם אהוב, סיוטים עצבנות חוסר שינה רצון לגוף רזה מידי וכו'..
אבל זה כל כך שונה כאמור מאדם לאדם וכל הגורמים יחד צריכים להיבדק, מהילדות עד עכשיו.
כי אם אצל אחת, גיל 12 נחשב 'תינוקת' מפונקת חסרת דאגות ומאושרת בחלקה, אצל אחרת זה כבר גיל מתקדם מאוד, יחסית לצרות שעברה בחיים, זה שונה באופן התגובה מאדם לאדם, אחד יושפע קשה והאחר אדיש.. זה מורכב כל כך, לכן לכי אתה לטיפול שיחות זה יפרוק ממנה ויגלה לך סודות וטיפים איך לנהוג איתה בבית ובכלל.
אבל בטח שלא תקבלי פה מענה ספיציפי, אלא באופן כללי ושטחי.
כדי להתאים לילדה יחס וטיפול הולמים לה, כדי לייצר עבורה סביבה חמה תומכת ומחנכת, כזו שמעניקה בטחון בחיים, צריך להכיר את הנפש, ואת התנאים, את המזג ואפילו את בני המשפחה, רק מטפל טוב ומבין, לאורך תקופה, ידע לאבחן בעיות, להנמיך להבות ולמנוע בעתיד התלקחויות חדשות. אבל המשפחה כולה צריכה להשתתף, מי באופן ישיר ומי בעקיפין.
קצת קשה פתאום ככה סתם, לקום בגיל 12 ולדרוש שינוי, צריכים לדעת מה קדם לזה, ממתי זה התחיל, מה הרקע, יכולות להיות עשרות סיבות וגורמים להתנהגות קיצונית של מתבגר, או בכלל אדם.
הרקע יכול להיות כל כך מורכב ושונה החל מחוויה קשה ואלימות, עד בידוד חברתי, טראומה קשה חלילה, התאהבות פתאומית.. פחד נטישה או מות של אדם אהוב, סיוטים עצבנות חוסר שינה רצון לגוף רזה מידי וכו'..
אבל זה כל כך שונה כאמור מאדם לאדם וכל הגורמים יחד צריכים להיבדק, מהילדות עד עכשיו.
כי אם אצל אחת, גיל 12 נחשב 'תינוקת' מפונקת חסרת דאגות ומאושרת בחלקה, אצל אחרת זה כבר גיל מתקדם מאוד, יחסית לצרות שעברה בחיים, זה שונה באופן התגובה מאדם לאדם, אחד יושפע קשה והאחר אדיש.. זה מורכב כל כך, לכן לכי אתה לטיפול שיחות זה יפרוק ממנה ויגלה לך סודות וטיפים איך לנהוג איתה בבית ובכלל.
אני קורא את שאלתך, ואע"פ שאינני נוער בעצמי אלא אבא למתבגרים, אני מזהה בשאלתך סימנים אופייניים מאוד לגיל ההתבגרות.
מרדנות. מצבי רוח משתנים. וחוסר רצון לשתף את ההורים.
כל אלה נשמעים תהליכים טבעיים נורמליים ובריאים ואינם מחייבים תשומת לב מיוחדת לכשעצמם.
בגיל ההתבגרות ההורות נמדדת יותר בשימת לב מרחוק לדברים.. החששות שלנו כבדים.
במיוחד שמדובר בנערה מתבגרת אנחנו כולנו קשובים לחדשות, ערים למציאות ומודעים היטב לסכנות האורבות לנערה מתבגרת בחוץ. כמו כן אנחנו יודעים כמה נסיונות מזמין העולם הזה והתרבות ומי יודע מה באמת עובר עליה...
אין לנו ברירה אלא לעקוב מרחוק ובלי שהיא תשים לב, על השעות בהם היא לא בבית ועל השעות כשהיא בבית במה היא עוסקת? - איך היא מבחינה חברתית? - מה מעניין אותה?
אפשר בעדינות ומרחוק לנסות להכניס בחייה תכנים חיוביים. ובעדינות רבה ובזהירות יתירה לנסות לכוון אותה למחוזות רצויים לנו.
