היי כולם.. הייתה לי אתמול החייאה ראשונה במשמרת במדא ולא ישנתי בלילה ואני רק בוכה מישהו שעבר אתזה ויוכול לעזור?.

קודם כל כל הכבוד שאת מצילה חיים ומתנדבת שם!
אני לגמרי יכולה להבין אותך...
אהל תחשבי על זה שבזכותך בן אדם עכשיו חי! זה מפחיד טיפה בהתחלה וגם יש לחץ מסביבך והכל אבל לאט לאט תתרגלי ותרגישי סיפוק ממש גדול על זה שאת מצילה חיים של אנשים!

שואל השאלה:
זאת הייתה החייאה לא מוצלחת... ובאמת שתפקדתי מצויין עד שהצוות המתקדם הגיע ואני יכולה להגיד עכשיו שאולי לא תפקדתי מספיק טוב אם הוא מת...
ובאמת שראיתי דברים קשים ותאונות דרכים וכמה רציתי שתהיה לי החייאה אבל זה היה קשה
איך שסיימנו והפארמדיק קבע את המוות התאפקתי לא לבכות אבל איך שנכנסתי לאמבולנס כבר לא יכולתי לעצור את עצמי ואישתו ישבה בחוץ ולא הפסיקה ליבכות והנכד שלו! הנכד שלו בן 30 חובש במדא היה צריך לעשות החייאה על סבא שלו זה לא ניתפס לי
אני צריכה עצות אם לקחת הפסקה ממדא או לא.. כי אני נכנסתי לסוג של דיכאון שבן אדם מת בגללי וכולם אומרים לי נו במילא חא היה לו סיכוי וכולם לוקחים אתזה כול כך בסדר וקליל כיאלו לא מת להם בן אדם מול העניים!
ועוד משהו חשבתי ללכת להלוויה/לנחם את המשפחה אני יודעת שזה לא התפקיד שלי אבל אני חושבת שזה יסגור לי את המעגל ודרך אגב זה סבא של חברה שלי (אני לא כול כך בקשר איתה כי היא לא גרה בעיר שלי אבל עדיין.)

אוקי, זה די מסובך מה שאת מספרת.
אני חושבת שכן כדי לך הפסקה ממד"א בכל אופן, תראי מה זה עשה לך.
תקחי זמן לחשוב אם את רוצה להמשיך בזה.
בנוסף, לא הייתי ממליצה לך ללכת להלוויה, זה יכול לגרום רע. ועוד בפני החברה שלך שכאילו לא הצלחת להציל את החיים של סבא שלה.

את באת בהתנדבות כדי לעזור, ומוות אי אפשר להעלים אפשר לעכב.
וזה לא אומר בהכרח שאת היית גרועה או לא מוצלחת או לא טובה. יכול להיות שזה היה פשוט צריך להיגמר.

אוקי קודם כל לפי מה שאת מתארת... את מרגישה אשמה אבל זה לא נכון כי את לא!
לגבי ההפסקה את מרגישה שזה יעזור לך תעשי אבל לדעתי עדיף לך להשאר "ולהתרגל" ולהתמודד עם עוד מקרים כאלה אחרת כל פעם שיווצר מצב כזה תמצאי את עצמך פורשת מההתנדבות..
לגבי ההלוייה אם זה יעשה לך טוב תלכי! ולגבי מה שכתבת"סגירת מעגל"- נשמע שאת עדיין מאשימה את עצמך במה שקרה ולכן את מרגישה מחוייבות (לפחות אחרונה-הלוויה) לאותו אדם.. וזה לא צריך להיות ככה... אבל שוב תעשי מה שהכי מרגיש לך נכון
*ועוד דבר תדברי עם היועצת במדא לגבי מה שחווית ושתדריך אותך מה לעשות הלאה... אולי את קטנה מידי לכאלה דברים אז אולי תפסיקי לתקופה ותחזרי בעוד שנה-שנתיים
מקווה שעזרתי:)

אני מציעה לך להישאר עוד קצת, אולי זה ככה רק בהתחלה.
אם את ממשיכה להיות עצובה, כנראה צריך לפרוש.