איך התגברתם על שברון הלב הראשון?

נתתי לזמן לעשות את שלו. התעוררתי בוקר אחד כשאני לא חושבת עליו סוף כל סוף.

לא רוצה להדביק אתכם בדכדוך אבל מעולם לא התגברתי.

מנסים לא לחשוב על זה

ניסיתי להפסיק לחשוב עליו, מחקתי את המספר שלו, את השיחות איתו.
הייתי בדיכאון במשך שנתיים רצופות ובכיתי בגללו המון.
אבל היום אני בכלל לא זוכרת כמה אהבתי אותו. (ברוך ה)

התנהגתי כרגיל הכל היה רגיל. טראנסים מאוד עזרו לי דרך אגב וזהו, הזמן עשה את שלו.

התרכזתי בדברים שאני אוהבת ובעיקר כתבתי, עליו עלי על הכל, הוצאתי כל מה שאני מרגישה על דפים ולפעמים (זה נשמע קצת פסיכי אבל זה משחרר) שרפתי אותם... מה שכן, הדבר היחיד שבאמת הכי הרבה עזר לי שהיה שיפור משמעותי באותו הרגע זה עצם הקבלה שאנחנו בחיים לא נהיה ביחד שוב ושזה נגמר ב100 אחוז בלי שום ספק. עד שאת לא מקבלת את זה שזה נגמר, את תקועה במקום. וכשנשבר לך הלב, זה נגמר.