אבל אין מה לצפות לשיח ולשיתוף, זה נוגד את המציאות של ההתבגרות ושל העצמאות המתפתחת אצל הנער בגיל שכזה.
רק מצבי רוח חריגים מאוד דורשים התערבות.
חוצפה בדרך כלל נחלשת כאשר אנחנו מחייכים אליה ומראים לה שמנקודת הבגרות שלנו אנחנו מבינים שלא מדובר אלא בתופעה נורמלית ובריאה של התבגרות.
החיוך שלנו והניסיון ינטרלו הרבה מהחיידקים החריפים הללו שיוצאים נגדנו.
כמובן שצריך לדעת שכשיש נער או נערה מתבגרת בבית אנחנו כמו הולכים על ביצים... (כביטוי הידוע).
בהצלחה. (אגב יש פורומים להורים מתבגרים שעל ידי שיח משותף ותמיכה הדדית עוזרים מאוד עם ההתמודדויות הצפויות וגיל שתיים עשרה זה בדרך כלל ממש רק ההתחלה)
מרדנות. מצבי רוח משתנים. וחוסר רצון לשתף את ההורים.
כל אלה נשמעים תהליכים טבעיים נורמליים ובריאים ואינם מחייבים תשומת לב מיוחדת לכשעצמם.
בגיל ההתבגרות ההורות נמדדת יותר בשימת לב מרחוק לדברים.. החששות שלנו כבדים.
במיוחד שמדובר בנערה מתבגרת אנחנו כולנו קשובים לחדשות, ערים למציאות ומודעים היטב לסכנות האורבות לנערה מתבגרת בחוץ. כמו כן אנחנו יודעים כמה נסיונות מזמין העולם הזה והתרבות ומי יודע מה באמת עובר עליה...
אין לנו ברירה אלא לעקוב מרחוק ובלי שהיא תשים לב, על השעות בהם היא לא בבית ועל השעות כשהיא בבית במה היא עוסקת? - איך היא מבחינה חברתית? - מה מעניין אותה?
אפשר בעדינות ומרחוק לנסות להכניס בחייה תכנים חיוביים. ובעדינות רבה ובזהירות יתירה לנסות לכוון אותה למחוזות רצויים לנו.
אבל אין מה לצפות לשיח ולשיתוף, זה נוגד את המציאות של ההתבגרות ושל העצמאות המתפתחת אצל הנער בגיל שכזה.
רק מצבי רוח חריגים מאוד דורשים התערבות.
חוצפה בדרך כלל נחלשת כאשר אנחנו מחייכים אליה ומראים לה שמנקודת הבגרות שלנו אנחנו מבינים שלא מדובר אלא בתופעה נורמלית ובריאה של התבגרות.
החיוך שלנו והניסיון ינטרלו הרבה מהחיידקים החריפים הללו שיוצאים נגדנו.
כמובן שצריך לדעת שכשיש נער או נערה מתבגרת בבית אנחנו כמו הולכים על ביצים... (כביטוי הידוע).
בהצלחה. (אגב יש פורומים להורים מתבגרים שעל ידי שיח משותף ותמיכה הדדית עוזרים מאוד עם ההתמודדויות הצפויות וגיל שתיים עשרה זה בדרך כלל ממש רק ההתחלה)
דבר ראשון את אמורה לדעת שזו דבר טבעי שילדים לפעמים יש להם טבע של מורדנות וכו' וכן שלא כל פעם אפשר לטפל בזה תלוי ב מורדנות שלהם והסיבות שמביא אותם לכך.
ועוד נקודה לא את ולא בעלך אמורים לקחת אשמה לגבי המצב הזו אתם בסך הכל הורים נכמדים שעושים כל מה שהם יכולים לעשות למען הילדים שלהם.
עכשיו לפני עצם השאלה מעשית אתם לא אמורים לעשות כלום לתת לחיים לזרום אנחנו בסך הכל אנשים ועושים כמיטב יכולתנו לפי מושג ידיעתנו ואנחנו אמורים לחיות כל אחד את החיים שלו - ומה שאני רושם זה רק אם זה בא לכם קל וב איזי תתבוננו בעניין ואם אתם מצליחים לזהות משהו אז סבבה ואם לא גם טוב שוב אנחנו בסך הכל אנשים.
