אני דתל"שית וחשבתי שאני מרגישה בנוח בחיים שלי ושיצאתי מהדת, אבל זה עושה לי רע לחשוב על הדת, זה הגיוני שיש לי רגשות אשם?

שואל השאלה:
אני כרגע אגנוסטיקנית
וחשבתי שאני ארגיש טוב עם עצמי אחרי שאני יצאתי מהדת כי היה לי כפייה והרגשתי ממש לא בנוח, ומקודם הייתה הפעם ראשונה שסיפרתי לאנשים מסויימים במציאות שאני כבר לא מאמינה ואני ככ מתחרטת על זה והתחלתי להרגיש רע וכאב עם עצמי וזה גרם לי לעצב ויש לי חשק לבכות, וכל פעם שמזכירים את הדת זה עושה לי לא טוב ואני מרגישה ככ רע
אז אני משתדלת פחות לדבר על כל דבר שקשור לדת, איך נפטרים מההרגשה הזאת?

שמעי יכול להיות שקיבלת כפייה כמוני
אז עזבת טוב עשית אבל יכול להיות שרגשות האשמה זה שאת כבר לא מאמינה
שמעי לי אם את רוצה להיפטר מהם עשי תחיים שלך רגיל אותו דבר ותאמיני במקרה שאת מאמינה
ואם לא תמשיכי תאשימי את אלו שנתנו לך כפייה

שואל השאלה:
זה מכאיב לי משום מה ואני לא מצליחה לשנות את ההרגשה הזאת.

אולי זה מכאיב לך מתוך בושה?
למרות שזו לא בושה, יכול להיות שאת מרגישה משהו כזה:
- כשסיפרת להם, הרגשת שזה הדבר הנכון, העדיף והאמיץ לעשות...
- אבל אחרי זה, כשחשבת על זה שוב, הרגשת בושה כי את רגילה להסתיר את המחשבות האלו מפניהם. חשבת איך הם שמעו את זה מנקודת המבט שלהם, והרגשת שהיה עדיף לשתוק.

רק תאמרי לי אם זה דומה למה שתיארתי, כי אם כן, אני אדע איך לעזור :)

שואל השאלה:
נדמה לי שזה נובע ממה שציינת.. אני לא חשבתי שאני אבכה אחרי שאני אספר דבר כזה, ולא עשיתי דיון על הדת בכלל.. סתם דיברנו על עצמנו וסיפרתי את זה כי דיברנו על נושא שקשור לזה וזה באמת גרם לי להרגיש ככ רע אח"כ, וגם כשאני רואה חרדים או דתיים זה מזכיר לי את הימים שאני הייתי ככה ואני לא מצליחה לשחרר מזה וזה פאקינג בלתי נסבל.

אז אם זה באמת ככה, מה שלי עזר - זה לחשוב רגע עוד הפעם:
מה שאמרת היה אמיתי. אולי היית קצת נסערת לגבי הנושא כי לא מזמן גיבשת עליו דעה החלטית, ולכן כשדיברת איתם הצגת צד אחד שעכשיו את רואה קצת אחרת. או שאולי את פשוט חושבת עכשיו על מה שהם "בטח" חושבים...
פשוט תחשבי: מה שאמרת, בא ממקום אמיתי. אפילו אם הוא היה קצת מוגזם. ולפני שבאת להגיד את זה, הרגשת בטוחה בעצמך ולא חששת יותר מידי מה הם יחשבו. עכשיו, חזר לך קצת חוסר ביטחון, והתחלת לחשוב מה הם חשבו כי זה נושא שבאמת חשוב לך... אבל אחרי שהבנת את כל זה, את יכולה להיות גאה בעצמך שלא נתת למחשבות של אחרים לעצור אותך יותר מידי! בנוסף את גם יכולה ללמוד, איך להסביר את עצמך מנקודת המבט שלהם שעד לא מזמן הייתה גם שלך. אם את בטוחה שהגזמת יותר מידי בחלק ממה שאמרת, אז תלכי ותגידי להם שפה ופה הגזמת אבל את עדיין חושבת אתו הדבר.

חיימשלי זה הגיוני שיש לי רגשות אשם כאלו... מבינה אותך
בטרוף... אני באותו מצב כמו שלך זה יעבור לנו מתישהו ויכול להיות גם שנחזור.. יהיה בסדר תהיי שלמה עם עצמך אם טוב לך

כולם הציעו לך להמשיך אם טוב לך.
אבל לא טוב לך. זו עובדה.

אני חושב שעשית צעד קיצוני מידי.
צעד כזה עושים בהדרגה. לאט לאט משילים את הקליפות הבעיתיות.
ישנה סבירות שבעולם החרדי שהיית הייתה עליך כפייה מצד אחד שעשתה לך לא טוב, אבל מאידך, היו דברים, רגעים, חלק מהאמונה שקיבלת באופן אישי, ושגם אם לא היו כופים עליך היית אוהבת אותם.

אני מציע לך להחזיר נקודות וחלקי אמונה ומנהג חשובים, שאיתם תשארי רגועה ושבזה ייסורי המצפון יעזבו אותך לאט לאט.
המנהגים הם שבת, כשרות, ענווה, צניעות וכאלו אמיתות שבאמת יפות בעולם הדתי.

הנפש שלך עדיין שם, ואסור לך לגדוע אותה מכול מה שהייה, ככה בבת אחת.
תוכלי להשאר סוג של דתייה בארבע אמותייך, ומבלי להוכיח לאחרים כלום, אלא בשביל הנפש שלך, וכדי שתמצא מנוחה.

בהצלחה.

בתור דתל"ש לשעבר עברתי גם סוג של תהליך כזה הקטע שכנראה חטפת איזה הלם תרבות או שעדיין לא

התרגלת לרעיון העולם החילוני קצת קשה מבחינה מנטלית והמעבר אליו גורם לאנשים לעתים להשתנות

באופן קיצוני בהתנהגות מוזמנת לדבר איתי בפרטי ואני ישמח לעזור לך בכל

.. אחרי שהנפש תרגע, תוכלי לעשות את אותו חשבון נפש שבעצם לא עשית אז, ולהחליט אם להמשיך לשמור על משהו, או לעזוב הכול, אבל בשלום ובנפש חפצה ורגועה, את החיים ההם מאחורייך, לגמרי.

נ. ב: אני צופה שמתיי שהוא בחייך תתחילי להרגיש געגועים קטנים, פה ושם, ותדאגי בשל כך, לעשות סימנים למה שאת, למי שאנחנו, ובאהבה.

אני עובר משהו דומה למה שא עוברת