עכשיו לעצם השאלה
תבדקי את הנתונים האלה: האם?
1. מרגישה שעוקבים אחריה 24/7
2. מופלה אצל החברות/משפחה עקב ההחלטות שלכם
3. אולי דפוס התנהגות אצלכם (יכול להיות הרבה דברים לדוגמה - יושרה. מצב רוח. לחוצים. סדר) לא נסבל אצלה. מתביישת בכם.
4. חוץ ממכם ההורים האם יש לה עוד משהו שקובעת לה?
5. האם יש באמת סיבות טובות מהמבט שלה ולא מהמבט שלכם שהיא תרגיש שאתם באמת אוהבים אותה "ושוב באמת"
5. מעמיסים עליה הוראות התנהגותיות עבודה וכו'
6. אתם נותנים לה אימון בדברים רציניים
יש עוד אבל לדעתי זה מספיק תתבוננו בעניין אם אתם מזהים משהו לא בסדר תנסו לראות אם אפשר לשנות ועכשיו אני יתן כמה דברים שאולי יכולים לשנות משהו עם מעשים
1. לצאת איתה פעם ב
2. לתת לה את עצמאות
3. להתייעץ איתה
4. לעשות לה הפתעות נכמדות כל כמה זמן
וכו' וכו'
מקווה שזה נתן לך קצת רקע למה שקורה בעולמינו ובעולמך העיקר תצליחי ושתהיי מאושרת מכל הילדים שלך.
המון הצלחה
ועוד נקודה לא את ולא בעלך אמורים לקחת אשמה לגבי המצב הזו אתם בסך הכל הורים נכמדים שעושים כל מה שהם יכולים לעשות למען הילדים שלהם.
עכשיו לפני עצם השאלה מעשית אתם לא אמורים לעשות כלום לתת לחיים לזרום אנחנו בסך הכל אנשים ועושים כמיטב יכולתנו לפי מושג ידיעתנו ואנחנו אמורים לחיות כל אחד את החיים שלו - ומה שאני רושם זה רק אם זה בא לכם קל וב איזי תתבוננו בעניין ואם אתם מצליחים לזהות משהו אז סבבה ואם לא גם טוב שוב אנחנו בסך הכל אנשים.
עכשיו לעצם השאלה
תבדקי את הנתונים האלה: האם?
1. מרגישה שעוקבים אחריה 24/7
2. מופלה אצל החברות/משפחה עקב ההחלטות שלכם
3. אולי דפוס התנהגות אצלכם (יכול להיות הרבה דברים לדוגמה - יושרה. מצב רוח. לחוצים. סדר) לא נסבל אצלה. מתביישת בכם.
4. חוץ ממכם ההורים האם יש לה עוד משהו שקובעת לה?
5. האם יש באמת סיבות טובות מהמבט שלה ולא מהמבט שלכם שהיא תרגיש שאתם באמת אוהבים אותה "ושוב באמת"
5. מעמיסים עליה הוראות התנהגותיות עבודה וכו'
6. אתם נותנים לה אימון בדברים רציניים
יש עוד אבל לדעתי זה מספיק תתבוננו בעניין אם אתם מזהים משהו לא בסדר תנסו לראות אם אפשר לשנות ועכשיו אני יתן כמה דברים שאולי יכולים לשנות משהו עם מעשים
1. לצאת איתה פעם ב
2. לתת לה את עצמאות
3. להתייעץ איתה
4. לעשות לה הפתעות נכמדות כל כמה זמן
וכו' וכו'
מקווה שזה נתן לך קצת רקע למה שקורה בעולמינו ובעולמך העיקר תצליחי ושתהיי מאושרת מכל הילדים שלך.
המון הצלחה
שואל השאלה:
תודה לכולכם עזרתם לי מאוד
תודה לכולכם עזרתם לי מאוד
אנונימית